שדה אליהו - קיבוץ ירוק

פורסם בתאריך: 18-07-2012

בשנים האחרונות  עם התפתחות התנועה הסביבתית , התפתחה ההבנה כי אחת מאבני היסוד לחיים סביבתיים-חברתיים מלאים, הינה חיים בקהילה חיה ונושמת. כתוצאה מכך התפתחו מגוון רחב של קהילות עירוניות וכפריות, המנסות להבנות סביב ערכים של פשטות מרצון, סולידאריות חברתית ושמירה על הסביבה.
בתוך כל ההתנהלות החדשה הזו, כדאי לעצור לרגע וללמוד מקהילות אשר הרעיונות המקיימים טמונים בהן מעצם הווייתן, עוד הרבה לפני שהמושג "קהילה מקיימת" או " קיימות מקומית" הוטבע בחברה הכללית – הרי הם הקיבוצים.


שוחחנו עם מרים, חברת הצוות האקולוגי של קיבוץ שדה אליהו, בדבר התנהלות סביבתית המאפיינת את הקיבוץ
מעצם היותו של הקיבוץ מרחב שיתופי, הוא מאורגן בצורה ידידותית לסביבה המאפשרת חסכון במשאבים. להלן כמה דוגמאות:
•    הקיבוץ בנוי כך שהתנועה ממקום למקום היא באמצעות אופניים או ברגל  ומכוניות חונות רק בחניונים בכביש ההיקפי.
•    רוב חברי הקיבוץ עובדים במקום, כך שנחסכת הנסיעה וגם אלו שעובדים בחוץ מאורגנים בהסעות מרוכזות.
•    בשדה אליהו ישנו סידור רכב המאפשר להצטמצם לכ-40 מכוניות עבור 150 משפחות, עוזר להפחית את כמות הזיהום הנפלט מהמכוניות.
•    הכביסה השיתופית חוסכת במים, בחשמל ובחומרי כביסה.
•    המטבח השיתופי,קונה מזון בסיטונאות, וחוסך אריזות רבות.

כל הדברים שמנית לעיל, הם למעשה פועל יוצא של ההתנהלות האידיאולוגית של הקיבוץ, ללא "חשיבה ירוקה" מיוחדת, אלו מאמצים מיוחדים עושה הקיבוץ כדי להפחית פסולת ולהקטין בזיהום?
בתקופה האחרונה, לאור המודעות הסביבתית הגוברת, התחיל הקיבוץ להקפיד על הפרדת פסולת וחסכון במשאבים. להלן מספר דוגמאות לעניין זה:
•    ברחבי הקיבוץ מפוזרות פינות מיחזור בכל "סיבוב פדאל (אופניים)"  כך שהפרדת הפסולת נוחה ונגישה.
•    חדר האוכל מאפשר לקחת אוכל הביתה בכלים רב פעמיים.
•    בקיבוץ יש מחסן בגדים הנקרא "חיש-מלביש" ובו ניתן "להחליף בגדים" לפי הצורך.
•    בנוסף, במתחם חדר האוכל ובמטבח ישנן מערכות חשמל ומיזוג מתוחכמות לחסכון באנרגיה.

שדה אליהו הוא קיבוץ דתי, האם בבית הכנסת ובהתנהלותו ישנם עקרונות מקיימים?
בית הכנסת הוא חלק בלתי נפרד מהקהילה ובעצם ההתנהלות שלו באים לידי ביטוי מספר עקרונות מקיימים:
•    שימוש נכון במשאבים - הן בחשמל והן במערכת המיזוג, יש מערכות מחושבות מאוד (כמו בשאר המבנים המרכזיים בקיבוץ).
•    נגישות -  אצלנו הנכים הם חלק מהקהילה, והדבר מתבטא במבנה ובהשתתפותם בעליות לתורה וכד'.
•    קהילתיות - זהו בית הכנסת היחיד בקהילה מתוך אידיאל של מוקד משותף לכולם.
•    מקומיות - בית הכנסת תוכנן וחלקו העיצובי (ארון הקדש, פרוכות, מחיצות בעזרת נשים, הבמה, הקישוטים) אף בוצע ע"י אנשים מהקהילה.

באילו עוד מקומות היית רוצה לראות מקום לשיפור בקיבוץ?
באופן כללי ערכי הקיימות הולמים את עקרונות הקיבוץ ,המושתתים על קהילתיות וסולידריות חברתית, הבאים לידי ביטוי בהתנהלות השוטפת כמו גם במגוון מפעלי צדקה וחסד בהם נוטלת קהילת הקיבוץ חלק באופן שוטף ומזדמן.   מה שהייתי רוצה לראות הוא יותר אכפתיות ברמת הפרט, כמו הפחתה בשימוש בכלים חד-פעמיים, במגבונים, שקיות ניילון  ובחומרים מזהמים שונים.

ונסיים בשיר נחמד שנכתב על-ידי אחד מחברי הקיבוץ:

חרוזים על אשפה ומחזור  יוסי תבור
שדה אליהו קיבוץ לתפארת וּמתהדר בהיותו אידיאולוגי,
וּבין יתר המעלות, הוא גם מאוד אקולוגי.
גם שטחי החקלאות סביבו מעובדים באופן אורגני,
הדאגה לאיכות הסביבה  טבועה בכולנו כמדומני .
בכל פינות הקיבוץ, החבר האחראי פחים פיזר
כדי לעזור לציבור למיין פסולת וּלמחזר:
פח  לזכוכית, פח לפלסטיק, ומיכל גדול לקרטון,
וּפח לפחיות, ופח לנייר, ולכל ז'ורנל ועיתון.
ולידם פח סגור, שהררי ברחשים מעופפים להם סביב,
לשם משליכים פסולת אורגנית, כדי לאפשר לירקות להרקיב.
פסולת ביתית לאן משליכים,  זאת כל אחד יודע,
לתוך מיכלית גדולה וירוקה, המכונה "צפרדע".
וכך מתנהל המִחזור על מי מנוחות,
כשאת הפחים המלאים מרוקנים פעם בשבוע לפחות.
ובהיותנו חברה שבעה, שאינה יודעת מחסור,
כמויות האשפה רק הולכות וגדלות ואף אחד לא יכול לעצור.
האחראים העיקריים לאשפה הם מוצרי הפלסטיק,
בקבוקי השתייה לאֵלו שעבורם מי הברז אינם טעימים מספיק.
הכלים החד-פעמיים, שאמנם פוטרים אותנו משטיפה,
אבל ערמות הכלים המשומשים הפכו כמעט למגפה.
ובמקום נכבד ניצבת שקית הגופייה,
שתפקידה לייצר אשפה וקצת לפנק את האוכלוסייה.
עם קצת רצון טוב, אפשר אותן להפסיק לחלֵק,
וְכך את המפגע הזה, נוכל לסלֵק,
מכאן שאפשר על ייצור האשפה מעט להשתלט,
וּבעזרת מחשבה ותכנון הכמות תפחת באופן בולט.
ועוד בקשה לי, באופן מיוחד,
את האשפה להכניס למיכל משני הצדדים, ולא רק מִצד אחד.