ט'ו בשבט כל השנה – שמיטה ישראלית וההיבט הסביבתי

פורסם בתאריך: 14-01-2014

שנת השמיטה המקראית מאופיינת בחיבור בין סביבה, חברה ורוח. 

סביבה – החקלאי הקדום שמט את אדמתו ונתן לה להתחדש ולהשתקם. אבל לא רק זה. בשנת השמיטה החקלאי הסתכל על האדמה, אולי לראשונה בשבע שנים, לא בתור משאב לניצול אלא בתור מה שהיא. אדמה. 

חברה – תוצרת השדות חולקה בין כלל הקהילה לפי הצורך של כל אדם ואדם. בסוף השנה התקיימה שמיטת חובות.

רוח – שנת השמיטה היוותה למעשה שנת שבתון קולקטיבית שהוקדשה למשפחה לקהילה וללימוד תורה. 

אחת הדרכים לתרגום שלושת הרעיונות הללו למציאות ימינו, במסגרת , שכמו שציינתי קודם, מחברת קהל רחב ככל האפשר לרעיון של השמיטה, הינו בהכרזה על שנה זו כעל שנה מרכזית של אירועי תרבות וחוויה חינמיים לכלל שכבות האוכלוסייה, בטבע המקומי ובגינות הקהילתיות. 

אז מה אנחנו רואים לנגד עינינו? 

מנגינה – אירועים מוזיקליים בגינות קהילתיות;  מדרשגינה - לימוד יהדות בחיק הטבע;   פסטיבלי רחוב ואירועים בטבע העירוני, בסגנון  פעילות החברה להגנת הטבע – "יצאתי מהבית הגעתי לטבע"; פתיחת הפארקים הלאומיים  ללא תשלום לפחות חלק מהזמן; ימי שיא סביבתיים וחווייתים ביערות קק"ל – בעיקר לאוכלוסיות שבדרך כלל לא יוצאות לנפוש בטבע; הדרכות קבועות לחברות בשביל ישראל ועוד. 

אירועים אלו יקדמו את אהבת הטבע והארץ בקרב הציבור הרחב, ינגישו תרבות, רוח וחווייה לכלל האוכלוסייה, ויזמינו לכולנו לברך על הטוב שזכינו לנו כך שאנו חיים בארצנו.   

בימים אלו אנו עובדים על מנת להפוך רעיונות אלו למציאות. הצטרפו אלינו : Einat@tevaivri.org.il