אין לך דבר שאין לו מקום

פורסם בתאריך: 16-03-2011

חשבתם פעם מה עברה החולצה עד שהגיעה אליכם? אין לך דבר שאין לו מקום, מאמרה של ג'אסיקה סאקס.

אין לך דבר שאין לו מקום

אתיקה צרכנית

ג'סיקה סאקס

 

 במסכת אבות (ד,ג) מובאת אמרתו המפורסמת של בן עזאי: "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום". בעוד שעם הקביעה לפיה לכל אדם יש ערך קל להבין ולהזדהות, קביעה דומה לגבי חפצים מעוררת תמיהה: מהו מקומו של דבר, של חפץ? כצרכנים, אנו נדרשים כדבר שבשגרה להכריע בין חפצים שונים שברצוננו לרכוש. המשנה מחדשת שהכרעה זו אינה סתמית: לכל אחד מהחפצים השונים שאנו רואים מולנו בחנות יש סיפור והיסטוריה של השפעה על הסביבה ועל החיים של מי שייצרו אותו, ולבחירה שלנו יש משמעות ערכית ו"מקום" מוסרי בחיינו.

ניקח מוצר פשוט, למשל – חולצת כותנה. חייה של חולצה טיפוסית כזאת מתחילים במערב אפריקה, במדינה כדוגמת בורקינה פאסו, שם מגדלים ומעבדים כותנה. במדינה זו נסמכים למחייתם שלושה מיליון בני אדם על גידול כותנה לייצוא, הנעשה בחוות קטנות עם ציוד חקלאי בסיסי. החקלאים בבורקינה פאסו נאלצים להתחרות בחקלאיה של ארצות הברית, העושים שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ונהנים מסבסוד ממשלתי נדיב. תחרות זו הורידה בשנים האחרונות את מחיר הכותנה לרמות המקשות על מגדליה להתקיים. בנוסף, בגידול הכותנה נעשה שימוש מאסיבי בחומרי הדברה (כרבע מכלל חומרי ההדברה בעולם מופנים לענף הכותנה), ולדבר השפעה שלילית נוספת על הסביבה ועל בריאותם של הפועלים החקלאיים העוסקים בגידול. החברות העוסקות בעיבוד הכותנה מצויות לרוב אף הן על סף פשיטת רגל, כאשר במקרים רבים מחיר סיבי הכותנה אינו מכסה אפילו את עלויות הייצור. פועלי העיבוד והחקלאים כאחד חיים בעוני מחפיר. רק עשרה אחוזים מן הילדים בבורקינה פאסו הולכים לבית הספר, ושיעור האנאלפביתיות בה הוא כיום הגבוה בעולם.

התחנה הבאה של חולצת הכותנה היא בסין. בעיר שנחאי, למשל, מרוכזים אלפי מפעלים לטוויה, אריגה ותפירה. במפעלים כגון אלו עובדים מיליוני בני אדם (מרביתן נשים צעירות) בתנאי עבודה מסוכנים ופוגעניים, ששעות העבודה בהם ארוכות והשכר נמוך. לעובדות אלו אין זכות להתאגד, והן תלויות במעסיקיהן אפילו בשביל להישאר בעיר, כיוון שאין להם אישורי שהייה בה. כעבור כעבור מספר שנים יחזרו העובדות לכפר, לאחר שהעבודה תפגע בבריאותן עד כדי כך שלא יוכלו להמשיך לעבוד.

כשתגיע החולצה לישראל, כבר יהיו סיפוריהם של עשרות אנשים שזורים באריגה שלה. אבל מבחינת מי שירכוש אותה, הסיפור רק מתחיל: מה תהיינה ההשלכות הסביבתיות של הכביסה שלה?  כמה זמן היא תישאר אצל אותם הבעלים? האם תיזרק לזבל או שמא תימסר לאדם אחר שיעשה בה שימוש? ומשם – לאן?  את מי היא תפגוש בדרך?  מהו באמת מקומו של דבר?

למעשים שלנו כצרכנים ישנן השלכות מוסריות רבות וסבוכות. בעל כורחנו אנו תומכים בתאגידים אשר עושקים את עובדיהם, מזהמים את הסביבה, מוכרים נשק ומשווקים את מוצריהם בצורה שפוגעת בצרכנים בכל העולם.  הבזבוז והזיהום בהם כרוך אורח החיים שלנו גורמים לפגיעה בסביבה שלנו בישראל, וגם באזורים רחוקים במדינות הים. ואולם מאידך, גם פרנסתם של אנשים אלו, החיים כל כך רחוק מאיתנו, תלויה למעשה בצריכה שלנו. מה נעשה מול סבך זה של דילמות, אשר הופכות את חיפוש 'מקומו' של דבר לאתגר, ואת עניי ערי כל העולם כולו לעניי עירנו? 

התשובה לשאלה זו אינה פשוטה, ואולם היא מתחילה בבחירות קטנות שאנו כצרכנים מבצעים. יש לנו כוח אמיתי לבחור בהרגלי צריכה אשר ייטיבו עם אנשים מוחלשים, ובכך להעניק כבוד לצלם האלקים שבכל אדם, גם כזה שלעולם לא נזכה לפגוש ולהכיר. כל אחד מאיתנו יכול להחליט איזה עניינים חשובים לו, ולהכניס שיקולים אתיים למכלול השיקולים שהוא מביא איתו לחנות. 

כך למשל, ניתן לבדוק את הסטנדרטים האתיים של החברה ממנה קונים מוצרים מסוימים, ולתת עדיפות לחברות אשר מכבדות את זכויות עובדיהן, אשר אינן סוחרים בנשק או אשר משתדלות להגן על הסביבה. בסופרמרקט ניתן לבחור מוצרים ישראלים, או מוצרים שחוסכים בחומרי אריזה, ולהחליט לא לקנות את מוצריהם של חברות אשר מעורבים בפעילויות איתן אנו לא רוצים להזדהות.  אפילו ההחלטה לקחת שקית קניות אחת פחות חוסכת בפלסטיק ומורידה במקצת את כמות האשפה שאנו זורקים, ומעלה את המודעות שלנו ושל אחרים להשפעה שיש לכולנו על העולם ועל בני האדם שבו.

ג'סיקה סאקס, לומדת בבית המדרש לצדק חברתי בבית מורשה.

בית המדרש לצדק חברתי: http://www.kipa.co.il/society/