בחזרה אל הסביבה הטבעית

פורסם בתאריך: 16-03-2011

ערב ירושלמי קר, ראש חודש שבט. למעלה ממאה צעירים ירושלמים מצטופפים בבית "רשימו" בנחלאות, שומעים שירה וכותבים מהגיגי ליבם. המשותף לכל השירים, הנקראים והנכתבים, הינם מקור ההשראה המשותף – עולם הטבע ההולך ונעלם.

בחזרה אל הסביבה הטבעית

עינט קרמר ומיכל ברגמן

 

ערב  ירושלמי קר, ראש חודש שבט. למעלה ממאה צעירים ירושלמים מצטופפים בבית "רשימו" בנחלאות, שומעים שירה וכותבים מהגיגי ליבם.  המשותף לכל השירים, הנקראים והנכתבים, הינם מקור ההשראה המשותף – עולם הטבע ההולך ונעלם. ערב השירה,  תולדה של שיתוף פעולה בין שלושה ארגונים – ירוק עכשיו, טבע עברי ומשיב הרוח,  "הצביע ברגלים" כשהראה את חשיבותה בשטח של האקו פואטיקה – שירת הטבע החדשה.

שירת טבע מלווה את האדם מימים קדמונים: דוד המלך שורר את התפעמותו מיפי הבריאה, ורבים וטובים אחריו הקדישו את מיטב כישרונם הלירי לתיאור הטבע. משוררי הטבע בראו את עולמם הפנימי בזיקה לעולם שחוו סביבם,  והוא שימש להם כמטאפורה לאדם ולהלכי נפשו. ממזמורי תהילים ועד שירת הטבע הרומנטית לא נפסקה השרשרת, וביטאה את נפש האדם ואת חוויותיו של האדם בעולם ולמולו. גם בימינו, בעידן המודרני (או שמא הפוסט מודרני) יש לשירת הטבע מקום ומשמעות ייחודית.

אך מהו הביטוי האומנותי הראוי לטבע בעולם שמצולם ומתועד עד לזרא? – שאלה זו מלווה את האומנות המודרנית מראשיתה. היו שבחרו להדגיש את הטבע כגן העדן האבוד – מקום קסום שמהווה מפלט מפגיעה של הטכנולוגיה והציביליזציה המתועשת. היו שהדגישו דווקא את הסביבה העירונית – מי בהערצה לקדמה הטכנולוגית ומי מתוך ביטוי לייאוש ולניכור הסביבתי של העיר הגדולה. בעולמנו ההולך ומזדהם קמה והייתה ה- "אקופואטיקה"  שירת הטבע החדשה. שירה זו אינה שירה רומנטית, בה הטבע נתפס כישות פסטורלית ולא נגועה, אלא מחוברת למציאות חיינו, בה הטבע נפגע על ידי האדם. זוהי שירתם של הכואבים את הרס העולם.  במידה רבה מהווה שירה זו פה לטבע הדומם.

האקו פואטיקה קיבלה על עצמה לחדש את החיבור בין האדם לטבע בעולם מנוכר. במציאות ימינו אנשים רבים פוגשים את עולם הטבע– האדמה, הנחלים, הימים, הצומח והחי , רק בסרטי טבע, בנופשים "מחוץ לחיים השוטפים". הטבע , או בשמו הנוכחי "סביבה", נכנס לתודעת האדם בעיקר כמשאבים לניצול או בהתייחס לקטסטרופות אלו או אחרות.

חיבור הנפש

הניתוק מעולם הטבע פוגע בנפש האדם, שמימים ימימה הוארה והושפעה מנפלאות הבריאה ואימתה. ניתוק זה פוגע גם בטבע עצמו – שכן אדם שאינו מרגיש מחובר אל העולם הטבעי  ולא יוצא מגדרו על מנת לשמור עליו. רבים מאיתנו "חיים באינטרנט" או סתם שקועים במרוץ הידוע – משפחה, קריירה, בילויים – למי יש זמן להביט בסביון או בכלנית? זאת ועוד -  המוצרים שאנו צורכים נתפסים כאילו נולדו בחנות, ולא כתוצרים שעשו דרך ארוכה עד המדף. כך נוצר ניתוק תודעתי בינינו לבין משאביו המתכלים של עולם הטבע: קל לנו לשכוח שאסונות הטבע המדווחים בחדשות קשורים באופן כלשהו למבצעי 1+1 שרכשנו בבלי דעת.
שירת הטבע החדשה מנסה לחדש את החיבור הנפשי בין האדם לעולם הטבע, בעצם הדבר שהיא מאפשרת להשתהות רגע ולהתמזג עם העולם שהשיר ברא למעננו.  שירה, מעצם הווייתה מהווה  עצירה ממרוץ החיים המטורף. שירת הטבע פועלת עלינו בכך שהיא מעוררת בנו זיכרונות נשכחים ויוצרת חיבור מחודש בינינו ובין פינות החמד, בעלי החיים או הצמחים, כראי לתמונת נפשנו . שירה הנוגעת בנו באופן אישי ועמוק עשויה לעורר אותנו  לפעול למען הסביבה מתוך רצון ואמפתיה, להבדיל מנבואות הזעם והחורבן , אותם אנו נוטים לדחות מעל פנינו.
חיבור בין תנועת נפשו של המשורר ובין עולם הטבע נמצא בשיריהם של עודד פלד "ציפור צהובה", ושל נחום פצ'ניק "אני הכופר המאמין".

ציפור צהובה / עודד פלד
קוֹל דִּבֵּר : אַל תִּירָא
וְעוֹד דִּבֵּר : אַל תִּירָא
שָׁא עֵינַיִם לֶהָרִים
שָׁם צִפּוֹר צְהֻבָּה מְחַכָּה
שָׁם צִפּוֹר צְהֻבָּה מְחַכָּה
וְהִיא זַעַם וְהִיא נֶחָמָה
רַכָּה פְּלוּמָתָהּ צֹר מַקּוֹרָהּ , קִינָתָהּ
נְשִׁימַת עֲנָנִים
בּוֹא.


אני הכופר המאמין / נחום פצ'ניק
אני המאמין הכופר,

בשעת תפילה רגליי צמודות
רִיק גדול עומד מולי
הטבע דומם מנוע
אוזני אלוהיי כבויות, כוויות.

אני הכופר המאמין,

בשעת בדידות גדולה
הכדור הארץ מתחמם ונשרף בי
הפסנתר שלי שבור כנף
משהו זע לו בתקרה
רעד קל מתחולל
בספינות הבתים הגדולות

 

ניתן לשנות

 

האם האומנות יכולה לעורר שינוי בעולם? – זוהי שאלה עתיקה שאין עליה תשובה חד משמעית.  בקינתו הידועה על ו"ב ייטס טוען ו"ו אודן שהשירה אינה משנה דבר. האקופואטיקה מאמינה שהשירה יכולה גם יכולה לשנות. בזה היא קרובה יותר לפרסי ביש שלי, המסיים את כתב הגנתו על השירה בהצהרה כי "המשוררים הם המחוקקים הבלתי-מוכרים של העולם". כך, עם כל המרירות העולה בה לעיתים, האקו פואטיקה הינה למעשה שירה אופטימית, היות והיא קיימת מתוך אמונתה כי שינוי הוא אפשרי.
האקו פואטיקה שואפת  לגייס אותנו בצורה אקטיבית למאבק על תבנית נוף מולדתנו ולהפציר בנו שלא להותיר את הסביבה חשופה לכוחות חמדניים שיגזלו אותה מאתנו. בתפקידה זה, מהווה השירה כתב הגנה על הטבע אל מול האנושות, וניסיון לשמש לטבע הדומם פה ולאפשר לו להשמיע את קולו באוזני בני האדם. 

כך למשל בשירו של עודד פלד:

לִפְעָמִים
תּוֹךְ תְּפִלָּה בְּבֵית -
הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַטֶּבַע
(מִמַּעֲמַקֵּי יַעַר קְרָאתִיךָ,
רַגְלַי מוֹדְטוֹת מֶרְחַקִּים)
אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ
הַטּוֹבָה הַמְנַדְלֶ"נֶת
עַצְמָהּ לָדַעַת
וְיוֹדֵעַ
שֶׁאִלּוּלֵי פַּעַם
יוֹשֵׁב אֹהָלִים
וּבֵן מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים
לֹא הָיִיתִי נוֹשֵׁם
בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא
חוֹלֵם מִזְבְּחוֹת אוֹר

המקום גורם

האקו פואטיקה מבקשת להשפיע על המודעות, לבטל הדחקות, להודות באובדן, להתאבל על יער, כפר, הר, שקט.  ידועה הצהרתו של דרידה "שום דבר אינו קיים מחוץ  לטקסט" – הצהרה שהביאה לתפיסה כי האדם מושפע בעיקר  ממציאות פוליטית מוגדרת ולא מכוחות טבעיים החיצוניים לו. האקו פואטיקה יוצאת נגד התפיסה של דרידה וממשיכיו: הסביבה לא יכולה להימצא  מחוץ לטקסט, אומרת האקופואטיקה, וכך גם מזג האויר  והמזון: אנחנו מה שאנו אוכלים ונושמים. אי אפשר להפריד בין הזהות האישית והחברתית שלנו לבין המקום בו בה אנו חיים. זו לא רק האידיאולוגיה שמשפיעה עלינו – גם העץ בקצה הרחוב, גם העננים שאנו רואים מחלוננו, גם האדמה וההר – כל אלה הם חלק מאתנו וחלק מהטקסטים שאנו משוררים. המלך שמוליק השלישי, בשירו של יורם ניסנוביץ, הוא תערובת מופלאה של שכבות תרבות ופיסות טבע – האין כולנו מלכים בעולם אישי ופיסי מאוד?

הַמָּקוֹם – שׁוֹמֵרָה עַתִּיקָה לְרַגְלֵי אַמַּת הַמַּיִם
שֶׁל עֵין-חִנְדַק
הַדָּבָר – מְגִלַּת קְלָף עַתִּיקָה, כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית
וְזֶה לְשׁוֹנָהּ:
אֲנִי הַמֶּלֶךְ שְׁמוּלִיק הַשְּׁלִישִׁי,
הַמּוֹשֵׁל עַל גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ,
מִן מַעְיַן הַסָּטָף דֶּרֶךְ וָאדִי אַבּוּ-יוּסֻף
בּוֹאֲכָה עֵין-חִנְדַק,
מֵאָה עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע רַקָּפוֹת,
כָּרֵי דֶּשֶׁא לָרֹב,
גַּנֵּי שָׁזִיף וּתְאֵנָה
וַעֲצֵי זַיִת בְּרוּכִים
גַּם עָר אָצִיל וְרִמּוֹנִים,
מַכְרִיז עַל מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לִנְתִינַי.
בִּמְלֹאת שָׁלֹש שָׁנִים לְמַלְכוּתִי,
בְּחֹדֶשׁ נִיסָן הוּא יֶרַח הָאָבִיב,
לְאַחַר טֶקֶס הַטְּבִילָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת,
יָקוּמוּ מִמִּשְׁכָּבָם כָּל מֵתֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת,
כּוֹלֵל: דְבוֹזַ'ק, מוֹצַרְט, לוֹרְקָה,
וְלַחַן עָדִין שֶׁל צִפֳּרִים
יְנֻגַּן בֶּחָלָל,
לִפְנֵי בּוֹאָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה

תבנית נוף מולדתינו

האקו פואטיקה חיה ונושמת בעולם השירה המערבי. היא צומחת גם אצלנו כאן, כאשר השירה הירוקה הולכת ומקבלת מקום של כבוד בשירה הישראלית העכשווית.
האקו פואטיקה הישראלית משוררת את שיריה בהמשך לדורות של משוררים אוהבי אדמתם ואוהבי הטבע הישראלי. משוררים, שלמדו לאהוב את נופה של הארץ ביסורים, היות והיה שונה כל כך מנוף ילדותם על שפעת הירוק והמים. ידועה מכל השורה של טשרניחובסקי הקובעת כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו (שורה אקו פואטית ללא ספק). געגועיה של רחל לכנרת מלווים דורות של ישראלים המוצאים בשיר הד לנפשם. החיים בחלונות סגורים, בשירה של לאה גולדברג "גבנו לברושים" הינם ביטוי מדויק לחיים  העירוניים המתנתקים מהסביבה הטבעית:


גַּבֵּנוּ לַבְּרוֹשִׁים
אֲנַחְנוּ מַסְתִּירִים אֶת הֶהָרִים מֵאֲחוֹרֵי בָּתֵּינוּ.
אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָב
חָשִׁים אֶל הָרְחוֹבוֹת הָרוֹחֲשִׁים
בַּל יִסְתַּבֵּךְ לִבֵּנוּ בַּמֶּרְחָב.


  בעולם המאבד את צלילות המים ואת ירוק העצים, בארץ שהופכת עירונית יותר ויותר, אל לנו להפנות את גבנו לברושים. שירה ירוקה תסייע לנו לעצור לרגע ממרוץ החיים ולזכור, כי למרות שינויי הזמנים, אנחנו ממשיכים להיות תבנית נוף מולדתנו, שיש בה ברוש וגבעה, רקפת, שזיף ותאנה.

 

____________________________________________________________

המאמר התפרסם במוסף שבת קיימא במקור ראשון טו בשבט תשע"א