קהילתיות ובית כנסת ירוק: מקורות

  • סוכה לא לנצח

    ביציאה זו מן הבית לחוץ, גלום מסר ערכי ומוסרי. אין זו רק בעיטה במטריאליזם, בחינת "סור מרע", אלא גם, ובעיקר, "עשה טוב". יציאה אל הטבע, התמקדות בחיי הרוח, וחובת התבוננות בעולם שבחוץ.

    גם העיתוי אינו מקרי: חג האסיף. דווקא בשעה שפירותיך אסופים, שערמות הפרי מזהירות ונוצצות בשדותיך, ולבך נמלא תחושת גאווה ושובע, דווקא אז עליך לצאת מביתך-מבצרך ולהיכנס לדירת ארעי שדופנותיה מתנפנפות ברוח וסככה מחשב לעוף ולחלוף עם הרוח. רק אם יפנים אדם כי עושרו ורווחתו הם זמניים, יוכל להיות נדיב כלפי ה"אחר", ובמיוחד כלפי העני והגר, היתום והאלמנה.

    (עו"ד ד"ר אביעד הכהן, מתוך עלון השבת "שבתון")

  • קהילה ונישואין

    מחבר/מראה מקום: הרב ראובן ציגלר

    האדם נע בין יצור בודד ליצור חברתי וקהילה צריכה להכיל את יחיד בתוכה:
    אף שהרב [סולוביצ'יק] משבח את ערכה של הקהילה, דואג הוא להדגיש שאל לה לבוא על חשבון האינדיבידואליות; אין להבליע את הזהות האישית בתוך הזהות הקיבוצית. בסופו של דבר, אותה קהילה שהרב סולוביצ'יק מעריך כה רבות מבוססת על האינדיבידואליות של כל חבר בה. כל אדם תורם את חלקו שלו לקהילה; ולפיכך, כל אחד משלים את יתר חברי הקהילה ועל כן אין לו תחליף. מבחינה זו הקהילה הרחבה – במקרה שלנו, כנסת ישראל – דומה לקהילת הנישואין המצומצמת

    (מתוך מאמר "הקהילה" יחיד וציבור, הרב ראובן ציגלר)

    מופיע בדפי לימוד:

  • קהילה וירטואלית

    מחבר/מראה מקום: ירדן לוינסקי

    המציאות העגומה היא שאנחנו חיים בחברה שמשתוקקת לתחושת שייכות וקהילה, אבל לא מצליחה לקבל את זה. במשך אלפי שנים בני האדם חיו בקהילות של 30-100 אנשים, והמוח האנושי מותאם להתנהלות בתוך קהילות כאלו. ככל שאנחנו מתקדמים לעבר חברת המידע של המאה העשרים ואחת, כשאפילו בני משפחה גרעינית מתגוררים על פני כל הגלובוס, מתברר שהגרעין הקהילתי הישן הולך ומתפורר ולכן אנחנו מחפשים לעצמנו קהילות במקומות אחרים. כמה מאנשים שקוראים את הטקסט הזה יודעים יותר על מישהו שגר בצד השני של הארץ מאשר על השכן שפוגשים כל בוקר במעלית?

    (מתוך הפסיכולוגיה של הטוויטר חלק 1, ד"ר ירדן לוינסקי).

    מופיע בדפי לימוד:

  • בית כנסת ירוק

    מחבר/מראה מקום: הרב מיכאל מלכיאור


    "אשר יחדיו, נמתיק סוד;בבית אלוהים, נהלך ברגש" (תהלים נה טו)

    בית הכנסת היה ועודנו המרכז לחיים יהודיים קהילתיים.
    בית הכנסת, כשמו ,אינו רק מקום תפילה, אלא מקום כינוסה של הקהילה היהודית לדורותיה.
    בבית הכנסת מתכנסת הקהילה בעיתות שמחה ובעיתות צרה לא עלינו.  בית הכנסת הוא מקום לימוד התורה, הכנסת התינוקות בבריתו של אברהם אבינו, כניסה לעול מצוות וציון מועדים רבים במעגל החיים והחגים. אבן שואבת זו, משפיעה על אורחות חיי הקהילה הסובבת אותה.
    יש הפוקדים את בית הכנסת מידי יום ביומו, מדי שבת בשבתו, אך גם מי שכלל אינו פוקד אותו, אינו נותר אדיש למסרים הבוקעים ממנו, שכן לבית הכנסת מקום מרכזי בתודעה היהודית של כולנו.
    מתוך כך, אין ספק בדבר חשיבות שמירה על בית הכנסת נקי, ומטופח, ושמירה על התנהלות המקום באופן שמכבד את הקב"ה ואת עולמו. 

    דורנו נמצא כעת בתקופה הרת גורל. סוגיות סביבתיות וחברתיות מהותיות עומדות על סדר היום, וזאת לצד פירוק הקהילתיות במקומות רבים. בית הכנסת הינו המקום בו נשמרת הקהילה היהודית, המסרים שבית הכנסת מעביר משפיעים יותר מכל על התנהלותנו כחברה וכמדינה. ראוי כי יהיה בית הכנסת גם המקום המעביר מסרים ברורים, בעצם התנהלותו, גם בנושאים של סביבה וחברה.  לכן, בתי כנסת שבהם חלון הפונה החוצה, אינו רק חלון פיזי, אלא גם חלון סמלי של מחויבות החוצה לחברה ולסביבה – עשויים באמת להוות אבן פינה למחויבות של כלל החברה לסביבה מקיימת ובכך לכבד אלוקים ואדם.

    בית הכנסת הינו מרכז חינוכי בעצם מהותו. בית הכנסת מלמד אותנו כיצד להתנהג בכל אורחותינו, כפי שנאמר "על כן, בשעה שבני ישראל נפטרים מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, בת קול יוצאת ואומרת; 'לך אכל בשמחה לחמך... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"' (קהלת רבה ט)

    בית כנסת נקי ומטופח, חסכוני באנרגיה, בעל חצר נוחה, נגישה ופורחת והעוסק על בסיס קבוע בעשייה קהילתית ובחסד, ראוי כי יועלה על נס, בבחינת  "ממני יראו וכן יעשו".

  • חווית העלייה לרגל

    מחבר/מראה מקום: פילון האלכסנדרוני

    …אלפי אנשים מאלפי ערים, אלה דרך היבשה ואלה דרך הים, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, מגיעים בכל חג אל בית המקדש כאל מקלט משותף, אל נמל מוגן מפני סערות החיים… והם מבקשים למצוא בו את השקט, להיפטר מן הדאגות אשר מעיקות עליהן משחר ילדותם, לנוח מעט ולבלות את זמנם בחדווה ובגיל. בלב מלא תקוות טובות הם עושים את החופשה החיונית הזאת בקדושה ובמתן כבוד לאל: הם גם קושרים קשרי ידידות עם אנשים שלא הכירום עד כה, ובמיזוג הלבבות על זבח ונסך הם מוצאים את ההוכחה הניצחת לאחדות הדעות.(תיאור העלייה לרגל בתקופת הבית השני בספר שכתב פילון האלכסנדרוני במאה ה-1).

    מופיע בדפי לימוד:

  • מיחידות לאחדות

    מחבר/מראה מקום: הרב יוסף דב סולובייצ'יק

    "היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו. 

    בכל בן אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים.

    לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר,

    צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית...

    לפיכך, כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה,

    הוא מוסיף מימד חדש למודעות הקהילה.

    הוא תורם משהו ששום אדם אחר לא יכול לתרום,

    הוא מעשיר את הקהילה.

    אין לא תחליף...

    בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד,

    משלימים אלו את אלו,

    ומשיגים  א ח ד ו ת "

הגות


  • תכשיטי זהב וצעצועי פלסטיק

    מחבר/מראה מקום: קובי אוז

    קובי או נזכר בבר המצווה שלו - כשהעדיף צעצועי פלסטיק גלובאליים על-פני תכשיטי הזהב העתיקים של סבא. אחרי שנים הוא מבין שהגלובליזציה נלחמה עליו וניצחה והוא שב לתרבות הייחודית ועושה תיקון:

    תכשיטי זהב וצעצועי פלסטיק. 

שירה ואמנות