האקטיביסטים החדשים – אנשי הקהילות

פורסם בתאריך: 12-05-2010

עינט קרמר במאמר על אנשי הקהילות- סוג חדש של אקטיביזם שקט העושה גלים חזקים בעשייה הסביבתית-חברתית

האקטיביסטים החדשים – אנשי הקהילות

עינט קרמר

מיד אחרי שבועות מתקיים ביער עמינדב פסטיבל אקטיביזם – מפגש של פעילים מתנועות לשינוי סביבתי וחברתי הקוראים לשינוי מציאות מלמטה. ברצוני להציע כאן דגם של אקטיביזם מסוג אחר – הבא לידי ביטוי בעצם ההשתתפות בחיי קהילה. אז קדימה חברים, סיימו את תיקון ליל שבועות, איגרו כוחות ובואו לקחת את מקומכם הטבעי בתנועה לשינוי חברתי.

 

אנו, האקטיביסטים

כולנו שמענו על המשבר הסביבתי – חברתי : זיהום האוויר והמים, הכחדת מינים, התחממות כדור הארץ,  יחסי הון-שלטון ושאר מרעין בישין.כולנו גם מכירים את "האקטיביסטים" , אותם לוחמי צדק כנגד העוולות הסביבתיות והחברתיות, המפגינים נגד סלילת כבישים, תובעים מפעלים מזהמים  ומגישים התנגדויות לתוכניות פיתוח שלא מתחשבות בהיבט הסביבתי.
אך, כנגד כל התפיסות המקובלות,  ישנו ז'אנר נוסף של אקטיביסטים, שהנושאים הללו אינם נמצאים על סדר יומם, או נמצאים  בו ברמה נמוכה. למעשה, כל קהילה מקומית הפועלת מתוך מחויבות לערכים רוחניים וחברתיים שהם מעבר להישגיות הפרטית, מממשת במידה רבה את חזון הקיימות, כל שכן אם ערכים אלו יונקים ממורשתה הדתית או התרבותית.

 

האקטיביסט הוא הקהילתי

תפיסת המשבר הסביבתי, אצל רבים מארגוני הסביבה ומכוני המחקר, חדלה כבר מזמן  להיות "התגייסות להצלת חלקת טבע זו או אחרת מפני דורסנותו של המין האנושי", ואפילו  לא "התגייסות להצלת המערכות האקולוגיות תומכות החיים של המין האנושי בשביל המין האנושי עצמו".   את מקום האקטיביזם הלוחמני וההתמקדות במפגע סביבתי זה או אחר החליפה תפיסה כוללת יותר של "קיימות"  - קידום דרך חיים בה בני האדם יכולים למלא את צרכיהם ולהגשים את הפוטנציאל המרבי שלהם, תוך שמירה על המערכות האקולוגיות והחברתיות שיאפשרו גם לדורות הבאים ליהנות מיכולת זו.
שינוי תפיסה זה הגיע מתוך הבנה כי הפגיעה בעולם הטבע ובסביבה הינו חלק ממשבר רחב יותר הכולל היבטים רוחניים וחברתיים חמורים לא פחות. הפערים החברתיים בין העשירים לעניים, התפרקות הקהילות והמערכות החברתיות  התומכות (ולפעמים גם המשפחות) לטובת אינדיבידואליזם קיצוני, ניכור קיומי אל מול ה"כפר הגלובלי", מחיקת והשטחת תרבויות עמוקות אל מול תרבות הצריכה המערבית ועוד, כל אלו הינם היבטים נוספים של המשבר האמור, לצד ההיבטים הסביבתיים ה"טהורים".
שורשי המשבר הסביבתי, החברתי והרוחני  זהים. האתוס צרכני, המפותח ומקודם באמצעות כלים כלכליים רבי עוצמה, קורא לנו למצוא סיפוקים רוחניים בדברים חומריים, לזהות אושר עם נוחות והצלחה עם קידום אינדיבידואלי וחומרני. העולם המתנהל לאור האתוס הצרכני הזה הינו עולם של צמיחה תעשייתית מתמדת הפוגעת אנושות במערכות האקולוגיות של העולם (באמצעות צריכת יתר של משאבים וייצור זיהומים ופסולת). התרבות הצרכנית הנולדת מאתוס זה אחראית למשבר שברוח ובחיי החברה והקהילה.
הדרך היחידה להתמודד עם האתוס הצרכני וביטוייו ההרסניים הינו באמצעות אתוס רוחני וערכי בו האדם אינו מידת הכל, היחיד בא לידי ביטוי גם כחלק מחברה  וישנה ציפייה מכל אחד מאיתנו לפעול מתוך מחייבות כלפי משהו שהוא מעבר להישגיות ברמת הפרט.

גו'נתן ראו, במאמרו "נחלת הכלל הסמויה מן העין" מנסה למקד את האתוס הערכי בלקיחת אחריות על נחלת הכלל, המוגדרת על ידו בתור  "התחום הכביר שהוא המורשת המשותפת של כולנו ושבו אנו משתמשים מבלי שיגבה מאתנו מחיר. האטמוספרה והאוקיינוסים, שפות ותרבויות, מצבורי הידע והבינה האנושית, מערכות התמיכה הלא פורמאליות של הקהילה, השלום והשלווה להם אנו מייחלים, אבני הבניין הגנטיות של החיים- כל אלו הם פנים שונים של נחלת הכלל."
מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית הקים מרכז לקיימות מקומית, בו הוא מנסה לקדם מימוש אג'נדה של קיימות במרחב העירוני והכפרי.
חיי הקהילה לוקחים אחריות על נחלת הכלל שלה (או בשפתנו "רשות הרבים"), במרחב המקומי וחיה את האתוס, הלכה למעשה.

 

קהילתיות מקיימת 

הבה ונתבונן ביום השבת כפי שהוא בא לידי ביטוי בקהילה . בשבת, עוצרים כל חברי הקהילה מן המרוץ של העולם המערבי, ומקדישים למעלה מיממה למשפחה, לקהילה המקומית ולחיי הרוח. הדבר נכון, אגב, לקהילות האורתודוקסיות וה"פלורליסטיות" כאחד, בלי קשר למימוש ההלכתי של השבת. התפילות, השיעורים המשותפים ודברי התורה הנאמרים בעת הארוחה מעניקים לנו חזקה על מורשתנו המשותפת ועל דרכנו הייחודית בעולם הגלובלי. השיתוף בשמחה ובאבל, הנוהג לקיים עונג שבת או להזמין אורחים לארוחות, מחזקים את הסולידאריות והמרקם הקהילתי ויוצרים התכנסויות בהן הנושא הצרכני נפקד. א"י השל כתב על השבת " לייחד יום בשבוע לטובת החירות, יום שבו אנו מפסיקים לסגוד לאלילי התרבות הטכנית, יום בלי כסף, יום של שביתת נשק במאבק הכלכלי באחינו בני-האדם ובכוחות הטבע. האם קיים רעיון אחר כל-כך מלא תקווה לקידום רוח האדם מאשר השבת?". השבת הקהילתית מוסיפה לרעיון זה מימדים אנושיים וחברתיים חשובים.


ושבת היא רק דוגמה.


הקהילתיות היהודית הינה קהילתיות של "עדת קודש" – הקהל כולו עומד אל מול בורא עולם. תפיסה זו של המציאות, בה ראש הפירמידה (דומם, צומח, חי, מדבר, בורא) אינו "קטום", מעמידה את האדם במקומו כברוא בקרב ברואים אחרים, הנושא את החיוב הקדום "לעבדה ולשמרה".
הדיבר העשירי נותן לנו תשובה לא רעה לנושא תרבות הצריכה. העשיר שמח בחלקו, הגיבור  כובש את יצרו (גם בקניון), ועל מנת לא לעבור על בל תשחית ישנה מערכת מסודרת של גמ"ח ותמיכה איש ברעהו.
הקהילה מאפשרת מגוון רחב של מרחבים והזדמנויות  להיכרויות, מפגשים ויצירה מחוץ למישור הצריכה או נתינת השירותים, בהם יחידים יכולים להביא את עצמם לידי ביטוי במישור פעולה בסדר גודל אנושי.

 

אז זהו, עכשיו טופחים לעצמנו על השכם?

לצערי, התשובה כאן היא שלילית.
אמנם, חיי קהילה יהודיים מאפשרים מימוש של תפיסת הקיימות המקומית, אך הם גם יכולים להוות טריגר להתנהלות הפוכה באותה נשימה ממש.  רהבתנות ורעבתנות יכולים ללבוש כיסויים רבים, וחיי קהילה יכולים להוות גורם לדשדוש ב"ביצה הקהילתית" ולאי לקיחת אחריות על הסביבה הטבעית, האנושית (שאינה חברה בקהילה) והאזרחית.
עם זאת, הרחבת תפיסתנו את עצמנו כך שזהותנו היהודית תכלול קידום אורח חיים מקיים, יחד עם היתרונות של חיי הקהילה, תאפשר לנו מרחבים חדשים של עשייה סביבתית-חברתית.  אז, ללא הרבה מאמץ ושינוי של דרך החיים, נוכל בשמחה למצב את עצמנו בראש החץ של התנועה לתיקון עולם.

ביום שישי, כ' תמוז ה2.7 יתקיים בתל אביב הכנס "קיימות ישראלית" השלישי של טבע עברי בנושא "בין קהילה למקום". אנו מזמינים אנשי קהילות בעלי מחוייבות סביבית (או המעוניינים לפתח אחת כזו) להגיע , לשמוע ולהשמיע, ללמוד וללמד ובעיקר להכיר ולקבל רעיונות טובים לעשייה במרחב הקהילתי.

לפרטים והרשמה לחצו כאן