מרכז למידה מקוון - יהדות וסביבה > האדם והבריאה > מקורות

האדם והבריאה: מקורות

• מגדל בבל

  
  א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
  ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה;
   וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:
  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
  ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת;
   וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
  ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ;
  וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

  (בראשית, י"א, א-ט)

  מופיע בדפי לימוד:

  • גלובליזציה מול תרבות בת קיימא

• צלם אלוהים

  בראשית א, כז':

  ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א
  • אקולוגיה חברתית- ר' עקיבא ורשב

• בריאת האדם בראשית א

   
  א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ...
  כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  כט וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  לא וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.  {פ} (בראשית פרק א)

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א
  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב
  • מקום האדם בעולם

• בריאת האדם בראשית ב

  
  ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.  ט וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. ... טו וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  טז וַיְצַו ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.  יח וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.  יט וַיִּצֶר ה' אֱלֹקים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.  כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.  כא וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  כב וַיִּבֶן ה' אֱלֹקים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.  כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.  כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

  (בראשית פרק ב)

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב
  • מקום האדם בעולם

• ברכי נפשי

  מחבר/מראה מקום: תהילים קד

  א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת-ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד; הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.
  ב עֹטֶה-אוֹר כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.
  ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ; הַמְהַלֵּךְ עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ.
  ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת; מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט.
  ה יָסַד-אֶרֶץ עַל-מְכוֹנֶיהָ; בַּל-תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד.
  ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל-הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.
  ז מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן; מִן-קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.
  ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל-מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם.
  ט גְּבוּל-שַׂמְתָּ בַּל-יַעֲבֹרוּן; בַּל-יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
  י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים; בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן.
  יא יַשְׁקוּ כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי; יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם.
  יב עֲלֵיהֶם עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן; מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ-קוֹל.
  יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו; מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ.
  יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן-הָאָרֶץ.
  טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד.
  טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה'; אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
  יז אֲשֶׁר-שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ; חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.
  יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים; סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.
  יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ.
  כ תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה; בּוֹ-תִרְמֹשׂ כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר.
  כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם.
  כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן; וְאֶל-מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן.
  כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ; וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.
  כד מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.
  כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם-רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר; חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם-גְּדֹלוֹת.
  כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ.
  כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
  כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן; תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב.
  כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן; וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.
  ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה.
  לא יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם; יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו.
  לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד; יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ.
  לג אָשִׁירָה לַה' בְּחַיָּי; אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.
  לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי; אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'.
  לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם; בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת-ה' הַלְלוּ-יָהּ.

  מופיע בדפי לימוד:

  • אדמה

• התהוות העולם

  מחבר/מראה מקום: בראשית א, א-ג

  א בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:
  ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:
  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי-אוֹר וַיְהִי-אוֹר:

  מופיע בדפי לימוד:

  • מדור המבול לדור ההתחממות

• ההימנעות ממלאכה כמזכירה מעשה בראשית

  מחבר/מראה מקום: שמות כ, ח (פרשת יתרו)

  זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵשֶת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְבִיעִי שַבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶר בִּשְעָרֶיךָ. כִּי שֵשֶת יָמִים עָשָה ה' אֶת הַשָּמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּבָּת וַיְקַדְּשֵהוּ

  מופיע בדפי לימוד:

  • שבת סביבתית

• קיום המין לעד

  מחבר/מראה מקום: בראשית פרק א פסוק יא

  בראשית פרק א פסוק יא
  וַיֹּאמֶר אלוקים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן
  
  רמב"ן בראשית פרק א פסוק יא
  ויאמר א-להים תדשא הארץ דשא - גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד:

• שימור המין

  מחבר/מראה מקום: ויקרא פרק כב פסוק כח

  וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:

  מופיע בדפי לימוד:

  • מגוון מינים

• איסור כלאיים-ומגון מינים

  מחבר/מראה מקום: ויקרא פרק יט פסוק יט

  ויקרא פרק יט פסוק יט
  אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ:
  
  רמב"ן ויקרא פרק יט פסוק יט
  והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה. והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות...

  מופיע בדפי לימוד:

  • מגוון מינים

• שמות לחיות

  מחבר/מראה מקום: בראשית פרק ב פסוקים יט-כ

  וַיִּצֶר ה’ א-להים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.  כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.
  

תנ"ך

• דור המבול כפוי טובה

  המדרש  רואה בדור המבול דור שחטא בהיבריס כנגד הטבע וסדרי העולם, ומתוך-כך חטא בגאווה אנושית מוגזמת כלפי הקב"ה:

  
  תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה. אמרו: כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי, בה אני דן אותן שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים.

  (ילקוט שמעוני, בראשית ח, רמז נח)

   

   

• בשבילי נברא העולם

      משנה סנהדרין ד, ה:

  לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך; ושלא יהיו המינין אומרים: הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • אקולוגיה חברתית- ר' עקיבא ורשב

• וירדו בדגת הים

  
  ורדו בדגת הים אמר רבי חנינא אם זכה 'ורדו' ואם לאו ירדו. אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא 'בצלמנו כדמותנו' 'ורדו' את שאינו בצלמנו כדמותנו' ירדו.

  (בראשית רבה ח' יב)

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• ארץ אדם מטר

  
  אמר ר' שמעון בן יוחי ג' דברים שקולים זה בזה ואילו הן ארץ ואדם ומטר, אמר ר' לוי בר חייתה ושלשתם מן שלשה אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניהם אין אדם.

  (בראשית רבה פרשה י"ג)

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• דור הולך ודור בא

  
  דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת' אמר ר' יהושע בן קרחה לא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד וכי מי נברא בשביל מי ארץ נברא בשביל דור או דור נברא בשביל הארץ לא ארץ בשביל דור אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא לפיכך הוא בולה והארץ על ידי שיא עומדת תפקידיו של הקדוש ברוך הוא לפיכך אינה בולה.

  (קהלת רבא א',ד)

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• מוריד הגשם

  מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי ,תענית כד ע"א

   [מתורגם]:
  "רב הזדמן למקום אחד.
  גזר תענית ולא בא המטר.
  ירד לפניו שליח הציבור.
  אמר `משיב הרוח` - נשב הרוח
  אמר `מוריד הגשם` - בא המטר.
  אמר לו: מהם מעשיך?
  אמר לו: מלמד דרדקים אני ומלמד מקרא לבני עניים כבני עשירים, וכל מי שאינו יכול לשלם, איני לוקח ממנו דבר, וכל מי שמתרשל, יש לי בריכה של דגים, ואני משחד אותו בדגים ושולח לו ומפייס אותו עד שבא וקורא".

  מופיע בדפי לימוד:

  • הורדת גשמים

• יתוש קדמך!

  מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א

  
  אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? ... שאם תזוח דעתו [של אדם] עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר: כדי שיכנס [האדם] לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחיו .

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א
  • מקום האדם בעולם

• מעשי בשר ודם נאים הם

  מחבר/מראה מקום: תנחומא, תזריע ה'

  שאל טרונוסרופוס הרשע את ר' עקיבא:
  איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?!
  אמר לו: של בשר ודם נאים.
  אמר לו טרונוסרופוס: הרי השמיים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?
  אמר לו ר' עקיבא: לא תאמר לי בדברים שהם למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהם, אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם.
  אמר לו: למה אתם נימולים?
  אמר לו: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך: מעשי בשר ודם הם נאים משל הקדוש-ברוך-הוא.
  הביא לו ר' עקיבא שיבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשי הקדוש-ברוך-הוא ואלו מעשה בשר ודם- אין אלו נאים?
  הביא לו אניצי פשתן וכלים מבית שאן, אמר לו: אלו מעשה הקדוש-ברוך-הוא ואלו מעשה בשר ודם- אין אלו נאים?
  אמר לו טרנוסרופוס: הואיל והוא חפץ במילה, למה אין הוולד יוצא מהול מעי אמו? אמר לו ר' עקיבא: ולמה שררו יוצא עמו- לא תחתוך אמו שררו?
  .
  

  מופיע בדפי לימוד:

  • חנוכה מטבע לתרבות

• ברכת האילנות

  מחבר/מראה מקום: גמרא ברכות מ"ג ע"ב

  אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם

  מופיע בדפי לימוד:

  • ימי ניסן- ברכת האילנות

• האור הגנוז מתגלה במעשים

  מחבר/מראה מקום: בראשית רבה ג

  אמר רבי אליעזר:
  אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו.
  כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובודר הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים – עמד וגנזו מהם.
  ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.

  מופיע בדפי לימוד:

  • משמעות האור - דף מקורות

• אין מי שיתקן אחריך

  מחבר/מראה מקום: קהלת רבה ז', י"ג

  בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו:
  ראה, מעשי כמה נאים ומשובחים הם!
  וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי.
  תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
  שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.

• מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי, מסכת סוכה כג

  למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי

• הזן את עולם

  מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת שבת דף קז עמוד ב

  ...יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים...

• אפילו יתוש...

  מחבר/מראה מקום: בראשית רבה (וילנא) פרשה י

  רבנן אמרי אפי' דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע..

  מופיע בדפי לימוד:

  • מגוון מינים

• האדם נותן שמות

  מחבר/מראה מקום: בראשית רבה (וילנא) פרשה יז סימן ד

  אמר ר' אחא בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להן נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה, ואת החיה, ואת העוף, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל, ואתה מה שמך אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקראות אדני שאתה אדון לכל בריותיך.

• אחריות ושותפות האדם בעולם

  מחבר/מראה מקום: מדרש רבה, מהדורת מרגוליות, ויקרא ד, ו

  תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.

  אמרו לו חביריו: למה את עושה כן? אמר להן מה איכפת לכם? לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: מפני

  שאתה מיציף עלינו את הספינה.

• ראשית יש לטעת

  מחבר/מראה מקום: מדרש ויקרא רבה, כה, ג

  אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקון אלא במטע תחילה, "כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל."

• תפילת האדם על הגשם

  מחבר/מראה מקום: רש"י על בראשית ב', ה'

  וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי.

  כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים.

חז"ל

• לכם יהיה לאכלה

  מחבר/מראה מקום: פירוש רש"י על בראשית א פסוק כט

  פסוק כ"ט:
  הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע...

  רש"י:
  לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. וכשבאו בני נח, התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל:

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב
  • חברותא ירוקה-יחס לאכילת בשר

• שירות ותשבחות

  מחבר/מראה מקום: ילקוט שמעוני, תהלים תתפ"ט

  "אמרו חז"ל על דוד מלך ישראל, בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:"יש ברייה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני?"
  באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו: "דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלושת אלפים משלים, שנאמר" וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמישה ואלף".
  ולא עוד אלא שאני עוסקת במצווה גדולה, וזו היא המצווה שאני עוסקת בה:  יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים, ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני."..

  מופיע בדפי לימוד:

  • שירת הבריאה-חשיבות מגוון המינים בטבע

• בשעה שיתבונן האדם במעשיו

  מחבר/מראה מקום: הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ב

  והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי"  (תהילים מב,ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא ברייה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה). ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם. כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • שירת הבריאה-חשיבות מגוון המינים בטבע

• אם בחוקותי תלכו

  מחבר/מראה מקום: ילקוט שמעוני פרק כו, רמז תרע

  "אם בחוקותי תלכו" (ויקרא, כ"ו) - דבר אחר אם בחקתי תלכו חוקים שחקקתי בהם את השמים ואת הארץ.

  מופיע בדפי לימוד:

  • בין אדם למקום
  • מחזוריות ביהדות

• כל ימי הארץ לא ישבותו

  עד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקר וָחם, וְקַיִץ וָחרֶף, וְיום וָלַיְלָה, לא יִשְׁבּתוּ. "לא יִשְׁבּתוּ" מִלְּהַתְמִיד עַל אותו הָאפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי שֶׁהִגְבַּלְתִּי לָהֶם אַחַר הַמַּבּוּל, וְזֶה שֶׁיֵּלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּלְגַּל נוטֶה מִקַּו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבִנְטִיָּתו תִּהְיֶה סִבַּת הִשְׁתַּנּוּת כָּל אֵלֶּה הַזְּמַנִּים, כִּי קדֶם הַמַּבּוּל הָיָה מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּקַו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבָזֶה הָיָה אָז תָּמִיד עֵת הָאָבִיב, וּבו הָיָה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וּצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם.
  וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה זֶה "כָּל יְמֵי הָאָרֶץ" עַד אֲשֶׁר יְתַקֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת הַקִּלְקוּל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ בַּמַּבּוּל, כְּאָמְרו "הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה" (ישעיהו סו, כב), כִּי אָז יָשׁוּב מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל קַו מַשְׁוֵה הַיּום כְּמֵאָז, וְיִהְיֶה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וְלִצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם, כְּמו שֶׁהָיָה קדֶם הַמַּבּוּל, כְּאָמְרו "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוטֶה בֵּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל" (שם סה, כ). וְזֶה רָצָה בְּאָמְרו "מוצָאֵי בקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין" (תהלים סה, ט).

  מופיע בדפי לימוד:

  • מדור המבול לדור ההתחממות

• בשבילי נברא העולם

  מחבר/מראה מקום: ר נחמן מברסלב

  
  כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) .

  נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

• לעבדה ולשמרה

  מחבר/מראה מקום: אבן עזרא בראשית פרק ב פסוק טו

  ...וטעם לעבדה להשקות הגן. ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו...

• לעבדה ולשמרה- זו שבת

  מחבר/מראה מקום: רבינו בחיי בראשית פרק ב פסוק טו

  וע"ד המדרש: (פדר"א יב) לעבדה ולשמרה, מה עבודה היתה בתוך הגן שאמר "לעבדה", שמא תאמר לזמור כרמים ולחרוש ולשדד האדמה או לקצור או לעמר והלא כל האילנות נצמחים מאליהם. שמא תאמר יש מלאכה בג"ע והלא נהר מושך ויוצא מעדן, שנאמר: (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", ומה לעבדה, אלא לעסוק בד"ת ולשמור כל המצוה, שנאמר: לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר: (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה". לעבדה ולשמרה, זו שבת, לעבדה, שנאמר: (שמות כ, ט) ששת ימים תעבוד, ולשמרה, דכתיב: (דברים ה, יב) שמור את יום השבת.

• כי טוב

  מחבר/מראה מקום: רמב"ן בראשית פרק א פסוק ד

  וקיומם יקרא "ראיה" ... והענין להורות כי עמידתם בחפצו, ואם החפץ יתפרד רגע מהם יהיו לאין. וכאשר אמר בכל מעשה יום ויום וירא א-להים כי טוב, ובששי כאשר נשלם הכל וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כן אמר ביום
  הראשון בהיות האור וירא א-להים כי טוב, שרצה בקיומו לעד:

• ברייתו של עולם

  מחבר/מראה מקום: ויקרא רבה (וילנא) פרשה כב סימן ב

  קהלת פרק ה פסוק ח
  וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא הוּא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד:
  
  
  ויקרא רבה (וילנא) פרשה כב סימן ב
   ורבנן אמרי ויתרון ארץ אפילו דברים שאתם רואים בעולם מיותרין כגון זבובין פרעושים ויתושים אף הן בכלל ברייתו של עולם דכתי' (בראשית ב) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם

  מופיע בדפי לימוד:

  • מגוון מינים

• לא לעקור המין

  מחבר/מראה מקום: רמב"ן דברים פרק כב פסוק ו

  כי יקרא קן צפור לפניך - גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא:

• ואדם אין

  מחבר/מראה מקום: רש"י בראשית פרק ב פסוק ה

  בראשית פרק ב פסוקים ד- ה
  אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יקוק א-להים ארץ ושמים:
  וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יקוק א-להים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
  
  רש"י בראשית פרק ב פסוק ה
  כי לא המטיר - ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

חכמי ימי הביניים

• יפי הבריאה והמידות הטובות

  מחבר/מראה מקום: הראי"ה קוק

  ובשוב דעתו אל מקור הטבע, מעשה ידי יוצר, ישובו אלו כל חמדות הנפש הטבעיות, רגשי קודש והתרוממות נפש אל אל אלים. וכל מידות טובות הטבעיות אשר לאדם הישר, אשר לא השחית דרכו על-ידי עזיבתו אורח ישרים הסלולה.

  (הראי"ה קוק, עין איה – ברכות, כרך ב' ירושלים תש"ן, עמ' 297)

• התשובה הטבעית

  
  

  את התשובה אנו מוצאים בשלוש מערכות: א) תשובה טבעית ב) אמונית ג)תשובה שכלית.

  בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.

  הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי (הכלל).

  ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא עצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו

  דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן המצב, לשוב לחוקי החיים,

  לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.

  ...אחרי התשובה הטבעית באה האמונית...התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית...

  (הרב קוק, אורות התשובה, פרק א')

  מופיע בדפי לימוד:

  • בין אדם למקום

• על יום הכיפורים

  מחבר/מראה מקום: הגרי"ד סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 62-65

   

  איש הדת הרי הוא סובייקטיבי ביותר... על ידי זה מתבארת הסתירה הגדולה בנפש איש הדת ביחס להערכת עצמו. מחד גיסא הרי הוא מרגיש בשפלותו ובקטנותו, בחלישותו ובאפיסת כוחו, שאפילו "יתוש קדמו, שלשול קדמו". הוא רואה את עצמו כיצור חלוש ורפה אונים. מבחינת יצורי הטבע הרי הוא היצור הביולוגי, שהקדיח את תבשילו ויצא לתרבות רעה. ומצד שני הרי הוא מכיר בגדלותו ורוממותו, כי רוחו בוקעת ועולה עד לרקיע, נוקבת ויורדת עד התהום. הלא הוא עטרת הבריאה, שהקב"ה השליטו במעשה ידיו... הוא נאחז תמיד במעמקי תודעתו בסבך שני כתובים המכחישים זה את זה; כתוב אחד אומר 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובין אדם כי תפקדנו', וכתוב אחד אומר: 'ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו'. ועדיין לא בא בשביל איש הדת הכתוב השלישי שיכריע ביניהם.

  ברם, איש ההלכה מצא את הכתוב השלישי - ההלכה. גם הוא סובל משניות זו ומקרע נפשי זה, אבל הוא מאחד את הקרעים על ידי מושג ההלכה והדין...  

  אם 'מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל', יום הכיפורים - מה טיבו? מחילה וסליחה - מה פירושן? עבודת היום, ייחוד הכוהן הגדול עם קונו בבית קודשי הקודשים - מה מטרתם? קדושת היום, שהיא מכפרת, מה עניינה ומהותה? מושג חטא ועוון מצד אחד, וחובת התשובה מצד אחר - למה באו? הלא ההלכה הציבה את האדם בטבורו של עולמה, ויום הכיפורים עצמו מעיד על זה... הריני בן עולם, שדמות דיוקנה של השכינה משתקפת בו; הריני לומד את התורה, כלי שעשועיו של הקב"ה, והעליונים נכספים לקבל תורה מפי; הרי אני מתרפק עכשיו על דודי ואוהבי...   

  במעוף עין נהפך השפל שביצורים לבחיר הברואים, שהקב"ה הבדילהו מראש והכירו לעמוד לפניו! עמידה לפני ה'! כמה הערכה עצמית יש כאן!"   

  
  

  מופיע בדפי לימוד:

  • מקום האדם בעולם

• ר' חיים מצאנז היה אומר:

  בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו

• וירדו בדגת הים

  
  הרש"ר הירש, בראשית א- ד"ה וירדו:

  
  .. הרי משמעות 'רדה ב-': להשתלט על עצם, מבחינה מסוימת על מהותו. ואכן, זה מעמדו של אדם ביחס לבעלי החיים:תפקידו איננו להכניע כלה את כולם. אולי יש בחינות לארץ וליצוריה, המופקעות מתחום שלטוננו; מבחינות אלה הרי הם תכלית לעצמם. אך תפקידו של אדם לרדות "בם"- לא "אותם"; עליו להפעיל את שלטונו בכל בעלי  החיים, בהם ובארץ עצמה; ... אם ישלוט ביצורים כ"אדם" –בצלם אלוקים ובדמותו- ברצון יקבלו עול שלטונו; שלטונו איננו שעבוד והשפלה, אלא עילוי להם ושיתופם בחירות האלוקית.
  

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• עבודת האדמה

  אין הארץ מתפתחת אלא למען האדם- לצורך עבודתו המוסרית עלי אדמות. שלטון האדם באדמה קרוי בעברית "עבודה" – ויש לכך משמעות עמוקה. "עבד" קרוב ל"אבד". אמור מעתה: אין "עבודה, אלא התבטלות; העובד מבטל רצונו - מפני רצון אחרים ומטרתם. האדם השליט באדמה, עובד במישרין את ה'; ואילו בעקיפין הוא עובד את האדמה. שכן ה' העבידו למטרותיה.

   

  (הרש"ר הירש בפירושו על הפסוק בבראשית ב פס' ה:כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ והאדם אין לעבוד את האדמה).

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• פירוש השם אדם

  מחבר/מראה מקום: רבי דוד צבי הופמן בפירושו בספר בראשית ב' פסוק ז'

  דעות שונות נאמרו לגבי האתימולוגיה של המלה אדם. דעתו של יוסף בן מתתיהו אדם מלשון אדם, צבע הדם;  אולם הדעה המקובלת היא שהמלה אדם באה מן האדמה, כלומר הארצי, כשם שאנוש פירושו החלש. הרש"ר הירש גוזר את השם מלשון הדום, ופירושו נציגו וממלא מקומו יתברך עלי אדמות. הפירוש המקובל – מלשון אדמה- נראה לנו כנכון ביותר. וה' הוא אשר נתן לו לאדם שם זה, למען יזכור תמיד את מקורו הארצי ולא יתגאה.

   

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• לעבדה ולשמרה

  פס' טו: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה":

  פירוש הרש"ר הירש ד"ה ויניחהו:

  
  ה"עבודה" וה"שמירה" האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודת הקרקע; אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו.
  
  

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• לשמרה- מפני האדם!

  רד"צ הופמן ד"ה "לשמרה":

  
  "לשמרה"- להגן על הגן בפני חיות רעות, שלא תאכלנה את פירות עציו, אשר לא נועדו להן.
  "ויצו... על האדם"- אבל לא רק מפני החיות היה צריך האדם לשמור את הגן, אלא גם מפני עצמו ושכמותו...

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• לעבדה ולשמרה

  
  ויניחהו- נתן לו מצות שבת כד"א וינח ביום השביעי.
   לעבדה- ששת ימים תעבוד.
  ולשמרה- שמור את יום השבת לקדשו.

   

  (נתיבות שלום, ר' שלום נח ברזובסקי, נתיבות נועם שבת עמ' סט)

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• העולם נברא בשבילי

  מחבר/מראה מקום: ר' נחמן מברסלב, לקוטי מוהר"ן, ה'

  כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) . נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • מקום האדם בעולם

• הדרך אל האושר

  מחבר/מראה מקום: הרב קוק עין איה על מסכת ברכות ט,קי"א

   נפש האדם בראה אלהים ישרה, שמחה בחייה ומוצאת נחת ברגשותיה, כל זמן שיתאים האדם את חייו לחיי הטבע הכללי, ימצא אושר ושמחת לב. אמנם בתגרת יד החברה האנושית התרחק האדם מרגשות הטבע הטהורים ונעכרה גם כן דעתו. על כן המידה שתשיבהו אל ישוב דעתו הטבעי היא הקורת רוח הכללית המשותפת שימצא האדם בטבע. חסד ה' המלא את כל היקום, קול זמרת הציפורים מבין עפאים יתנו קול, מראה הדר הכרמל והשרון בפרחיהם הנחמדים, ריח השושנים וכל פרי חמד אשר בגן ה', הארץ אשר נתן לבני אדם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא-שטחים פתוחים ותכנון עירוני

• השופר והחצוצרות

  מחבר/מראה מקום: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מתוך מאמרי הראי"ה עמ' 146-147

  שהרי אנחנו חיים בתוך הטבע המקיף אותנו בחוקיו, והננו מצווים להתהלך עמהם, בקשר קדושת התורה והמצוה את חוקותיו תשמרו, חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ. אמנם הננו גם כן מאוגדים, עם כל המעשים אשר רוח האדם הולך ומחדש אותם עם כל הטכניקה כולה, וכל הסתעפויותיה. וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה, וחייבים אנו ללכת בהם גם כן בהתאמה עם חוקי התורה ויפעת אורה. ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית, היהדות הטבעית מובעת היא בתקיעת השופר הכלי הטבעי, אמנם היהדות הטכנית היא מובעת בתקיעת החצוצרות כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנתו הטכנית. השאיפה האמיצה שלנו היא להרים קרן בשני חלקי היהדות הללו הטבעית והטכנית... ובחצוצרות וקול שופר נריע לפני המלך ד' בבית נכון ונשא. ונלמד את עצמנו ואת כל עמי הארץ אשר יראו כי שם ד' נקרא עלינו, כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם ואת החיים הנועדים על פי דבר ה' להיות חיים תמימים וטהורים כאשר עשה אלקים את האדם ישר והיא צריכה לא לבלע ולהשחית אלא להעשות טפל לקיומו של העולם בטהרת טבעו הבריא והרענן על פי מהלך חוקי הטבע אשר ברא אלקים חיים ומלך עולם להחיות בהם את בריותיו. ונזכור גם וביחוד אז בימי גדולתנו ופארנו כי השופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ואשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכו.

  מופיע בדפי לימוד:

  • בין אדם למקום
  • מחזוריות ביהדות

• וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה

  מחבר/מראה מקום: הנצי"ב מוולוז'ין,העמק דבר על בראשית ב, ז

  
  קיבץ מכל חלקי האדמה עפר, מזה המקום מעט, ומזה המקום מעט, ולא ככל בהמה וחיה, וכדיאתא בסנהדרין דל"ח א' אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו, וטעמו של דבר, משום שמשונה טבע האדם מכל בהמה וחיה שאינם יכולים לחיות אלא באקלים של כל בריה לפי טבעו, וע"פ האקלים שנוצר שמה. מה שאין כן האדם נוצר באופן שיהא יכול לחיות בכל העולם, בין במקום היותר קר בין במקום שיותר חם וניזונים בכל אופן שהמקום גורס, על כן קיבץ הקב"ה עפר מכל חלקי האדמה. וכן יש הפרש במדות הנפש, דכל בריה יש לה כח הנפש המיוחד עז או חלש, החזק או הרפה, והאדם שנוצר ממנה וגדל בה מגדלת אותו הכח, מה שאין כן האדם יש בו כל המדות כמו שנאמר להלן מקרא יח והלאה, על כן כלל בו כל מיני אדמה.
  
  נפתלי צבי יהודה ברלין (1893-1816) – ידוע בכינויו הנצי"ב מוולוז'ין, היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19; חיבר את פירוש "העמק דבר" ו"הרחב דבר" על התורה ושיר השירים וחיבורים תורניים נוספים.

  מופיע בדפי לימוד:

  • אדמה

• האור הגנוז מתגלה במעשים

  אמר רבי אליעזר:
  אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו.
  כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובודר הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים – עמד וגנזו מהם.
  ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.   
  (בראשית רבה ג)
      
  שאלו חסידים: היכן גנזו?
  השיבו: בתורה.
  שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
  השיבו: ימצאו וימצאו.
  שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
  השיבו: יגלוהו באורח חייהם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • משמעות האור - דף מקורות

• התהוות העולם והיחס לבריאה

  מחבר/מראה מקום: רבי נחמן מברסלב,ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן לט

  וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית
  כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף
  דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת
  עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת
  וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף
  שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא
  דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם
  וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה
  בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ', שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר
  לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך, וּלְעָבְדוֹ. יִתְבָּרַך עַל יְדֵי זֶה
  וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד הַתַּכְלִית
  שֶׁשָּׁם נִסְמָך אוֹתוֹ הַדָּבָר אֶל הַתַּכְלִית
  כִּי כָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּהַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִבְרָא
  שֶׁעַל יְדֵי דָּבָר זֶה יְכוֹלִין לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַך וּלְעָבְדוֹ עַד אוֹתוֹ הַתַּכְלִית
  שֶׁשָּׁם נִסְתַּיֵּם אוֹתוֹ הַדָּבָר וְנִסְמָך אֶל הַתַּכְלִית
  וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְהַעֲמִיק עִיּוּנוֹ בָּזֶה
  לָדַעַת וּלְהַכִּיר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא בְּכָל דָּבָר וְדָבָר
  בְּתַבְנִיתוֹ וּדְמוּתוֹ, בִּפְרָטִיּוּת אֵיבָרָיו וּבִנְיָנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
  וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך בָּזֶה

  מופיע בדפי לימוד:

  • מדור המבול לדור ההתחממות

• התהוות העולם והיחס לבריאה

  מחבר/מראה מקום: הבעש"ט, כתר שם טוב הוספות קעט

  הנה תנועת אחד הדשאים הצומח בעמקי יער או באחד ההרים הגבוהים או בעמקים היותר עמוקים אשר לא עבר שם איש, הנה לא זו בלבד דתנועת הדשא ההוא לימינו ולשמאלו לפנים ולאחור בכל משך ימי חייו הוא עפ"י השגחה פרטית אשר הוא ית' גזר אומר אשר דשא פרטי זה חי' יחי' חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זה יסוב ויכוף לימינו ושמאלו לפניו ולאחוריו במספר כזה וכזה, אלא עוד זאת דתנועת הדשא הפרטי הלזה יש לו יחס כללי לכללות כונת הבריאה, דבצרוף ואחוד כל הפעולות הפרטים של הרבוי רבבות פרטים אין מספר שישנם בכל האלפים ורבבות מינים שישנם בהד' חלוקות דדצח"מ הנה נשלמה כונה העליונה בסוד הבריאה כולה, וא"כ הנה לא זו בלבד דתנועה אחת של דשא פרטי היא באה בהשגחה פרטית, אלא עוד זאת דגם תנועה אחת של דשא פרטי משלים הכונה העליונה בענין הבריאה.

  מופיע בדפי לימוד:

  • מדור המבול לדור ההתחממות

• התהוות העולם והיחס לבריאה

  מחבר/מראה מקום: אגרת הרבי מליובאוויטש ליצחק בן צבי י"א ניסן תשט"ז

  שר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי.

  כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.

  רבות שמעתי על כ', תכונות נפשו ומדותיו ועל יחסו לקדשי עם ישראל המסורתיים.

  ובתקופתנו זו ניתנו לכ' אפשרויות מיוחדות, בדוגמת האמור לעיל, בהשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, השפעה היכולה להביא תוצאות מרחיקות לכת, וביחוד - בשמירה על צביונו האמתי של עמנו אשר נהי' לעם בקבלת התורה, והיא היא חוט השני העובר דרך כל תקופות קיום עמנו ומאחדן, אף כי במשך זמן זה כמה אומות, אומות בעלות תרבות מפותחת ביותר, מושלות בכיפה וכו' נתחייבו כלי' ולא היתה להם תקומה, וישראל נופלים ועומדים - על ידי הקישור עם בורא העולם ומנהיגו - ואומר כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מדרש תנחומא, פ' נצבים).

  ואם בכמה תקופות מוכרח הי' גיוס כל כחות בני ישראל לשמירה ולהגנה על התורה ומצותי' - סוד קיומו של עם ישראל - בתקופתנו לא כל שכן, תקופת הרת עולם ותקופת משבר ונסיון, מהנסיונות הכי גדולים, של עמנו ישראל. ואלו העשירים ביכולת ואפשריות, אשר מתאים לזה גם אחריותם גדולה פי כמה, חובתם חוב קדוש וגם זכותם לנצל את האפשרויות במילואן להגן על הקדוש לעם ישראל היא תורתנו הנצחית ומצוותי', ובפרט בפלטין של מלך היא הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכיון שהועמס תפקיד זה בודאי ניתנו מראש כל הענינים הנדרשים למילוי התפקיד במילואו, אלא שרצון הבורא הוא שיהי' זה בבחירה - ובחרת בחיים.

  מופיע בדפי לימוד:

  • מדור המבול לדור ההתחממות

• קיום המין

  מחבר/מראה מקום: ספר החינוך מצוה תקמה, מצות שלוח הקן

  לשלח האם מן הקן קודם שיקח הבנים, שנאמר [דברים כ"ב, ז'], שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.
  משרשי המצוה לתת אל לבנו שהשגחת הא-ל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב כי עיניו על כל דרכי איש וגו', ובשאר מיני בעלי חיים במינין דרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום, ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי ה' ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכולם מביצי כנים ועד קרני ראם מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה...

  מופיע בדפי לימוד:

  • מגוון מינים

• טו בשבט - תחילת האביב בחורף

  מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש, במעגלי שנה ח"ב

  המחשבה השגרתית מה היא אומרת? בבוא עת הפריחה כאשר יחשף לעינינו האביב ברבבות ציצים ופרחים, או אז נחגוג בצהלה את חג אביב הטבע, אשר ברכו ד', שהוא גם חג אביבנו אנו.

  אבל המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומן של ימי חורף מושלגים, ממתיקה סוד איתנו ולוחשת באזנינו מוסר השכל, הנה אלה האילנות חוגגים כבר היום את יום התחדשותו של האביב הבא. מבעד למעטה הקליפה הקפואה השסועה האפורה והצוננת, שמכרבלת את האילנות הערטילאיים מתחת לקליפה זו, החלו כבר לפכות במלוא חומם חיים חדשים ורעננים! מה נוקבים ויורדים חדרי בטן, הם דברי המוסר המאלפים המקופלים בבשורת אביב זו, אליה נשכית מפי אילנות החורף עטופי השלג הצחור.

  צאו וראו אותם "עניים סוערים לא נוחמו", ביום הולדת האביב בעיצומו של חורף - בט"ו בשבט - צאו וראו את האילנות בעידן התחדשות הצמיחה שלהם. הלא מקושטים היו בעדי עדיים בסנסני פירותיהם, בזרי עליהם, בפאר ענפיהם, והנה שודדו הפרות, נקטפו, הערים קמשו ונשרו בשלכת, ויבואו רוחות הסתיו וסופות החורף הנועזות ותכרותנה אף את העלה האחרון, נצפו ענף אחרי ענף, נתנו את קליפת העץ למשיסה וקרעוה לגזרים, ירו חיצי כפור שפגעו בלשד לב האילנות, הסתערו עליהם בשטפונות מטר וברד ועטפוהו במרבדי פתיתים של קרה ושלג, כתרו את העצים ולפתו מכל עבר, ממזרח וממערב, מצפון ונגב טלטלום קדם ואחור, כפפו והשחו קומתם ימינה ושמאלה, עדי עפר, ועל אף כל זאת לא נשברו האילנות, לא הונמכה קומתם חרף כל הפורענות הזו יחגגו יום זה בתוך תוכם בפנימיות לבם, ולנוכח פני החורף ומוראותיו, את חג תחיתם חג האביב

חכמי הדורות האחרונים

• נתינת שמות

  מחבר/מראה מקום: פרופ' ישראל רוזנסון, "והנה טוב מאוד" עמ' 36-37

  
  ההתבוננות בטבע, זיהוי התופעות ותיאורן, המגולמות כאן בקריאת השמות, מפתחים ומחדדים את יכולתו האינטלקטואלית של האדם, ומאפשרים לו לעמוד על זהותו ועל זיקתו לאלוהיו... אך בניגוד לאיש המדע, המסתפק ב'קריאת שמות' בשיטותיו שלו, רואה המתבונן הדתי בטבע גם אפשרות עקרונית ללמוד ממנו. הנחת היסוד היא, כי לבריאה יש ערך דתי- אין מדובר בטבע נייטרלי אלא בבריאה, שיש בה פשר וטעם, אף כי לא תמיד קל לפענחם. מדובר אפוא בשיח עם הטבע, אם כי בדרך המביאה בחשבון את עליונותו הבסיסית של האדם.

   

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• שמים וארץ

  מחבר/מראה מקום: יובל שרלו

  דברים לב: א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.
   הרב יובל שרלו: ייתכן אפוא כי השמיים והארץ שבפרשת השבוע מעידים מעצם מהותם על כך. הם הסופגים את העיוותים שבדרך חיינו, וללא התערבות מיסטית הם משדרים לנו את המציאות המוסרית שאנו חיים בתוכה. שמירת הסביבה אינה קשורה אפוא רק לתחומי איכות החיים והרצון לצעוד במסע החיים בעולם הזה בצורה בריאה וראויה. שמירת הסביבה היא עניין מוסרי מעין כמותו: היא מעדנת את תאוות האדם ואומרת לו לחדול מזלילת משאבי העולם, היא מחייבת אותו להתייחס לזיהום שהוא יוצר, ואדם שמתרגל לכך מושפע גם במישור המוסרי, היא מעצבת אותו כמי שאינו מתבונן רק על עצמו אלא יוצא ממסגרותיו הפרטיות ונוטל אחריות על העולם המוסרי שסביב ואף על הדורות הבאים, היא בכלל מרגילה את האדם לפעול במי שיש בו צלם אלוהים והוא מופקד על העולם מכוח המנדט שריבונו של עולם העניק לו בבריאת העולם.  השיבה אל עצמנו כוללת בתוכה את השיבה לראייה המיוחדת בה אנו צריכים לראות את עצמנו בעולמו של הקב"ה...שמיים וארץ מעידים עלינו שאנו עוד רחוקים משם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • בין אדם למקום
  • סביבה שטוב לחיות בה
  • הורדת גשמים

• אחריות- להיות מוכן לענות

  מחבר/מראה מקום: ד"ר דניאל שליט ב"ספר הקניון" עמ' 224-225

  
  האדם אמנם נברא בצלם האלוהים, אבל אינו היוצר אלא היצור, וגם צלם-האלוהים שלו עדיין עומד לפני התפתחות ארוכה, ולשם כך הוא זקוק להנחיות, להדרכות.
  מסתבר שכל שלטונו על הנמוך ממנו אינו אלא בתנאי של קבלת עול הגבוה ממנו, יוצר-הכל. לפיכך מה שניתן לו אינו שלטון, אלא אחריות במובן של responsibility – להיות מוכן לענות   To respond ,לתת דין וחשבון, להשיב על קריאת "איכה"...
  רק אם האדם דוחה את פרק ב' את קבלת האחריות כלפי הגבוה, ונאחז בפרק א' כאילו עמד זה בפני עצמו- רק אז הופך כוח ההנהגה שבידו לכוח של כפיה ...ורק אז הוא נעשה לאיום על הבריאה.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק ב

• עולם חסד יבנה

  מחבר/מראה מקום: הרב אברהם יצחק הכהן קוק- חזון הצמחונות והשלום, "לחי רואי" עמ' רז:

  
  אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות שהרדיה האמורה בתורה "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ, איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ, המתעמר בעמו ובעבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות ליבו. חלילה לחוק עבדות מכוער כזה, שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ה', הטוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו שאמר: "עולם חסד יבנה".

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א
  • וכבשוה- האדם והבריאה

• שלטון ואחריות

  מחבר/מראה מקום: הרב יוסף דב הלוי סלוביצ'יק, איש האמונה עמ' 14-17

  
  
  ..הרי שעה שבירך ה' את האדם הראשון וכשהטיל  עליו לכבוש  את הטבע כיוון אותו אל התכונות המעשיות של השכל אשר באמצעותם יכול הוא להשתלט על הטבע...מעולם לא היה בהן כדי לאפשר לאדם לשלוט על הטבע...
  רק אדם הבונה בתי חולים, המגלה שיטות ריפוי ומציל חיי בני אדם,מתברך במידת הכבוד... האדם התרבותי השיג שלטון מוגבל על הטבע ונעשה,  במובנים מסוימים, אדון לטבע... שלטונו מאפשר לו לפעול בהתאם לאחריותו.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א

• העולם לא נברא בשביל האדם

  מחבר/מראה מקום: רמב"ם, מורה נבוכים,חלק ג פרקים יב-יג

   

  פרק יב
  והבחינה האמיתית היא- שכל אישי מן האדם הנמצאים, כל שכן זולתו משאר מיני בעלי החיים, הוא דבר שאין לו שיעור כלל בערך המציאות כולו הנמשך- כמו שבאר ואמר: "אדם להבל דמה וגו'", אנוש רימה ובן אדם תולעה"…וכל מה שבא בדברי ספרי הנביאים מזה העניין הנכבד, גודל התועלת בידיעת  האדם ערכו. ולא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו  לבד.

  
  פרק יג:
  ובגלל הדבר הזה הדעת האמיתי אצלי, לפי האמונות התוריות והנאות לדעות העיוניות, הוא שלא יאמן בנמצאות כולם שהם מפני האדם לבד, אבל יהיו גם כן שאר הנמצאות כולם מכוונות לעצמם, לא מפני דבר אחר.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א

• ההודים והיהודים

  מחבר/מראה מקום: הודו , עזריאל קרליבך

  
  'עליכם לסלוח לו' אמר בעל הבית והצביע עלי, ' הוא בא מארץ נחשלת מאוד. גם לנו בהודו, היו שבטים פרימיטיביים כאלה- לפני מאות בשנים, בעודנו יושבים בג'ונגל. אל תבואו עמו בדין. הוא אינו אשם. בארצו שלו אין עדיין צביליזציה'... לא כל המסובים ידעו מהיכן אני בא.. והוא היה צריך להסביר להם: 'תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע לחלק העולם שלנו- התנ"ך; ספר זה מתחיל בסיפור על בריאת העולם. יודעים אתם, כיצד מתארים הם לעצמם שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל, וברא תחילה שמים וארץ, ירח וכוכבים, ואחר כך יבשות וימים, ואחרי כן חיה ועוף, הכל למען גולת הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום... ויודעים אתם, מי הוא אותו עליון מכל?' איש מבין המסובים לא ידע. נחשו אך לא מצאו.
  'האדם!'... וכולם פרצו בצחוק אדיר...
  'אם כן' שאלו, 'למה נבראו הכוכבים, שאין לו לאדם כל תועלת בהם? חי-חי-חי. שהאדם אינו יכול לגור בהם? חא-חא-חא... ואם העיקר הוא האדם- לשם מה כל הנשרים והברבורים, הינשוף והזריר, העיט והקוקיה, התוכי ובת היענה? ומה צורך בנמר ובזאב, ביחמור ובשועל, בכלב-הים ובליש? ובשביל מי הרי ההימאלאיה הגבוהים ואיי הים השוממים, ולשם מה צוקי הסלעים ויערות עד- מה טעם עולם ומלאו? מה? היכן השכל וההיגיון?'
  בעל הבית נתחייך חיוך רחב.
  'ההגיון' אמר, 'פשוט מאוד. הם המציאו לעצמם את האגדה הזאת, כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על שרירות ליבם. כדי שיוכלו לרדוף אחר תאוותיהם בלא כל רסן. הם אמרו, שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהיה לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום, לשעבד לעצמו את כל אשר עיניו רואות, להשמיד להנאתו מכל הבא לידו, - שכן הכל נחות דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו... הוא שאמרתי—פראים'...

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- בראשית פרק א
  • מקום האדם בעולם

• האדם - תכלית הבריאה

  מחבר/מראה מקום: דניאל קוין, מתוך "ישמעאל"

  -    "וכאן מגיע סיפור הבריאה שלך לקיצו? ולבסוף הופיע האדם"  
  -    כן
  -    ומה זה אומר
  -    זה אומר שאחר כך לא הופיע דבר חדש – זה אומר שהבריאה הגיעה  לקיצה
  -    הכל הוביל לקראת זה
  -    כן
  -    כמובן. כל אחד בתרבות שלך יודע את זה – השיא הושג עם האדם. האדם הוא שיאה של כל הדרמה הקוסמית של הבריאה
  -    כן
  -    כשהאדם הופיע לבסוף, הבריאה הגיעה לקיצה היות ומטרתה הושגה. לא נותר עוד דבר לברוא
  -    נראה שזו ההנחה הלא מבוטאת
  -    היא לא נשארת תמיד ללא ביטוי , הדתות הרווחות בתרבותך אינן מחרישות בנושא . האדם הוא התוצר הסופי של הבריאה. האדם הוא היצור שלמענו נבראו כל השאר – העולם הזה, מערכת השמש הזו, הגלקסיה הזו, היקום עצמו.
  -    אמת
  -    כל בני תרבותך יודעים שהעולם לא נברא בשביל המדוזות , דגי הסלמון או הגורילות. הוא נברא בשביל האדם
  -    נכון
  -    וזה לא מיתולוגיה ?

  מופיע בדפי לימוד:

  • מקום האדם בעולם

• אנחנו נאמני כדור הארץ

  מחבר/מראה מקום: ר' יונתן זקס, לכבוד השוני, הוצאת טובי, ירושלים 2008. עמ' 71 ועמ' 142

  הידיעה שכדור הארץ אינו שייך לנו, שאנחנו דיירים זמניים בו, יורשיהם של אלו שבאו לפנינו ושומריהם של אלו שתורם יבוא אחרינו, מנווטת אותנו הרחק מדחף ההרסנות- הדחף למלחמה, להתערבות גנטית בלתי מחושבת או לניצול מופרז של משאבים... יתכן שקהילות דתיות הן אחת הסביבות המעטות שעדיין מחזיקות ערכים כאלו. זו כשלעצמה עשויה להיות סיבה לכך שבחלקים גדולים של העולם מתחוללת תחיה של הדת...
  האדם הראשון מוצב גן עדן ל"עובדה ולשומרה". שני הפעלים הללו רבי משמעות . "לעובדה"- כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אבל גם משרתו. ואילו הפועל "שמר" משמש בהמשך התורה , בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים "לעובדה ולשמרה" הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע " לה' הארץ ומלואה" אנחנו רק נאמניו- בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.
  

  מופיע בדפי לימוד:

  • נח, פילוסופיה, ואיך מונעים מבול שני?

• השבת כיום השלום בין האדם לטבע

  מחבר/מראה מקום: אריך פרום

  "העבודה, גם אם יוצרת היא, וגם אם הורסת, הריהי התערבות מצד האדם בעולם הפיסי. המנוחה היא מצב של איזון בין האדם לטבע – אסור לו לאדם לנגוע בטבע, לשנותו בכל דרך שהיא, לא לבנות ולא להרוס דבר. השינוי הקטן ביותר שיעשה האדם בתהליך הטבעי, כמוהו כפגיעה באיזון. השבת היא יום השלום בין האדם לטבע. עבודה מכל סוג שהוא היא סתירתו של אותו איזון עדין בין האדם לטבע. השבת מסמלת את האחדות המושלמת בין האדם לטבע ובין האדם לחברו. על ידי הימנעות מעבודה – דהיינו הימנעות מתהליך של שינוי הטבע והחברה – משחרר עצמו האדם מכבלי הטבע והזמן, אם כי רק ליום אחד בשבוע. היחס בין האדם והטבע והאדם לזולתו הוא יחס של הרמוניה, של שלום ואי התערבות

  מופיע בדפי לימוד:

  • שבת סביבתית

• יום השבת- יום השלטון העצמי

  מחבר/מראה מקום: אברהם יהושע השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, ישראל 2007, בתרגום: אלכסנדר אבן-חן

  כל הרוצה ליכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מעליו עול עמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים, ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים , חייו שלו. הוא חייב להפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת, שהעולם כבר נברא ויתקיים אף בלא עזרתו של האדם . ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם , מפיקים רווח מן האדמה. ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון העולם. ששת ימים בשבוע אנו מתבקשים למשול בעולם – וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו.

  מופיע בדפי לימוד:

  • שבת סביבתית

• הדורות הבאים

  מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

  כיוון ששמע האדם שברך אותו אלהים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם" (בראשית א', כ"ח) החל זולל וסובא וחישב לאכול את כל פירות הארץ ולרדות בכל חיות הארץ.

  אמר הקב"ה בלבו מקיים האדם אשר בראתי רק את "וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ" אך אינו מקיים את "פרו ורבו ומלאו את הארץ" לפי שאינו משאיר דבר לבניו.

  מיד "וַיִּקַּח יקוק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', ט"ו) "לעבדה" – להוציא ממנה אוצרות ומאכלים, "לשמרה" – לדאוג שישמר גם לדורות הבאים.

  
  מכאן אמרו: רשאי האדם לכרות יערות לצורכו אך חייב הוא לנטוע יערות חדשים או לדאוג שהדבר יעשה בקצב שיאפשר ליערות להתחדש בשביל לשמר את הטבע גם לדורות הבאים.

   

  מתוך החוג לבישול

• בהמה ועוף מה עשו?

  מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

   בראשית ו', ה'-ז': וַיַּרְא יקוק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַיֹּאמֶר יקוק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם וגו':

  
  אם אדם חטא, בהמות ועופות מה עשו?

  כיוצא בזה אתה אומר: אם אדם כורת עצים ומזהם אוויר ומלכלך נהרות, החיות והצמחים שנגזרים למות עמו, מה עשו?

  אלא שגדול כוחו ואחריותו של האדם על קיום העולם, הכי נמי גדול כוחו ואחריותו על קיום העולם.

  זהו שאמר הקב"ה לאדם הראשון (מדרש קהלת, ז', י"ג): "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

   

  מתוך החוג לבישול

• יום כיפור- האדם- נזר הריאה או שפל היצורים?

  מחבר/מראה מקום: הגרי"ד סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 62-65

  
  איש הדת הרי הוא סובייקטיבי ביותר... על ידי זה מתבארת הסתירה הגדולה בנפש איש הדת ביחס להערכת עצמו. מחד גיסא הרי הוא מרגיש בשפלותו ובקטנותו, בחלישותו ובאפיסת כוחו, שאפילו "יתוש קדמו, שלשול קדמו". הוא רואה את עצמו כיצור חלוש ורפה אונים. מבחינת יצורי הטבע הרי הוא היצור הביולוגי, שהקדיח את תבשילו ויצא לתרבות רעה. ומצד שני הרי הוא מכיר בגדלותו ורוממותו, כי רוחו בוקעת ועולה עד לרקיע, נוקבת ויורדת עד התהום. הלא הוא עטרת הבריאה, שהקב"ה השליטו במעשה ידיו... הוא נאחז תמיד במעמקי תודעתו בסבך שני כתובים המכחישים זה את זה; כתוב אחד אומר 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובין אדם כי תפקדנו', וכתוב אחד אומר: 'ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו'. ועדיין לא בא בשביל איש הדת הכתוב השלישי שיכריע ביניהם.
  ברם, איש ההלכה מצא את הכתוב השלישי - ההלכה. גם הוא סובל משניות זו ומקרע נפשי זה, אבל הוא מאחד את הקרעים על ידי מושג ההלכה והדין... 
  אם 'מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל', יום הכיפורים - מה טיבו? מחילה וסליחה - מה פירושן? עבודת היום, ייחוד הכוהן הגדול עם קונו בבית קודשי הקודשים - מה מטרתם? קדושת היום, שהיא מכפרת, מה עניינה ומהותה? מושג חטא ועוון מצד אחד, וחובת התשובה מצד אחר - למה באו? הלא ההלכה הציבה את האדם בטבורו של עולמה, ויום הכיפורים עצמו מעיד על זה... הריני בן עולם, שדמות דיוקנה של השכינה משתקפת בו; הריני לומד את התורה, כלי שעשועיו של הקב"ה, והעליונים נכספים לקבל תורה מפי; הרי אני מתרפק עכשיו על דודי ואוהבי...  
  במעוף עין נהפך השפל שביצורים לבחיר הברואים, שהקב"ה הבדילהו מראש והכירו לעמוד לפניו! עמידה לפני ה'! כמה הערכה עצמית יש כאן!"

• מגוון מינים

  מחבר/מראה מקום: בראשית רבה י"ז

  אמר רב יהודה- אמר רב:
  כל שברא הקדוש ברוך הוא בעולמנו, לא ברא דבר אחד לבטלה,
  אפילו הדברים שאתה רואה אותן שהן מיותרין בעולם,
  כגון זבובין ופרעושין ויתושין,
  אף הן בכלל ברייתו של עולם

• היהודי הירוק

  מחבר/מראה מקום: הרב יעקב אריאל

  על יהודים מאמינים מוטלת אחריות ייחודית
  באשר לנושא השמירה על איכות הסביבה.
  יהודים שומרי מצוות צריכים להיות ערים יותר
  לכל הנוגע לשמירת הבריאה שברא ה‘, למנוע את השחתתה ולהתחשב
  יותר בזולת ובדורות הבאים. בפרט אמורים הדברים בנוגע לשמירת
  הסביבה בארץ ישראל. אדמתה של הארץ תובעת רמה גבוהה יותר של
  ערכים ומוסר, ואלה תורמים ממילא גם לשמירת הסביבה.

• האדם והטבע

  מחבר/מראה מקום: א.ד. גורדון

  כי האדם באשר הוא אדם.
  צריך להיות תמיד בתוך הטבע.
  כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר-ממש מה שהמים הם לדג.
  כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם, זקוק הוא למגע של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת שהטבע- שההוויה האין-סופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו, ומכריחה אותו לחיות, להיות אדם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • דרך השירים-פירות חמישה עשר

• מחבר/מראה מקום: עזריה אלון

  "שמירת הטבע זה לא בגלל בעיה של הטבע. מזמן שהעולם קיים, 99.9% מהיצורים שהיו כאן כבר נכחדו. הטבע לא בוכה עליהם. מה שאנחנו עושים זה לא למען הטבע אלא למען האדם. אם אני יוצא מהבית ורואה צבי רץ או חוגלה עם אפרוחים, אז אני רוצה שגם הבנים, הנכדים והנינים שלי ייזכו לראות את זה ולא ייצטרכו בשביל זה ללכת לאיזה גן חיות או לאיזה מוזיאון, לראות משהו שמור בפורמלין, או לאיזה ספר בו כל זה מצוייר. אני טוען שכל מה שיש לנו בתרבות העברית, השפה, התנ"ך, ההיסטוריה שלנו בארץ, כולם קשורים בנוף ובטבע. אם אתה פוגע בטבע, אתה פוגע בכל התרבות האנושית. אם אתה פוגע בטבע בארץ, אתה פוגע בכל התרבות שלנו כעם וכמדינה."

• כיצד לזכור את שמות הצמחים?

  מחבר/מראה מקום: עזריה אלון, 'גם לצמחים יש בעיות', כרך א' עמ' 22

  

• הזכות על משאבי הטבע של ישראל

  מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו

  השאלה: (נכתבה במסגרת שו"ת אתר "מורשת")

  שלום כבוד הרב, בחודשים האחרונים אנו עדים למאבק חברתי רחב סביב משאבי הטבע של ישראל. המאבק על משאבי הגז צובר תאוצה, ומחרה אחריו מאבק נגד הפקת פצלי השמן בגולן. בשני המאבקים מקומם של חובשי הכיפות אינו מרכזי. שאלתי הינה כפולה. האחד - מה מעמדם של משאבי טבע הנמצאים בעומק הים או במעמקי אדמת הארץ? למי הם שייכים? ובכלל - כשמדובר באדמת ארץ ישראל, האין ``כללים מיוחדים`` לעניין הפקת רווחים פרטיים ממשאבי הטבע תוך כדי יצירת נזק סביבתי עצום? השני - האם אין מקום לקיים דיון ציבורי והלכתי גלוי בנושאים אלו, על מנת להענות לצו השעה? הפקת פצלי שמן בגולן, למשל, גורמת נזק סביבתי בלתי הפיך ועשוייה לפגוע אנושות באיכות החיים של התושבים שם. הייתי מצפה מאוהבי הארץ ומגיניה, שריבם מהם חובשי כיפות , להתגייס ללימוד מסיבי , עיסוק ומחאה בנושא. תודה

  התשובה:

  שלום וברכה. נושא משאבי הטבע לא נידון במסורת ההלכתית, בשל העובדה שהוא היה לא רלוונטי - לעם ישראל לא הייתה בעלות על מדינה כבר 2200 שנים, המודעות לנושאים סביבתיים לא הייתה גדולה, וכדו׳. לפיכך, אלו מההלכות המתחדשות בעת הזו, ואנחנו מנסים להבין על ידי היקש מנקודות אחרות מהי עמדת ההלכה ביחס לנושאים אלה. נראה פשוט, וכך ראיתי שכתבו כל פוסקי ההלכה שהתייחסו לעניין, כי הבעלות על אוצרות הטבע היא של האומה, ותפקיד השלטון לעשות את המיטב כדי שהאומה כולה תיהנה מפירות משאבים אלה. אם שלטון מועל בתפקידו ומוסר את הנכסים האלה שלא בצדק לאנשים פרטיים - הדבר הוא חלק משחיתות שלטונית, שעליה דיברו הנביאים דברים רבים. אני מבקש להדגיש כי בדברים אלה לא שללתי את העובדה שהשלטון ייתן זיכיון לגורמים פרטיים, כיוון שזו לעתים הדרך היחידה למצות את אוצרות הטבע, אולם על הזיכיון לעמוד בקריטריונים פשוטים של רווח משמעותי לזכיינים (כדי שירצו לפתח את האוצרות האלה) אולם לא מוגזם, ותחת ההכרה המתמדת כי הבעלות היא של האומה. קשה כמובן לקבוע את הקו - מהו רווח הוגן - אולם נראה לי שזה ניתן, כמו שאנו מוצאים בנושאים אחרים שיש בהם ניסיון לכמת (דיני אונאה לדוגמה). כאמור, גם לגבי הנזק הסביבתי אין לנו מסורת ארוכת ימים, אולם יש מעט מקורות שמטילים עלינו אחריות לסביבה, והדבר גם נראה מובן מאליו. גם כאן, צריך להיזהר מללכת לקיצוניות האוסרת כל פיתוח מאגרי טבע בגלל נזק סביבתי, אלא לנהוג בדרך שתאפשר מצד אחד ליהנות מפירות אוצרות הטבע האלה ומצד שני להזיק כמה שפחות. בוודאי שיש מקום לקיים דיון ציבורי והלכתי בכך, ואני עוסק בכך לא מעט. אולם צריך להיזהר מפופליזם. הרוצה להיאבק בנושא פצלי השמן בגולן צריך בראש ובראשונה לצייר ביושר את התמונה המלאה: מה הרווח מפצלי שמן ? עד כמה זה חשוב לקיומנו ? מהם הנזקים ? האם ניתן להתגבר עליהם וכדו׳, ואז לקבוע את עמדתו. כל טוב ויישר כוח

   

  בברכה

  הרב יובל שרלו

• עיניים לאר, לב לשמיים

  מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "עיניים לארץ, לב לשמים", - 17/09/14

  בתלמוד (יבמות קה, ב) מובא דיון, האם יש לכוון את התפילה לארץ או לשמיים... מסקנת התלמוד היא שעלינו לכוון את עינינו לארץ, אך את ליבנו לאבינו שבשמים. עינינו מתמקדות בארץ, כך שנוכל לראות ולהתמודד עם הבעיות והכאב שבעולם. עם זאת, באותו זמן, אנחנו מפנים ליבנו לשמים, לא מסיבות מעשיות אלא כדי להיטיב את עצמנו. הקב"ה וודאי היה מסוגל ליצור עולם סטטי מושלם, אך בחר שלא לעשות זאת. הוא יצר עולם דינאמי עם פערים מכל הסוגים, פערים שמאפשרים תזוזה ושינוי. הקב"ה אז מסר את עולמו לאדם, יצור בלתי סביר שנפשו האלוקית נחה בגוף של גורילה. הוא יצר את האדם עם כושר גדלות אך גם עם יכולת לחטוא. ואז הוא עשה אותו לשותף, אמנם שותף זוטר למדי, בבריאה.

  מרגע זה ואילך, הוטלה עלינו האחריות לסיים את מלאכתו, להתבונן בכל הבט של עולמנו, לקחת אחריות על הבעיות שבו, ויותר מכל, לדאוג זה לזה.

• הגירוש מגן עדן

  מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "הגירוש מגן עדן", מתוך: - In the Beginning

  הקב"ה גרש את האדם מן הגן כדי לעבוד את האדמה אשר משם לוקח, עבודה שמהותה מיון, זרייה, חריש, וקציר. על מנת לחיות מן האדמה, האדם צריך להמשיך ולחפור, לנכש, ולדלות מתוך האדמה. עבודת הניכוש של הרע וטיפוח הטוב יכולה להיעשות רק באדמה עצמה. האדם נאבק בקוצים ודרדרים, בחרקים ומכרסמים, ומאבק זה הוא בלתי נלאה, והוא מהווה חלק מן התיקון של האדם בעולם.

• האדם- סיכום של הטבע

  מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "טבע", מתוך: - Simple Words .

  לעיתים קרובות, מסיבות או משום שאנחנו יהירים ואגוצנטריים, התפיסה העצמית שלנו נפרדת משאר הבריאה. אנחנו מדברים על "האנושות" ו"הטבע" כאילו אנחנו קיימים באופן אחד בלבד, ושאר העולם קיים באופן אחר. הדיכוטומיה בין האדם לטבע אינה פשוטה ואינה מדויקת. אמנם הטבע ללא נוכחות אנושית היה נראה שונה לחלוטין; ועם זאת בעוד שהאנושות היא ייחודית ומיוחדת, היא עדיין חלק מהטבע. בין אם נגדיר את הטבע ככלל הקיום, או כסדרה של החוקים השליטים זו אנחנו בכל אופן כלולים בו...

  ניתן לסכם את העניין באגדה עתיקה. כאשר הקב"ה ברא את האדם, הוא אמר, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א', כ"ו). באופן מסורתי מפרשים את הפסוק כדיבור א לוקי אל המלאכים. אם כך, התכנית לא הייתה מוצלחת; איננו כמו המלאכים כלל וכלל. לפי פירוש אחר, א לוקים דיבר אל הבריאה כולה, לטבע כולו. במקרה זה, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" משמעותו "כל אחד יתרום את תרומתו". השועל והיונה, הנמר והכבשה, העכביש והדבורה כל אחד תרם חלק קטן כפי שגם תרמו המלאכים והשטן.

  בני האדם ממשיכים להכיל את כל החלקים הללו. יש מי שהוא שועלי יותר, יש מי שדומה יותר לכבשה, אך ביחד אנחנו כוללים בתוכנו את התכונות המצויות בטבע כולו. באופן זה, אנחנו סיכום של הטבע, וכוללים בתוכנו את המיקרוקוסמוס של היקום. איכשהו עלינו ללמוד מכל השותפים שלנו, ואולי להתפלל שהחלק הנוסף הזה "הניצוץ האלוקי" שנתרם על ידי הקב"ה יסייע לנו לבחור בטוב.

• עץ סרק

  מחבר/מראה מקום: הרב יצחק אייזק ספרין, מובא בספרו של מרטין בובר, Tales of the Hasidim: The Later Masters

  רבי יצחק אייזיק אמר, "המוטו של החיים הוא 'תן וקח'. כל אדם צריך להיות נותן ומקבל. מי שלא עושה כן, דומה לעץ סרק".

  עץ סרק הוא עץ שאינו מייצר פירות כלל וכלל. רבי יצחק אייזיק מלמד אותנו מסר לחיים: כפי שהעץ נותן פרות ומקבל הזנה מהאדמה, כך גם בני האדם צריכים לקבל מהעולם מסביבם אך גם להעניק לאותה סביבה שממנה הם מקבלים.

• הבדלה מהטבע

  מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, מאמר "חמ-צ-וני" באתר טבע עברי

  יש הרואים את גן העדן כתקופת הינקות של המין האנושי. חוויה של אחדות עם הטבע והעולם, של חיבור בלתי אמצעי אל היש. באכילה מעץ הדעת, הפרו אדם וחווה ביודעין את הצו האלוהי, ולמעשה הוכיחו בחירה ונבדלות, מה שהוביל לגירוש מגן עדן ולנבדלות מהטבע באמצעות הפקת מזון על ידי טכנולוגיה "בזעת אפיך תאכל לחם". 

• אכילת בשר כניתוק מהטבע

  מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, מאמר "חמ-צ-וני" באתר טבע עברי

  חטאם של דור המבול, כמו גם מעשהו של נח, קשורים בקשר ישיר עם ההיתר לאכול בשר. היתר זה ניתן כאמצעי לאדם להפריד עצמו מעולם בעלי החיים ולהנכיח את שליטתו עליהם, כמו גם "דרך טבעית"  לתעל אליה את התאוות והרצון לשלוט המאפיינים את האנושות. האכילה כאן נתפסת אחרת. לא אכילה כבחירה בטוב, אלא אכילה כאקט של שליטה; אכילה שתפייס את יצרו הרודני של האדם ותמנע ממנו להשחית את דרכיו. לא עוד אכילה כהתכללות בטבע, אלא אכילה כשליטה על הטבע: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את הכל" (שם ט, ב).

  למעשה מדובר כאן בניתוק של קשר. ניתוק הקשר בין אדם ובהמה על ידי אכילתה, וניתוק הקשר בין מעשי האדם והתנהלות עולם הטבע " עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח כב).

• מזון ומוסר מהתורה

  מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, המאמר "צמ-ח-וני" באתר טבע עברי

  אנו חיים היום בחברה בה קל מאי פעם להשיג מזון - פשוט הולכים למרכז הקניות הקרוב למקום מגורינו וקונים כל אשר תאווה נפשנו. לצד הקלות ברכישת מוצרי המזון, ישנה הרחקה (מכוונת) בינינו ובין הידע על המחיר המוסרי, הסביבתי או החברתי של העלאת המזון על צלחתנו. מה אנו יודעים, למשל, על השכר של הפועלים שקטפו את פולי הקפה שאנו שותים בבוקר, על התנאים בהן חיות התרנגולות המספקות לנו את הביצים לחביתה, או את מספר הק"מ וכמות זיהום האוויר שנדרשה להובלת האגוזים החביבים עלינו לישראל?

  התורה הציגה לפנינו את התובנה כי אנו מושפעים מן האוכל שאנו אוכלים. מציאות ימינו מוסיפה כי אנו משפיעים על העולם בעזרת אותה בחירה ממש. למידת עומק של המצוות הקשורות לאכילה, בשילוב עם ידע אודות תעשיית המזון העכשווית, יאפשרו לנו לבחור כיצד לתקן עולם ובו בעת לעסוק בתיקון המידות. 

• הכרת ערך הטבע

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מתוך "ההכרה והבלתי מודע", האדם והטבע עמ 41

  'היו ימים, אשר האדם לא הכיר את ערך-האויר, אשר לא ידע, כי באין אויר אין חיים לו ולכל חי על האדמה, כמו שאין חיים לדג בלי מים. וכן היו ימים, אשר לא ידע האדם, מה האור לו ולחייו…אולם את ערך הטבע בכללו, בכל מרחבו האין-סופי ובכל עמקו האין-תהומי הכיר, כמדומה לך, האדם תמיד, עוד מתחילת ברייתו. היו ימים, אשר האדם העריץ את הטבע, אשר חשב אותו ואת כל אשר בו לאלהים ויעבוד אותו באמונה. והמשוררים והאמנים – הם הרי לא פסקו משירתם אפילו שעה אחת מיום דעת האדם טוב ורע עד היום הזה. ולאחרונה הנה בא המדע – המדע המושכל, הברור, הבהיר, אשר גילה אפקים חדשים ויאר אור חדש – אור קר ונורא, אבל גדול ונאדר. והנה הוא מחליט, כי 'אין אנו עניים בשעה שאנו נהנים מהטבע הפרוש לפני הכל'…

• השיבה לטבע

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, עקירת שרשי הנשמה מהטבע, האדם והטבע עמ 49 -50.

  'ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך.  וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך. ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל.  וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה.  והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך–את הכל…  והרגשת ביום ההוא בכל כוח לבבך את הלחץ, אשר קירות הבתים בעיר–וגם בכפר–לוחצים על נפשך, והרגשת כל חציצה קלה, החוצצת בין נפשך ובין המרחב העולמי, בין נפשך ובין החיים העולמיים.  והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך–כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בביתך, בשכבך ובקומך–בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם, וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה, גם את בתי התורה והחכמה.  ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה...  ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור.  וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית".

• הטבע אכזרי

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מרשימותיו - דגניה, ה' תמוז תר"פ.

  'בבקר, בשעה שהפרדס, הכרם, הכנרת וההרים מקבלים פני השמש, והאדם שותה תה ונהנה מזיו… מזיו מי? ומאין כל הריקניות והתפלות, האכזריות והחמסנות, השקר והכעור, כל מה שמדכדך כל כך את הנפש וטורדה מעולמה? האומנם רק מן האדם? ובאדם מאין? אבל הלא גם פה בתוך היופי הזה, בתוך הפרדס, הכנרת, ההרים, אתה מוצא את כל זה, ואם לא בצורה אנושית: הנה הצפור התמימה הזאת טורפת רמשים ואוכלת ונהנית ושבעה מטרפה, והתחמס או הנשר הגבור, היפה, טורף את הצפור הקטנה; וכן הנחש והדגים הגדולים – את הקטנים מהם, והחזק מהם – אותם. וגם ערמה לא תחסר וגם כעור. והצורה כל כך נחמדה, כל כך מרגיעה את הנפש, מדברת כל כך אל הלב, יותר נכון, כל כך גוזרת שתיקה ברמזה על איזה סוד עולם, על איזה אור גנוז! האמנם כל זה רק הונאה, האמנם החיים, החיים העליונים הם רק ב צ ו ר ה, באילוזיה? כך אומרת האמנות או כך אומרים רבים בשמה! ואם כך, הרי זה אומר כי האמנות גוזרת: שקר יסוד העולם, בעוד שהדת גוזרת: אמת יסוד העולם. והרגש הדתי הרי גם הוא רגש, הרי גם הוא יסוד בחיים, יסוד לא פחות – לא, לא! לאין ערוך יותר עמוק ויותר חיוני מרגש היופי. ואם כן?…

• נפש היהודי היא בת הטבע הארץ ישראלי

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מרשימותיו - י"ג מרחשון תרפ"א.

  'יש בני אדם החיים מתוך עצמם לתוך העולם. הם אינם מבקשים בעולם הרבה. הם מבקשים בעיקר מקום להתפשט לאין סוף. בחזקת החיים הצבוריים העיקר בשבילם ה"לא תעשה"; הסרת הגדרים, המעכבים את ההתפשטות. ה"עשה", היצירה – זהו מהותם הם, תוכן חייהם.
  ויש בני אדם החיים מתוך העולם לתוך עצמם, הם מבקשים בעולם הכל. — –— נפש היהודי היא בת הטבע הארץ ישראלי. בהירות, עומק שמים בהיר לאין סוף, פרספקטיבה ברורה, ערפלי טהר. גם הנעלם כאילו מתעלם מתוך בהירות, מתוך אור גלוי מצומצם לתוך אור נעלם לאין סוף. העמים אינם מבינים בנפש היהודי לא את הפרספקטיבה הבהירה הזאת ולא את הנעלם הנאור הזה.'

• מה זה אקופואטיקה

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג "אקו פואטיקה", אקולוגיה וסביבה, גיליון 3 , 68 -70, יולי 2017

  'מהי אקו-פואטיקה? שירת טבע מסוג חדש, השמה את הסביבה במרכז. תמיד היו שירי טבע, אבל הם לא סיפקו תיאור נאמן של הטבע, הם קישטו אותו יתר על המידה ובוודאי  שלא היו מודעים למשבר. תיאורי טבע לא חסרים בספרות, אבל תיאורים אלה מופיעים רק כרקע לעלילות בני אדם. האקו-פואטיקה החלה להתייחס לטבע כנושא ראוי בפני עצמו היא גם אינה חוששת להשתמש במשפטים מן החדשות או מן ההסברים המדעיים לתופעות. זוהי שירה הנכתבת על-ידי אנשים

  מכירים את הטבע באופן בלתי אמצעי, שאוהבים אותו, שמנסים לתת לו פה, שרוצים להשפיע'

• לראות את הטוב ואת הרע

  מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

  במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

  כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

• טו בשבט - תהליך נסתר

  מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

  השקדיה, חושפת בפנינו את רגעי ההתעוררות הראשונים של הטבע לאחר תרדמת החורף. התעוררות שאולי אינה ניכרת בפועל. אולם, מלמדים אותנו חז"ל, קובעת את ראשי השנים. התעוררות זו, אף על פי שאיננה נראית, פורצת בט"ו בשבט. אילן אחד בלבד חושף בפנינו את אותה ההתעוררות בפועל - השקדיה.

  מדובר בתחילתו של תהליך שאת 'פירותיו' תרתי משמע, נראה רק כעבור מספר שבועות.
  
  ייחודו של ט"ו בשבט, הוא בהתייחסותו למציאות נסתרת, לתנועה כמוסה, פוטנציאל אשר מתחיל להתעורר אף שטרם ראינו במציאות דבר.

• מטו בשבט ועד סוכות

  מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

  העובדה כי ט"ו בשבט מהווה הקדמה ויסוד לראש השנה החל בניסן, קושרת אותו במישרין למעגל השנה החקלאי, המונה את מועדי ד' מפסח ועד סוכות. סדרו של המחזור יונק מסדר הטבע והמציאות המתחדש באביב עם ראשית הפריחה, ממשיך בעת הקציר ומסתיים באסיף.

  חג האביב, הוא חג הפסח וחג המצות, המלמדים יחדו על התחדשותם של ישראל. התחדשות המקבילה לפריחה המבשרת את בואם של הפירות הבאים בעקבותיה. זהו העיבור, על פי ר' צבי אלימלך מדינוב.

  חג הקציר, הוא חג הביכורים, חג השבועות המלמדים על הבשלת ישראל והיותם ראויים לקבלת תורה. המקבילה באדם להבשלת הפירות הראשונים והבאתם כביכורים וכתודה לד' - היא הלידה.

  חג האסיף, הוא חג הסוכות, מלמדנו על האספותם של ישראל אל ימי המדבר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אחרי היציאה ממצרים וקבלת התורה. התכנסות זו מקבילה לאיסופה של התבואה אל הגורן ואל היקב. איסוף המלווה בתחושה של השלמת המהלך. הושלם התהליך, תם המחזור. פנינו אל השנה החדשה. תפילתנו על הגשמים החדשים, עליהם אנו נושאים תפילה לבורא עולם - זוהי הגמילה.

  והנה, מלמדים אותנו חז"ל, שלמעגל השלם והתהליך המחזורי, קודם שלב נוסף שאיננו מופיע בתורה. אולם, שלב זה גנוז במציאות. חז"ל ברוח קדשם חשפוהו בפנינו - ט"ו בשבט:

  ...וזה שאנו עושין יומא דפגרא בט"ו באב וט"ו בשבט, ונמצא ט"ו בשבט הוא הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה, והא ראיה גם כן שהתורה ניתנה בסיון, ומשה רבינו ע"ה אמר משנה תורה בשבט ככתוב בעשתי עשר חודש, הרי ראיה שחודש שבט הוא הכנה למתן תורה (קדושת לוי מס' אבות)

• מי עדן

  מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר במאמר "גשם" באתר ישיבת שיח

  אנחנו, שהמים שלנו אינם אלא מי הברז הזורמים בבתים, מים שלא פעם איבדו את רעננותם וראשוניותם ושאותם ננסה לשחזר באמצעות מי עדן שבמיכלי הפלסטיק, איבדנו הרבה מהבלתי אמצעיות של המגע עם הטבע, וודאי שקשה לנו לחוות באמצעותו את הזיקה לקל. אמנם, יכולים אנחנו עדיין להיאחז בעקבות קמאיות שעדיין נשארו בתשתית הנפש כדי לחזור לחויות אלו. את אלו נוכל למצוא למשל אצל הילדים הרצים לרחוב, למגינת ליבם של האמהות, בכדי להירטב ולרקוד בגשם הראשון, והמחפשים את השלוליות כדי לטבול בהם. לא בכדי מפלס הכנרת והקו האדום הפכו לאובססיה לאומית; בשכבות העמוקות שלנו שקועות החרדות הקמאיות של האיכר המצפה לגשם. נראה שגם התופעה ההולכת ונפוצה של הצטיידות ולגימה בכל הזדמנות מבקבוקוני מים, ‘בשבתך בביתך ובלכתך בדרך’, תגובת הנגד לקוקה קולה המערבי, הינה חזרה לינקות העורגת לשוב ולמצוץ ממימי בראשית חיים. הצירוף של לגימה ומים חיים מכונן אפקט של ראשית שאליו אנו נכספים.

• לשוב אל האדמה

  מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר, "לשוב אל הטבע" מאתר ישיבת שיח

  הביטוי התנכ”י של מוות הוא אדם הנאסף אל אבותיו, או אל נחלת אבותיו. זאת איננה סתם אדמה - זו האדמה שהאבות נאספו אליה ונכללו בה. זו אדמה המופרית באותם אנשים שחיו עליה, שצעדו עליה והרוו אותה בזיעת אפם. על כן היה הקניין הראשון של היהודי בארץ ישראל קניין של קבר, משום שקניין זה משקף את הזיקה העמוקה והראשונית של יהודי אל נחלתו, את ההתמזגות המלאה, את העובדה שרוח האבות שורה באדמה הזו, ומכאן הקשר הנצחי והבלתי מופר אליה.

• שירת העשבים: תפילה כאנרגיה צנועה של הרוח

  מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר, מתוך מילים מתנועעות ברוח 6: תשוקה לטבע - שיעור של הרב יאיר דרייפוס, באתר שיח

  שירת העשבים: תפילה כאנרגיה צנועה של הרוח

  מרשימות של הרב שג"ר...

  ...העולם מלא בצלילים, הקולות הבסיסייים של הבריאה. רשרוש העלים,  הרוח הנוהמת ודואבת, הגשם הדולף על הגג, רעש מפל המים, שכשוך השלולית, בעבוע המים, המית גלי הים, זמזום דבורים, ציוצים,

  המוסיקליות של העולם.

  אנו מוצאים קוהרנטיות בין הקול למוצאו, יללת החתול הינה יללה חתולית, כך נביחת הכלב, מתרפסת, מתחנפת או מאיימת ואומרת אל תקרבו אלי.

  ישנו הצליל היסודי של הבריאה, הוא הצליל של הנצח, הצליל של השתיקה. זו איננה שתיקה של כלום, של העדר או ריקנות. אלא שתיקת הנצח.

  הצלילים של הטבע פשוטים בדרך כלל.

  שירת הצפרים איננה מורכבת. שיר פשוט.

  הדבר בא לכלל ביטוי בציורי טבע דומם. הטבע מזלף סביבו את השקט והסבלנות של הנצח.

  ...המוסיקה משפיעה על הרגש. קולמוס הנפש.

  היא איננה עוברת דרך המושגיות והדיבור, אלא פונה ישירות אל הנפש. שפת הנפש. מוסיקה מרגיעה, מעוררת תשוקה, מלאת יראת כבוד, שמחה, עליזות נוסטלגיה.

  הנוסטלגיה איננה שייכת לסיבות, היא מצב הרוח עצמו.

  המוסיקה הינה מצב של הרוח. לכן היא שפת הנפש, משום שהנפש לכשעצמה איננה עדיין באותיות.

  במוסיקה אנו נמצאים בעולם אחדותי שלפני השפה, ומכאן כוח המשיכה וההשפעה העצומה של המוסיקה.

  היא שייכת לאותו אזור שבו עדיין איננו מנותקים באמצעות השפה.

  אנו קולטים את המוסיקה כפי שבעל החיים קולט את הקול.

  ההבעה, מישהו ישיר לפי התווים, אך הזמר ששר יש בו מלאות.

  זאת הצליליות של המוסיקה שאיננה זהה לטונים שלו.

  צליליות זו נמצאת כבר אצל הצייר אור בכלי.

  כך גם תנועות היסוד של הטבע עלות העלים, תנועת העננים, נדנוד העשבים, הללו מלאים הבעה.

  הטבע מביע, זה לא רק העשב לכשעצמו.

  גם לא רק האווירה שסביבו.

  הוא איננו נמצא מבודד ומנותק לעצמו.

  הקול איננה הדבר עצמו, אלא הבעה ומסירה שהדבר מוסר את עצמו.

  אין הפרדה בין הצליל לבין מובנו.

  הכלי בטל לאור.

  למי הטבע מדבר? למי הוא מוסר את עצמו?

  תאמרו – לאדם. מגלה הוא לאדם משהו שהאדם  שכח.

  זה פן אחד של הדברים.

  הוא מתנקז לאדם ומחפש באדם את לשונו. זה פן נוסף.

  השדה שר, העשבים שרים. אך שירה הינה תמיד יחס גומלין. היא לא נמצאת בבידוד. שר הוא את עצמו, אך את מובנה היא מקבלת בכך שהיא פונה אל מחוץ לעצמו. שר הוא לאלוקים. לנצח.

  לכל מקום יש אופי, אווירה.

  הוא מאיר באופן מסוים כזה ולא אחר. זולף  וזולג  החוצה, ומזליף אנרגיה כלפי חוץ.

  כך גם החכמה. ההארה הזאת איננה מכונסת בעצמה, אלא היא פונה אלינו. אומרת לנו. רומזת. ישנה הדדיות. הדברים מתחברים אחד לשני.

  אך הוא עשוי להיות גם חסר קול ווקלי, 'בלי נשמע קולם'.

  בהקשר זה הוא יהיה זליגה של אנרגיה צנועה של הרוח.

  ...נפש הצומח משקפת תשתית בסיסית יותר מזו של נפש החי שבה מופיעה החיוניות הגופנית, התשוקה. זאת חיוניות ברמת הטוהר.

  שרף העצים הינה החיוניות של העצים, בעוד שהדם הוא הנפש.

  הזליגה הינה שירה. שירת העננים. הם משרים עלינו אווירה, אומרים דבר מה...

• צמח השדה

  מחבר/מראה מקום: הרב נעם סמט, "טעם גן עדן" מתוך אתר ישיבת שיח

  ראה, שרק לאחר החטא צומח עשב השדה! רק משעה שגורש האדם מגן עדן, ונידון לעבוד את האדמה - כחלק מקללתו נידון להפסיק לאכול פירות, ולהתחיל לאכול את עשב השדה. הקללה הזו אחוזה בכך שהאדם שב מגן העדן אל האדמה ‘אשר לוקח משם’. כביכול נותק האדם מקשריו עם הבורא, כבר אינו גנן בגנו של ריבונו של עולם, אלא עובד את האדמה שממנה לוקח, ומנותק מרוח החיים שנופחה באפיו.

  משעה שגורש האדם מגן עדן, כחלק מקללת האדם והאדמה - הארץ מתחילה להצמיח דברים שאינם מתוקנים - קוץ ודרדר, ויחד אתם - את עשב השדה, ואף האדם יורד מרום מעלתו כעומד ואוכל את פירות העצים המתוקים, לשפל הבהמה - האוכלת את עשב השדה.

• חורבן ותיקון - האדם והטבע

  מחבר/מראה מקום: שירה ויגוצקי

   

   

   

  
  חורבן ותיקון - האדם והטבע

   

  אחת מנבואות הנחמה היפות ביותר, מופיעה בדברי זכריה "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ." זכריה מזכיר ארבעה צומות, שבאו בעקבות חורבן, ולאחר מכן עתידים להפוך לתיקון.

  לטעמי, במקרא ניתן לראות את מעגל החטא ועונשו, או ההרס והתיקון, אם תרצו, בצורה מאוד ברורה. עם ישראל חוטא, הנביאים מתריעים, עם ישראל אינו שועה, ההרס מתרחש. עם ישראל עושה תיקון- וחוזר חלילה.

  מה אם כן באו חכמים לתקן? שפשוט ניתן לתקן, אך חכם מכך למנוע מראש.

  לא כך בענייני שמירה על הטבע. במדרש רבה נאמר על הפסוק "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּת" (קהלת ז, יג):

   

  "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת פרשה ז,  א [י"ג]).

   

  הגדיל וכתב א.ד. גורדון במסה "האדם והטבע":

   

  "החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, היווצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו.  מה היא היצירה שבחיים מצדם האנושי?  מה חלקו של האדם בשותפות זו?"

   

  ואני תוהה ומקשה - היכן אני, האדם, נמצא באחריותי מול הטבע? האם הטבע כאן בכדי לשרת אותי? או שמא אני, האדם, כאן בכדי לשרתו ולפארו? עד כמה גדול הטבע מול האדם?

  לפני כחודש, היינו עדים לחורבן אישי ולחורבן סביבתי אדיר בצורת שריפת יער בין שמן ובתוך כך של הישוב הסמוך אליו, מבוא מודיעין. היכן חלקנו בהרס ובחורבן הרמשים, הזוחלים, עופות וחיות היער? היכן חלקנו בחורבנם הזמני של חיי תושבי היישוב? היכן חלקנו בזיהום הסביבתי האדיר שקרה בעקבות השריפה הגדולה?

  חלקנו בהרס. בחורבן. אך גם בתקומה ובתיקון. על האדם להשתתף עם הטבע ביצירה ובבניין, כפי שהוא משתתף עם הטבע בכליה ובחורבן. שהרי אנחנו והטבע- אחד הם.

  בשנים האחרונות, על רקע סוגיות שינויי האקלים, הכחדת המינים והזיהום הסביבתי הגובר, אנו עדים לשיח ער ומתקדם של נבואות זעם אשר נתפסות בעיני רבים כחזון אפוקליפטי. שיח זה מקבל חיזוק מאין ספור מחקרים מדעיים. הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון העריך בספרו "עתיד החיים" שאם נמשיך בקצב הנוכחי של הפרעות אנושיות, הרי שבתוך מאה שנים בלבד ייכחדו מחצית מהמינים בעולם. למעשה, מדענים מסכימים ששיעורי ההכחדה הגיעו לרמות שלא נראו מאז ההכחדה ההמונית שהתרחשה לפני 65 מיליון שנה, במהלכה נעלמו חצי מהמינים בעולם, ובכללם הדינוזאורים. לפי מחקר שיצא ב-2015 קצב ההכחדה כיום  גבוה פי מאה מקצב ההכחדה הקודם. מה שמייחד אותה לעומת כל ההכחדות ההמוניות הקודמות היא העובדה שזאת ההכחדה הראשונה מעשה ידי אדם, ומושפעת באופן ברור מהרס בתי גידול ושינוי האקלים. מעריכים שכל יום נכחדים עשרות מינים!

  כולנו למדנו, אי אז בשיעורי הטבע בבית הספר, על שרשרת המזון, אותו מערך שבבסיסו צמחים ובראשו טורפי-על. למעשה, המציאות מורכבת יותר מהמערך הליניארי הזה. ההסתכלות האקולוגית כיום היא של שרשרות מזון רבות שקשורות ביניהן ומהוות יחד את מארג המזון. היצורים החיים שמהווים חלק ממארג המזון, מקיימים ביניהם מגוון אינטראקציות שלחלקן אנחנו כלל לא מודעים. מה יקרה אם מין ייכחד ויצא מהמארג הזה? איך יושפעו השאר?

  עולם בלי טבע הוא עולם חולה. קשה לדמיין עולם ללא טבע. אני חושבת על המשוררים האהובים עליי אשר כתבו שירי ערגה וכיסופים לנופי ילדותם, על סיפורי עמים שרובם מתרחשים בטבע, על אגדות ומיתולוגיות. דמיינו לכם עולם ללא אוצר תרבותי זה. דמיינו לכם עולם ללא טבע. נחרדתם? נהדר, חתרו לשינוי.

  אני עוצמת עיניי וחושבת על דור ההמשך שלנו, זה שעיניו טרם שבעות ממראות העולם הנאים, ממפלי מים שקופים, מעדרי חיות בר, מזמזום הדבורה- חשבו עליהם, חשבו על ילדינו ונכדינו שיאלצו לחיות בעולם חם יותר, בטוני יותר, קשה יותר. עולם ללא טבע הוא עולם ללא רחמים. עולם ללא טבע הוא עולם ללא התרגשות מפגישה מקרית עם שועל בכביש או דורבן חושף קוצים. עולם ללא טבע, הוא עולם בו אתה לא רוכן להריח פרח שרק הנץ.

  פקחו את העיניים. האם אתם רוצים עולם כזה?

   

   

  שירה ויגוצקי,

  פעילה בעמותת "תושבים משפיעים במודיעין"

   

• הישיבה בסוכה

  מחבר/מראה מקום: Welcome to Our Tent

  הישיבה בסוכה

  "בסוף-שבוע לאחרונה יצאנו קבוצה של זוגות צעירים לטיול ביערות הקרובים. למרות שכולנו היינו  חברים כבר מספר שנים, והתראינו לעיתים קרובות, חווינו בתוך היער תחושה של תלות הדדית ואינטימיות גדולות יותר ממה שאי פעם הרגשנו כשביקרנו אחד את השני בבתינו או יצאנו לאכול ביחד במסעדה. ישבנו יחד סביב המדורה המחממת, עליה בישלנו, השמים מעל היו גג לראשנו, חשכת הלילה היתה לחומה סביבנו, וכל זה הפך אותנו לנשמות-ידידות יותר מכל חוויה משותפת קודמת. למרות שכל זוג ישן בלילה באוהל משלו, הרגשנו אחווה חזקה שהזינה אותנו זמן רב. וכשפרשנו כל זוג לאוהלו סביב המדורה, פתאום התבהר לנו המסר של סוכות. הקירות המוצקים, הדלתות והגגות של בתינו נותנים לנו אולי תחושת הגנה וביטחון, אולם לעתים קרובות הגנה וביטחון אלו באים בתמורה לבידודנו משכנינו, חברינו ואף בני משפחותינו. בסוכה, כשרק השמים מעלינו והאדמה מתחתנו, אנו מבינים במהרה שתחושת הביטחון באה [בין השאר] מחברות וידידות המתפתחות דרך חלוקת חוויות בטבע.... רוח האחווה והנדיבות שעולה משפע האסיף לא "אוהבת" קירות ומחיצות. רוח זו נתנה לאברהם לחיות באוהל פתוח לארבע הרוחות, ורוח זו היא בדיוק מה שבני ישראל חוו במדבר לאחר צאתם ממצרים....עלינו להחיות מחדש את הרוח הזו של אחווה ונדיבות שהפכה את אבותינו לעם, על ידי הישיבה בסוכות."

  מתוך "Welcome to Our Tent ", תרגום לעברית: דבי גולן

  © זכויות יוצרים שמורות ל http://": http://www.joi.org/celebrate/sukkot/tent.shtml
  

  מתוך אתר מדרשת

• דבר העורך

  מחבר/מראה מקום: אביעד עברון

  חינוך למורכבות יכול להיות קלישאה, אבל אני חושב שדווקא ההבנה של חינוך למורכבות דרך תחום האקולוגיה יכולה להאיר אותו באור אחר. שהרי מהי אקולוגיה? מדובר בחקר יחסי הגומלין בין כל המרכיבים השונים של הסביבה – חיים ודוממים, מתוך הבנה שכל שינוי במארג העדין והמורכב הזה משפיע על המארג כולו. אי אפשר לבודד משתנים ולהתייחס אליהם באופן ‘נקי’, פשוט כי המציאות אינה עובדת ככה. כל מרכיב במערכת מוגדר גם על ידי עצמו, אך לא פחות מכך על ידי קשריו ויחסיו עם שאר המרכיבים.

  במישור הערכי, תפיסת עולם סביבתית עוסקת בעיקר בדילמות. בהתנגשויות בין ערכים שונים, בין צורכי האדם לצורכי הסביבה, בין הטווח הקצר לטווח הארוך, בין חלופה אחת לאחרת – כשלכל אחת מהן יש יתרונות אך גם מחירים. בסך הכול נשמע די דומה לאופן שבו רבים מאיתנו מבינים את העולם הדתי־הלכתי…

  אני חושב, לצערי הרב, שזנחנו את השדה הזה כמעט לחלוטין. אנחנו מקדמים נושאים ערכיים חשובים בעולם הדתי, [...] אך נושא אחד קריטי שכחנו. לא השכלנו לפתח תפיסת עולם יהודית סביבתית הנשענת על פילוסופיה ותאולוגיה מעמיקות (מעבר להתייחסויות רוחניות בואכה ניו־אייג’יות על הנושא), לא השכלנו להתמודד עם שאלות הלכתיות שהתחום מעלה. ככלל, כציבור, לא שמנו אל לב שיש כאן נושא גדול ורחב ידיים שתובע מאיתנו לחשוב עליו, לפעול בתוכו, ולהציע נקודת מבט אחרת, כפי שקורה לעיתים קרובות במפגש של העולם הדתי עם עולמות ערכיים אחרים. מפגשים כאלה, אם נעשים בכנות, יוצרים הסתכלות חדשה על העולם הדתי, כמו גם על העולם הערכי המדובר.

  [...]

  בתחום הסביבה, יש לנו עוד הרבה מאוד מה לעשות. התסכול שלי נובע בעיקר מהמחשבה שהעיסוק בתחום האקולוגיה צריך להיות ‘פשיטא’ עבור הציבור שלנו, האמון על חיבורים מהסוג הזה, דווקא משום שהוא עוסק, מעצם טיבו, בהתחשבות במארגים מורכבים תוך ניסיון לתמרן בין פרטים וכללים רבים, מתוך הבנה שכל ערך תובע מחיר.

   

  מתוך אתר "נאמני תורה ועבודה"

  מופיע במאמר

• הסביבה והסביבה הדתית

  מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ, דעות 89, נאמני תורה ועבודה

  בתודעת האדם הדתי ישנו מדרג של הערכת פעילויות. ברובד העליון נמצאות פעולות הקודש, כגון תורה, תפילה וקיום מצוות ריטואליות שהחובה לבצען מוגדר בדרישות נוקשות של זמן, כמות וכו’; ברובד השני מצויות מצוות החסד שבין אדם לחברו דוגמת ביקור חולים, הסעדת נזקקים, ניחום אבלים, לווית המת וכדומה, שחשיבותן רבה אך קיומן גמיש יותר; ברובד השלישי פעילות וולונטרית חיובית ששייכת לעולם החולין, כגון חברות בוועד הבית, בוועדת הקליטה של היישוב או בוועד ההורים של בית הספר; וברובד הרביעי מצויות פעילויות חולין לשעות הפנאי. כאן, כמדומני טמון ההבדל בין שוחרי סביבה דתיים לחילוניים, כשאצל האחרונים הפעילות למען הסביבה נמצאת במרום העשייה החיובית, ואצל הראשונים העשייה הסביבתית משויכת בתודעה ובאתוס החברתי לרובד הרביעי או לכל היותר לשלישי. ההתייחסות הרבה של חז”ל לסוגיות הסביבה אמורה להנחות את האדם הדתי לראות אותם כברי חשיבות מספקת, כדי שהעיסוק בהם לא ייחשב כפעילות פנאי אלא יהיה בבחינת “בקשו פניי”. מקורותינו הקדומים צריכים לחברו אל הידע קיים כיום, לפיו בעיות הסביבה הן אקוטיות והרות גורל, ואלה ביחד צריכים לדרבן ולעודד פעילות סביבתית, ולזכות אותה בהערכה דומה לזו של פעילויות אחרות בתחום החברתי.

   

   [...]

  יש מקום בלא ספק לחבר בין ערכי היהדות לעקרונות הבסיסיים של תורות הסביבה והקיימות. תורות אלה מרבות לעסוק באחריותו של הפרט ליצירת עולם בר־קיימא, ויישומן מבוסס במידה רבה על העיקרון: “חשוב גלובלית, פעל מקומית”. סיסמה זו קוראת לכל אדם להגביל את הצריכה, לצמצם את השימוש בחומרים כימיים ובחומרים בלתי מתכלים, לצמצם את השימוש בכלי רכב פרטיים, למחזר, למנוע בזבוז של מים וחשמל ועוד. פעולות אלה תואמות באופיין לאתוס הבסיסי של המחשבה היהודית, לפיו הדרך לתיקון עולם עוברת במעשים הפרטיים של כל יחיד, וכי תיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, ואת יכולתו לוותר משלו. מושגי הקיימות שמכילים גם רעיונות של צדק חברתי, עזרה לחברות חלשות, הגבלת שימוש בנשק ועוד, תואמים לרוח היהדות. התפיסה היהודית שעל האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח ולא בצבירת נכסי חומר וטיפוחם, ושהוא צריך להיות גיבור הכובש את יצרו – יכולה לחבור בטבעיות לאתגרים ולבעיות הסביבתיים איתם אנו מתמודדים כיום.
  
  
  

  מופיע באתר נאמני תורה ועבודה

  מתוך המאמר

• השריפות באמזונס: נדרשת חזרה בתשובה

  מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו, מקור ראשון

  עיצוב ההתנהגות האישית של שימוש מופחת בכלים חד פעמיים מזהמים ובלתי מתכלים; נכונות שלא לשדרג ולזרוק את הדברים הישנים; זריקת סוללות ושאר גורמים רעילים במקומות המיועדים לכך; מיחזור וכדומה; כל אלה הם לא נושאים של "שמאלנים" אוכלי גרנולה ועושי יוגה. אלה הם גופי הלכה, שאינם אוסרים את ההתנהגות בדרך הארץ המקובלת של העולם אך כן מחייבים שלא להשחית את עולמו של הקב״ה. חלק מנתינת הדעת שלא לקלקל את עולמו של הקב״ה מקופל בחובות אלה.

   

  [...]

   

  למעלה מכך, אפשר שמוטל עלינו להיות חלק מתנועה עולמית של צמצום הסיבות המביאות לצורך בשרפת היערות. הדבר נוגע בעיקר לצריכת הבשר, שיש סיבות רבות לראות חובה תורנית בצמצומה מסיבות ערכיות והלכתיות. חשוב להדגיש כי התורה התירה אכילת בשר, ואפשר שאפילו תמכה בה (״בכל אוות נפשך תאכל בשר״), ולא ראתה בעצם אכילת בשר דבר אסור – ולכן לא יהיה זה נכון לקבוע חובת צמחונות על פי ההלכה. ברם, התורה ציוותה במקביל על צער בעלי חיים, ומכאן חובת המאבק בתעשיית הבשר בדרך שבה היא מתנהלת היום, למן תנאי בעלי החיים בעת הייבוא באוניות ועד המתרחש ברפתות, בהובלה ובמשחטות.

   

  כאמור, התורה ציוותה גם על שמירת עולמו של הקב״ה, ותעשיית הבשר נחשבת כיום כמזהם הגדול ביותר של העולם ומבזבזת המשאבים הגדולה ביותר – למן צריכת המים, הגידולים השונים, הזיהום, וכאמור המוטיבציה לכריתת היערות. זו אפוא חובה לבחון את מקומה של יצירת הגבלות על תעשייה זו כחלק מתהליך התשובה והתיקון. בעולמם של חז״ל, אנו מוצאים גזרות שונות שנועדו לבער התנהגות כללית אסורה, כגון איסור על מסחר עם חשודים בגנבה (בבא קמא י, ט), או עם עוברי עברה בשביעית (שביעית ה). באותה דרך מוטלת עלינו האחריות לתרום את חלקנו במאבק, בצמצום ולא באיסור כללי.

  מתוך מקור ראשון
  מופיע במאמר

הגות

• הלכה שמחה בשוק

  מחבר/מראה מקום: אמיר גלבוע, 1950, ארץ ישראל

  הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק
  הָלְכָה בָּרְחוֹבוֹת, בַּגַּנִּים
  וְלא שָׂמוּ בָּה
  עין
  וְלא הִטּוּ לָהּ הַלֵּב.
  וְמִמּוּל
  לֵב אָדָם הָלַךְ
  לֵב אָדָם עָצֵב.
  הָלְכָה שִׂמְחָה עֲצֵבָה
  וְקָרְסָה לָנוּח
  בְּכִכַּר הַמַּעֲצֵבָה
  עַד יָבוֹא יוֹמָהּ.
  פָּרְשָׂה שִׂמְחָה כַּפֶּיהָ
  וְאֵין הָאֲנָשִׁים בֵּין רוֹאֶיהָ
  רַק תִּמָּהוֹן
  לְבַדּוֹ
  עוֹמֵד נִכְחָה תָּמֵהַּ.
  הֵרִימָה שִׂמְחָה קוֹלָהּ
  וְאֵין לָהּ שׁוֹמֵעַ.
  וְהַיְגוֹנוֹת לְבַדָּם צוֹחֲקִים לָהּ
  וְעִמָּם עַל מִשְׁבַּתָּהּ
  כָּל אוֹיְבֶיהָ.
  פָּשְׁטָה שִׂמְחָה בִּגְדֵי יָמֶיהָ
  וְלָבְשָׁה סוּדָרֵי לֵילוֹתֶיהָ
  מְצַפָּה כִּי מִן
  לַיְלָה
  יָבוֹאוּ קְרוּאֶיהָ.
  הָלְכָה שִׂמְחָה בַּשּׁוּק
  הָלְכָה בָּרְחוֹבוֹת, בַּגַּנִּים
  וְלא שָׂמוּ בָּהּ עַיִן
  וְלא הִטּוּ לָהּ הַלֵּב.
  מִמּוּל
  לֵב אָדָם הָלַךְ
  לֵב אָדָם עָצֵב.
   
  (אמיר גלבוע, 1950, ארץ ישראל)

• מִתּוֹךְ לִמּוּד פְּנֵי הַקַּרְקַע לָמַדְנוּ לָדַעַת אֶת גּוּפֵנוּ שֶׁלָּנוּ

  מחבר/מראה מקום: רבקה מרים

  מִתּוֹךְ לִמּוּד פְּנֵי הַקַּרְקַע לָמַדְנוּ לָדַעַת אֶת גּוּפֵנוּ שֶׁלָּנוּ.
  בֶּטֶן שֶׁל סְרָק. בֶּטֶן שֶׁל פְּרִי.
  הַנּוֹף, כְּמוֹ גּוּפֵנוּ, חוֹלֶה וּבָרִיא.
  הַנּוֹף, כְּמוֹ גּוּפֵנוּ, נִזְקָק לִשְׁאֵר, לְעוֹנָה.
  גּוּפֵנוּ שֶׁעַל הַקַּרְקַע שָׁכוּב, שְׁאֵלָה שׁוֹאֵל
  וּמִיָּד הָאָרֶץ עוֹנָה.
  עוֹד בְּטֶרֶם פִּינוּ נַסְפִּיק בִּשְׁאֵלָה לִפְתֹּחַ
  מִתּוֹךְ טַבּוּרֵנוּ כְּבָר עוֹלָה תְּאֵנָה.
  
  רבקה מרים (1952) –  משוררת, סופרת וציירת ישראלית; ספרה הראשון התפרסם כשהייתה בת 14; ממייסדי בית המדרש "אלול"; זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה ליצירה.

  מופיע בדפי לימוד:

  • אדמה

• אורח בורח או משלח (בריאת העולם)

  מחבר/מראה מקום: ברק דרורי

  
  מקומי הוא מקומם ביתי הוא ביתם
  פעולתי רחבה
  נושאת מבט לאופק, הכול בידי
  להחריב. לבנות. לשאת ולתת. לשתוק או
  לדבר.
  חיי החלטה. עליונות עילאה. מתנה, ברכה.
  ועול היקום
  איזון עלום לא ידוע. נתון בידי לקבוע.
  מי לחיים מי למוות? מי להנאתי ומי להנאתו
  לחופשו?
  אלוהים קטן אני על פני האדמה ללא מצפן ומצפון
  שואל...

   

  מתוך החוג לבישול

• בשורה

  מחבר/מראה מקום: ברק דרורי

   
  א.    בשרתי בשורה ובראתי עולם.
  עומד מנגד, מרוצה.   
  שלם.
  מלא בכול טוב, בחיים מלאים ורעננים.
  מעניין, הומה. שוקק ומשתוקק.
  לאחוז בכול. ללא גבולות.
  לאינסוף רוצה לצמוח וטפס אל על.
  באין משים לב, מרוב-רוב יש משחית.
  תשוקה חזקה.
  אכילה גסה. נוטפת ריר, גס. לא רצוי.
  רוצה אני אותו והוא אותי.
  יחסיי ידידות חמים, קירוב רצונות.
  מקווה אני לעידון לאיזון בחיים.
  התאכזבתי, נהניתי, ערגתי, כעסתי. אהבתי
  יצירה שלי. ילדה שלי. בשורה שלי.
  
  
  
  ב.    תשוקה גברה, בעליון. בפאר יצירתי.
  בשר ודם הוא, תאווה מפעפעת בקרבו
  מה אעשה לו על תשוקתו?
  אעניש, אעביר, אסלח. אכסה?
  היחסה הפאר תשוקתו, תשוקתי, תשוקתנו?
  תאווה זורמת בעורקיו, קשה וחריפה.
  מקום אין לה בעולמי. באיזון יצירתי.
  אפריד לכאן ולכאן.
  תשוקה בקטנה עומדת על משקל העולם.
  גדולה לא בעולמי. בזויה בעיני.
  מתחת לאדמה, שיכסה הדם.
  לא כאן לראותו ולא קל.
  איזון בישרתי. בישרתי בשר.
  זכור זאת פאר היצירה. זכור והישמר

   

  מתוך החוג לבישול

• מלך הטבע

  מחבר/מראה מקום: וולנטין רספוטן, מתוך: שלום טרויה

  האם האדמה הזו שייכת לך לבד? כולנו נמצאים כאן היום והולכים מחר.

  אנחנו כמו ציפורים נודדות. אדמה זו שייכת לכולם אלו שהיו כאן לפנינו, ואלה שיבואו אחרינו. אנחנו רק נמצאים כאן לזמן קצר ביותר... ומה עשית אתה עם הזמן? זקניך נתנו לך אותו למשמר כדי שתוכל לבלות בו את חייך ולהעביר אותו לצעירים...

  "האדם הוא מלך הטבע", אמר אנדריי.

  "כן, כן, מלך. מלוך לזמן קצר ומיד תתחרט".

• אקופואטיקה: יקינטון

  מחבר/מראה מקום: ליטל קפלן

  ליטל קפלן

   

  יָקִינְטוֹן

   

  שָׁרָשָׁיו הִכּוּ

  בְּלִי צַעֲקַת הָאֲדָמָה.

  הוּא שָׁתָה וְשָׁתָה

  מַיִם כְּבֵדִים

  שֶׁקָּצַבְתִּי לוֹ

  מִכְּלִי נִשְׁבָּר

  וְנִקֵּז אוֹר גָּנוּז

  בְּלֹא תְּבִיעָה.

  כָּל פְּקַעַת רוֹחֶשֶׁת

  רִקָּבוֹן

  אוֹ עוֹלָם.

  כָּל הַמְקַיֵּם

  פֶּרַח נִפְקָח

  מְקַיֵּם

  נֶפֶשׁ אַחַת.

• אוקופואטיקה: ללא שם

  מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

   

   

  מרים קוצ'יק שפר

   

  *

   

  אֲנִי שִׁירָה לְשׁוֹרְשֵי קַחְוָנִים

  סוֹד הַלֹּבֶן, זְהַב עִיגּוּלִים

  שׁוֹלַחַת יַד לַגַעַת בְּכוֹכְבָנִיּוֹת שְֹעִירוֹת

  תִּלְתְלַנֵי אַרְגָּמָן עֲנָוִים.

  פַּעֲמוֹנֵי הַגֶּשֶׁם מְצַלְצְלִים בִּי דְּמָמָה

   

  יֵשׁ בִּי צְעָקָה וּבְכִיָּה בַּגִּבְעוֹלִים

  וְרִנָּה בַּפְּרִיחָה.

• אוקופואטיקה: הייתי עץ יבש

  מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

   

   

  מרים קוצ'יק שפר

   

  הָיִיתִי עֵץ יָבֵשׁ

   

  שְׁתֵי צִפּוֹרִים

  מְזַמְּרוֹת הַבֹּקֶר עַל עֲנָפַי

  יְבֵשָׁה מִשְּׁמוֹעַ

  שָׁנִים חִיכִּיתִי לָהֶן.  

• אקופואטיקה: עיני הציפור

  מחבר/מראה מקום: טלי וייס

   

   

  טלי וייס

   

  עיני הציפור

   

  דֶּרֶךְ עֵינֵי הַצִּפּוֹר

  הַחַיִּים הֵם צְחוֹקָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

  עַל הָאֲדָמָה

  וְהָאָדָם הוּא יְצוּר מְשֻׁנֶּה

  שֶׁאֵינוֹ מֵיטִיב לְהַקְשִׁיב.

   

  *

  הַשָּׁמַיִם בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, רְחוֹקוֹת

  כְּחֻלִּים יוֹתֵר, אֲנִי בְּטוּחָה

  כִּי עֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי

  רָשְׁמוּ בְּתוֹכָן אֶת חֲוָיוֹת הַנְּדוּדִים.

  תְּפִלָּתִי אֶשְׁלַח לְשָׁם

  וַאֲחַכֶּה לְגִשְׁמֵי הַבְּרָכָה

  וּלְנֹחַם הַשְּׁלוּלִיּוֹת.

   

   

  מתוך "השעה היפה" (עמדה, 2018)

• אקופואטיקה: העץ 2

  מחבר/מראה מקום: אירן דן

   

  אירֵן דן

   

  העץ 2

   

  דְּבָרִים טוֹבִים

  קוֹרִים,

  הַבִּיטִי!

  תְּאֵנִים

  נִתְלוֹת

  עָלַי,

  אֲנִי לוֹבֵשׁ

  סֶגוֹל

  נִמְלָא

  הֶמְיַת יוֹנִים,

  אֲנִי

  נִבְרָא

  בְּשִׁירֵךְ,

  אֵין בִּי

  עֶצֶב,

  הוֹרִידִי

  הַצְּמִידִים

  מִיָּדַיִךְ

  בּוֹאִי,

  אַתְּ תָּבוֹאִי אֵלַי

  רִגְעֵי קַיִץ.

  —

   

• אוקופואטיקה: חלון זרוע

  מחבר/מראה מקום: נעמה שקד

   

  נעמה שקד

   

  חלון זרוע

   

  תִּרְאֶה אֵיךְ הַתּוּרְמוּס שָׂמֵחַ –

  עוֹלֶה וְגָדֵל וּפוֹרֵשׂ אֶצְבָּעָיו לִרְוָחָה,

  חַלּוֹן הַחֹרֶף פָּתוּחַ

  לָרוּחוֹת, לְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם

  לַשְּׁקִיקָה שֶׁל עִיר לֵילִית

   

  הַנֶּפֶשׁ הַקְּטַנָּה כְּקוֹנְכִית

  מֻנַּחַת עַל הָאֶדֶן

  לְפֶתַח הַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלִים

   

  עַרְפִלֵּי הָעֶרֶב נִסָּעִים, רָוִים

  אוֹר הַרְחֵק זָרוּעַ

  וּמַה יִּנְבֹּט בָּהֶם – רוֹעֵד

  כְּפֶלֶא –

  כְּתִינוֹק פּוֹשֵׂק אֶצְבָּעוֹת

   

   

  מתוך "נחושת ונהר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג)

   

• אקופואטיקה: לילך גליל

  מחבר/מראה מקום: לילך גליל

  לילך גליל

   

  יורה

   

  וְהַגֶּשֶׁם הִתְנַפֵּל עַל הָרְחוֹב כְּמוֹ עֲדַת כְּלָבִים.

  גַּם כְּשֶׁהוּעֲמוּ טִפּוֹתָיו נוֹתַר הַיּוֹרֶה בְּשֶׁלּוֹ: מְמֻקָּד.

  הַמַּטָּרָה הָיְתָה בְּרוּרָה: לְהַרְטִיב.

  אַךְ פִּיּוֹת הָאֲדָמָה נִשְׁאֲרוּ פְּעוּרִים

  כְּמַקּוֹרֵי גּוֹזָלִים.

   

   

  אוקטובר 2015

  מתוך "אני רוצה לספר לך הרים וגבעות" (פרדס, 2016)

   

   

  *

   

  שְׁתִיקַת הֶהָרִים.

  פִּכְפּוּךְ מֵי גּוֹפְרִית.

  הַמֶּרְחָב הַמַּבְטִיחַ.

  הַלַּיְלָה יַעֲמִיק אֶת הַדְּמָמָה,

  מַשֶּׁהוּ אוּלַי יִפְקַע

  וְאוּלַי גַּם לֹא.

  העולם יַתְמִיד בֶּהֱיוֹתוֹ.

   

   

  מתוך "כשהאיילה תחלוף" (פרדס, 2014)

• אקופואטיקה: שושנת העמקים

  מחבר/מראה מקום: מיקי הראל

   

   

  מיקי הראל

   

   

  'שושנת העמקים' (חוטמית זיפנית)

   

  לִשְבּוֹר זָעַפּוּ שֶׁל חֹרֶף, לַחֲבֹר לִיְמֵי אָבִיב. לִהְיוֹת בְּטוּחָה  כְּעֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֳּלִים מְחַבְּקוֹת לְגִזְעוֹ, נָעוֹת כְּאֲדְוֹות לְמַשָּׁב הַרוּחַ. לִינֹק צוּף הַאָרֶץ טֶרֶם בּוֹא הַקַּיִץ הַגָּדוֹל, לָתֵת מִתּוֹכִי לְהַקִּיז קִיּוּמִי. כְּשוֹשָנַת הַעֲמָקִים צוֹפִיָה אֶל עֵמֶק יַּלְדוּת- בָּה לָמַדְתִּי לְהִשְׂתָּרֵעַ עַל אָדְמַת הַעֶמֶּק חָבוּקָה בְּקִּירוֹת קַמָּה יְרוּקים, בְּנוֹעַם סַיְיפָנֵי אָבִיב וְרוּדֵי כּוֹתֶרֶת, הַסוֹרְגִים גִבְעוֹלִים לְקָנֵי שִׁבֳּלִים, בְּשִׁיר הַלֵּל לְקִירוֹת בֵּיִת אֲדְמָתִי. הָיִיתִי חוֹצֵבֶת מִנְהָרָה לְהַכִּיר קַרְקָעִית חַיֶּיהָ, אֶת בָּתֵּי הַגִּדּוּל שֶׁבָּה. לַחֲגוֹג הֱיוֹתִי בַּת אַדְמָתָהּ. בֵּין טוֹפֵחַ נָאֶה לְבֵין דְבוֹרָנִית, דְגָנִית הַשָּׂדֶה וְדַרְדַּר קוֹצָנִי, בִּנְשִׁיקָה יוֹנֶקֶת אֲפְרוֹדִיזְיָאק הַחַיִּים, כְּפַרְפַּר בֵּן יוֹמוֹ-לְהִתְגַּלְגֵּל, לְהִתְגָלֵם בְּעַכְנַאי יְהוּדָה, בְּתָכוֹל  וְוָרֹד פּוֹעֲמִים  עַל  גִּבְעוֹל  זִיפָנִי

   

• אקופואטיקה: העץ מבקש

  מחבר/מראה מקום: חגית מנדרובסקי

   

   

  חגית מנדרובסקי

   

   

  הָעֵץ מְבַקֵּשׁ

   

  יִזְלְגוּ שְׂרָף וְדִמְעָה בְּקֶצֶב הַלֵּב.

  נִפְסַע בְּיַעֲרוֹת הָעַד שֶׁל נְשָׁמוֹת רְעֵבוֹת

  לְחֶסֶד. לְחֹם.

  גְּעִי בִּי. הַקִּיפִי אֶת הַגֶּזַע בְּיָדִַיִם אֵינְסוֹפִיּוֹת.

  אַל תַּנִּיחִי לַיֹּפִי לִגְוֹעַ. אַל תְּוַתְּרִי

  עַל קֶסֶם פּוֹעֵם בִּי וּבָךְ. מְבַעְבֵּעַ

  בִּנְבִיעָה מְשֻׁתֶּפֶת שֶׁל סוֹד הַקִּיּוּם.

  הֲיִי לִי. אֶהְיֶה לָךְ.

  בְּשָׁרָשִׁים כָּבִים, מְקַוִּים, נִקְוִים

  נִוָּלֵד מֵחָדָשׁ. לְעוֹלָם

  לֹא נִגְוַע.

   

• אקופואטיקה: בני הקטן ותנועת הים

  מחבר/מראה מקום: יפעת גלבר

   

   

  יפעת גלבר

   

   

  בני הקטן ותנועת הים

   

  איך תצייר את תנועת הים שאלתי אותך

  ומשכתי בלשוני: השאר

  נהיה פה עוד מעט

  בין המצוי לסמוי במכחול

  בתוך האוויר המלוח

  ואתה הרהרת מלא חשיבות וענית

  שהציור חייב להיות בצבע

  ושכדאי  לטשטש את הגוונים

  כדי ללכוד את הלבן המקורזל

  שמתקדם לעברנו שם, ליד האוניה

  ואני חשבתי: נשאר עוד קצת

  והצעתי לך כריך עם שוקולד

  על הסלע קמוט הים

  ואתה בני פוררת לדגים

  והנחת לגאות הים לנשוב בסרעפת

  להיות לך נשימות

  כל ימי חייך הימים

  ובימי חייך, הלילות

   

   

• כנרת

  מחבר/מראה מקום: רחל

  כִּנֶּרֶת

   

  שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –

  בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים:  עֲצֹר.

  בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא

  וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

   שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,

  סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,

  שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת

  מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

   מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,

  דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,

  יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,

  פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

   גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,

  וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –

  הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

  חֶסֶד נְעוּרִים?

   תל-אביב, תרפ"ז

• אם נכון שאגמים מזדקנים

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים

   

  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים-

  לֹא רוֹאִים עָלַיִךְ,

  שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי, אֵינְסוֹף קטַן,

  עַיִן צְלוּלָה שֶׁל צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם

  הַבֹּץ הַשָּׁחֹר

  בּוֹ יָשֵׁן

  הַבּוּרִי.

   

  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים

  וְאַתְּ "תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ"

  כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי

  בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי"

   

  ! -אֲנִי אֶחְפֹּר לָךְ מֵחָדָשׁ אֶת יָם הַחוּלָה

  שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם כְּמוֹ כִּלְיָה.

  אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת

  הַמּוֹבִיל!

  אֶפְתַּח אֶת

  הַנְּבִיעוֹת!

   

  אָשִׁיב לָךְ אֶת מֶלַח הַמַּיִם.

   

• אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

  מחבר/מראה מקום: טלי וייס

  טלי וייס

   

   

  חורבן  

   

  אֲנִי מַרְחִיקָה רְאוּת:

  דָּבָר לֹא שׂוֹרֵד.

  אֲנִי מַבְחִינָה בְּסִימָנִים:

  צִפּוֹר עֲצוּבָה מְקוֹנֶנֶת

  עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי,

  גֶּשֶׁם מְפַלֵּחַ אֶת שְׁמֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֵט.

  אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

  בְּכֹחָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה לְהַצִּיל,

  נִכְנֶסֶת לְגוּף הַצִּפּוֹר

  וְעָפָה

   

   

   מופיע במאמר

• אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

  מחבר/מראה מקום: אירֵן דן

   

  אירֵן דן

   

   

  עברתי   

   

  עָבַרְתִּי נְהָרוֹת וְשָׂדוֹת

  כָּל תּוֹכִי אוֹתִיּוֹת,

  אֲנִי מִלִּים נִסְחָפוֹת בָּרוּחַ,

  וְעֵינֶיךָ בִּי, מֵרֵאשִׁית הַזְּמַן

  וְאַתָּה מַחְזִיר וּמֵבִיא עָלַי גְּשָׁמִים,

  מְכַסֶּה פָּנַי פְּנִינִים.

  אֵינִי יוֹדַעַת לִזְרֹעַ

  וְאֵינִי נוֹתֶנֶת יְבוּל

  וְלִי, אֵין אֲדָמָה,

  תָּרָה אַחֲרֵי בֵּיתִי, נָעָה עִם הַלֵּב,

  שְׁמִי בְּשִׁמְךָ.

  וְאִם נָפְלָה רוּחִי, וְאִם

  נָפַלְתִּי, הָיִיתָ מֵשִׁיב אוֹתִי אֵלֶיךָ

  וּבוֹנֶה אוֹתִי כְּשֶׁהָיִיתִי.

   

   מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: חגית מנדרובסקי

   

  חגית מנדרובסקי

   

  עוֹבֶרֶת אֹרַח

   

  פּוֹסַעַת בֵּין שְׁבִילֵי שַׁלֶּכֶת

  קַדְרוּת סְתָוִית

  עוֹטֶפֶת עַצְבוּתִי בְּחֵיק עָלִים

  שֶׁצִּבְעָם מִשְׁתַּנֶּה.

  תָּא נָדִיר וְשָׁבִיר בֵּין כָּתְלֵי לִבִּי,

  מִקְלָט מִפְּנֵי אֵימַת הַכִּלָּיוֹן,

  מִדַּפֵּק עַל קְלִפַּת הָאַטְמוֹסְפֵרָה.

  עָלַי לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִית

  כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

  עָלַי לְהִזָּכֵר כִּי אֵינִי

  אֶלָּא עוֹבֶרֶת אֹרַח.

  הַכֹּל נָע וְחוֹלֵף

  לְנֶגֶד עֵינַי.

   

   מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: לאה צבי (דובז'ינסקי)

  לאה צבי (דובז'ינסקי)

   

  *

   

  רִמּוֹן מְרוֹקָן

  מִתְגּוֹלֵל כְּשַׂקִּית,

  נִסְתַּם הַגּוֹלֵל

  עַל גַּלְעִינָיו,

  שַׂקִּיקֵי דָּם

  קְטַנִּים

  עֲטוּפִים בשִּׁלְיָה

  נִּפְלָטִים אֶחָד, אֶחָד

  מִתּוֹךְ רֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,

  הַאִם אַתָּה

  חָשׁ אֶת כְּאֵב

  הָאָבְדָן?

   

    מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: שירי ראב

   

  שירי ראב

   

  להקת לוותינים חוצים

   

  הרחק מאדמה

  להקת לוותינים חוצים.

   

  מתווה פוטנציאלי עתיר רווחים

  קצף פלסטיק צף לצד

  חרחורי נפט שחורים.

   

  הרחק מאדמה

  להקת לוותינים חוצים.

  בצד אחד שפלי צינורות

  בצד שני גאות רווחים.

   

   

  •  מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: מילי שמידט

   

  מילי שמידט

   

  הים איננו מלא

   

  כָּל הָאֲנָשִׁים בָּאִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

  בִּזְמַן שֶׁדָּבָר אֶחָד נֶעֱלַם דָּבָר אַחֵר מִתְגַּלֶּה

  וּלְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּלִּים אֲנִי יוֹשֵׁב מִתְפַּלֵּא

  אֵיךְ שֶׁעַל כָּל גַּל שֶׁנִּשְׁבַּר גַּל חָדָשׁ כְּבָר עוֹלֶה

   

  וְכָל הָאֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים בַּכְּחוֹלִים

  מֵעֲלֵיהֶם סֻלַּם עֲנָנִים

  וְכָל גַּרְגִּירֵי הַחוֹל זוֹהֲרִים

  וְקוֹלוֹת כְּמַקְהֵלַת צִפּוֹרִים

  הַמַּיִם חַמִּים וַאֲנִי בָּם צוֹעֵד

  וְצָף וְנוֹדֵד וְרוֹקֵד

  מַבִּיט בִּמְטוֹסִים בַּשָּׁמַיִם

  בְּכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים

  חַסְרֵי שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי פָּנִים

  מְטַפְּסִים בְּסֻלַּם עֲנָנִים

  אֶל מָקוֹם שֶׁשָּׁם הֵם שָׁבִים

   

  כָּל הָאֲנָשִׁים צוֹפִים בַּזָּהָב כְּמֵעֵין חִזָּיוֹן נַעֲלֶה

  יֵשׁ אֵיזֶה מִין סוֹד בָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲזִיק וְאֵינוֹ מִתְבַּלֶּה

  רְמָזִים מְרַחֲפִים עַל רוּחַ וּמַיִם וּבְעוֹרֵק כָּל עָלָה

  לוֹחֲשִׁים לִי מִלִּים עַל חֶסֶד הָאֵל שֶׁבֹּעֵר וְאֵינֶנּוּ כָּלֶה

   

   

  אנשים לבנים כמו נייר

   

  עַל הַמִּרְפֶּסֶת הָרוּחַ בְּרוּרָה מְאוֹד

  מוֹשֶׁכֶת בְּגוּפוֹ שֶׁל דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל

  מַדְגִּישָׁה אֶת סוֹפָהּ שֶׁל עוֹנָה

  שׁוּב הַסְּתָיו תּוֹפֵס אוֹתִי לֹא מוּכָן

  עוֹד שָׁנָה כְּבָר מִטַּלְטֶלֶת בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים

  כְּמוֹ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בָּרְחוֹב

   

  לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל בָּא וְעוֹבֵר

  אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים לִסְפֹּר אֶת הַיָּמִים

  לִרְדֹּף אַחֲרֵי אֱלֹהִים עַל קַבַּיִם

  שׁוֹכְחִים שֶׁכָּל סוֹף הוּא גַּם הַתְחָלָה

  כְּמוֹ הָעֵץ הַמְּפַזֵּר עֲנָפִים לַשָּׁמַיִם

  מְנַסֶּה לִתְפֹּס קַרְנֵי אוֹר אַחֲרוֹנוֹת

   

  וְרַק אֲנִי עוֹד סוֹפֵר שָׁבוּעוֹת

  וּמוֹדֵד אֶת הַשִּׁנּוּי בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ

  אֵיךְ בְּכָל יוֹם הַמֶּרְחָק בֵּינָהּ לְבֵין הַיָּם

  הוֹלֵךְ וּמִתְקַפֵּל עַד שְׁקִיעָה

  בֵּינָתַיִם הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא בִּצְלִילֵי הַשּׁוֹפָר

  בַּאֲנָשִׁים לְבָנִים כְּמוֹ נְיָר

   

    מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: ארינה טג'ר

  ארינה טג'ר

   

  סודות היקום

   

  אומרים שאורות הכוכבים

  מנצנצים אלינו

  כמצבות.

  ברק האור המתעתע -

  כל מה שנותר

  מהכוכב הנעלם,

  גם באינותו

  קיים.

   

  מי יגלה סוד

  צידו האפל

  הלא מוכר,

  של הסהר?

   

  מה רוחש

  בתוך האדמה,

  בעומקים

  בהם לבה רותחת

  מחפשת דרכה

  לצאת במופע

  אימים

  מעלה?

   

  ובמחשכי האוקיינוסים

  בתהומות אין חקר

  חיים נסתרים

  רוחשים...

   

  על קרום דק

  אנו צועדים

  ונדמים לעצמינו

  בני מלכים.

   

   מופיע במאמר

שירה ואמנות