חברים לדרך

הלכות שכנים: מקורות

  • לפני עיוור

    מחבר/מראה מקום: ויקרא י"ט, י"ד

    לפני עיוור לא תיתן מכשול

  • ואהבת לרעך כמוך

    מחבר/מראה מקום: ויקרא י"ט, י"ח

    ואהבת לרעך כמוך

  • דיני נזיקין מהתורה

    מחבר/מראה מקום: שמות, פרק כא, פסוקים לג-לד

    לג וְכִי-יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי-יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל-שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. לד בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ.

תנ"ך


  • גזל רשות הרבים

    מחבר/מראה מקום: תוספתא בבא קמא, י, ח

    הגוזל את הרבים חייב להחזיר לרבים. חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו; הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזלן.

    מופיע בדפי לימוד:

  • מטרד הרעש

    מחבר/מראה מקום: משנה מסכת בבא בתרא פרק ב, משנה ג

     לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין, תחת אוצרו של חברו; ולא רפת בקר.  באמת, ביין התירו; אבל לא רפת בקר.  חנות שבחצר--יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.  ועושה כלים, ויוצא ומוכר בשוק; אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן, לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחיים, ולא מקול התינוקות.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הרחקת שובך מן העיר

    מחבר/מראה מקום: גמרא בבא בתרא דף כג עמוד א

     מרחיקין את השובך מן העיר חמישים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח

    מופיע בדפי לימוד:

  • הלכות שכנים

    מחבר/מראה מקום: בבא בתרא פרק שני, משנה א

    לא יחפור אדם בור סמוך לבור של חברו ולא סיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת כובסין א-לא אם כן מרחיק מכותל חברו שלושה טפחים וסד בסיד .

  • מחבר/מראה מקום: משנה, מסכת בבא קמא, פרק ג, משנה א ,ג

    א. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו--חייבין לשלם;

    ב. המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושיברה--פטור; ואם הוזק בה, בעל החבית חייב בנזקו.  נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה--חייב.  רבי יהודה אומר, במתכוון, חייב; ושאינו מתכוון, פטור.

  • אחריות ושותפות האדם בעולם

    מחבר/מראה מקום: מדרש רבה, מהדורת מרגוליות, ויקרא ד, ו

    תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.

    אמרו לו חביריו: למה את עושה כן? אמר להן מה איכפת לכם? לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: מפני

    שאתה מיציף עלינו את הספינה.

חז"ל


  • הלכות שכנים ברמב"ם

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה א

    מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו, אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, א ואפילו על ידי הרוח מצויה שכל א-לו כמי שהזיקו בחציו הן.

  • אני או חברי?

    מחבר/מראה מקום: ריב''ש סימן קצ''ו

    אין לו להציל היזק עצמו בהיזק חברו.

חכמי ימי הביניים


  • שימוש ברשות הרבים

    מחבר/מראה מקום: הבן איש חי הלכות, פרשת כי תצא אות טו

     הבונה ביתו אע"פ שהוא רשאי להניח העפר והאבנים ברשות הרבים כפי מנהג המדינה עכ"ז עפר ואבנים שאין לו צורך בהם בעבור הבנין וסופו לפנותם אל יניחם זמן הרבה שיכשלו בהם עוברי דרך, אלא יפנה אותם מיד ולא יאמר אדם מי מונע אותי ומי טוען כנגדי ומי רואה אותי אם אזרוק נבילה או דבר סרוח לרשות הרבים בלילה בחשיכה, אלא באמת צריך שיהיה האדם דיין לעצמו וישים מורא שמים על פניו וידע כי על הכל יביא האלהים את האדם במשפט אמרו חז"ל מעשה באדם אחד שהיה מסיר אבנים מתוך חצירו וזורקן לרשות הרבים, פגע בו חסיד אחד אמר לו למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך, לגלג עליו אותו בעל הבית שהוא רואה החצר שלו ורשות הרביםאינו שלו, אח"כ לא היו ימים מועטים ונצרך אותו אדם למכור חצירו ומכרו והלך באותו מבוי ונתקל באותם אבנים עצמם שסיקל בידו ונפל לארץ, אמר יפה אמר אותו חסיד ולכך צריך ליזהר מאד בדברים אלו וטוב לו.

    מופיע בדפי לימוד:

  • רשות הרבים-הרשות שלך

    מחבר/מראה מקום: הרב קוק, אוצרות הראיה, מכרוזי הראי"ה 18


    האומר מלה של החסיד הקדמון, אשר השכיל להביע שדוקא רשות הרבים הוא גם לגבי היחיד הרשות שלך האמיתי, לעומת מה שהרשות היחיד הוא באמת רשות שאינו שלך? (בבא קמא דף נ) זה חוק עולם שהוא מחויב להיות חקוק על לוח כל לב מישראל, ההולך ומתקבץ אלינו לשם בנין ארצנו ותחית עמנו.

    מופיע בדפי לימוד:

  • אסור ומותר ברשות הרבים

    מחבר/מראה מקום: הרב משה פיינשטיין 'אגרות משה' (חלק אורח חיים ה, סימן כח, סעיף י)

    הרי מדיני תורה יותר אוסרין מדיני האומות, שהרי אסור לרוץ ברשות הרבים ואף לא לעמוד ואסור מלהשתמש בכל דבר המונע לרבים מהלוך... על כל פנים רשות הרבים אינו מקום שרשאי כל אדם לעשות בו מה שרוצה אלא אדרבה אינו רשאי לעשות בו כלום, ומדין התורה יש עוד יותר להחמיר ממה שמחמירין מצד חוקי המדינה'. בהמשך דבריו מסביר הרב פיינשטיין שמלבד הליכה ברשות הרבים, כל דבר שנוח לציבור שיעשה מותר לעשות בה, כגון נהיגה ברכב, חנית רכב בצידי הכביש וכיוצ"ב.

  • חניה ברשות הרבים

    מחבר/מראה מקום: שו"ת 'משנה הלכות' לרב מנשה קליין, ירושלים תשנ"ח, חלק ד, סימן רכו

    על שימוש במדחן – חניה: 'הנה רחוב העיר הוא רשות רבים וכל מי שרוצה לעמוד שם בלי רשות אסור לעמוד בו יותר מהצריך לו לצורך משאו או הליכתו ככל שאר בני העיר. אלא שנבחרי העיר עם המושל שהוא הראש העיר החליטו ליתן רשות השתמשות וזכות לעמוד בזמנים ידועים ברחוב העיר בעד תשלום שכר... 'היו לי הרהורי דברים באנשים שיש להם מכונית ולא מצאו מקום ליכנס עם המכונית ומעמידים המכונית ברחוב במקום אשר אסור מדינא לעמוד שם לבד ממה שעוברים בזה על דינא דמלכותא דינא יש בזה עוד איסור של גזל הרבים כיון שהרחוב שייך לכל העולם והוא גוזל מהם  ופלא שהעולם לא נזהרים בזה כי קשה גזל הרבים'...'וצריך עיון מאוד מדוע סמכו אפילו שומרי התורה שמניחין המכונית נגד החוק'.

  • מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש ויקרא פרשת קדשים פרק יט פסוק יח

    ואהבת לרעך כמוך אני ה'. זה כלל מסכם לכל התנהגותנו החברתית - בדיעות, במלים ובמעשים...
    "ואהבת לרעך כמוך": אדם שלם מבחינה רוחנית ומוסרית לא יבדיל בין שלום רעהו לבין שלום עצמו; כי הסיבה המביאתהו לדרוש את שלום עצמו - היא גם המביאתהו לדרוש את שלום רעהו. כי גם אהבתו את עצמו איננה אלא הכרת חובה; הוא רואה בעצמו רק את יציר כפיו של ה'; וה' הפקיד את צלמו בידיו; ועליו להביא אותו לאותה שלמות גופנית, רוחנית ומוסרית, שה' הועיד לו כרצונו; למען אותה שלמות ה' הביאו לחיי חלדו ונתן לו הוראות בתורתו. ומתוך אותה הכרת חובה הוא אוהב את שלום רעהו; הוא אוהב בו את יציר כפיו של ה', שנברא כמוהו בצלם א-להים; ובאהבתו לבריות הוא מבטא את אהבתו למקום: "אוהב את המקום ואוהב את הבריות" (אבות ו, א)..
    ידוע מאמרו של הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד". היתה זו תשובתו לאותו נכרי, שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת. והוא הוסיף לתשובתו את ההערה: "זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא - זיל גמור" (שבת לא ע"א). ואכן מאמר זה רק מבטא דרך שלילה את האמור בתורה כמצווה חיובית. "השנוי עליך אל תעשה לחברך": הרי כאן שוויון גמור לכל - כעיקרון מנחה לכל פעולותינו; על - פי זה נדרוש את שלום רענו כשלומנו; נהפוך אנוכיות ואהבה עצמית לאהבת ריע ולשמירת כבודו; נלמד לאהוב ולכבד כל נברא בשוויון גמור עמנו. אכן מושג "חברך" במשמעותו הרחבה כולל כל נברא, ולא רק כל אדם; ובמשמעות רחבה זו הרי כאן באמת תמצית כל התורה. שהרי זו כל כוונת התורה: היא מרחיקה אותנו מכל "סני": מכל המתנגד באיבה לשלומנו ולשלום כל נברא שבחברתנו. אך יחד עם זה היא גם מורה לנו מהו "סני"; מהו המסכן את שלומנו ואת שלום העולם; לבל נסמוך על שיקול דעתנו הסובייקטיבית, על הרגשתנו הכיהה המוגבלת - האנושית; אלא נקבל מהתורה את קנה - המידה, שנתגלה בחכמת ה' ובתבונתו. וזה "פירושו" של "עלך ועל חברך סני", והוא המתבקש להיות נלמד מהתורה. כך פירש רש"י שם: "אידך, שאר דברי תורה, פירושה, דהא מלתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי, זיל גמור ותדע".
    אולם המוסר כך את מאמרו של הלל: "אל תעשה לאחרים דבר, שאינך רוצה שיעשוהו לך" - סופו שיהפוך את דברי הלל למאמר של חכמת חיים: "אם אינך רוצה שאחרים יריעו לך - גם אתה אל תרע להם; כי אלימות גוררת אלימות, עוול גורר עוול, ומי שאינו רוצה שיעשו לו עוול, אל יעשה עוול גם הוא". אך האומר כן, לא די שלא מסר מאמר של תורה - אלא לא אמר דבר בעל ערך "מוסרי" כל שהוא; כל דבריו אינם אלא פקחות הרואה את הנולד; ואנוכיות השוקלת טובה עצמית הפכה לו ליסוד כל מעשה אנושי..

  • להרחיק יותר

    מחבר/מראה מקום: שולחן ערוך חושן משפט סימן קנה סעיף כא

    יש מי שאומר שלא אמרו די בהרחקת ששה טפחים בין בור לבור סגי, א-לא בארץ הרים, אבל במקום דרפיא ארעיהו צריך להרחיק יותר. לפיכך צריך להרחיק בית הכסא מבור חבירו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר מלחות בית הכסא לבור, ולרווחא דמלתא ירחיק חמשים אמה. הגה:  ויש מי שחולקין על זה (מרדכי פ"ק דב"מ ופ' לא יחפור). וכל מקום שמזיק צריך להרחיק עצמו,  אפילו היה רשות הרבים מפסיק בין הבתים, כגון שתי חצרות בשני צדי רשות הרבים, אפילו הכי צריך להרחיק (בית יוסף בשם הרשב"א).

חכמי הדורות האחרונים


  • הרחקת מזיקים ומזהמים

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה א


    מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו, אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלו כמי שהזיקו בחציו הן.

    מופיע בדפי לימוד:

  • לפני עיוור לא תיתן מכשול

    מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש ויקרא פרשת קדשים פרק יט פסוק יד

    ולפני עור לא תתן מכשל . עלינו להיות זהירים במעשינו ובדברינו - לבל יסכנו את שלום ריענו מבחינה חומרית או מוסרית. לא רק סומא מבחינה גופנית קרוי עוור; אלא כל מי שנתעוור מבחינה רוחנית או מוסרית, כל מי שנסתנוור מחמת תאווה - אף הוא בכלל עוור. ולפיכך לא רק השם אבן בדרכו של סומא, אלא כל המשיא עצה שאינה הוגנת (עי' תורת - כהנים) - המושיט דברים שאפשר להשתמש בהם לעבירה, כגון מושיט כוס יין לנזיר (עי' פסחים כב ע"ב); מוכר נשק לחשודים (עי' עבודה - זרה טו ע"ב); מוכר בגד שאבד בו כלאים, ונמצא מכשיל את הקונה שלא מדעתו (עי' שם סה ע"ב) וכל כיוצא באלה - כל המחזיק ידי עוברי עבירה במעשה או במחדל (רמב"ם הל' רוצח פי"ב הי"ד); המתגרה באדם, עד שהלה שוכח את עצמו מרוב כעס, כגון המכה את בנו גדול (עי' מועד - קטן יז ע"א; קידושין לב ע"א) - כל אלה עוברים על איסור זה. נמצאת אומר: עלינו להיות זהירים בכל התחום הגדול של שלומו החומרי והמוסרי של ריענו. נקדיש לו את מלוא זהירותנו ותבונתנו - לבל יעשה מעשים באשמתנו, שיינזק בהם מבחינה חומרית או מוסרית:
    ויראת מא-להיך אני ה'. נדע, שלא שופט בשר ודם יביאנו במשפט על כל אלה; אלא נראה עצמנו עומדים מול פני ה', שעיניו משוטטות בכל. מתוך שכבודו מלא עולם, נשגיח על עצמנו, ונהיה זהירים לדקדק במעשינו. "והרי הדבר מסור ללב שנאמר ויראת מא-להיך אני ה'"

  • הרחקת נזקים

    מחבר/מראה מקום: הרב עזרא בצרי, דיני ממנות, חלק ב', עמ' שעו, הערה 9

    והנה דין זה (של הרחקת נזיקין) לצערנו הרב מזלזלים בו והרבה אנשים נגרם להם נזק כידוע, ואפילו קצור ימים, ה' יצילנו, כידוע מפי הבקיאים בזה, ויש להתריע על כך. ובפרט העוסקים בצרכי ציבור, שעליהם מוטלת האחריות בדבר ואין לעבור על כך בשתיקה. בפרט מפעלים חדשים יש לבדוק היטב מה מידת הנזק העלול להגרם לציבור ולא לאשר הקמת מפעל עד שיתקיים בו כהלכה דין הרחקת הנזק, והקמת מתקנים לקליטת הפסולת שלא תזיק לסביבה

  • עץ סרק

    מחבר/מראה מקום: הרב יצחק אייזק ספרין, מובא בספרו של מרטין בובר, Tales of the Hasidim: The Later Masters

    רבי יצחק אייזיק אמר, "המוטו של החיים הוא 'תן וקח'. כל אדם צריך להיות נותן ומקבל. מי שלא עושה כן, דומה לעץ סרק".

    עץ סרק הוא עץ שאינו מייצר פירות כלל וכלל. רבי יצחק אייזיק מלמד אותנו מסר לחיים: כפי שהעץ נותן פרות ומקבל הזנה מהאדמה, כך גם בני האדם צריכים לקבל מהעולם מסביבם אך גם להעניק לאותה סביבה שממנה הם מקבלים.

הגות