חברים לדרך

חגים לאומיים: מקורות

  • עשרה דברים נאמרו בירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, בבא קמא, פב, ע"ב

    עשרה דברים נאמרו בירושלים:
     אין הבית חלוט בה
    ואינה מביאה עגלה ערופה
    ואינה נעשית עיר הנדחת
    ואינה מטמאה בנגעים
    ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות
    ואין עושין בה אשפתות
    ואין עושין בה כבשונות
    ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים
    ואין מגדלים בה תרנגולין
    ואין מלינין בה את המת
    ... וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות מפני אהל הטומאה ומשום דלא ליתזקו עולי רגלים ואין עושין בה אשפתות משום שקצים ואין עושין בה כבשונות משום קוטרא ואין עושין בה גנות ופרדסין משום סירחא ואין מגדלין בה תרנגולין משום קדשים ואין מלינין בה את המת

  • נקיון ירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, בבא מציעא, כו, ע"א

    שוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום.

  • שווקים בירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, ערובין קא ע"ב

    דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה.

    בבלי, מגילה כו ע"א: מעשה בבית הכנסת של טורסיים [רש"י: צורפי נחושת] שהיה בירושלים...


    [בירושלים היתה הפרדה בשווקים לפי המלאכות- מלאכה עם ריח רע וכד' היתה מופרדת משאר המלאכות]

חז"ל


  • המטאטאים 1

    מחבר/מראה מקום: עלי תמר

    רבי אברהם יעקב מסדיגורא היה נוהג לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום חג העצמאות, ולומר הלל בציבור. וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת בית הכנסת, השתלב במעגל ורקד בהתלהבות, והייתה הרגשה שיש לרבי שמחה מיוחדת ביום זה. הוא סיפר לאחד מחסידיו שכשהיה מתגורר בוינה שבאוסטריה בעת הסיפוח הגרמני לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכנסו לשם הנאצים, יימח שמם, והתחילו להתעלל ביהודים ולשים אותם ללעג ולקלס בנוכחות הציבור האוסטרי. היהודים הושפלו ארצה והוכרחו לנקות עם מברשות את רחובות וינה, כשסביבם צהלו חיילי הס"א הנאצים וההמון המגחך.

    הם משכו גם את רבי אברהם כדי לבזותו, ובתור רבם של היהודים ציוו עליו לנקות את הרצפה. נתנו לו מטאטא גדול לטאטא, ובתוך העבודה וקריאות הלעג והשנאה אמר הרבי: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי, שאם אזכה להינצל ולעלות לארץ-ישראל, אטאטא שם בשמחה את רחובותיה". ושוב תחבו לו דגל נאצי ביד, וכפו אותו לטפס ולקבוע בבניין גבוה את דגל הרשעים עם צלב הקרס. תוך כדי מעשה שב הרבי ואמר בליבו: "ריבונו של עולם, אני אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל". ואכן, הרבי הצליח לעלות ארצה בשנת תרצ"ט 1939, ורצה לקיים את דברו. מה עשה? ביום העצמאות היה קם בשעה שלוש לפנות בוקר, לקח מטאטא גדול וטיאטא את הרחובות שליד ביתו. ושוב, לקח את דגל ישראל ביום העצמאות, וקבעו על הגג בשמחה והתלהבות.

  • המטאטאים 2

    מחבר/מראה מקום: שלומי פרלמוטר

    כל זה מתרכז ביום העצמאות, שבו נהוג לצאת לטבע ולבטא את הקשר לארץ. זה קשר פשוט שכולם מרגישים, לא רק ציונים, לא רק ירוקים ושוחרי איכות הסביבה. אדרבה, זה יכול ליצור חיבור של שותפות ערכית והבנה בין כל הציבורים בישראל: חרדים, דתיים וחילוניים, ציונים ופוסט ציונים מימין ומשמאל, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים. כולם יכולים להתאחד בקלות סביב הרצון 'לעבדה ולשמרה'. כולם היו רוצים לראות את הארץ נקייה, ועם מעט תשומת לב והפניית התודעה והחינוך 'בטקס ניקיון' משפחתי כזה לזכר הרבי עם המטאטא, אפשר לעודד אנשים לנקות אחריהם, ולא ללכלך את הארץ שלנו בגסות בהמית ובערימות אשפה מכוערת ומזהמת דווקא ביום חגה, יום העצמאות.

    מתוך המטאטאים- הצעה ליום העצמאות

  • ירושלים לא נתחלקה לשבטים

    מחבר/מראה מקום: הדס ילינק


    ירושלים  לא שייכת לאף שבט ובכך בעצם היא שייכת לכולם.
    לאף אחד אין בעלות על המקום, על הקדושה בעיר, על המשאבים הקיימים בה.
    לכולם יש אחריות על אופי העיר. לדורם ולדורות הבאים.
    ירושלים היא עיר שתובעת התייחסות אחרת משאר הערים.

  • מיחזור פסולת של המקדש

    מחבר/מראה מקום: משנה, יומא ה,ה

    שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון על יסוד דרומי; אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ומועלין בהן.

  • לרפא עולם שבור

    מחבר/מראה מקום: יונתן זקס

    היהדות שומרת על חלום עתיק שעדיין מדבר אל ליבנו. לרפא את מה שאחרים השחיתו, לתקן את מה שאחרים קלקלו, לגאול את הרוע בהפיכת האנרגיות השליליות שלו לטוב: אלה הם מאפייניה של אתיקת האחריות, שנולדה מתוך האמונה הרדיקלית שאלוהים קורא לנו לממש את החופש שלנו ולהיות לשותפיו במלאכת הבריאה. לטעמי, זהו חזון המאשר את החיים: זהו האומץ להסתכן בנטילת אחריות, ויחד עם אלוהים להיות יוצריו של העולם שאמור להיות.

    מתוך  יונתן זקס, לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות (ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2010),  עמ' 340.

  • לזכור

    מחבר/מראה מקום: זכור, יוסף ירושלמי, הוצאת עם עובד, 1989

    "אם אמנם אבי ההיסטוריה היה הרודוטוס, הרי אבות המשמעות שבהיסטוריה  היו היהודים. רק בישראל ולא בשום עם מלבדו נתפס הציווי לזכור כמצווה דתית לעם כולו".

    מופיע בדפי לימוד:

  • אדם עם שורשים וכנפיים

    מחבר/מראה מקום: אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי

    היה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות שאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

    מופיע בדפי לימוד:

הגות


  • אלון עתיק בליפציג

    מחבר/מראה מקום: אמוץ דפני, באתר צמח השדה

    אַלּוֹן עַתִּיק, אַלּוֹן רַב שָׁנִים 

    מוֹנֶה שְׁנוֹת אָבוֹת, מוֹנֶה שְׁנוֹת בָּנִים. 

     

    דָּבָר מִמֶּנּוּ לֹא נֶעֱלַם 

    רַק שְׁנוֹת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם. 

     

    אַלּוֹן שַׂב צַמֶּרֶת וּפֹארוֹת 

    עָצַם עַיִן בְּלִיקּוּי הַמְּאוֹרוֹת. 

שירה ואמנות