תרבות הצריכה: מקורות

  • קהלת - העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

    ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.  ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי.  י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי מִכָּל-עֲמָלִי.  יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
    (קהלת, ב, ד- יא)

    מופיע בדפי לימוד:

  • ויכלו השמים והארץ

    "יום השישי. ויכֻלוּ השמים והארץ, וכל צבאם.
    ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה
    וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
    ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו,
    כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלוהים לעשות"

    (בראשית ב', א'-ג')

    מופיע בדפי לימוד:

  • שמור את יום השבת

    שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ 

    שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

    לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ

    וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה;

    עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת

    (דברים ה' יא -יז)

    מופיע בדפי לימוד:

  • מגדל בבל


    א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
    ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
    ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה;
     וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
    ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:
    פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
    ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
    ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת;
     וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
    ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
    ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
    ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ;
    וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

    (בראשית, י"א, א-ט)

    מופיע בדפי לימוד:

  • כאשר יצא מבטן אימו

    מחבר/מראה מקום: קהלת פרק ה פסוק יד

    כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ:

  • ותפתח האדמה את פיה

    מחבר/מראה מקום: במדבר טז


     כו. וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם:
    כז. וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם:
    כח. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְ־הֹוָ־ה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי:
     כט. אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְ־הֹוָ־ה שְׁלָחָנִי:
     ל. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְ־הֹוָ־ה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְ־הֹוָ־ה:
     לא. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
     לב. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
     לג. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל:
     לד. וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:
    לה. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְ־הֹוָ־ה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת

     

    דברים פרק יא פסוק ו
    וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל:

  • בטחון מדומה

    מחבר/מראה מקום: תהלים פרק מט פסוק ז

    תהלים פרק מט פסוק ז
    הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ:

    מדרש תהלים (בובר) מזמור מט
    דבר אחר הבוטחים על חילם. זה קרח ועדתו.

  • עושר שמור לבעליו

    מחבר/מראה מקום: קהלת ה, פסוק ב

    קהלת פרק ה פסוק יב
    יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:

    רש"י קהלת פרק ה פסוק יב
    עושר שמור לבעליו לרעתו - כעשרו של קרח שעל ידי כן נתגאה וירד לשאול:

תנ"ך


  • מוציאים האדם מן העולם

    מחבר/מראה מקום: מסכת אבות, ד, כ"א

    רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • יש לו מאה רוצה מאתיים

    מחבר/מראה מקום: קהלת רבה, א'

    אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה. [יש לו מאה רוצה מאתיים, יש לו מתאיים רוצה ארבע מאות...]

    מופיע בדפי לימוד:

  • איזהו עשיר?

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת שבת דף כה עמוד ב

    תנו רבנן: איזה עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו, דברי רבי מאיר. סימן מ"ט ק"ס. רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות, ומאה עבדים שעובדין בהן. רבי עקיבא אומר: כל שיש לו אשה נאה במעשים. רבי יוסי אומר: כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.

     

    רש"י מסכת שבת דף כה עמוד ב :
    נחת רוח בעשרו - שמח בחלקו, אם מעט אם רב

  • בשלושה דברים האדם ניכר

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד ב

    אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו.

     

    רבינו חננאל תלמוד לבבלי מסכת עירובין דף סה עמוד ב :

     ובכיס: כשמתעשר אם דעתו זהה עליו

  • עושר שהוא רע?

    מחבר/מראה מקום: שמות רבה (וילנא) פרשה לא


    ג ד"א אם כסף תלוה את עמי, הה"ד (קהלת ה) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע, אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס שנאמר (ישעיה נח) ועניים מרודים תביא בית, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל ממונו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לע"ל שנאמר (שם /תהלים/ יח) כי אתה עם עני תושיע, ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעוה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר (איוב מב) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העוה"ז שנא' (קהלת ה) ואבד העושר ההוא בענין רע שעינו רעה כנגד גבאי צדקה למה שגלגל הוא בעולם לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה שנאמר (תהלים עה) כי א-להים שופט זה ישפיל וזה ירים,

    בא וראה יש עושר שהוא עושה רע לבעליו ויש עושר שעושה טוב לבעליו, עושה רע לבעליו זה עשרו של קרח שהוא היה עשיר מכל ישראל וכתיב (במדבר טז) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ד"א זה עשרו של המן הרשע שנאמר (אסתר ה) ויספר להם המן את כבוד עשרו, וכתיב ותלו אותו ואת בניו על העץ, ושהוא טוב לבעליו זה עשרו של יהושפט שנא' (ד"ה =דברי הימים= ב יח) ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב, ומה היה לו ויצעק יהושפט וה' עזרו... לכך נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו.

חז"ל


  • דרך האמצע

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה ד


    הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת, וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק, ולא יקפוץ ידו ביותר, ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך, ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, וכן שאר דעותיו, ודרך זו היא דרך החכמים, כל אדם שדעותיו דעות בינונית /בינוניות/ ממוצעות נקרא חכם

חכמי ימי הביניים


  • ואת כל היקום

    מחבר/מראה מקום: כלי יקר דברים פרק יא פסוק ו



    (ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם. פירש רש"י זה ממונו של אדם המקימו על רגליו. וכי מי שאין לו ממון חיגר ברגליו ולא עמדה לו כל חכמתו ושאר המעלות האנושיות. ונראה שבגנות קנין הממון הוא מדבר… ויהיה נתון תחת ממשלת האדם לעשות בממונו מה שירצה, אבל לסוף מוחלפת השיטה שממונו מתגבר עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו ועלה מן הארץ משפל מצבו כאשר יקום איש על רעהו כך יקום ממונו עליו ושליט בו ומעבירו על דעתו ועל דעת קונו, לכך קראו היקום אשר ברגליהם כי זה העצב נבזה האחוז בחבלי בוז ונתון תחת כפות רגליו הוא היקום אשר יקום עליו למשול בו, וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש (דברים כג כו), כך קנין זה מביא את בעליו בסכנות רבות והוא אשר המית את קרח כי בטח בעושרו ונפל, לכך קרא לממונם של קרח ועדתו היקום אשר ברגליהם:

  • מה שמגיע להם מהשם יתברך

    מחבר/מראה מקום: פרי צדיק, פסח, דף ל"ו ע"ב באמצע ספר קול מבשר ח"ב - סוטה

    וכאן שאמר, צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל (סוטה יב ע"א), היינו, שלא לוקחים מה שאינו מגיע להם מהשי"ת. על דבר מה שנאמר, 'לחם חוקי', היינו, שנחקק ונקצב מהשי"ת לחלקו. וקרי ליה 'גזל', על דרך מה שכתוב (ברכות לה ע"ב), כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, כי לה' הארץ ומלואה. ומה שלא נברא בשבילם, היה אצלם כגזל, ואין פושטין ידיהם ליקח. ומפני זה, ממונם שמיוחד להם, שנברא בשבילם, חביב עליהם כל כך, עד שמסר יעקב אבינו ע"ה את נפשו עליהם. על דרך מה שסיפר רבינו הקדוש [האיז'ביצער] זצוק"ל ששמע מרבינו ר"ב מפשיסחא זצוק"ל, שאמר בשם היהודי הקדוש זצוקללה"ה, שדבר שיש לו שייכות לצדיק - מחוייב ליהנות ממנו אף במסירות נפש. ולכן, יעקב אבינו ע"ה שידע שהפכים קטנים הם שלו ושייכים לנפשו, ונבראו בשבילו - מסר נפשו להעבירם. וכן ענין כל כסף וזהב שהוציאו ממצרים, היה, מה שרצו להוציא הקדושה שהיה כבושה בתוכם.

     

  • יחס לרכוש

    מחבר/מראה מקום: אורחות צדיקים, שער י''ח

    זה אחז"ל ג"כ שהתורה חסה על ממונם של ישראל (חולין דף מ"ט ע"ב) וכן למדו מיעקב אע"ה שלא חש לעבור יחידי את נחל יבוק בלילה בעבור פכים קטנים ששכח שם, ואמרו דרך הפלגה "מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהם בגזל" (שם צ"א ע"א) רצו בכל זאת להורות לנו, שבעבור היות קניני הזמן הכרחים לקנין השלימות האמיתית, ישתדלו גם השלימים לקנותם, ויחוסו עליהם שלא יאבדו מהם, אחרי שלא על נקלה יוכלו לדרוש רכוש מחדש, בעבור התרחקם מגזל ושאר פעולות ותחבולות הרעות, וגם הי"ת מסכים בזה עמהם, אחרי שאינם עושים בזה דבר שהוא בלתי נכון, גם לא תתערב מחשבת פגול בפעולתם זאת, כי אם כונתם רק לטובה, כי הם חפצים רק להשאיר תמיד בידם האמצעים המצטרכים לקנין שלימותם הנפשית כמשאחז"ל "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר".

  • ענייני העולם

    מחבר/מראה מקום: דרישות הר''ן, דרשה ו'

    … וזהו הדבר שמטעה ההמון, וזה הטעות הוא נמשך בכל הכוונות, כי ההמוני, כשרואה האנשים הטובים והחסידים מתעסקים בעניני העולם. כמו שאנו רואים האבות שהיו עושים עקר מהזריעות והמקנה, ואמרו רז"ל ויותר יעקב לבדו, שנשתייר על פכים קטנים, וכשההמוני רואה זה אומר בלבו, הנני רואה החסידים עם כל חסידותם, משתדלים בעיניני העולם אעשה כן גם אני, ואוי להם לבריות רואות ואינן יודעות מה רואות, כי הם אינן רואים רק חצוניות הדברים, לא פנימיותם, כי הצדיקים עושים כל דבריהם לתכלית טובה וכראוי, ויתר האנשים תכליתם ללא דבר:…

חכמי הדורות האחרונים


  • רכוש אצל צדיקים

    וכאן שאמר, צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל (סוטה יב ע"א), היינו, שלא לוקחים מה שאינו מגיע להם מהשם יתברך. על דבר מה שנאמר, 'לחם חוקי', היינו, שנחקק ונקצב מהשם יתברך לחלקו. וקרי ליה [ונקרא] 'גזל', על דרך מה שכתוב (ברכות לה ע"ב), כאילו גוזל לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, כי לה' הארץ ומלואה. ומה שלא נברא בשבילם, היה אצלם כגזל, ואין פושטין ידיהם ליקח [לקחת]. ומפני זה, ממונם שמיוחד להם, שנברא בשבילם, חביב עליהם כל כך, עד שמסר יעקב אבינו עליו השלום את נפשו עליהם. על דרך מה שסיפר רבינו הקדוש [האיז'ביצער] [זכר צדיק לברכה] ששמע מרבינו רבי בונם מפשיסחא [זכר צדיק לברכה], שאמר בשם היהודי הקדוש [זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא], שדבר שיש לו שייכות לצדיק - מחוייב ליהנות ממנו אף במסירות נפש. ולכן, יעקב אבינו עליו השלום שידע שהפכים קטנים הם שלו ושייכים לנפשו, ונבראו בשבילו - מסר נפשו להעבירם .

    (פרי צדיק (רבי צדוק הכהן רבינוביץ מלובלין, 1823-1900), פסח, דף לו עמוד ב באמצע, בתוך  ספר קול מבשר ח"ב –סוטה. )

     

  • אמריקניזציה והתיוונות

    אמריקניזציה והתיוונות - דותן ברום

    בחנוכה, אנחנו מזכירים לעצמנו את מרד המכבים ביוונים. מרד, שיותר משהיה צבאי -  היה מרד תרבותי. בכל רחבי יהודה אימצו היהודים את ההלניזם: שמות יווניים, לבוש יווני, אלים יווניים ותפישת עולם יוונית. אמנות יוונית, תענוגות יווניים ומוסר יווני. בכל רחבי יהודה ויתרו היהודים על יצירה תרבותית מקורית לטובת חלק באימפריה האדירה.
    אבל בתוך ההטמעות הזאת, נשמע קול אחר. קול חלוש, אבל תקיף, שהתעקש על אלטרנטיבה - על חיים של דרור ובחירה עצמאית ושל תרבות ויצירה יהודית מקורית. הקול הזה סחף אחריו קולות נוספים ובסופו של הנרטיב שלנו, אנחנו מספרים לעצמנו איך זכינו לדרור, איך המשכנו לעצב את חיינו בידינו.
    אבל האם הצלחנו? כשאני מסתכל סביבי, אני רואה התיוונות חדשה, הטמעות באימפריה הנוכחית: ארצות הברית של אמריקה. אני רואה תרבות אמריקאית שטחית וצרכנית, בדרך-כלל חסרת-אמירה. אני רואה מותגים אמריקאיים בכל מקום - החל מהבגדים שאנו לובשים והמזון (המהיר) שאנו אוכלים, ועד למחשבים שאנו משתמשים בהם ולמכוניות שאנו נוסעים בהן ממקום למקום. אני רואה תפישות כלכליות אמריקאיות שמשתלטות על האידאות שעליהן נבנתה המדינה וחלום אמריקאי שהחליף את החלומות שחלמו פה פעם. אני רואה מוסר אמריקאי שבו לגר ולאלמנה יש את הזכות החופשית למות מתחת לגשר, במקום המוסר העברי הישן - בו אנו מצווים לתמוך בהם.
    בזמנים כאלה, אני מבקש להיות קול של מרד. אני מבקש להיות קול קורא שזועק - דרור! [...] מרד שבו נתעקש ליצור יצירה עברית מקורית, עם תכן משמעותי שנוגע לכאן ולעכשו. מרד שבו נבחר לשים את הצריכה במקום שולי בחיינו, ונחליף אותה בקשרים אנושיים משמעותיים. [...] מרד שבו נבחר לראות את המֻפְלָא שבכל אדם, ולקחת אחריות על אחד על השני.
    חנוכה הוא זמן נהדר להזכיר לעצמנו על מה ולמה למרוד, ולהתחיל להדליק אבוקות של אור ואש בעולם [...] 

    מתוך אתר החגים של מכון שיטים.

  • השבת כיום שלום בין אדם לטבע

     העבודה, גם אם יוצרת היא, וגם אם הורסת, הריהי התערבות מצד האדם בעולם הפיסי. המנוחה היא מצב של איזון בין האדם לטבע – אסור לו לאדם לנגוע בטבע, לשנותו בכל דרך שהיא, לא לבנות ולא להרוס דבר. השינוי הקטן ביותר שיעשה האדם בתהליך הטבעי, כמוהו כפגיעה באיזון. השבת היא יום השלום בין האדם לטבע. עבודה מכל סוג שהוא היא סתירתו של אותו איזון עדין בין האדם לטבע. השבת מסמלת את האחדות המושלמת בין האדם לטבע ובין האדם לחברו. על ידי הימנעות מעבודה – דהיינו הימנעות מתהליך של שינוי הטבע והחברה – משחרר עצמו האדם מכבלי הטבע והזמן, אם כי רק ליום אחד בשבוע. היחס בין האדם והטבע והאדם לזולתו הוא יחס של הרמוניה, של שלום ואי התערבות.

    (אריך פרום)

    מופיע בדפי לימוד:

  • השבת כתיקון אישי

    מחבר/מראה מקום: אברהם יהושע השל, השבת, עמ' 23

    " כל הרוצה ליכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מעליו עול עמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים, ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים , חייו שלו.
    הוא חייב להפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת, שהעולם כבר נברא ויתקיים אף בלא עזרתו של האדם . ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם , מפיקים רווח מן האדמה. ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון העולם. ששת ימים בשבוע אנו מתבקשים למשול בעולם – וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו. "

    מופיע בדפי לימוד:

  • מרפא ליהירות האנושית

    "שקיעת השמש ביום ו' פותחת פרק זמן שבו פרחי השדה עומדים מול האדם כחברים שווים ביקום. אסור לי לקטוף פרח או לנהוג בו כאוות נפשי. בכניסת השבת הפרח נהיה עצמיות בפני עצמה, שיש לה זכות קיום ללא כל קשר לערך שלו עבורי, האדם. אני עומד בדממה בפני הטבע כלפני חבר לבריאת האל, ולא כלפני חפץ שאוכל לשלוט בו, ואני חייב להתמודד עם העובדה שאני אדם ולא אל. השבת מנסה לרפא את היהירות האנושית של התרבות הטכנולוגית. "

    (הרב דוד הרטמן)

    מופיע בדפי לימוד:

  • צמצום וריסון


    ההלכה מעדיפה ריסון. היא מעדיפה צמצום על התפשטות, היא מוכנה להקריב מידת מרץ ואומץ בחברה     לשם יציבות ושלום, להשיג מנוחת הנפש ומנוחת הגוף תמורת מיתון מסויים בכמות החיים, בעיקר בשטח הכלכלי והטכנולוגי. היא שואפת לשפר את איכותם של החיים, ולא רק מתוך מגמות חברתיות, אלא, ואולי בעיקר, לשם עיצוב דיוקנו המוסרי של כל יחיד ויחיד.
    בנקודה זו אנו מגיעים למאזן בנפש האדם עצמו, מאזן נפשי בין דרישות האדם לחובתו. מוסר היהדות עומד איתן על בסיס של ריסון, הסתפקות והתאפקות. בלא בסיס זה יהיו לשווא כל האמצעים האקולוגיים שבעולם. ביסודה של כל גישה לבעיית האקולוגיה מוכרחים להיות צמצום התאווה, רגישות לצרכי האחרים - הן לחברה והן ליצורי כפיו של הקב"ה.


    (הרב אהרן ליכטנשטיין, הגות, ד', יהדות בחברת ימינו)

    מופיע בדפי לימוד:

  • גלובליזציה

    מחבר/מראה מקום: דב חנין


    את העולם החברתי שלנו ניתן לדמות לגורד שחקים . זהו גורד שחקים הנמצא בבנייה מתמדת כאשר  הבניה הורסת את התשתית שהבניין הזה עומד עליה ומערערת את יסודותיו.
    בפסגת גורד השחקים החברתי נמצא פנטהאוז מפואר. כאן מתגוררים אנשים מעטים, אבל הם עשירים מאוד. לשלוש מאות האנשים העשירים בעולם יש יותר עושר מאשר לשלושה מיליארד האנשים העניים בעולם...בפנטהאוז  העולמי חיים מעט מאוד אנשים , אך משתמשים בו בהמון משאבים. החלום על ההגעה לפנטהאוז הזה מופץ בעוצמה רבה בכל קומותיו של גורד השחקים ומשפיע על התנהגותם של המיליארדים שאינם נמצאים שם.
    בקומות הביניים של גורד השחקים החברתי העולמי נמצאים מרבית בני החברות המערביות. זהו עולם המרוץ הגדול. המרוץ כאן קשה. אנחנו רצים, כי מי שאינו רץ-פשוט ייפול וידרדר אחורה. המרוץ קשה כי הוא מתנהל במעלה מדרגות נעות יורדות. המרוץ מבוסס על אתוס שלפיו מי שרץ גם מגיע. אבל רבים מאיתנו לומדים יום יום מנסיוננו שהמציאות רחוקה מכך. יותר ויותר אנשים נותרים מאחור במרוץ הזה...
    מה שקורה במערב – בקומות הביניים של גורם השחקים החברתי – קשור במישרין למתרחש בקומות התחתונות של הבניין , בסדנאות היזע העצומות של עולם הרוב, אותו עולם שאנחנו קוראים לו לעתים "העולם השלישי"....

    מופיע בדפי לימוד:

  • הקניון

    מחבר/מראה מקום: ד"ר דניאל שליט , ספר הקניון עמ'231

      הקרקע הוא הרכוש היסודי, אבי כל הרכוש; אחריו בא  רכוש "קל" יותר, נכסי-דלא-ניידי; אחריו חפצים ניידים. והנה, כפי שאנו רואים בחוקי השמיטה והיובל, הקרקע נתונה לאדם כביכול רק בהשאלה; ואילו ככל שהרכוש יותר קל ונייד, כן "תופסת" לגביו יותר הבעלות האישית.  כלומר: שוב אין התורה פוסלת את הרכוש הפרטי מכל-וכל, אלא מעמידה אותו בשיווי-משקל עדין: בסופו של דבר הרכוש אינו שלך עד הסוף, אין רשות ואפשרות להיאחז בו; מצד שני, בכל זאת הוא ניתן לאדם- "לעבדו ולשמרו": קיימת אחריות אישית ומשפחתית לרכוש, לשמירתו ואף לצמיחתו. השחתה,בזבוז, הזנחה, הם "מצוות לא תעשה"- "לא תשחית". לעומת זאת צבירת רכוש לשמה- אין בה שום עניין ויש בה משום חטא.

  • ספר הקניון

    מחבר/מראה מקום: דניאל שליט, ספר הקניון, עמ' 238

    נקודת ההתחלה שלנו בדיבר העשירי היא "לא תחמוד", "לא תתאווה". אפשר להרחיב את משמעות הציווי להסתפקות במועט בכלל, וזוהי מידה שהיא היפך העידוד  לצריכה המוגברת הרווחת בקניון. אבל זוהי רק נקודת ההתחלה, שכן פירושה שנקודת ההתחלה לכל התקדמות היא תמיד פנימית, ואינה תלויה בקניונים החיצוניים.

    מופיע בדפי לימוד:

  • על עשרת הדברות

    מחבר/מראה מקום: פילון האלכסנדרוני

    כאשר יקבל פטור וחופש, יבעיר היצר (- של החימוד) ויחריב לגמרי את הכול... התשוקה לממון, או לאישה או לתהילה, או לכל דבר אחר המביא לידי תענוג - האם היא גורמת רעות קטנות ושבשגרה? כלום אין זו הסיבה לכך, שקרובי משפחה מתנכרים וממירים את חיבתם הטבעית באיבה בלא פיוס; שארצות גדולות ורבות-אדם נעשות שממה בשל סכסוכים פנימיים; שהיבשה והים מתמלאים אסונות המתחדשים תמיד עקב קרבות בין ציים ובין חילות רגלים? מלחמות היוונים והברברים, בינם לבין עצמם ואלו נגד אלו, שתוארו בטרגדיות, נבעו כולן ממקור אחד: חימוד הממון, או התהילה, או התענוג. הרי זה מטיל הרס על המין האנושי.

    מופיע בדפי לימוד:

  • יום ללא קניות

    מחבר/מראה מקום: הדס ילינק, בעיו חינוכית


    המפתח לשינוי בתרבות הצריכה הוא ההבחנה שכל אדם צריך להבחין בין רצון לצורך. במילים אחרות, מתי אני קונה מתוך בריחה, ומתי מתוך בחירה?

    הרצון הוא בלתי מוגבל, אין סופי. כוח זה הוא ביסודו חיובי, בהיותו כוח שנובע מן הצד הרוחני שבאדם. לעומתו, הצורך הוא בעל משמעות קונקרטית, קיומית, והוא בא לענות על מחסור שיש לי ועל השאיפה שלי להשלים אותו. זהו כוח הנובע מהצד החומרי שבאדם.
    התורה מלמדת אותנו להפסיק את הכניעה ולעצור את המירוץ. להתבונן. לשמוח בחלקי.  עלינו ללמוד לאזן בין שני הכוחות הללו שבאדם. יצירת איזון חיוני זה מצריכה מוּדעות של האדם ורגישות לעצמו. זאת במטרה להגיע באמת לבחירה חופשית שאינה תלויה בתאוות חיצוניות.
    היום הבין-לאומי ללא קניות הוא הזדמנות טובה להתחזק בחשבון נפש זה, לו כולנו כה זקוקים

  • ראוותנות ורעבתנות

    מחבר/מראה מקום: ג'רמי בנשטיין

    יצור ביקוש, משמעו יצור צרכים שמשמעו יצור תחושת חסר. הפרסום משווק חוסר שביעות רצון. בעוד שמטרתן של תרפיה ומסורות רוחניות ממזרח וממערב לרוב היא לעזור להגיע לשלוות נפש או שלמות פנימית, מטרת הפרסום היא למנוע זאת מאתנו, לשכנע אותנו שאנו איננו יצורים שלמים-- עד שלא נקנה את המוצר המהולל, כמובן. ואז כל בעיותינו תיפתרנה: עם המכשירים והתכשירים הנכונים, נהיה פופולריים, יהיו לנו חברים, נהיה מושכים למין השני, נצליח בעיסוקנו, ומעל לכל-- נהיה מאושרים.
    מבחינה נפשית, אחד הפנים הבעייתיים ביותר של השתלטות הצרכנות על החיים הוא שאנו מובלים לחפש סיפוקים רגשיים או פנימיים בעולם החומר, בצבירת רכוש. לפעמים קשה להבחין בתופעה זו אפילו בחיינו שלנו. לפעמים יש באמת סיפוק מסוים מקניה של מוצר, עלייה ברמת החיים שמורגשת מיידית. אך כשהאפקט מתפוגג, חוזר התאבון לעוד, אנו לא מעלים על דעתנו שמא הצרכנות אינה מספקת לאורך זמן, שאולי יש משהו פגום בכל המערכת. אנו פשוט פונים למוצר הבא, משוכנעים ששם נשביע את כרכורי הבטן של תאבוננו הצרכניים.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הקניון משל לעולם

    מחבר/מראה מקום: ד"ר דניאל שליט ב"ספר הקניון"


    הקניון הוא עולם סגור בפני עצמו. מלמטה הוא חתום ותחום בבטון – בקומות על גבי קומות של מרתפים וחניונים, ומלמעלה הוא סגור במעטה פלסטי מוצק. ובין זה לזה: עולם של מעשה ידי אדם. עולם מתוכנן, עולם נשלט, עולם מבריק, עולם מצליח. ולכן הקניון הוא סמל ומשל לכל עולמו של האדם כיום. סגור מן הטבע שמתחתיו – האדמה, הנחלים, הימים, הצומח והחי, איתם נפגש האדם רק כמשאבים לניצול – או בסרטי טבע, או בגני חיות. וכן הוא סגור מכל מציאות שמעליו, מכל מציאות שמעבר לו, ובוודאי מן המציאות הרוחנית, הבוראת, האלוהית, שאותה אין הוא יודע כלל.

    דניאל שליט (1940) – מוזיקולוג, מלחין ומרצה לפילוסופיה; לשעבר מנצח בתזמורת הקאמרית הישראלית; יצירותיו המוזיקליות מנוגנות בארץ ובעולם; עוסק בכתביו בקשת רחבה של נושאי הגות, ובעיקר במפגש בין התרבות היהודית לתרבות העולם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • השבת כיום מנוחה

    מחבר/מראה מקום: א"י השל

    "לייחד יום בשבוע לטובת החירות, יום שבו אנו מפסיקים לסגוד לאלילי התרבות הטכנית, יום בלי כסף, יום של שביתת נשק במאבק הכלכלי באחינו בני-האדם ובכוחות הטבע. האם קיים רעיון אחר כל-כך מלא תקווה לקידום רוח האדם מאשר השבת?"

  • עדיין הם מתאווים

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

     במדבר י"א, כ"א: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם:

    בשעה שאמר משה מילים אלו בכתה חווה, אם כל חי, ואמרה: נתנבא משה ולא ידע מה נתנבא. שעתידים ישראל, יחד עם אומות העולם, לאסוף כל צאן ובקר שיש בעולם ולצוד כל דג שיש בים על מנת לאוכלם. ולא יספיק להם עד שיפטמו אותם ויגדלו אותם בצורות לא טבעיות ויעוותו את גופם ועדיין לא יספיק להם.

    וכל זאת למה? לפי ש"אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ" (מִדְרָשׁ רַבָּה, קהֶלֶת, סֵדֶר א) ונאמר: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (ויקרא י"א, ד') ואומר: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים" (ויקרא י"א, ל"ד) ללמדך שמתו ועדיין הם מתאווים.

     

    מתוך החוג לבישול

  • גוד טיים

    מחבר/מראה מקום: שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן עא, מאת הרב משה פיינשטין זצ''ל


    והנה במדינתנו מרוב הברכה שנתן השי"ת יש רצון ותאוה גדולה להנאות עוה"ז בכל התענוגים שקורין לזה גוד טיים שגם זה דבר המקלקל את האדם מאד שמרגיל את יצרו להתאות לדברים שאין צורך בהם ומשחית את מדותיו עד שנהפך לחיה רעה, ומתחלה מבקש לתאותיו איזה דבר היתר מרומה וכשאי אפשר לא ימנע אף באיסור עד שלהצדיק מעשיו נעשה גם לכופר ח"ו וכמאמרם לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר עריות, והתורה הקפידה מאד על כך בעיקר בחינוך הילדים כדחזינן מדין בן סורר שעל ריבוי תאוה דהיתר חייבתו תורה משום שזה יביא אותו לבסוף להיות ליסטים ורוצח וגם כופר בכל התורה. וגם על זה צריכים המורים להשגיח וללמד להתלמידים איך להתנהג ולדבר עמהם בגנות בעלי התאוה ובשבח הנאה ממעשים טובים שהוא הנאה עולמית שמשבחים אותו בזה וכדומה בהרבה דברים נכונים שמשפיעים עליהם. ואיתא ברש"י על ואכלתם לחמכם לשובע אוכל קימעא והוא מתברך במעיו שלכאורה תמוה לאיזה צורך הוא ברכה זו דהא נאמר לעיל מזה שהברכה תהיה מרובה שהארץ תתן יבולה והעץ יתן פריו ודיש ישיג את בציר ובציר את זרע ואחר זה נאמר ואכלתם ישן נושן ומפני חדש תוציאו וא"כ הרי יש להם הרבה מה לאכול ויהיה להם שובע אף כשיצטרכו לאכול הרבה, אבל הוא שהאדם השלם אף שיש ברכה מרובה ושפע רב יודע לצמצם תאותיו להנאות הגוף רק למה שיש לו צורך בהם והשפע ברכה שנתן השי"ת יודע שאינו כדי שיוכל להיות בעל תאוה וזולל וסובא אלא כדי שישיג בקלות מה שצריך לבריאות הגוף וגם להנאות שיש צורך בהם לפעמים לראות חסדי השי"ת ולימי העונג והשמחה כשבתות וימים טובים ושמחות של מצוה ולכן נתן השי"ת גם ברכה זו שלא יצטרך האדם השלם לעסוק הרבה באכילתו ושתייתו אלא שגם בקימעא שיאכל יתברך שיהיה שבע וטוב לו. והוא להורות שגם כשנותן הקב"ה במדינה ברכה מרובה ועשירות גדולה לא יבא מזה לדון שרצון השי"ת שישתדל להשיג כל הנאות שיכול ע"י הברכה שנתן לו אלא ידע דבכל עת ובכל מקום יהיה הנאותיו רק מתורה ומעשים טובים שיעשה שמזה יש הנאה בעוה"ז ובעוה"ב.

  • אוהב כסף

    מחבר/מראה מקום: ויקרא רבה פרשה כב סימן א

    אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב ממון לא ישבע ממון ואוהב בהמון לא תבואה וגו'...

  • Refuse - לסרב לקניות מיותרות

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    היהדות מחנכת למשמעת עצמית; שומר המצוות למד משחר נעוריו לסרב ולדחות פיתויים וסיפוקים כאשר הם כרוכים בבעיות הלכתיות, דוגמת מזון לא כשר, אכילת מוצרי חלב אחרי בשר, בישול בשבת ועוד. ההימנעות ממותרות אף היא ערך בתורת המוסר של היהדות, וחכמינו אף קבעו כי "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (אבות ו, ד).

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Reduce and Refill -

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ

     צמצום ייצור הפסולת באמצעות הפחתת השימוש באריזות, בכלים חד-פעמיים וכדומה (במיוחד מחומרים שאינם מתכלים במהירות).
    אציין כי דווקא בחברה הדתית נעשה שימוש רב יחסית בכלים חד-פעמיים, הן בשל גודל המשפחות והן בשל ריבוי אירועים, כגון קידושים קהילתיים בשבתות, שמחות  משפחתיות, הכנות לפסח ועוד. הנזק שכרוך בייצור כלים אלה ובפסולת שלהם גדול ביותר. לעומת זאת, ספרות ההלכה מעניקה לנו מבט של רב פעמיות על חפצים. אצל חז"ל שברי עריבה ושברי זכוכית ראויים עדין לשימוש (משנה שבת, יז, ה), וחתיכות בד קטנות עדיין נחשבות לכלי (שבת קכה, א). לעומתם, כלים חד-פעמיים אינם נחשבים כלים ראויים לדעת כמה פוסקים חשובים שדנו בנושא לעניין קידוש (שו"ת אגרות משה או"ח ג, לט, מנחת יצחק י, כג). השמדת חפצים בחיפזון מנוגדת לרעיון שעומד מאחורי מצוות "בל תשחית", ועומדת בסתירה לאתוס היהודי של החסיד, שכן "דרך החסידים ואנשי מעשה... לא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם" (ספר החינוך תקמט). ידוע בהקשר זה סיפורו של רבי אריה לוין על הראי"ה קוק, "שנזהר מאד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין  לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל.

     


    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Recycle and Reuse – שימוש חוזר ומיחזור

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    הרמב"ם כתב: "מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה" (הלכות אבל יד, כד). גם בנושא זה יש בעייתיות מיוחדת בציבור הדתי, הנוגעת לריבוי השימוש בחומר כתוב או מודפס שנמנעים מלמחזרו בשל זיקתו לענייני קדושה. כך קורה שעלוני שבת רבים ואף עיתוני מגזר ומחברות בית-ספר מגיעים לגניזה במקום למיחזור. עורכי העלונים, מתפללי בתי הכנסת והגבאים יכולים לעשות מאמץ שימנע את זריקת החומר הזה לגניזה, ובכך לשמור על הסביבה, ובה בעת גם על מעמדם של דברי תורה שבאמת טעונים גניזה.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Repair – תיקון

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    המושג 'תיקון' ספוג כולו בנשמה יהודית. אנו מבקשים לתקן עולם, ומשתדלים לתקן את מידותינו ואת התנהגותנו. ר' ישראל מסלנט למד מהסנדלר שכל זמן שהנר דולק ניתן לתקן, ואנו צריכים להוסיף שכל עוד ניתן לתקן – הנר דולק. אם נזרוק הכול ולא נתקן, דבר לא יישאר.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Recovery – הטמנה

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    חז"ל לימדו אותנו שיש להצניע את הקוצים ואת הזכוכיות מחשש לגרימת נזקים (בבא קמא ל, א). כיום החשש מפני אי-הטמנה שינה פניו, אבל סכנתו רק גדלה.
    הסיסמא השולטת בתפיסת הקיימות הלכה למעשה היא: "חשוב גלובלית, פְעל מקומית". סיסמא זו קוראת לכל אדם לראות את הבעיה ברמת המאקרו, וליישם את עקרונות הקיימוּת ברמת המיקרו, בחייו האישיים. גישה זו תואמת להפליא את המחשבה היהודית, שמאז ומעולם שמה דגש על כך שתיקון הבעיות הגלובליות עובר דרך המעשים הפרטיים, אף הקטנים, של כל יחיד. היהדות הדגישה תמיד שתיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, וכי על האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח, ולא בצבירת נכסי חומר ומותרות. על כולנו להיות ירוקים לדבר ה'.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • מזון ומוסר מהתורה

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, המאמר "צמ-ח-וני" באתר טבע עברי

    אנו חיים היום בחברה בה קל מאי פעם להשיג מזון - פשוט הולכים למרכז הקניות הקרוב למקום מגורינו וקונים כל אשר תאווה נפשנו. לצד הקלות ברכישת מוצרי המזון, ישנה הרחקה (מכוונת) בינינו ובין הידע על המחיר המוסרי, הסביבתי או החברתי של העלאת המזון על צלחתנו. מה אנו יודעים, למשל, על השכר של הפועלים שקטפו את פולי הקפה שאנו שותים בבוקר, על התנאים בהן חיות התרנגולות המספקות לנו את הביצים לחביתה, או את מספר הק"מ וכמות זיהום האוויר שנדרשה להובלת האגוזים החביבים עלינו לישראל?

    התורה הציגה לפנינו את התובנה כי אנו מושפעים מן האוכל שאנו אוכלים. מציאות ימינו מוסיפה כי אנו משפיעים על העולם בעזרת אותה בחירה ממש. למידת עומק של המצוות הקשורות לאכילה, בשילוב עם ידע אודות תעשיית המזון העכשווית, יאפשרו לנו לבחור כיצד לתקן עולם ובו בעת לעסוק בתיקון המידות. 

  • מי עדן

    מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר במאמר "גשם" באתר ישיבת שיח

    אנחנו, שהמים שלנו אינם אלא מי הברז הזורמים בבתים, מים שלא פעם איבדו את רעננותם וראשוניותם ושאותם ננסה לשחזר באמצעות מי עדן שבמיכלי הפלסטיק, איבדנו הרבה מהבלתי אמצעיות של המגע עם הטבע, וודאי שקשה לנו לחוות באמצעותו את הזיקה לקל. אמנם, יכולים אנחנו עדיין להיאחז בעקבות קמאיות שעדיין נשארו בתשתית הנפש כדי לחזור לחויות אלו. את אלו נוכל למצוא למשל אצל הילדים הרצים לרחוב, למגינת ליבם של האמהות, בכדי להירטב ולרקוד בגשם הראשון, והמחפשים את השלוליות כדי לטבול בהם. לא בכדי מפלס הכנרת והקו האדום הפכו לאובססיה לאומית; בשכבות העמוקות שלנו שקועות החרדות הקמאיות של האיכר המצפה לגשם. נראה שגם התופעה ההולכת ונפוצה של הצטיידות ולגימה בכל הזדמנות מבקבוקוני מים, ‘בשבתך בביתך ובלכתך בדרך’, תגובת הנגד לקוקה קולה המערבי, הינה חזרה לינקות העורגת לשוב ולמצוץ ממימי בראשית חיים. הצירוף של לגימה ומים חיים מכונן אפקט של ראשית שאליו אנו נכספים.

הגות


  • זלמן זה לא אתה

    זלמן זה לא אתה
    מילים ולחן: קובי אוז


    זלמן הסתובב בעולם מבולבל
    שאל את עצמו "מי אני ובכלל?
    אני חקלאי יש לי שטח גדול
    ואני מנהל את הכל
    אני מגדל פירות וירקות
    ומקפיד לדשן לעבד להשקות
    אני המושל על חלקת אדמה!"
    ואז יצתה בת קול ואמרה:
    זלמן זה לא אתה!
    הנה תראה, שנת שמיטה
    השדה מלבלב בלי עזרתך
    אתה לא אדמתך
    אתה פשוט
    זלמן ...

    זלמן נשכב על הכורסא בסלון
    הביט על הקירות והציץ מהחלון
    ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"
    ושוב יצתה בת קול ואמרה:
    זלמן זה לא אתה!
    סוכות עכשיו צא אל הסוכה
    נובו ריש אל תהיה לי מצוברח
    הבט לכוכבים הקורצים מהסכך
    ביתך לא אתה
    אשתך לא אתה
    מעמדך לא אתה
    גם אדמתך לא אתה
    אתה פשוט
    זלמן.


    זלמן שאל את אביו החולה
    "איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?"
    "אתה הבן שלי" אמר האב החכם
    ועצם את עיניו לעולם.

    האבא נטמן בחלקת אדמתו
    לנכדו קלמן נתנו את שמו
    וזלמן נשאר עם אותה שאלה
    ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:
    זלמן אתה זה ששואל
    זה שתמיד מתבלבל
    בין מה ששלך למי אתה
    ובין עבודתך למהות עולמך
    זלמן זה לא אתה
    מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?
    אתה לא רכושך
    לא הצלחה
    אתה לא סביבתך
    אפילו לא שאלתך
    אתה פשוט זלמן.

    השיר המלא באתר שירונט

    מופיע בדפי לימוד:

  • אמריקה

    אמריקה
    מילים ולחן: אריאל הורוביץ

    הו ילד של אמא אולי הגיע הזמן
    לנתק את החבל לנשום לבד חמצן?
    היא את המוח שוטפת - את הכיס ממלאת
    את ידך מכופפת - איך תוכל להימלט?

    היא אם ריקה - אמריקה

    היא ייצרה את הנעל שאתה בה הולך
    ואתה לא יודע שכל הזמן אתה דורך
    על אלפי ילדים שבעולם השלישי
    במפעליה עובדים בלי יום אחד חופשי

    היא אם ריקה - אמריקה

    היא אותך מחנכת היא מצפון העולם
    היא תמיד מחייכת והנימוס שלה מושלם
    את האדום היא השמידה - את השחור שיעבדה
    על הצהוב היא הורידה את הפצצה המחרידה

    היא אם ריקה - אמריקה

    הו ילד של אימא - חשבת מה יקרה
    כשפתאום ייגמר לה מהסידור הזה?
    איך תחייה את חייך ותצא אל הקור
    כשאתה כל ימיך מתחת לסינור?

    היא אם ריקה - אמריקה

    למנחה – מומלץ מאוד
    לצפות בסרטון של השיר - אמריקה (אם ריקה) – אריאל הורוביץ.

    מופיע בדפי לימוד:

  • מר אל, כאן אנה


    למה רצה מר אל לנוח ביום השביעי? פתחה.
    - אני חושב שלא נשארו לו כוחות אחרי שבוע של עבודה קשה, עניתי.
    - לא, הוא לא נח בגלל שהיה עייף.
    - מה - לא? אני מתעייף רק מהמחשבה על כל שעשה.
    - בטח שלא, הוא לא היא עייף.
    - לא?
    - לא. הוא המציא את המנוחה.
    - אה, זה מה שהוא עשה, מה?
    - כן, וזאת היצירה הכי גדולה שלו. המנוחה. מה לפי דעתך היה בעולם לפני היום הראשון של מר אל?
    - תהו ובהו אחד גדול. אני חושב?
    - נכון, ואתה לא מסוגל לנוח במקום שיש בו תוהו ובוהו אחד גדול, מה?
    - אני חושב שלא, טוב. אז מה?
    - אז אחרי שהוא התחיל לעשות את כל הדברים ההם, נהיה קצת פחות תוהו ובוהו בעולם.
    - מתקבל על הדעת, הנהנתי.
    - אחרי שמר אל גמר הכל. את כל מלאכתו, אשר ברא אלוהים לעשות, כבר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם, ואז אפשר לנוח, ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם

    (מתוך מר אל, כאן אנה/ פין)

    מופיע בדפי לימוד:

  • חזון איילון

    וּבַחֲלוֹמִי וָאֵרֵא אֶת מִגְדַּל עַזְרִיאֵלִי נוֹטֶה יָמִינָה
    כְּמָט לִנְפֹּל
    וְהָיָה דְּבַר אֲדוֹנַי אֵלַי בְּלָה-גַּרְדִּיָּה, אֲדָר, תָּיו
    שִׁין נוּן טֵית בְּנָסְעִי מִקֶּדֶם צָפוֹנָה.ַּהֲלָכָה נִגְלָה לִי שֵׁנִית וּבְיֶתֶר שְׂאֵת הַיָּמִין
    בּוֹהֵק כֻּלּוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ בְּמַרְאַת הַצַּד
    וְהָיָה כְּעֵץ בָּרוּחַ מִתְנוֹדֵד
    כְּטוּרָא נְטוּיָה עַל הָעִיר וְעַל הַחֲלוּמִים הַחֵרְשִׁים
    שֶׁסְּבָבוּהָ, אוֹי מְשׁוֹטְטֵי קַנְיוֹן, מְפֻטְּמֵי יָטְבָתָה
    הַשּׂוֹבְעִים בַּחֲלוֹנוֹת הָרַאֲוָה.
    בַּשְּׁלִישִׁית נְשָׂאַנִי חֲלוֹמִי לִרְחוֹב הֶחָרָשׁ
    רְחוֹב הַלְּבֵנִים וְהַחֹמֶר, מִשָׁם רְאִיתִיו שׁוּב בְּתַקְרִיב
    מִתְנוֹסֵס נוֹרָא הוֹד, אֵין זֹאת כִּי יָרַד אֱלֹהִים כְּבָר לִרְאוֹת
    אֶת הַחֲלוֹנוֹת הַמְּחַקִּים אֶת שָׁמָיו.
    וְהָרוּחַ מַצְלִיף בַּמִּגְדָּל לְבָקְּעוֹ וּמַרְאֵהוּ
    כִּקְלַף הַ"מִּגְדָּל" בַּחֲפִיסַת הַטָּארוֹט,
    קָדְרוּ הֶעָבִים עַל רֹאשׁוֹ בְּקָרְסוֹ עַל קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת
    עוֹדִי נִשָּׂא אֶל קוֹמַת הַגַּג לַפּוֹעֲלִים הַזָּרִים שָׁם
    חִיל וּרְעָדָה אֲחָזוּנִי, פִּיזְדָּמָטִי אָנוּ נִתְלִים בַּפִּגּוּמִים
    כִּי נִבְלְלָה כְּבָר שְׂפָתֵנוּ וְנָפוּץ לְכָל עֵבֶר, אוֹי מָה שֶׁיָּגֹרְתִּי
    חֲלוּמִים חֵרְשִׁים בְּמִגְדְּלֵי הַשָּׁלוֹם
    הֵילִילוּ הֵילִילוּ.

    (אגי משעול)

    מופיע בדפי לימוד:

  • הורה נדלנים

    מחבר/מראה מקום: קובי אוז


    עוד נדהר על הכרמים עם טרקטורון
    ונגדע את הגפנים נשים בטון
    הורה הורה נדלים
    הורה נצלנים
    הורה חמדנים

    עוד נרוצה אל שדות של תעופה
    עוד נשוב אל המושב לעוד טיסה
    הורה הורה נתב"גים
    הורה ג'ט-לגים
    הורה עסקים

    ואי-אפשר...
    ואי-אפשר לחזור אחורה
    אווו הורה

    פזמון: ווספריטי לנצח
    וזה הלב שמתרוצץ בתוך קניון
    וזה הראש שמתפוצץ בתוך שעון
    התקרנפה לי כבר כל החיבת ציון
    והם עמדו, והם עמדו לחזור אחורה
    אווו הורה

    כמו תמיד להפריט טת הפרטים
    כמו תמיד להפריס את הפרסים
    הורה הורה זכיינים
    הורה עסקנים
    הורה בכיינים

    כל פרדס, חורשה הם גן של אירועין
    כל די-ג'יי וכל חתן על החופין
    הורה הורה ועדים
    הורה זיקוקים
    כל שנותר לנזקקים

    לתמיד...
    לתמיד לחיות בג'ורה
    אווו הורה

    ווספריטי לנצח
    וזה הלב שמתרוצץ בתוך קניון
    וזה הראש שמתפוצץ בתוך שעון
    התקרנפה לי כבר כל החיבת ציון
    והם עמדו, והם עמדו לחזור אחורה
    אווו הורה

    ואי-אפשר...
    ואי-אפשר לחזור אחורה
    אווו הורה

    מופיע בדפי לימוד:

  • אדישות

    מחבר/מראה מקום: רז קרופפלד

     
    א.    דורך על קרקע קשה
    עזובה היא הארץ
    אשה
    נעדרת כל רגש
    תחושה
    שאינה מקשיבה
    רק הופכת היא
    ומקשיחה, מכחישה
    את גבה מכופפת
    לקול נעלי הכבישה
     
    ב.    אנשים רעי לב
    נערים הם בעצם
    עוורים מגודלים מהלכים
    לא שומעים את קולה
    משחקים בפיסות אדמה
    נדל"נית אדישה
    נאטמת בקצב
    נסתמת בעצב.

    ג.    הולך משתאה
    מצמצם את עיני
    משתדל לא לראות
    לא להיות משונה
    מחייך כשצריך
    משתתף במסיבת זוללי
    הבשר במחירי סוף עונה
    לועס בבושה
    מברך בלחישה.
     
    ד.    מחפש את חלקת השלוה
    המקום בו שוררת
    אחווה
    צניעות מבוררת
    ללא מריבה
    ללא שכחת כל דבר
    שהיה פעם חי או שמר
    בקרבו בתוכו איזה
    סוג משונה מיוחד של
    אוצר

     

    מתוך החוג לבישול

  • תכשיטי זהב וצעצועי פלסטיק

    מחבר/מראה מקום: קובי אוז

    קובי או נזכר בבר המצווה שלו - כשהעדיף צעצועי פלסטיק גלובאליים על-פני תכשיטי הזהב העתיקים של סבא. אחרי שנים הוא מבין שהגלובליזציה נלחמה עליו וניצחה והוא שב לתרבות הייחודית ועושה תיקון:

    תכשיטי זהב וצעצועי פלסטיק. 

  • כולנו עבדים של מישהו

    מחבר/מראה מקום: ברי סחרוף, 'נגיעות'

     

    על נהר אספירין ישבנו 

    במקומות המוכרים 

    לא שומעים לא רואים 

    כאילו אנחנו אוויר 

    עוד מעט ייגמר הסרט  

    בקרוב המציאות 

    התמונה מטושטשת 

    והצליל לא ברור

     

    כי כולנו עבדים אפילו 

    שיש לנו כזה כאילו 

    פותחים פה בגדול 

    ומחכים לעונג הבא 

    כולנו מכורים של מישהו 

    שמבקש עכשיו תרגישו 

    פותחים פה גדול ומחכים 

    למנה הבאה

     

    חלונות ראווה יפים פה 

    זה הכול למכירה 

    גם אנחנו תלויים 

    עם פתקי החלפה 

    אז מה נעשה עם הכעס הזה 

    מה יהיה עם הקנאה 

    כולם רוצים להיות חופשיים

    אבל ממה אלוהים ממה?

     

    מופיע בדפי לימוד:

שירה ואמנות