ורדו בדגת הים

פורסם בתאריך: 16-03-2011

סיפור מהחיים על קמפינג משפחתי והצלת מערכת אקולוגית מקומית.

ורדו בדגת הים 

פרץ טיקטין

את חוה"מ סוכות ביליתי עם משפחתי בחיק הטבע, במקום קסום בעמק בית שאן ,הנקרא "עין מודע". מחנה אוהלים, שהוקם על ידי משפחתי, בצד בריכת מים קרירה המוצלת ע"י חורשת איקליפטוסים, היוו תחליף למלון חמישה כוכבים. רוח ערב קרירה וירח כמעט מלא הנשקף במי הבריכה, היוו תפאורה לחג, שעניינו בין השאר, יציאה מחוץ לבית והתמזגות עם הפשטות שבבריאה.  לא חסרו כמובן הסוכה (אותה בנינו במקום), ארבעת המינים והמנגל המסורתי- כך שמצוות החג מולאה במלואה.                               

בבוקרו של יום רביעי, קפצתי מהאוהל ישירות לבריכה וגיליתי להפתעתי בחור צעיר, תל אביבי, עם שני ילדיו, עוסקים בהוצאת רשת דייגים מתוך המים ובתוכה כעשרה דגים מפרפרים. הדגים הוצאו מהרשת והוכנסו לתוך סל שקוע במים, בהמתנה לארוחה, שתוכננה לשעות אחר הצהרים.

לרגע חשתי כעס למראה המתרחש. בבריכה עצמה חיים מספר מועט של דגים, בהם ניתן להבחין במים הצלולים וילדים הנופשים במקום עם  הוריהם ובין השאר מנסים את כוחם בדיג, באמצעות חכות מאולתרות.

ניגשתי אל הבחור, החלפתי אתו חוויות בעניין מזג האוויר, בעניין הרשת ובעניין טעמו העדין של דג טרי על האש, ואז ציינתי באוזניו כי זהו קרב לא הוגן: לדגים בבריכה הסגורה אין שום סיכוי כנגד הרשת, ו"שלל" בסדר גודל שכזה, מהווה הפרה של המאזן האקולוגי במקום, דבר שיביא לחיסול הדגים במעיין.

התגובה שקיבלתי נעה בין "זה לא עניינך" לבין "מה אכפת לי מהדגים במקום?"

בזאת הסתיים שלב א' של פגישתנו בנושא.

כשעה לאחר מכן, הבחנתי שוב בבחור עם שני ילדיו והפעם עוסקים בדיג בעזרת חכות. נראה היה כי לאחר שמילא את המכסה הדרושה לארוחת צהרים, חזר הבחור להובי המקובל של דיג בעזרת חכה.

"היי", צעקתי אליו מעבר למעיין, "חבל לך על הזמן, אין פה דגים ! מישהו עבר בבקר עם רשת ואסף את כולם" !!!

הבחור חייך לעברי, נפנף בידו לאות שהבין את הרמז, קיפל את החכות ונפנה לארוחת הבקר המשפחתית.

בתוך סל הרשת השקוע במי המעין עדין פרפרו עשרת הדגים שהמתינו לגורלם לשעות אחר הצהריים.

פגישתי השלישית עם הבחור הייתה בשעת הצהרים, בעת ההכנה של המנגל לקראת סופה הדרמטי של העלילה וסופם הטרגי של הדגים.

שיחה קלילה ( ממוקדת מטרה) שניהלתי עם הבחור, והעובדה שהוא גר בתל אביב ליד מגדלי עזריאלי, אפשרה לי להסיט את השיחה לכיוון "מגדל בבל". התפלאתי על הבקיאות שהייתה לו בנושא, למרות שלא חבש כיפה, החל מהעניין הרוחני של המרידה בהקב"ה, וכלה בחברה מושחתת שביכתה על לבנה שנפלה, ולא על אדם שנפל. ואז הצגתי בפניו רעיון חדש,  לעניין כעסו של הקב"ה על בני האדם, המתייחס לתחום איכות הסביבה. על פי רעיון זה, ריכוזם של בני האדם כולם בשטח מצומצם, גרמה לחיסולם של כל המשאבים באותו השטח, ונוצר משבר אקולוגי בזעיר אנפין בסביבה בה הם חיו, לרבות "חיסול של כל הדגים שניצודו באמצעות רשתות במקומות בהם לא הייתה להם אפשרות להתרבות מחדש". מאחר והנ"ל לא התאים לתוכנית האלוקית, שהדגישה את "לעובדה ולשומרה", בלל הקב"ה את שפתם, והם פוזרו בכל העולם.

בשלב זה, כבר הרשיתי לעצמי לומר לבחור, שאם חשקה נפשו בארוחת דגים, שייסע לבית שאן ויקנה שם קילו דגים, ואילו את הדגים שבבריכה, ישאיר להנאתם של הנופשים במקום. אם תשחרר את הדגים חזרה לבריכה, אמרתי לו "עשית את החג" , ואם  לא תשחרר אותם- עשית "סתם עוד ארוחה". נימת התוכחה שבדברי חיסלה את החברות העדינה שנרקמה בינינו בשלושת המפגשים ואני חזרתי לאוהלי.

חמש דקות לאחר מכן, ראיתי את ילדיו של אותו הבחור משחררים את הדגים חזרה למעיין, תוך הקפדה שאני אראה, שאכן הם שוחררו.

יצר לב האדם ער מנעוריו. צריך רק לרענן אותו מידי פעם ולהאיר את עיניו.

_____________________________

פרץ טיקטין - מהנדס מערכות מים, איש משפחה, ומתחיל מסע של התחזקות אקולוגית