אקטיביסטים – לא מה שחשבת

פורסם בתאריך: 07-07-2010

עינט קרמר בכתבה על קיימות מקומית, ומה בין אקטיביזם לקהילתיות

אקטיביסטים – לא מה שחשבת


עינט קרמר

חוגגים אקטיביזם

באיסרו חג שבועות הלכתי עם משפחתי אל יער עמינדב בפאתי ירושלים על מנת להשתתף ב "פסטיבל אקטיביזם". ייחודו של הפסטיבל  הינו בכך שקהל היעד שלו אינם משפחות ויחידים המחפשים בידור בתשלום, אלא מתקני עולם (כל אחד לשיטתו), המעוניינים לפגוש שכמותם וליצור שיתופי פעולה באווירה טובה. מוטו הפסטיבל "מלמטה למעלה יוצרים מציאות".

כאישה שגדלה פחות או יותר במיינסטרים הישראלי  ציירתי בעיני רוחי את ה"אקטיביסטים" שאפגוש בפסטיבל כעדת צעירים, אנרכיסטים, קיצונים ולוחמנים ההופכים סדרי עולם לכאן ולכאן. תיאור זה היה רחוק מזרח ממערב הן ממארגני הפסטיבל המחויכים והן  מהאנשים הבאים בשעריו, שיצרו פסיפס  ססגוני  ומרתק של מגוון דעות ודרכים לבטאן. ליצנים מקבוצות תיאטרון רחוב  קיפצצו להם לצד פעילי אנונימוס חמורי הסבר . בסדנאות מקבילות למדו אנשים על הפגיעה בעובדי הקבלן, חשיבות החייאת מרכזי הערים, הדרך להקים תנועה פוליטית ויתרונות תולעים אדומות בקומפוסט. בין המשתתפים עברו יחידים שהזמינו ל"יוגה גיזום" בשישי בבוקר - כאות הוקרה ליערות הארץ, או למגוון הפגנות בנושאים שונים.  לפני כניסת השבת התקיימה מעין קבלת שבת מוזיקלית (טוב, מודה, אני ארגנתי) בבמה המרכזית.

"אקטיביסט לדעתי, הינו כל מי שמחליט שהוא לוקח אחריות על המציאות סביבו ופועל לשנות אותה", מסביר ניר גירון, יוזם ומפיק הפסטיבל. "אם נסתכל לעומק, בלב כל הארגונים והיוזמות מעוררות ההשראה עומדים אנשים המעזים לקחת אחריות על עולמם, להטיל ספק במובן מאליו וללכת בנתיב שלהם,  למרות כל הלחצים העוטפים  והיחס הלא תמיד אוהד של החברה. כשהתחלנו לגלגל את הרעיון של פסטיבל אקטיביזם 2010, לפני בערך חצי שנה, בחרנו להאמין באנשים. זה מה שמייחד את הפסטיבל הזה מכל דבר אחר שקרה כאן עד היום."

לפי גירון, רוב המגיעים לפסטיבלים דומים שהתקיימו בעבר (פסטיבל אקטיביזם התקיים בשנים 2002-2005 כיוזמה של הארגון "פעולה ירוקה") היו נציגי ארגונים שבאו לקדם אג'נדה מסוימת, בעוד בפסטיבל הנוכחי רוב המגיעים היו פשוט אנשים ששמעו על הפסטיבל ורצו ולעודד עשיית שינוי. "המסר בעיני הוא שאתה לא חייב להיות פעיל בארגון זה או אחר כדי להוביל שינוי, אלא מספיק שתהייה בן אדם ותחייה את השינוי".

אקטיביסטים ברשת

אורי לורבר, פעיל מקבוצת "אנונימוס" הידועים בשיטות העברת המסרים השנויות במחלוקת שלהם, היה גם הוא בפסטיבל.  "לכאורה, הכיל הפסטיבל הרבה אנשים שעסקו כל אחד בעשייה סקטוריאלית, אך למעשה כולנו נלחמים לאותם מטרות. אני מאמין שמי שאכפת לו ממצבם של חלשי החברה, של המשפחות קשות היום ושל המיעוטים, חזקה עליו  שתהיה לו אמפטיה לגבי בעלי החיים, שגם הם במצב קורבני. ניתן לראות את זה במספר הגבוה של הצמחונים שהיה בין באי הפסטיבל."
על פי לורבר אקטיביסט הוא כל מי שלא מקבל את המצב כמות שהוא ופועל לשינוי, גם בלי לצאת מהבית. "כיום גבולות האקטיביזם השתנו" , מסביר לורבר. "אפשר לשבת בבית וליצור דעת קהל באמצעות העלאת סרטונים ליוטיוב ויצירת קבוצות בפייסבוק. האפשרויות החדשות הללו, יוצרות שינוי במפת העשייה כך שלפתע גם מי שלא נוקט פעולה אלא רק עמדה יכול להשפיע על הרבים . כמו כן הרשת מאפשרת לאנשים החיים את השינוי להוות מגדלור לעשייה חיובית, ושוב, מבלי לצאת מהבית."

החינוך כאנרגיה מתחדשת

"פסטיבל אקטיביזם", מסביר יתיר שדה, רכז החינוך של החממה האקולוגית בעין שמר ומשתתף בפסטיבל, "מציג בפנינו תהליך שעוברת התנועה ה"אקטיביסטית" בישראל, מתנועה המורכבת מתאים של מאבקי זכויות,  אל קהילה המנסה לחיות בצורה ראויה ולתת אלטרנטיבה תרבותית ברורה לחברה הישראלית. בכך תחום האקטיביזם מורחב אל מעבר לסטיגמה  (צעירים, חילונים, קיצונים וכן הלאה) אל מקום בו רבים מאיתנו נמצאים ביום יום."
"קחי למשל את התחום שלי - החינוך", מסביר שדה, "החינוך הינו הדרך לעצב את החברה ושלנו ואת הקהילה שתרכיב אותה בעתיד כפי שהיינו רוצים שהיא תיראה. בחינוך, הילד נפגש עם תכנים ועם רעיונות  שמשפיעים על ההוויה שלו ועל מערכת הערכים שלו, בין עם עוסקים בזה במודע ובמישרין ובין אם זה בא כתוצר לוואי של התהליך החינוכי. אצלנו בחממה, למשל, אנו פועלים תחת הסיסמה "החינוך כאנרגיה מתחדשת" ומאפשרים לתלמידים לקחת חלק בפרויקטים מתחום המדע שיש להם משמעות גם מההיבט הסביבתי והקהילתי. בגלל זה  אנחנו רואים את עצמנו כגוף אקטיביסטי, ולדעתי כל מחנך ראוי לשמו הוא כזה".

הקהילה היא הפלטפורמה לאקטיביזם

לפי אורי פורת, ממארגני הפסטיבל , ישנו קשר הדוק  בין חיי קהילה לאקטיביזם: "בעולם בו המגמה התרבותית היא "הפרד ומשול" וקריאה להתנהלות פסיבית לגבי חיינו, עצם ההתחברות עם אנשים אחרים ללקיחת אחריות משותפת על היום יום היא מעשה ראוי לציון."
"כמחנך", מוסיף שדה, "אני רואה כי הרבה יותר קל לי לעמוד מול תלמידים המגיעים מקהילות עם מערכת ערכים ונורמות מובנות (גם אם הן שונות משלי), מאשר מול תלמידים החיים אורח חיים אינדיבידואלי. מתוך כך אני חושב כי עצם חיי קהילה הם צעד ראשון לקראת לקיחת אחריות כוללת."

תפיסתם של שדה ופורת מעוגנת בתפיסות הסביבתיות והחברתיות החדשות. בעוד שבעבר רבים מארגוני הסביבה והחברה נקטו בקו הפעולה של  "אקטיביזם לוחמני" – יצירת שינוי באמצעות פעולה ישירה וממוקדת,  הרי שהיום רבים מהארגונים ומכוני המחקר מקדמים "אורח חיים בר קיימא" – התנהלות בעולם מתוך שאלת "איך ראוי לחיות", תוך התחשבות במערכות הטבעיות, בחברה ובדורות הבאים.

"היום אנחנו מבינים כי שורשי המשבר הסביבתי, החברתי והרוחני מולו מתמודדים הארגונים  השונים  זהה." מסבירים מארגני הפסטיבל. "האתוס הצרכני, המפותח ומקודם באמצעות כלים כלכליים רבי עוצמה, יוצר  עולם של צמיחה תעשייתית מתמדת הפוגעת אנושות במערכות האקולוגיות של העולם  ומייצר תרבות צרכנית  האחראית למשבר שברוח ובחיי החברה והקהילה. הדרך להתמודד עם כל אלו הינו באמצעות ייצור  "אתוס רוחני וערכי" בו האדם אינו מידת הכל, וישנה ציפייה מכל אחד מאיתנו לפעול מתוך מחייבות כלפי משהו שהוא מעבר להישגיות ברמת הפרט. חיי קהילה עונים יפה על הגדרות אלו."

הרב יהושע אנגלמן, רבה של קהילת יקר בתל אביב, מתנגד לתפיסה כי קהילתיות כשלעצמה היא אקטיביזם חברתי: "רוב הקהילות מולידות קהילות דומות. אם אין  השקעה של מחשבה עמוקה ושינוי בתפיסת העולם, רוב האנשים ישחזרו את הקהילות של הסבים והסבות שלהם בלי שינוי משמעותי. מדהים לראות כי אפילו בקהילות אלטרנטיביות (כדוגמת זו שמציגה בפנינו הסדרה סרוגים), בסופו של יום, כשהיחידים החברים בקהילה מתחתנים, הם מצטרפים לקהילה בדגם המסורתי, אותו דגם שלא נתן להם מקום כשהיו רווקים."
"על מנת שלקהילה תהייה תפיסה שונה – כגון החלטה של אימוץ מעון אוטיסטים או בית חולים לחולי נפש אל תוך הקהילה",  ממשיך אנגלמן "נדרשת חשיבה מסוג אחר, חשיבה הפותחת את שערי הקהילה החוצה. "

את החשיבה האחרת הזו מנסה קהילת יקר בתל אביב ליישם הלכה למעשה. "בקהילת יקר", מסביר אנגלמן, " יש ניצנים של לקיחת יוזמה על ידי החברים המעבירים שיעורים,  מארגנים ארוחות קהילתיות אליהן מוזמנים גם כאלו שאין להם מה לאכול ועוד. בעיני לארגן ארוחת ליל שבת לאנשים שאין להם אוכל או משפחה זה אקטיביזם. דבר זה אפשרי יותר בקהילות בעיר מאשר בישובים, היות ולישובים בדרך כלל לא נקלעים אנשים שאינם מתוך הקהילה עצמה. לארגן ארוחות ליולדת ומניין לשבעה זה נחמד, אבל בהחלט לא מספק כשיש כל כך הרבה עוולות מחוץ למעגל הצר של הקהילה,  כמאמר הרבי מקוצק "ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסד עם חברותיה. שואלים העולם: א"כ למה היא עוף טמא? ומתרצים: מפני שעושה רק עם חברותיה"
לפי אנגלמן על קהילות, בין השאר,  לנצל את הכח  ה"אלקטורלי" שלהן ולדחוף את הרבנים שלהן לנקיטת עמדה בנושאים חברתיים וסביבתיים. "משיחות עם רבנים אני יודע שרבנים רבים רוצים לקרוא לשינוי חברתי (למשל בנושא הגיור) אך מרגישים שהם לבד במערכה. אם הקהילות היו דוחפות את הרבנים שלהן קדימה, ודורשים מהם לומר אמירות ברורות לגבי נושאים חברתיים וסביבתיים, הרבנים עצמם היו יכולים להיות יותר אקטיביסטים בנושאים שהם מאמינים בהם. לצערי, כרגע, הקהילות והרבנים מרדימים אלו את אלו ".

עולם אחר הוא אפשרי

היום, חודש אחרי, מסכם גירון את הפסטיבל כהצלחה. "שישה חודשים לקח לנו להפיק את פסטיבל אקטיביזם, במהלכם נחשפנו להמון  יוזמות, ארגונים ועשייה מסוגים שונים וראינו את החוט המקשר בין ארגוני הסביבה, החברה, הקהילה, החינוך וזכויות האדם. בשנה הבאה היינו רוצים לראות בפסטיבל גם יחידים וארגונים מהצד הימני של המפה הפוליטית, ויותר מהמגזר הדתי. עכשיו, כחודש אחרי הפסטיבל אני יכול להגיד כי על אף הקשיים, ולמרות הבעיות השונות, ראינו כי לאנשים יש כוח לשנות. עולם אחר הוא אפשרי. יותר מזה, העולם האחר כבר כאן. כל מה שנותר לנו הוא לבחור."

 

_________________________________________________________-

עינט קרמר- מנהלת עמותת טבע עברי.