הזדמנות של פעם בשבע שנים

פורסם בתאריך: 08-05-2013

למרבה הצער, מצוות השמיטה, הטעונה במשמעויות חברתיות כבירות של שוויון ורווחה, הצטמצמה בזמננו לדינים הקשורים בעיקר לכשרות. תכנון מוקדם עשוי להשיב אותה לחיים

ויְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.

אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.

וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.

מצוות השמיטה הפותחת את פרשת בהר מחייבת כל חקלאי בארץ־ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את פירותיו, לתת לאדמה מנוחה ולאפשר לכל אדם (ואף לבהמות) להיכנס לשדה וליטול חלק מברכת האדמה. בשנה זו גם מתבטלים החובות הכספיים, והחייבים זוכים בהזדמנות ל"התחלה חדשה" במקום לשקוע בעוני ללא כל אפשרות להיגאל ממנו.

בכך נגעה מצוות השמיטה בשלושה מיסודות החיים: אדמה – שאותה אנו שומטים ומאפשרים לה להתחדש אחרי שש שנות עיבוד אינטנסיביות; זמן – המתפנה באופן קולקטיבי כאשר קיבלנו על עצמנו, כחברה חקלאית, לא לעבד את האדמה שנה שלמה; וכסף – שעליו אנו מוותרים לטובת אלו שאין ביכולתם להחזיר את חובותיהם.

שמיטה כעצירה של המירוץ הכלכלי. ילדים בשדה  צילום: מרים צחי

שמיטה כעצירה של המירוץ הכלכלי. ילדים בשדה
צילום: מרים צחי

החמצה מאוחרת

אין ספק כי ראוי ששנת השמיטה תיתן השראה ותוביל לעשייה של ממש בישראל בת ימינו, המופרטת ומרובת הפערים. לאור זאת, מפתיע ואף כואב לראות את הצטמצמות המצווה הכבירה הזו והפיכתה לתת־סעיף של דיני כשרות המפריד בין דתיים לחרדים, לא רלוונטי לחילונים, ומשפיע על החברה הישראלית בכללה בעיקר בהעלאת מחירי הפירות והירקות. על כך כתבו אבי שגיא וידידיה שטרן במאמר שפורסם בעיתון "הארץ":

השמיטה הישראלית היא חוויה מדכאת של החמצת רגע חסד פוטנציאלי בחיינו הלאומיים. הרעיון המקראי נהפך לזירת קרב נוספת בין פוסקי הלכה, זה באיסורו וזה בהיתרו, בלי שייתנו דעתם לאידיאה הנאצלת, המוטלת מדממת לפתחה של המדינה היהודית. שורת הנפגעים ארוכה: הדת, שמידרדרת לחוסר רלוונטיות ואף גרוע מכך; המדינה, שמאבדת הזדמנות להתהדר בגלימה יהודית מוסרית מפוארת ומתקנת עולם; החקלאות היהודית, שאגרוף האיסור ההלכתי מכה בבטנה הצמוקה והשדופה; וכלל האזרחים, שחמישית מהם עניים, שייאלצו לשלם מחיר מופקע על מצרכי יסוד דווקא בשנת השמיטה.

מאמר זה נכתב ערב שנת השמיטה הקודמת, שנת תשס"ח, לצד מאמרים נוספים שביכו את ההחמצה (החוזרת) של ההזדמנות להוביל מהלך ייחודי בישראל, המחזק את אופייה היהודי של המדינה ופועל להגברת המודעות והעשייה החברתית־כלכלית בה. המאמר מסתיים בקריאה:

בשנת השמיטה תשס"ח הדת שומטת את אחיזתה במציאות; המדינה שומטת את אופייה היהודי הייחודי; החברה שומטת את אחריותה לצדק חלוקתי מינימלי. נדרשת קואליציה אגרסיבית שתאגד כוחות חברתיים, מוסריים, תרבותיים, דתיים ולאומיים במדינה היהודית והדמוקרטית, לטובת החייאת אידיאת השמיטה. הבו לנו מנהיג דתי או אחר שיעשה מעשה הלל הזקן.

יש לציין כי לצד ההחמצה ברמה הלאומית, קמו כבר בשנת השמיטה הקודמת שורה של יוזמות מקומיות שקראו לאימוץ שמיטה אחרת. רבות מהן, למרבה הצער, לא התרוממו מעבר לרמה ההצהרתית. בין היוזמות היו נטילת שנת שבתון באופן וולנטרי, קריאה לבנקים לקיים בעצמם שמיטת כספים, הורדת קצב הייצור במפעלים לטובת חשיבה מחודשת על חזון המפעל ועוד.

הסיבה שבשלה היוזמות הנקודתיות לא צלחו הייתה, לדברי היזמים, התעוררות מאוחרת מדי לפעולה (בדרך כלל בשנת השמיטה עצמה) לצד מחסור בהכשרת הלבבות להבנת הקשר בין השמיטה ("נו… הדבר הזה עם האדמה שמוכרים בכאילו לגוי את האדמה כדי לעשות עסקים כרגיל, כמו הקטע הזה של החמץ בפסח") ובין היוזמות שנגעו בתחום הכספים, הפנאי והרוח.

לשמחתנו, בשנים האחרונות מתחיל תהליך של פתיחות לרעיונות חברתיים וסביבתיים בכלל ובמיוחד לכאלו היונקים מרוח היהדות. המאבק החברתי של הקיץ שעבר עורר גל תודעה חברתית־כלכלית בחברה הישראלית, ותוצאות הבחירות האחרונות מספרות גם הן סיפור דומה.

מתוך כך ישנה תחושה כי אם בתקופה הקרובה יושקעו הכוחות הנכונים בבניית תוכנית אב לשנת "שמיטה ישראלית" משמעותית (מבלי להיכנס לדיון ב"לב ההלכתי" של השמיטה, שגם הוא כאוב, אך מורכב מדי לשלב זה), ישנו סיכוי טוב להפיכת שנה זו לשנה של השראה ועשייה כאחד.

מבט חיובי

את תחומי העשייה שבה צריכה להתמקד שנת השמיטה הקרובה ניתן לחלק לארבעה תחומים עיקריים:

א. שמיטת כספים – אחד הנושאים מעוררי ההשראה בתחום השמיטה הינו נושא שמיטת החובות, שיאפשר למשפחות רבות לצאת ממעגל העוני. יעקב עזרא, יו"ר עמותת 'והגדת – עזרה מגד' שהוקמה לזכר אחיו סמ"ר גד עזרא ז"ל, התחיל כבר בשנת השמיטה הקודמת להוביל יוזמה לשמיטת כספים חלקית למשפחות אשר מתחייבות לעבור תהליך הבראה כלכלי משמעותי, ובכך לסייע להן לצאת אחת ולתמיד ממעגל החוב. "הרצון שלנו", מסביר עזרא, "הוא לפנות לגופים גדולים כגון עיריות או ספקי שירותים בסיסיים ולהציע להם את הרעיון של שמיטת חובות חלקית. כך, במקום 'לא לראות לעולם את הכסף' יזכו החברות להחזר של חלק מהחוב, ויסייעו למשפחה לצאת ממעגל החייבים".

יוזמה דומה של מכון התורה והארץ ופעמונים פונה אל ציבור של אנשים פרטיים שומרי מצוות ומציעה להם לזכות בקיום מצוות שמיטת חובות (מצווה נדירה שניתן לקיים רק אחת לשבע שנים) בכך שילוו כספים לקרן 'נדיבי ארץ', ומיד בסוף שנת השמיטה ישמטו את החוב. בכספים שיצטברו בקרן ישתמשו הנאמנים שלה על מנת לסייע למשפחות במצוקה כלכלית – וכך זוכה השומט גם בקיום מצוות צדקה. לצד יוזמות ברמה הלאומית ניתן לקבל החלטה כי שנת השמיטה הינה שנה של הטבות ממוקדות לחלשי החברה, של דאגה לביטחון תזונתי גורף ושל חקיקת סדרה של חוקים חברתיים בעניין זה.

ב. עשייה חיובית – מיקוד חשוב של שנת השמיטה הינו עידוד עשייה חיובית בהשראת הערכים המרכזיים של שנת השמיטה. פרופ' אלון טל, יו"ר התנועה הירוקה וחבר דירקטוריון קק"ל, מציע להכריז על שנת השמיטה מבחינה לאומית כעל שנת שיקום משאבי הטבע של ישראל, הנמצאים במצב קשה עקב שימוש יתר. זאת הוא מציע, כמובן, בהשראת שיקום האדמה החקלאית בשנה השביעית, אחרי שש שנות עיבוד וניצול.

כיוון אחר של עשייה חיובית בשנת השמיטה הינו חיזוק כל תחום ההתנדבות, כאשר מה שנשמט כאן הוא זמננו שהוא הבסיס לקיום הכלכלי שלנו בהווה בדומה לאדמה בימי התנ“ך. יוזמה זו ניתנת למימוש בתצורת “בנק זמן“ שאליו יירשמו יחידים ועסקים, שיתרמו זמן קבוע מראש למטרות חברתיות, בין אם בתחום התעסוקה המרכזי שלהם ובין אם בתחומים אחרים (דבר שגם ייתן מענה לרעיון אחר בשנה זו – התפנות מהעיסוק העיקרי לפיתוח כישרונות אחרים).

רעיון נוסף השואב מהתפנות האיכר הקדום מעיסוקו המרכזי לטובת עשייה אחרת הינו פינוי עתים לתורה, לתרבות ולרוח בצורה מובנית (גם במקום העבודה), בילוי זמן ארוך יותר עם המשפחה או התגייסות לפעילות קהילתית משמעותית בשנה זו. כל הרעיונות הנ“ל הינם רעיונות וולנטריים שיכולים להתקבל ברמה האישית (שבה היערכות מבעוד מועד היא קריטית), ברמה התעסוקתית (עסקים יכולים לקבל על עצמם כל אחד מהרעיונות הנ“ל בצורה קולקטיבית) או אף ברמה הלאומית – באמצעות עידוד שני הרעיונות הראשונים בדרכים של מענקים או חקיקה לעניין זה.

ג. פסק זמן מהמרוץ – הרעיונות המתייחסים לעצירה או האטה של המרוץ בשנה זו נוגעים בלב השיטה הכלכלית שבה אנו חיים. גם אם לא נשנה את השיטה בשנה זו, הרי שניתן לאתגר אותה ואת עצמנו בשאלות מהותיות של חזון אישי ועסקי, וליצור מהלך של חשיבה מערכתית בכל המסגרות שבהן אנו נמצאים.

ד. חידוש הברית – במוצאי שנת השמיטה עלו כל עם ישראל למקדש, והמלך קרא בפניהם את ספר התורה, דבר שהעניק להם חוויה רוחנית מאחדת. ליווי הפעילות של שנת השמיטה בפעילות לחידוש וחיזוק של הברית בין כל תושבי הארץ הזו, ובינינו ובין האדמה שעליה אנו יושבים, באמצעות כנסים ואירועים המוקדשים לעניין זה, הינו דבר נדרש וחשוב ביותר.

יוזמה לעתיד

לאורך החודשים האחרונים התחיל להתגבש מהלך – לשמחתי בהשתתפותי – של הקמת גוף מרכז של כלל פעילות השמיטה תחת הכותרת "שמיטה ישראלית". הגוף יקדם מהלך חינוכי רחב לקראת שנת השמיטה, יוביל חיבורים בין גופים ויוזמות, ירכז ידע ופעילות קיימת ויוביל מפגשים רעיוניים ומעשיים סביב שנה זו. מתוך הבנה כי בשלו התנאים וכי קרבה שנת השבע, אנו מקווים כי שנת תשע"ה תהיה שנה תוססת ומגוונת של לימוד ועשייה, לצד עצירה והתבוננות מחדש, של האטת המרוץ הכלכלי לצד חקיקה חברתית רחבה, ושהשאלה הרווחת ברחוב תהיה "מה נשמט?"

עינט קרמר היא מנהלת ארגון "טבע עברי" וממובילי יוזמת "שמיטה ישראלית". למעוניינים להצטרף למהלך: 
Einat@tevaivri.org.il

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג אייר תשע"ג, 3.5.2013