חברים לדרך

חיי אדם: מקורות

  • השבת כיום חירות ומנוחה

    מחבר/מראה מקום: דברים ה יא (פרשת ואתחנן)

    שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהיךָ, לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.  {ס}

    מופיע בדפי לימוד:

תנ"ך


  • חופת עצים

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי, גיטין נז, א

    הוָּה מִתְיְלִיד יָּנוֹקָּא שָּתְלִי אַרְזָּא, יְנוּקְתָּא שָּתְלִי תוֹרְנִיתָּא, וְכִי הָּווּ מִינַסְבִי, קַיְיצִי לְהוּ וַעֲבַדוּ גְנָּנָּא. 

    תרגום ופירוש: שהיו נוהגים בביתר כאשר נולד תינוק היו שותלים ארז, כשהייתה נולדת תינוקת שותלים תורנית. וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו ועושים להם מהם חופה.

חכמי ימי הביניים


  • בת/ בר מצווה - הפניה אל הזולת

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו

    מרכיב שני [בבניית עולמם של בני המצוות] הוא ההתנהגות המוסרית הטבעית. אין האדם בעל כוח יצירה בלבד, אלא אף בעל יכולת שיפוט מוסרית, רגישות חברתית, וישרות פנימית. לא ייתכן ששנת בת המצווה לא תרחיב את מעגל ההתייחסות של בת המצווה מעצמה אל זולתה, ותרומם אותה מהאסתטיקה אל האתיקה ומהעצמיות אל החסד והרחמים. על כן ראוי כי שנה זו תכלול בתוכה כניסה אל עולמות אלה. הדבר יכול להיעשות על ידי הירתמות לפעולות צדקה וחסד קבועות, שאינן תוצאה של התעוררות חד-פעמית משתלהבת בלבד, אלא מערכת עקבית ושיטתית המטמיעה את המוסר החברתי בנפש האדם. ניתן להירתם לאחד מהארגונים הדואגים לצדק החברתי ולזכויות הדך והנכלם, ולהיות חלק ממנו בפעולה קבועה ומסודרת, אולי אף להיות גורם מגייס וממריץ של החברה סביב, ולהפוך משוגעים לדבר.

    (מתוך : 'בת מצווה בשלוש קומות', הרב יובל שרלו)

חכמי הדורות האחרונים


  • השבת כיום החירות

    מחבר/מראה מקום: ד"ר שגית מור

    שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהיךָ, לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.  {ס} 

     דברים אלו מופנים אל בעל הבית שיש לו שדות, עבדים, שוורים וחמורים. הוא מורשה לעשות את מעשיו - שמכוונים להפקת רווחים - רק בימי החול. ביום השבת הוא מצווה להפסיק ממעשיו אלו ולשבות. ביום זה הוא מאפשר לכפופים לו מנוחה (פיזית) ונופש (נפשי), ובכך הוא מוציא אותם זמנית מגדר של מכשירים המופעלים על ידו לגדר של יצורים עצמאיים. כך משחזר בעל הבית כלפי הכפופים לו מעין גאולה, כגאולת ישראל ממצרים. השבת היא יום הגאולה של המשועבדים בחברה. ביום זה הם זוכים לנופש ולמנוחה, והם במצב של בני חורין. יום זה הוא שמגדיר את זהותם כצוריו של האל, ואת בני האדם כברואים בצלם, ולא כמכשירים ביד אדונם. ביום זה מושעים הבדלי המעמדות. החברה כולה, על כל מעמדותיה, מדגישה את התרבות המשותפת שלה. האל מופיע בפרשה זו כמדריך המנחה את האדם לנהוג בדרך מוסרית ונכונה. האדם נקרא לחקות את מעשי האל, ולנהוג בכפופים לו כדרך שהאל נהג בעם ישראל ביציאת מצרים. הפערים שבין האל לברואיו (כמו הפערים בתוך החברה) מצטמצמים בתפיסה זו. כולם שותפים באותם ערכים מוסריים ויוצרים יחדיו חברה שלמה, צודקת וחזקה יותר. האדם נקרא להשתתף עם האל בבריאת העולם המוסרי.

    מופיע בדפי לימוד:

  • לשוב אל האדמה

    מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר, "לשוב אל הטבע" מאתר ישיבת שיח

    הביטוי התנכ”י של מוות הוא אדם הנאסף אל אבותיו, או אל נחלת אבותיו. זאת איננה סתם אדמה - זו האדמה שהאבות נאספו אליה ונכללו בה. זו אדמה המופרית באותם אנשים שחיו עליה, שצעדו עליה והרוו אותה בזיעת אפם. על כן היה הקניין הראשון של היהודי בארץ ישראל קניין של קבר, משום שקניין זה משקף את הזיקה העמוקה והראשונית של יהודי אל נחלתו, את ההתמזגות המלאה, את העובדה שרוח האבות שורה באדמה הזו, ומכאן הקשר הנצחי והבלתי מופר אליה.

הגות


  • אקופואטיקה: יקינטון

    מחבר/מראה מקום: ליטל קפלן

    ליטל קפלן

     

    יָקִינְטוֹן

     

    שָׁרָשָׁיו הִכּוּ

    בְּלִי צַעֲקַת הָאֲדָמָה.

    הוּא שָׁתָה וְשָׁתָה

    מַיִם כְּבֵדִים

    שֶׁקָּצַבְתִּי לוֹ

    מִכְּלִי נִשְׁבָּר

    וְנִקֵּז אוֹר גָּנוּז

    בְּלֹא תְּבִיעָה.

    כָּל פְּקַעַת רוֹחֶשֶׁת

    רִקָּבוֹן

    אוֹ עוֹלָם.

    כָּל הַמְקַיֵּם

    פֶּרַח נִפְקָח

    מְקַיֵּם

    נֶפֶשׁ אַחַת.

  • אוקופואטיקה: הייתי עץ יבש

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

     

    מרים קוצ'יק שפר

     

    הָיִיתִי עֵץ יָבֵשׁ

     

    שְׁתֵי צִפּוֹרִים

    מְזַמְּרוֹת הַבֹּקֶר עַל עֲנָפַי

    יְבֵשָׁה מִשְּׁמוֹעַ

    שָׁנִים חִיכִּיתִי לָהֶן.  

  • אקופואטיקה: עיני הציפור

    מחבר/מראה מקום: טלי וייס

     

     

    טלי וייס

     

    עיני הציפור

     

    דֶּרֶךְ עֵינֵי הַצִּפּוֹר

    הַחַיִּים הֵם צְחוֹקָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

    עַל הָאֲדָמָה

    וְהָאָדָם הוּא יְצוּר מְשֻׁנֶּה

    שֶׁאֵינוֹ מֵיטִיב לְהַקְשִׁיב.

     

    *

    הַשָּׁמַיִם בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, רְחוֹקוֹת

    כְּחֻלִּים יוֹתֵר, אֲנִי בְּטוּחָה

    כִּי עֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי

    רָשְׁמוּ בְּתוֹכָן אֶת חֲוָיוֹת הַנְּדוּדִים.

    תְּפִלָּתִי אֶשְׁלַח לְשָׁם

    וַאֲחַכֶּה לְגִשְׁמֵי הַבְּרָכָה

    וּלְנֹחַם הַשְּׁלוּלִיּוֹת.

     

     

    מתוך "השעה היפה" (עמדה, 2018)

  • אקופואטיקה: בני הקטן ותנועת הים

    מחבר/מראה מקום: יפעת גלבר

     

     

    יפעת גלבר

     

     

    בני הקטן ותנועת הים

     

    איך תצייר את תנועת הים שאלתי אותך

    ומשכתי בלשוני: השאר

    נהיה פה עוד מעט

    בין המצוי לסמוי במכחול

    בתוך האוויר המלוח

    ואתה הרהרת מלא חשיבות וענית

    שהציור חייב להיות בצבע

    ושכדאי  לטשטש את הגוונים

    כדי ללכוד את הלבן המקורזל

    שמתקדם לעברנו שם, ליד האוניה

    ואני חשבתי: נשאר עוד קצת

    והצעתי לך כריך עם שוקולד

    על הסלע קמוט הים

    ואתה בני פוררת לדגים

    והנחת לגאות הים לנשוב בסרעפת

    להיות לך נשימות

    כל ימי חייך הימים

    ובימי חייך, הלילות

     

     

  • כנרת

    מחבר/מראה מקום: רחל

    כִּנֶּרֶת

     

    שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –

    בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים:  עֲצֹר.

    בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא

    וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

     שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,

    סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,

    שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת

    מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

     מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,

    דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,

    יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,

    פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

     גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,

    וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –

    הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

    חֶסֶד נְעוּרִים?

     תל-אביב, תרפ"ז

  • אם נכון שאגמים מזדקנים

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

    אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים

     

    אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים-

    לֹא רוֹאִים עָלַיִךְ,

    שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי, אֵינְסוֹף קטַן,

    עַיִן צְלוּלָה שֶׁל צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם

    הַבֹּץ הַשָּׁחֹר

    בּוֹ יָשֵׁן

    הַבּוּרִי.

     

    אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים

    וְאַתְּ "תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ"

    כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי

    בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי"

     

    -אֲנִי אֶחְפֹּר לָךְ מֵחָדָשׁ אֶת יָם הַחוּלָה

    שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם כְּמוֹ כִּלְיָה.

    אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת

    הַמּוֹבִיל!

    אֶפְתַּח אֶת

    הַנְּבִיעוֹת!

     

    אָשִׁיב לָךְ אֶת מֶלַח הַמַּיִם.

     

  • אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

    מחבר/מראה מקום: שרית עיני ריץ'

     

    שרית עיני ריץ'

     

     

    ימי מצור

     

    יְמֵי מָצוֹר וְאַתְּ רוֹצָה לִחְיוֹת

    הַבַּיִת שֶׁחָרַב בְּאַשְׁמָתֵךְ

    וְהַגָּלוּת שֶׁהֻגְלֵית מְחַיֵּךְ

    לֹא יַשְׁתִּיקוּ אֶת הַקּוֹל שֶׁעוֹלֶה מִתּוֹךְ בִּטְנֵךְ

    כְּעֵדֶר שֶׁשּׁוֹעֵט אֶל הַמַּיִם

    שִׂנְאַת חִנָּם שָׂנֵאת אֶת עַצְמֵךְ

    עַל חוֹמוֹתַיִךְ לֹא הִפְקַדְתְּ שׁוֹמְרִים

    עַכְשָׁו הַקּוֹל הַזֶּה הַמְּהַדְהֵד

    הִתְמָרֵד הִשְׁתַּלֵּט עַל הַשִּׁדּוּר

    וְהוּא מוֹדִיעַ לַצִּבּוּר:

    אֲנִי טוֹבָה

    טוֹבָה מְאוֹד

    לֹא עוֹד

    בִּזּוּי בַּהֵיכָל

    אֶת כָּל  הַקָּמִים עָלַי לְהוֹרְגֵנִי

    אֲנִי מַשְׁכִּימָה לְהַסּוֹת

    לְהַכְרִיז

    חֻבַּרְתִּי לִי יַחְדָּו

    לִבְנוֹת.

     

      מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: חגית מנדרובסקי

     

    חגית מנדרובסקי

     

    עוֹבֶרֶת אֹרַח

     

    פּוֹסַעַת בֵּין שְׁבִילֵי שַׁלֶּכֶת

    קַדְרוּת סְתָוִית

    עוֹטֶפֶת עַצְבוּתִי בְּחֵיק עָלִים

    שֶׁצִּבְעָם מִשְׁתַּנֶּה.

    תָּא נָדִיר וְשָׁבִיר בֵּין כָּתְלֵי לִבִּי,

    מִקְלָט מִפְּנֵי אֵימַת הַכִּלָּיוֹן,

    מִדַּפֵּק עַל קְלִפַּת הָאַטְמוֹסְפֵרָה.

    עָלַי לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִית

    כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

    עָלַי לְהִזָּכֵר כִּי אֵינִי

    אֶלָּא עוֹבֶרֶת אֹרַח.

    הַכֹּל נָע וְחוֹלֵף

    לְנֶגֶד עֵינַי.

     

     מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: לאה צבי (דובז'ינסקי)

    לאה צבי (דובז'ינסקי)

     

    *

     

    רִמּוֹן מְרוֹקָן

    מִתְגּוֹלֵל כְּשַׂקִּית,

    נִסְתַּם הַגּוֹלֵל

    עַל גַּלְעִינָיו,

    שַׂקִּיקֵי דָּם

    קְטַנִּים

    עֲטוּפִים בשִּׁלְיָה

    נִּפְלָטִים אֶחָד, אֶחָד

    מִתּוֹךְ רֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,

    הַאִם אַתָּה

    חָשׁ אֶת כְּאֵב

    הָאָבְדָן?

     

      מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: מילי שמידט

     

    מילי שמידט

     

    הים איננו מלא

     

    כָּל הָאֲנָשִׁים בָּאִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

    בִּזְמַן שֶׁדָּבָר אֶחָד נֶעֱלַם דָּבָר אַחֵר מִתְגַּלֶּה

    וּלְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּלִּים אֲנִי יוֹשֵׁב מִתְפַּלֵּא

    אֵיךְ שֶׁעַל כָּל גַּל שֶׁנִּשְׁבַּר גַּל חָדָשׁ כְּבָר עוֹלֶה

     

    וְכָל הָאֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים בַּכְּחוֹלִים

    מֵעֲלֵיהֶם סֻלַּם עֲנָנִים

    וְכָל גַּרְגִּירֵי הַחוֹל זוֹהֲרִים

    וְקוֹלוֹת כְּמַקְהֵלַת צִפּוֹרִים

    הַמַּיִם חַמִּים וַאֲנִי בָּם צוֹעֵד

    וְצָף וְנוֹדֵד וְרוֹקֵד

    מַבִּיט בִּמְטוֹסִים בַּשָּׁמַיִם

    בְּכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים

    חַסְרֵי שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי פָּנִים

    מְטַפְּסִים בְּסֻלַּם עֲנָנִים

    אֶל מָקוֹם שֶׁשָּׁם הֵם שָׁבִים

     

    כָּל הָאֲנָשִׁים צוֹפִים בַּזָּהָב כְּמֵעֵין חִזָּיוֹן נַעֲלֶה

    יֵשׁ אֵיזֶה מִין סוֹד בָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲזִיק וְאֵינוֹ מִתְבַּלֶּה

    רְמָזִים מְרַחֲפִים עַל רוּחַ וּמַיִם וּבְעוֹרֵק כָּל עָלָה

    לוֹחֲשִׁים לִי מִלִּים עַל חֶסֶד הָאֵל שֶׁבֹּעֵר וְאֵינֶנּוּ כָּלֶה

     

     

    אנשים לבנים כמו נייר

     

    עַל הַמִּרְפֶּסֶת הָרוּחַ בְּרוּרָה מְאוֹד

    מוֹשֶׁכֶת בְּגוּפוֹ שֶׁל דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל

    מַדְגִּישָׁה אֶת סוֹפָהּ שֶׁל עוֹנָה

    שׁוּב הַסְּתָיו תּוֹפֵס אוֹתִי לֹא מוּכָן

    עוֹד שָׁנָה כְּבָר מִטַּלְטֶלֶת בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים

    כְּמוֹ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בָּרְחוֹב

     

    לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל בָּא וְעוֹבֵר

    אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים לִסְפֹּר אֶת הַיָּמִים

    לִרְדֹּף אַחֲרֵי אֱלֹהִים עַל קַבַּיִם

    שׁוֹכְחִים שֶׁכָּל סוֹף הוּא גַּם הַתְחָלָה

    כְּמוֹ הָעֵץ הַמְּפַזֵּר עֲנָפִים לַשָּׁמַיִם

    מְנַסֶּה לִתְפֹּס קַרְנֵי אוֹר אַחֲרוֹנוֹת

     

    וְרַק אֲנִי עוֹד סוֹפֵר שָׁבוּעוֹת

    וּמוֹדֵד אֶת הַשִּׁנּוּי בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ

    אֵיךְ בְּכָל יוֹם הַמֶּרְחָק בֵּינָהּ לְבֵין הַיָּם

    הוֹלֵךְ וּמִתְקַפֵּל עַד שְׁקִיעָה

    בֵּינָתַיִם הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא בִּצְלִילֵי הַשּׁוֹפָר

    בַּאֲנָשִׁים לְבָנִים כְּמוֹ נְיָר

     

      מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: ארינה טג'ר

    ארינה טג'ר

     

    סודות היקום

     

    אומרים שאורות הכוכבים

    מנצנצים אלינו

    כמצבות.

    ברק האור המתעתע -

    כל מה שנותר

    מהכוכב הנעלם,

    גם באינותו

    קיים.

     

    מי יגלה סוד

    צידו האפל

    הלא מוכר,

    של הסהר?

     

    מה רוחש

    בתוך האדמה,

    בעומקים

    בהם לבה רותחת

    מחפשת דרכה

    לצאת במופע

    אימים

    מעלה?

     

    ובמחשכי האוקיינוסים

    בתהומות אין חקר

    חיים נסתרים

    רוחשים...

     

    על קרום דק

    אנו צועדים

    ונדמים לעצמינו

    בני מלכים.

     

     מופיע במאמר

שירה ואמנות