חברים לדרך

מקום האדם בעולם: מקורות

  • קהלת - העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

    ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.  ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי.  י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי מִכָּל-עֲמָלִי.  יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
    (קהלת, ב, ד- יא)

    מופיע בדפי לימוד:

  • בריאת האדם בראשית ב


    ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.  ט וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. ... טו וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  טז וַיְצַו ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.  יח וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.  יט וַיִּצֶר ה' אֱלֹקים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.  כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.  כא וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  כב וַיִּבֶן ה' אֱלֹקים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.  כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.  כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

    (בראשית פרק ב)

    מופיע בדפי לימוד:

  • בריאת האדם בראשית א

     
    א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ...
    כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  כט וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  לא וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.  {פ} (בראשית פרק א)

    מופיע בדפי לימוד:

  • צלם אלוהים

    בראשית א, כז':

    ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם.

    מופיע בדפי לימוד:

תנ"ך


  • בשבילך בראתי

    מחבר/מראה מקום: קהלת רבה, ז

    "ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15). "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי , שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך"  

    מופיע בדפי לימוד:

  • בשבילי נברא העולם

        משנה סנהדרין ד, ה:

    לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך; ושלא יהיו המינין אומרים: הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • מעשי בשר ודם נאים הם

    מחבר/מראה מקום: תנחומא, תזריע ה'

    שאל טרונוסרופוס הרשע את ר' עקיבא:
    איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?!
    אמר לו: של בשר ודם נאים.
    אמר לו טרונוסרופוס: הרי השמיים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?
    אמר לו ר' עקיבא: לא תאמר לי בדברים שהם למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהם, אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם.
    אמר לו: למה אתם נימולים?
    אמר לו: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך: מעשי בשר ודם הם נאים משל הקדוש-ברוך-הוא.
    הביא לו ר' עקיבא שיבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשי הקדוש-ברוך-הוא ואלו מעשה בשר ודם- אין אלו נאים?
    הביא לו אניצי פשתן וכלים מבית שאן, אמר לו: אלו מעשה הקדוש-ברוך-הוא ואלו מעשה בשר ודם- אין אלו נאים?
    אמר לו טרנוסרופוס: הואיל והוא חפץ במילה, למה אין הוולד יוצא מהול מעי אמו? אמר לו ר' עקיבא: ולמה שררו יוצא עמו- לא תחתוך אמו שררו?
    .

    מופיע בדפי לימוד:

  • דור המבול כפוי טובה

    המדרש  רואה בדור המבול דור שחטא בהיבריס כנגד הטבע וסדרי העולם, ומתוך-כך חטא בגאווה אנושית מוגזמת כלפי הקב"ה:


    תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה. אמרו: כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי, בה אני דן אותן שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים.

    (ילקוט שמעוני, בראשית ח, רמז נח)

     

     

  • מוריד הגשם

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי ,תענית כד ע"א

     [מתורגם]:
    "רב הזדמן למקום אחד.
    גזר תענית ולא בא המטר.
    ירד לפניו שליח הציבור.
    אמר `משיב הרוח` - נשב הרוח
    אמר `מוריד הגשם` - בא המטר.
    אמר לו: מהם מעשיך?
    אמר לו: מלמד דרדקים אני ומלמד מקרא לבני עניים כבני עשירים, וכל מי שאינו יכול לשלם, איני לוקח ממנו דבר, וכל מי שמתרשל, יש לי בריכה של דגים, ואני משחד אותו בדגים ושולח לו ומפייס אותו עד שבא וקורא".

    מופיע בדפי לימוד:

  • יתוש קדמך!

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א


    אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? ... שאם תזוח דעתו [של אדם] עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר: כדי שיכנס [האדם] לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחיו .

    מופיע בדפי לימוד:

  • וירדו בדגת הים


    ורדו בדגת הים אמר רבי חנינא אם זכה 'ורדו' ואם לאו ירדו. אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא 'בצלמנו כדמותנו' 'ורדו' את שאינו בצלמנו כדמותנו' ירדו.

    (בראשית רבה ח' יב)

    מופיע בדפי לימוד:

  • ארץ אדם מטר


    אמר ר' שמעון בן יוחי ג' דברים שקולים זה בזה ואילו הן ארץ ואדם ומטר, אמר ר' לוי בר חייתה ושלשתם מן שלשה אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ ואם אין שניהם אין אדם.

    (בראשית רבה פרשה י"ג)

    מופיע בדפי לימוד:

  • דור הולך ודור בא


    דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת' אמר ר' יהושע בן קרחה לא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד וכי מי נברא בשביל מי ארץ נברא בשביל דור או דור נברא בשביל הארץ לא ארץ בשביל דור אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא לפיכך הוא בולה והארץ על ידי שיא עומדת תפקידיו של הקדוש ברוך הוא לפיכך אינה בולה.

    (קהלת רבא א',ד)

    מופיע בדפי לימוד:

  • אחריות ושותפות האדם בעולם

    מחבר/מראה מקום: מדרש רבה, מהדורת מרגוליות, ויקרא ד, ו

    תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.

    אמרו לו חביריו: למה את עושה כן? אמר להן מה איכפת לכם? לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: מפני

    שאתה מיציף עלינו את הספינה.

חז"ל


  • שירות ותשבחות

    מחבר/מראה מקום: ילקוט שמעוני, תהלים תתפ"ט

    "אמרו חז"ל על דוד מלך ישראל, בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:"יש ברייה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני?"
    באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו: "דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלושת אלפים משלים, שנאמר" וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמישה ואלף".
    ולא עוד אלא שאני עוסקת במצווה גדולה, וזו היא המצווה שאני עוסקת בה:  יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים, ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני."..

    מופיע בדפי לימוד:

  • בשעה שיתבונן האדם במעשיו

    מחבר/מראה מקום: הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ב

    והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי"  (תהילים מב,ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא ברייה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה). ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם. כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • לכם יהיה לאכלה

    מחבר/מראה מקום: פירוש רש"י על בראשית א פסוק כט

    פסוק כ"ט:
    הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע...

    רש"י:
    לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. וכשבאו בני נח, התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל:

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי ימי הביניים


  • התהוות העולם והיחס לבריאה

    מחבר/מראה מקום: אגרת הרבי מליובאוויטש ליצחק בן צבי י"א ניסן תשט"ז

    שר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי.

    כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.

    רבות שמעתי על כ', תכונות נפשו ומדותיו ועל יחסו לקדשי עם ישראל המסורתיים.

    ובתקופתנו זו ניתנו לכ' אפשרויות מיוחדות, בדוגמת האמור לעיל, בהשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, השפעה היכולה להביא תוצאות מרחיקות לכת, וביחוד - בשמירה על צביונו האמתי של עמנו אשר נהי' לעם בקבלת התורה, והיא היא חוט השני העובר דרך כל תקופות קיום עמנו ומאחדן, אף כי במשך זמן זה כמה אומות, אומות בעלות תרבות מפותחת ביותר, מושלות בכיפה וכו' נתחייבו כלי' ולא היתה להם תקומה, וישראל נופלים ועומדים - על ידי הקישור עם בורא העולם ומנהיגו - ואומר כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מדרש תנחומא, פ' נצבים).

    ואם בכמה תקופות מוכרח הי' גיוס כל כחות בני ישראל לשמירה ולהגנה על התורה ומצותי' - סוד קיומו של עם ישראל - בתקופתנו לא כל שכן, תקופת הרת עולם ותקופת משבר ונסיון, מהנסיונות הכי גדולים, של עמנו ישראל. ואלו העשירים ביכולת ואפשריות, אשר מתאים לזה גם אחריותם גדולה פי כמה, חובתם חוב קדוש וגם זכותם לנצל את האפשרויות במילואן להגן על הקדוש לעם ישראל היא תורתנו הנצחית ומצוותי', ובפרט בפלטין של מלך היא הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכיון שהועמס תפקיד זה בודאי ניתנו מראש כל הענינים הנדרשים למילוי התפקיד במילואו, אלא שרצון הבורא הוא שיהי' זה בבחירה - ובחרת בחיים.

    מופיע בדפי לימוד:

  • להתבונן בפרטי הבריאה

    מחבר/מראה מקום: רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן תנינא ל"ט

     

    וְעַל כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ בּוֹ הַתְחָלָה וָסוֹף דְּהַיְנוּ הַהַתְחָלָה מִמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת עַד שֶׁנִּתְגַּשֵׁם וְנִתְהַוֶּה בָּזֶה הַתְּמוּנָה וְהַדְּמוּת וְגַם יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים וּבִנְיָן וְקוֹמָה וּדְמוּת וְכוּ', שֶׁל כָּל דָּבָר וְדָבָר לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך עַל יְדֵי זֶה

     

    .

     

  • משפט השימוש בחלב וצמר

    מחבר/מראה מקום: הרב קוק, חזון הצמחונות והשלום

    השימוש בדברים שהם קנינו הטבעיים של בעה"ח, אפילו בשעה שאין האדם נוטל על ידם את חייו מן העולם, כחלב הבהמה הנחלבת וצמרה של הנגזזת, הנה נזרע אור זרוע בתורה האלהית שתצא צמחה בתור ההערה השכלית היותר עדינה, שגם באלה יש צורך לרשמי הדרכה ורגשי מוסר יקרים לאות, שכ"כ יהיו רמים וקדושים עדינים ושלמים החיים עד שההשתררות היתירה באין כל רגשי משפט ומוסר - שהאדם בחולשת אהבת עצמו העוברת כל גבול נגש אל הפרה העניה, ואל הרחל הנאלמה ונוטל מזאת את חלבה, ומזאת את צמרה - לא תתאים עם ההערה השכלית הבאה בעקב התמלאות ההערה התורית שתופיע בעולם, מחוזק ההכרה של דרכי ד' וכבוד שמו, שתתנשא בכח האהבה הטהורה והקדושה.
    ראוי אמנם להכיר שאין כאן פגם מוסרי אם יוקח הצמר מהכבש, בשעה שגם לבעל הצמר, הכבש עצמו, יקל ע"י זה משאו, ועכ"פ לא יצר לו ולא יזיק לו, אבל מגונה הוא כשנוטל אותו להנאתו, בשעה שהבעלים האמתים הטבעיים, הכבש עצמו צריך לו, אז ראוי מצר ההערה השכלית להכיר הדבר בתור גזל משפט הבא רק מתגרת יד התקיף על החלש. וכן הדין עם החלב הנחלב, ראוי ג"כ לתן מקום שתצא במועדה הרשימה הראויה שיש יחש אמנם ללקיחת החלב מבעלי החיים עם לקיחת חייו ובשרו ממנו, דהיינו בשעה ואופן המצערו והמונע ממנו טובה ותועלת עצמית טבעית נאותה לו.

  • העולם נברא בשבילי

    מחבר/מראה מקום: ר' נחמן מברסלב, לקוטי מוהר"ן, ה'

    כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) . נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • לעבדה ולשמרה


    ויניחהו- נתן לו מצות שבת כד"א וינח ביום השביעי.
     לעבדה- ששת ימים תעבוד.
    ולשמרה- שמור את יום השבת לקדשו.

     

    (נתיבות שלום, ר' שלום נח ברזובסקי, נתיבות נועם שבת עמ' סט)

    מופיע בדפי לימוד:

  • לשמרה- מפני האדם!

    רד"צ הופמן ד"ה "לשמרה":


    "לשמרה"- להגן על הגן בפני חיות רעות, שלא תאכלנה את פירות עציו, אשר לא נועדו להן.
    "ויצו... על האדם"- אבל לא רק מפני החיות היה צריך האדם לשמור את הגן, אלא גם מפני עצמו ושכמותו...

    מופיע בדפי לימוד:

  • לעבדה ולשמרה

    פס' טו: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה":

    פירוש הרש"ר הירש ד"ה ויניחהו:


    ה"עבודה" וה"שמירה" האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודת הקרקע; אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו.

    מופיע בדפי לימוד:

  • פירוש השם אדם

    מחבר/מראה מקום: רבי דוד צבי הופמן בפירושו בספר בראשית ב' פסוק ז'

    דעות שונות נאמרו לגבי האתימולוגיה של המלה אדם. דעתו של יוסף בן מתתיהו אדם מלשון אדם, צבע הדם;  אולם הדעה המקובלת היא שהמלה אדם באה מן האדמה, כלומר הארצי, כשם שאנוש פירושו החלש. הרש"ר הירש גוזר את השם מלשון הדום, ופירושו נציגו וממלא מקומו יתברך עלי אדמות. הפירוש המקובל – מלשון אדמה- נראה לנו כנכון ביותר. וה' הוא אשר נתן לו לאדם שם זה, למען יזכור תמיד את מקורו הארצי ולא יתגאה.

     

    מופיע בדפי לימוד:

  • עבודת האדמה

    אין הארץ מתפתחת אלא למען האדם- לצורך עבודתו המוסרית עלי אדמות. שלטון האדם באדמה קרוי בעברית "עבודה" – ויש לכך משמעות עמוקה. "עבד" קרוב ל"אבד". אמור מעתה: אין "עבודה, אלא התבטלות; העובד מבטל רצונו - מפני רצון אחרים ומטרתם. האדם השליט באדמה, עובד במישרין את ה'; ואילו בעקיפין הוא עובד את האדמה. שכן ה' העבידו למטרותיה.

     

    (הרש"ר הירש בפירושו על הפסוק בבראשית ב פס' ה:כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ והאדם אין לעבוד את האדמה).

    מופיע בדפי לימוד:

  • וירדו בדגת הים


    הרש"ר הירש, בראשית א- ד"ה וירדו:


    .. הרי משמעות 'רדה ב-': להשתלט על עצם, מבחינה מסוימת על מהותו. ואכן, זה מעמדו של אדם ביחס לבעלי החיים:תפקידו איננו להכניע כלה את כולם. אולי יש בחינות לארץ וליצוריה, המופקעות מתחום שלטוננו; מבחינות אלה הרי הם תכלית לעצמם. אך תפקידו של אדם לרדות "בם"- לא "אותם"; עליו להפעיל את שלטונו בכל בעלי  החיים, בהם ובארץ עצמה; ... אם ישלוט ביצורים כ"אדם" –בצלם אלוקים ובדמותו- ברצון יקבלו עול שלטונו; שלטונו איננו שעבוד והשפלה, אלא עילוי להם ושיתופם בחירות האלוקית.

    מופיע בדפי לימוד:

  • ר' חיים מצאנז היה אומר:

    בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו

  • על יום הכיפורים

    מחבר/מראה מקום: הגרי"ד סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 62-65

     

    איש הדת הרי הוא סובייקטיבי ביותר... על ידי זה מתבארת הסתירה הגדולה בנפש איש הדת ביחס להערכת עצמו. מחד גיסא הרי הוא מרגיש בשפלותו ובקטנותו, בחלישותו ובאפיסת כוחו, שאפילו "יתוש קדמו, שלשול קדמו". הוא רואה את עצמו כיצור חלוש ורפה אונים. מבחינת יצורי הטבע הרי הוא היצור הביולוגי, שהקדיח את תבשילו ויצא לתרבות רעה. ומצד שני הרי הוא מכיר בגדלותו ורוממותו, כי רוחו בוקעת ועולה עד לרקיע, נוקבת ויורדת עד התהום. הלא הוא עטרת הבריאה, שהקב"ה השליטו במעשה ידיו... הוא נאחז תמיד במעמקי תודעתו בסבך שני כתובים המכחישים זה את זה; כתוב אחד אומר 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובין אדם כי תפקדנו', וכתוב אחד אומר: 'ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו'. ועדיין לא בא בשביל איש הדת הכתוב השלישי שיכריע ביניהם.

    ברם, איש ההלכה מצא את הכתוב השלישי - ההלכה. גם הוא סובל משניות זו ומקרע נפשי זה, אבל הוא מאחד את הקרעים על ידי מושג ההלכה והדין...  

    אם 'מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל', יום הכיפורים - מה טיבו? מחילה וסליחה - מה פירושן? עבודת היום, ייחוד הכוהן הגדול עם קונו בבית קודשי הקודשים - מה מטרתם? קדושת היום, שהיא מכפרת, מה עניינה ומהותה? מושג חטא ועוון מצד אחד, וחובת התשובה מצד אחר - למה באו? הלא ההלכה הציבה את האדם בטבורו של עולמה, ויום הכיפורים עצמו מעיד על זה... הריני בן עולם, שדמות דיוקנה של השכינה משתקפת בו; הריני לומד את התורה, כלי שעשועיו של הקב"ה, והעליונים נכספים לקבל תורה מפי; הרי אני מתרפק עכשיו על דודי ואוהבי...   

    במעוף עין נהפך השפל שביצורים לבחיר הברואים, שהקב"ה הבדילהו מראש והכירו לעמוד לפניו! עמידה לפני ה'! כמה הערכה עצמית יש כאן!"   


    מופיע בדפי לימוד:

  • התשובה הטבעית


    את התשובה אנו מוצאים בשלוש מערכות: א) תשובה טבעית ב) אמונית ג)תשובה שכלית.

    בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.

    הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי (הכלל).

    ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא עצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו

    דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן המצב, לשוב לחוקי החיים,

    לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.

    ...אחרי התשובה הטבעית באה האמונית...התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית...

    (הרב קוק, אורות התשובה, פרק א')

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי הדורות האחרונים


  • לרפא עולם שבור

    מחבר/מראה מקום: יונתן זקס

    היהדות שומרת על חלום עתיק שעדיין מדבר אל ליבנו. לרפא את מה שאחרים השחיתו, לתקן את מה שאחרים קלקלו, לגאול את הרוע בהפיכת האנרגיות השליליות שלו לטוב: אלה הם מאפייניה של אתיקת האחריות, שנולדה מתוך האמונה הרדיקלית שאלוהים קורא לנו לממש את החופש שלנו ולהיות לשותפיו במלאכת הבריאה. לטעמי, זהו חזון המאשר את החיים: זהו האומץ להסתכן בנטילת אחריות, ויחד עם אלוהים להיות יוצריו של העולם שאמור להיות.

    מתוך  יונתן זקס, לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות (ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2010),  עמ' 340.

  • עיניים לאר, לב לשמיים

    מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "עיניים לארץ, לב לשמים", - 17/09/14

    בתלמוד (יבמות קה, ב) מובא דיון, האם יש לכוון את התפילה לארץ או לשמיים... מסקנת התלמוד היא שעלינו לכוון את עינינו לארץ, אך את ליבנו לאבינו שבשמים. עינינו מתמקדות בארץ, כך שנוכל לראות ולהתמודד עם הבעיות והכאב שבעולם. עם זאת, באותו זמן, אנחנו מפנים ליבנו לשמים, לא מסיבות מעשיות אלא כדי להיטיב את עצמנו. הקב"ה וודאי היה מסוגל ליצור עולם סטטי מושלם, אך בחר שלא לעשות זאת. הוא יצר עולם דינאמי עם פערים מכל הסוגים, פערים שמאפשרים תזוזה ושינוי. הקב"ה אז מסר את עולמו לאדם, יצור בלתי סביר שנפשו האלוקית נחה בגוף של גורילה. הוא יצר את האדם עם כושר גדלות אך גם עם יכולת לחטוא. ואז הוא עשה אותו לשותף, אמנם שותף זוטר למדי, בבריאה.

    מרגע זה ואילך, הוטלה עלינו האחריות לסיים את מלאכתו, להתבונן בכל הבט של עולמנו, לקחת אחריות על הבעיות שבו, ויותר מכל, לדאוג זה לזה.

  • הגירוש מגן עדן

    מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "הגירוש מגן עדן", מתוך: - In the Beginning

    הקב"ה גרש את האדם מן הגן כדי לעבוד את האדמה אשר משם לוקח, עבודה שמהותה מיון, זרייה, חריש, וקציר. על מנת לחיות מן האדמה, האדם צריך להמשיך ולחפור, לנכש, ולדלות מתוך האדמה. עבודת הניכוש של הרע וטיפוח הטוב יכולה להיעשות רק באדמה עצמה. האדם נאבק בקוצים ודרדרים, בחרקים ומכרסמים, ומאבק זה הוא בלתי נלאה, והוא מהווה חלק מן התיקון של האדם בעולם.

  • עולם קטן

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    בראשית ז', י"ג-י"ד: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת...אֶל הַתֵּבָה: הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף:


    אמרו רבותינו: תיבת נח- עולם קטן. פעם אחת שמע נח נקישות בבטן התיבה, ירד וראה את הנקר מנקר ברצפת התיבה, אמר לו נח: מה מעשיך? אמר לו הנקר: קצה נפשי במזון הרגיל ומחפש אני מזון ערב לחיכי, אמר לו נח: כולנו בסירה אחת! במעשיך מטביע אתה את התיבה כולה!

    לאחר שיצא נח מהתיבה החל כורת עצים ואוכל חיות ומזהם אוויר ונהרות. באו לפניו החיות ואמרו לו: נח, מה מעשיך? אמר להם: משפר אני את חיי, אמרו לו: כולנו בסירה אחת! במעשיך מחריב אתה את כדור הארץ!

     

    מתוך החוג לבישול

  • האדם- סיכום של הטבע

    מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "טבע", מתוך: - Simple Words .

    לעיתים קרובות, מסיבות או משום שאנחנו יהירים ואגוצנטריים, התפיסה העצמית שלנו נפרדת משאר הבריאה. אנחנו מדברים על "האנושות" ו"הטבע" כאילו אנחנו קיימים באופן אחד בלבד, ושאר העולם קיים באופן אחר. הדיכוטומיה בין האדם לטבע אינה פשוטה ואינה מדויקת. אמנם הטבע ללא נוכחות אנושית היה נראה שונה לחלוטין; ועם זאת בעוד שהאנושות היא ייחודית ומיוחדת, היא עדיין חלק מהטבע. בין אם נגדיר את הטבע ככלל הקיום, או כסדרה של החוקים השליטים זו אנחנו בכל אופן כלולים בו...

    ניתן לסכם את העניין באגדה עתיקה. כאשר הקב"ה ברא את האדם, הוא אמר, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א', כ"ו). באופן מסורתי מפרשים את הפסוק כדיבור א לוקי אל המלאכים. אם כך, התכנית לא הייתה מוצלחת; איננו כמו המלאכים כלל וכלל. לפי פירוש אחר, א לוקים דיבר אל הבריאה כולה, לטבע כולו. במקרה זה, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" משמעותו "כל אחד יתרום את תרומתו". השועל והיונה, הנמר והכבשה, העכביש והדבורה כל אחד תרם חלק קטן כפי שגם תרמו המלאכים והשטן.

    בני האדם ממשיכים להכיל את כל החלקים הללו. יש מי שהוא שועלי יותר, יש מי שדומה יותר לכבשה, אך ביחד אנחנו כוללים בתוכנו את התכונות המצויות בטבע כולו. באופן זה, אנחנו סיכום של הטבע, וכוללים בתוכנו את המיקרוקוסמוס של היקום. איכשהו עלינו ללמוד מכל השותפים שלנו, ואולי להתפלל שהחלק הנוסף הזה "הניצוץ האלוקי" שנתרם על ידי הקב"ה יסייע לנו לבחור בטוב.

  • השריפות באמזונס: נדרשת חזרה בתשובה

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו, מקור ראשון

    עיצוב ההתנהגות האישית של שימוש מופחת בכלים חד פעמיים מזהמים ובלתי מתכלים; נכונות שלא לשדרג ולזרוק את הדברים הישנים; זריקת סוללות ושאר גורמים רעילים במקומות המיועדים לכך; מיחזור וכדומה; כל אלה הם לא נושאים של "שמאלנים" אוכלי גרנולה ועושי יוגה. אלה הם גופי הלכה, שאינם אוסרים את ההתנהגות בדרך הארץ המקובלת של העולם אך כן מחייבים שלא להשחית את עולמו של הקב״ה. חלק מנתינת הדעת שלא לקלקל את עולמו של הקב״ה מקופל בחובות אלה.

     

    [...]

     

    למעלה מכך, אפשר שמוטל עלינו להיות חלק מתנועה עולמית של צמצום הסיבות המביאות לצורך בשרפת היערות. הדבר נוגע בעיקר לצריכת הבשר, שיש סיבות רבות לראות חובה תורנית בצמצומה מסיבות ערכיות והלכתיות. חשוב להדגיש כי התורה התירה אכילת בשר, ואפשר שאפילו תמכה בה (״בכל אוות נפשך תאכל בשר״), ולא ראתה בעצם אכילת בשר דבר אסור – ולכן לא יהיה זה נכון לקבוע חובת צמחונות על פי ההלכה. ברם, התורה ציוותה במקביל על צער בעלי חיים, ומכאן חובת המאבק בתעשיית הבשר בדרך שבה היא מתנהלת היום, למן תנאי בעלי החיים בעת הייבוא באוניות ועד המתרחש ברפתות, בהובלה ובמשחטות.

     

    כאמור, התורה ציוותה גם על שמירת עולמו של הקב״ה, ותעשיית הבשר נחשבת כיום כמזהם הגדול ביותר של העולם ומבזבזת המשאבים הגדולה ביותר – למן צריכת המים, הגידולים השונים, הזיהום, וכאמור המוטיבציה לכריתת היערות. זו אפוא חובה לבחון את מקומה של יצירת הגבלות על תעשייה זו כחלק מתהליך התשובה והתיקון. בעולמם של חז״ל, אנו מוצאים גזרות שונות שנועדו לבער התנהגות כללית אסורה, כגון איסור על מסחר עם חשודים בגנבה (בבא קמא י, ט), או עם עוברי עברה בשביעית (שביעית ה). באותה דרך מוטלת עלינו האחריות לתרום את חלקנו במאבק, בצמצום ולא באיסור כללי.

    מתוך מקור ראשון
    מופיע במאמר

  • בהמה ועוף מה עשו?

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

     בראשית ו', ה'-ז': וַיַּרְא יקוק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַיֹּאמֶר יקוק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם וגו':


    אם אדם חטא, בהמות ועופות מה עשו?

    כיוצא בזה אתה אומר: אם אדם כורת עצים ומזהם אוויר ומלכלך נהרות, החיות והצמחים שנגזרים למות עמו, מה עשו?

    אלא שגדול כוחו ואחריותו של האדם על קיום העולם, הכי נמי גדול כוחו ואחריותו על קיום העולם.

    זהו שאמר הקב"ה לאדם הראשון (מדרש קהלת, ז', י"ג): "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

     

    מתוך החוג לבישול

  • עץ סרק

    מחבר/מראה מקום: הרב יצחק אייזק ספרין, מובא בספרו של מרטין בובר, Tales of the Hasidim: The Later Masters

    רבי יצחק אייזיק אמר, "המוטו של החיים הוא 'תן וקח'. כל אדם צריך להיות נותן ומקבל. מי שלא עושה כן, דומה לעץ סרק".

    עץ סרק הוא עץ שאינו מייצר פירות כלל וכלל. רבי יצחק אייזיק מלמד אותנו מסר לחיים: כפי שהעץ נותן פרות ומקבל הזנה מהאדמה, כך גם בני האדם צריכים לקבל מהעולם מסביבם אך גם להעניק לאותה סביבה שממנה הם מקבלים.

  • הבדלה מהטבע

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, מאמר "חמ-צ-וני" באתר טבע עברי

    יש הרואים את גן העדן כתקופת הינקות של המין האנושי. חוויה של אחדות עם הטבע והעולם, של חיבור בלתי אמצעי אל היש. באכילה מעץ הדעת, הפרו אדם וחווה ביודעין את הצו האלוהי, ולמעשה הוכיחו בחירה ונבדלות, מה שהוביל לגירוש מגן עדן ולנבדלות מהטבע באמצעות הפקת מזון על ידי טכנולוגיה "בזעת אפיך תאכל לחם". 

  • אכילת בשר כניתוק מהטבע

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, מאמר "חמ-צ-וני" באתר טבע עברי

    חטאם של דור המבול, כמו גם מעשהו של נח, קשורים בקשר ישיר עם ההיתר לאכול בשר. היתר זה ניתן כאמצעי לאדם להפריד עצמו מעולם בעלי החיים ולהנכיח את שליטתו עליהם, כמו גם "דרך טבעית"  לתעל אליה את התאוות והרצון לשלוט המאפיינים את האנושות. האכילה כאן נתפסת אחרת. לא אכילה כבחירה בטוב, אלא אכילה כאקט של שליטה; אכילה שתפייס את יצרו הרודני של האדם ותמנע ממנו להשחית את דרכיו. לא עוד אכילה כהתכללות בטבע, אלא אכילה כשליטה על הטבע: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את הכל" (שם ט, ב).

    למעשה מדובר כאן בניתוק של קשר. ניתוק הקשר בין אדם ובהמה על ידי אכילתה, וניתוק הקשר בין מעשי האדם והתנהלות עולם הטבע " עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח כב).

  • הכרת ערך הטבע

    מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מתוך "ההכרה והבלתי מודע", האדם והטבע עמ 41

    'היו ימים, אשר האדם לא הכיר את ערך-האויר, אשר לא ידע, כי באין אויר אין חיים לו ולכל חי על האדמה, כמו שאין חיים לדג בלי מים. וכן היו ימים, אשר לא ידע האדם, מה האור לו ולחייואולם את ערך הטבע בכללו, בכל מרחבו האין-סופי ובכל עמקו האין-תהומי הכיר, כמדומה לך, האדם תמיד, עוד מתחילת ברייתו. היו ימים, אשר האדם העריץ את הטבע, אשר חשב אותו ואת כל אשר בו לאלהים ויעבוד אותו באמונה. והמשוררים והאמנים – הם הרי לא פסקו משירתם אפילו שעה אחת מיום דעת האדם טוב ורע עד היום הזה. ולאחרונה הנה בא המדע – המדע המושכל, הברור, הבהיר, אשר גילה אפקים חדשים ויאר אור חדש – אור קר ונורא, אבל גדול ונאדר. והנה הוא מחליט, כי 'אין אנו עניים בשעה שאנו נהנים מהטבע הפרוש לפני הכל'

  • השיבה לטבע

    מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, עקירת שרשי הנשמה מהטבע, האדם והטבע עמ 49 -50.

    'ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך.  וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך. ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל.  וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה.  והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך–את הכל  והרגשת ביום ההוא בכל כוח לבבך את הלחץ, אשר קירות הבתים בעיר–וגם בכפר–לוחצים על נפשך, והרגשת כל חציצה קלה, החוצצת בין נפשך ובין המרחב העולמי, בין נפשך ובין החיים העולמיים.  והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך–כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בביתך, בשכבך ובקומך–בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם, וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה, גם את בתי התורה והחכמה.  ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה...  ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור.  וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית".

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

  • חורבן ותיקון - האדם והטבע

    מחבר/מראה מקום: שירה ויגוצקי

     

     

     


    חורבן ותיקון - האדם והטבע

     

    אחת מנבואות הנחמה היפות ביותר, מופיעה בדברי זכריה "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ." זכריה מזכיר ארבעה צומות, שבאו בעקבות חורבן, ולאחר מכן עתידים להפוך לתיקון.

    לטעמי, במקרא ניתן לראות את מעגל החטא ועונשו, או ההרס והתיקון, אם תרצו, בצורה מאוד ברורה. עם ישראל חוטא, הנביאים מתריעים, עם ישראל אינו שועה, ההרס מתרחש. עם ישראל עושה תיקון- וחוזר חלילה.

    מה אם כן באו חכמים לתקן? שפשוט ניתן לתקן, אך חכם מכך למנוע מראש.

    לא כך בענייני שמירה על הטבע. במדרש רבה נאמר על הפסוק "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּת" (קהלת ז, יג):

     

    "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת פרשה ז,  א [י"ג]).

     

    הגדיל וכתב א.ד. גורדון במסה "האדם והטבע":

     

    "החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, היווצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו.  מה היא היצירה שבחיים מצדם האנושי?  מה חלקו של האדם בשותפות זו?"

     

    ואני תוהה ומקשה - היכן אני, האדם, נמצא באחריותי מול הטבע? האם הטבע כאן בכדי לשרת אותי? או שמא אני, האדם, כאן בכדי לשרתו ולפארו? עד כמה גדול הטבע מול האדם?

    לפני כחודש, היינו עדים לחורבן אישי ולחורבן סביבתי אדיר בצורת שריפת יער בין שמן ובתוך כך של הישוב הסמוך אליו, מבוא מודיעין. היכן חלקנו בהרס ובחורבן הרמשים, הזוחלים, עופות וחיות היער? היכן חלקנו בחורבנם הזמני של חיי תושבי היישוב? היכן חלקנו בזיהום הסביבתי האדיר שקרה בעקבות השריפה הגדולה?

    חלקנו בהרס. בחורבן. אך גם בתקומה ובתיקון. על האדם להשתתף עם הטבע ביצירה ובבניין, כפי שהוא משתתף עם הטבע בכליה ובחורבן. שהרי אנחנו והטבע- אחד הם.

    בשנים האחרונות, על רקע סוגיות שינויי האקלים, הכחדת המינים והזיהום הסביבתי הגובר, אנו עדים לשיח ער ומתקדם של נבואות זעם אשר נתפסות בעיני רבים כחזון אפוקליפטי. שיח זה מקבל חיזוק מאין ספור מחקרים מדעיים. הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון העריך בספרו "עתיד החיים" שאם נמשיך בקצב הנוכחי של הפרעות אנושיות, הרי שבתוך מאה שנים בלבד ייכחדו מחצית מהמינים בעולם. למעשה, מדענים מסכימים ששיעורי ההכחדה הגיעו לרמות שלא נראו מאז ההכחדה ההמונית שהתרחשה לפני 65 מיליון שנה, במהלכה נעלמו חצי מהמינים בעולם, ובכללם הדינוזאורים. לפי מחקר שיצא ב-2015 קצב ההכחדה כיום  גבוה פי מאה מקצב ההכחדה הקודם. מה שמייחד אותה לעומת כל ההכחדות ההמוניות הקודמות היא העובדה שזאת ההכחדה הראשונה מעשה ידי אדם, ומושפעת באופן ברור מהרס בתי גידול ושינוי האקלים. מעריכים שכל יום נכחדים עשרות מינים!

    כולנו למדנו, אי אז בשיעורי הטבע בבית הספר, על שרשרת המזון, אותו מערך שבבסיסו צמחים ובראשו טורפי-על. למעשה, המציאות מורכבת יותר מהמערך הליניארי הזה. ההסתכלות האקולוגית כיום היא של שרשרות מזון רבות שקשורות ביניהן ומהוות יחד את מארג המזון. היצורים החיים שמהווים חלק ממארג המזון, מקיימים ביניהם מגוון אינטראקציות שלחלקן אנחנו כלל לא מודעים. מה יקרה אם מין ייכחד ויצא מהמארג הזה? איך יושפעו השאר?

    עולם בלי טבע הוא עולם חולה. קשה לדמיין עולם ללא טבע. אני חושבת על המשוררים האהובים עליי אשר כתבו שירי ערגה וכיסופים לנופי ילדותם, על סיפורי עמים שרובם מתרחשים בטבע, על אגדות ומיתולוגיות. דמיינו לכם עולם ללא אוצר תרבותי זה. דמיינו לכם עולם ללא טבע. נחרדתם? נהדר, חתרו לשינוי.

    אני עוצמת עיניי וחושבת על דור ההמשך שלנו, זה שעיניו טרם שבעות ממראות העולם הנאים, ממפלי מים שקופים, מעדרי חיות בר, מזמזום הדבורה- חשבו עליהם, חשבו על ילדינו ונכדינו שיאלצו לחיות בעולם חם יותר, בטוני יותר, קשה יותר. עולם ללא טבע הוא עולם ללא רחמים. עולם ללא טבע הוא עולם ללא התרגשות מפגישה מקרית עם שועל בכביש או דורבן חושף קוצים. עולם ללא טבע, הוא עולם בו אתה לא רוכן להריח פרח שרק הנץ.

    פקחו את העיניים. האם אתם רוצים עולם כזה?

     

     

    שירה ויגוצקי,

    פעילה בעמותת "תושבים משפיעים במודיעין"

     

  • דבר העורך

    מחבר/מראה מקום: אביעד עברון

    חינוך למורכבות יכול להיות קלישאה, אבל אני חושב שדווקא ההבנה של חינוך למורכבות דרך תחום האקולוגיה יכולה להאיר אותו באור אחר. שהרי מהי אקולוגיה? מדובר בחקר יחסי הגומלין בין כל המרכיבים השונים של הסביבה – חיים ודוממים, מתוך הבנה שכל שינוי במארג העדין והמורכב הזה משפיע על המארג כולו. אי אפשר לבודד משתנים ולהתייחס אליהם באופן ‘נקי’, פשוט כי המציאות אינה עובדת ככה. כל מרכיב במערכת מוגדר גם על ידי עצמו, אך לא פחות מכך על ידי קשריו ויחסיו עם שאר המרכיבים.

    במישור הערכי, תפיסת עולם סביבתית עוסקת בעיקר בדילמות. בהתנגשויות בין ערכים שונים, בין צורכי האדם לצורכי הסביבה, בין הטווח הקצר לטווח הארוך, בין חלופה אחת לאחרת – כשלכל אחת מהן יש יתרונות אך גם מחירים. בסך הכול נשמע די דומה לאופן שבו רבים מאיתנו מבינים את העולם הדתי־הלכתי…

    אני חושב, לצערי הרב, שזנחנו את השדה הזה כמעט לחלוטין. אנחנו מקדמים נושאים ערכיים חשובים בעולם הדתי, [...] אך נושא אחד קריטי שכחנו. לא השכלנו לפתח תפיסת עולם יהודית סביבתית הנשענת על פילוסופיה ותאולוגיה מעמיקות (מעבר להתייחסויות רוחניות בואכה ניו־אייג’יות על הנושא), לא השכלנו להתמודד עם שאלות הלכתיות שהתחום מעלה. ככלל, כציבור, לא שמנו אל לב שיש כאן נושא גדול ורחב ידיים שתובע מאיתנו לחשוב עליו, לפעול בתוכו, ולהציע נקודת מבט אחרת, כפי שקורה לעיתים קרובות במפגש של העולם הדתי עם עולמות ערכיים אחרים. מפגשים כאלה, אם נעשים בכנות, יוצרים הסתכלות חדשה על העולם הדתי, כמו גם על העולם הערכי המדובר.

    [...]

    בתחום הסביבה, יש לנו עוד הרבה מאוד מה לעשות. התסכול שלי נובע בעיקר מהמחשבה שהעיסוק בתחום האקולוגיה צריך להיות ‘פשיטא’ עבור הציבור שלנו, האמון על חיבורים מהסוג הזה, דווקא משום שהוא עוסק, מעצם טיבו, בהתחשבות במארגים מורכבים תוך ניסיון לתמרן בין פרטים וכללים רבים, מתוך הבנה שכל ערך תובע מחיר.

     

    מתוך אתר "נאמני תורה ועבודה"

    מופיע במאמר

  • הסביבה והסביבה הדתית

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ, דעות 89, נאמני תורה ועבודה

    בתודעת האדם הדתי ישנו מדרג של הערכת פעילויות. ברובד העליון נמצאות פעולות הקודש, כגון תורה, תפילה וקיום מצוות ריטואליות שהחובה לבצען מוגדר בדרישות נוקשות של זמן, כמות וכו’; ברובד השני מצויות מצוות החסד שבין אדם לחברו דוגמת ביקור חולים, הסעדת נזקקים, ניחום אבלים, לווית המת וכדומה, שחשיבותן רבה אך קיומן גמיש יותר; ברובד השלישי פעילות וולונטרית חיובית ששייכת לעולם החולין, כגון חברות בוועד הבית, בוועדת הקליטה של היישוב או בוועד ההורים של בית הספר; וברובד הרביעי מצויות פעילויות חולין לשעות הפנאי. כאן, כמדומני טמון ההבדל בין שוחרי סביבה דתיים לחילוניים, כשאצל האחרונים הפעילות למען הסביבה נמצאת במרום העשייה החיובית, ואצל הראשונים העשייה הסביבתית משויכת בתודעה ובאתוס החברתי לרובד הרביעי או לכל היותר לשלישי. ההתייחסות הרבה של חז”ל לסוגיות הסביבה אמורה להנחות את האדם הדתי לראות אותם כברי חשיבות מספקת, כדי שהעיסוק בהם לא ייחשב כפעילות פנאי אלא יהיה בבחינת “בקשו פניי”. מקורותינו הקדומים צריכים לחברו אל הידע קיים כיום, לפיו בעיות הסביבה הן אקוטיות והרות גורל, ואלה ביחד צריכים לדרבן ולעודד פעילות סביבתית, ולזכות אותה בהערכה דומה לזו של פעילויות אחרות בתחום החברתי.

     

     [...]

    יש מקום בלא ספק לחבר בין ערכי היהדות לעקרונות הבסיסיים של תורות הסביבה והקיימות. תורות אלה מרבות לעסוק באחריותו של הפרט ליצירת עולם בר־קיימא, ויישומן מבוסס במידה רבה על העיקרון: “חשוב גלובלית, פעל מקומית”. סיסמה זו קוראת לכל אדם להגביל את הצריכה, לצמצם את השימוש בחומרים כימיים ובחומרים בלתי מתכלים, לצמצם את השימוש בכלי רכב פרטיים, למחזר, למנוע בזבוז של מים וחשמל ועוד. פעולות אלה תואמות באופיין לאתוס הבסיסי של המחשבה היהודית, לפיו הדרך לתיקון עולם עוברת במעשים הפרטיים של כל יחיד, וכי תיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, ואת יכולתו לוותר משלו. מושגי הקיימות שמכילים גם רעיונות של צדק חברתי, עזרה לחברות חלשות, הגבלת שימוש בנשק ועוד, תואמים לרוח היהדות. התפיסה היהודית שעל האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח ולא בצבירת נכסי חומר וטיפוחם, ושהוא צריך להיות גיבור הכובש את יצרו – יכולה לחבור בטבעיות לאתגרים ולבעיות הסביבתיים איתם אנו מתמודדים כיום.


    מופיע באתר נאמני תורה ועבודה

    מתוך המאמר

  • הדורות הבאים

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    כיוון ששמע האדם שברך אותו אלהים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם" (בראשית א', כ"ח) החל זולל וסובא וחישב לאכול את כל פירות הארץ ולרדות בכל חיות הארץ.

    אמר הקב"ה בלבו מקיים האדם אשר בראתי רק את "וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ" אך אינו מקיים את "פרו ורבו ומלאו את הארץ" לפי שאינו משאיר דבר לבניו.

    מיד "וַיִּקַּח יקוק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', ט"ו) "לעבדה" – להוציא ממנה אוצרות ומאכלים, "לשמרה" – לדאוג שישמר גם לדורות הבאים.


    מכאן אמרו: רשאי האדם לכרות יערות לצורכו אך חייב הוא לנטוע יערות חדשים או לדאוג שהדבר יעשה בקצב שיאפשר ליערות להתחדש בשביל לשמר את הטבע גם לדורות הבאים.

     

    מתוך החוג לבישול

  • שמים וארץ

    מחבר/מראה מקום: יובל שרלו

    דברים לב: א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.
     הרב יובל שרלו: ייתכן אפוא כי השמיים והארץ שבפרשת השבוע מעידים מעצם מהותם על כך. הם הסופגים את העיוותים שבדרך חיינו, וללא התערבות מיסטית הם משדרים לנו את המציאות המוסרית שאנו חיים בתוכה. שמירת הסביבה אינה קשורה אפוא רק לתחומי איכות החיים והרצון לצעוד במסע החיים בעולם הזה בצורה בריאה וראויה. שמירת הסביבה היא עניין מוסרי מעין כמותו: היא מעדנת את תאוות האדם ואומרת לו לחדול מזלילת משאבי העולם, היא מחייבת אותו להתייחס לזיהום שהוא יוצר, ואדם שמתרגל לכך מושפע גם במישור המוסרי, היא מעצבת אותו כמי שאינו מתבונן רק על עצמו אלא יוצא ממסגרותיו הפרטיות ונוטל אחריות על העולם המוסרי שסביב ואף על הדורות הבאים, היא בכלל מרגילה את האדם לפעול במי שיש בו צלם אלוהים והוא מופקד על העולם מכוח המנדט שריבונו של עולם העניק לו בבריאת העולם.  השיבה אל עצמנו כוללת בתוכה את השיבה לראייה המיוחדת בה אנו צריכים לראות את עצמנו בעולמו של הקב"ה...שמיים וארץ מעידים עלינו שאנו עוד רחוקים משם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • אחריות- להיות מוכן לענות

    מחבר/מראה מקום: ד"ר דניאל שליט ב"ספר הקניון" עמ' 224-225


    האדם אמנם נברא בצלם האלוהים, אבל אינו היוצר אלא היצור, וגם צלם-האלוהים שלו עדיין עומד לפני התפתחות ארוכה, ולשם כך הוא זקוק להנחיות, להדרכות.
    מסתבר שכל שלטונו על הנמוך ממנו אינו אלא בתנאי של קבלת עול הגבוה ממנו, יוצר-הכל. לפיכך מה שניתן לו אינו שלטון, אלא אחריות במובן של responsibility – להיות מוכן לענות   To respond ,לתת דין וחשבון, להשיב על קריאת "איכה"...
    רק אם האדם דוחה את פרק ב' את קבלת האחריות כלפי הגבוה, ונאחז בפרק א' כאילו עמד זה בפני עצמו- רק אז הופך כוח ההנהגה שבידו לכוח של כפיה ...ורק אז הוא נעשה לאיום על הבריאה.

    מופיע בדפי לימוד:

  • עולם חסד יבנה

    מחבר/מראה מקום: הרב אברהם יצחק הכהן קוק- חזון הצמחונות והשלום, "לחי רואי" עמ' רז:


    אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות שהרדיה האמורה בתורה "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ, איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ, המתעמר בעמו ובעבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות ליבו. חלילה לחוק עבדות מכוער כזה, שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ה', הטוב לכל, ורחמיו על כל מעשיו שאמר: "עולם חסד יבנה".

    מופיע בדפי לימוד:

  • שלטון ואחריות

    מחבר/מראה מקום: הרב יוסף דב הלוי סלוביצ'יק, איש האמונה עמ' 14-17



    ..הרי שעה שבירך ה' את האדם הראשון וכשהטיל  עליו לכבוש  את הטבע כיוון אותו אל התכונות המעשיות של השכל אשר באמצעותם יכול הוא להשתלט על הטבע...מעולם לא היה בהן כדי לאפשר לאדם לשלוט על הטבע...
    רק אדם הבונה בתי חולים, המגלה שיטות ריפוי ומציל חיי בני אדם,מתברך במידת הכבוד... האדם התרבותי השיג שלטון מוגבל על הטבע ונעשה,  במובנים מסוימים, אדון לטבע... שלטונו מאפשר לו לפעול בהתאם לאחריותו.

    מופיע בדפי לימוד:

  • העולם לא נברא בשביל האדם

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם, מורה נבוכים,חלק ג פרקים יב-יג

     

    פרק יב
    והבחינה האמיתית היא- שכל אישי מן האדם הנמצאים, כל שכן זולתו משאר מיני בעלי החיים, הוא דבר שאין לו שיעור כלל בערך המציאות כולו הנמשך- כמו שבאר ואמר: "אדם להבל דמה וגו'", אנוש רימה ובן אדם תולעה"…וכל מה שבא בדברי ספרי הנביאים מזה העניין הנכבד, גודל התועלת בידיעת  האדם ערכו. ולא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו  לבד.


    פרק יג:
    ובגלל הדבר הזה הדעת האמיתי אצלי, לפי האמונות התוריות והנאות לדעות העיוניות, הוא שלא יאמן בנמצאות כולם שהם מפני האדם לבד, אבל יהיו גם כן שאר הנמצאות כולם מכוונות לעצמם, לא מפני דבר אחר.

    מופיע בדפי לימוד:

  • ההודים והיהודים

    מחבר/מראה מקום: הודו , עזריאל קרליבך


    'עליכם לסלוח לו' אמר בעל הבית והצביע עלי, ' הוא בא מארץ נחשלת מאוד. גם לנו בהודו, היו שבטים פרימיטיביים כאלה- לפני מאות בשנים, בעודנו יושבים בג'ונגל. אל תבואו עמו בדין. הוא אינו אשם. בארצו שלו אין עדיין צביליזציה'... לא כל המסובים ידעו מהיכן אני בא.. והוא היה צריך להסביר להם: 'תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע לחלק העולם שלנו- התנ"ך; ספר זה מתחיל בסיפור על בריאת העולם. יודעים אתם, כיצד מתארים הם לעצמם שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל, וברא תחילה שמים וארץ, ירח וכוכבים, ואחר כך יבשות וימים, ואחרי כן חיה ועוף, הכל למען גולת הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום... ויודעים אתם, מי הוא אותו עליון מכל?' איש מבין המסובים לא ידע. נחשו אך לא מצאו.
    'האדם!'... וכולם פרצו בצחוק אדיר...
    'אם כן' שאלו, 'למה נבראו הכוכבים, שאין לו לאדם כל תועלת בהם? חי-חי-חי. שהאדם אינו יכול לגור בהם? חא-חא-חא... ואם העיקר הוא האדם- לשם מה כל הנשרים והברבורים, הינשוף והזריר, העיט והקוקיה, התוכי ובת היענה? ומה צורך בנמר ובזאב, ביחמור ובשועל, בכלב-הים ובליש? ובשביל מי הרי ההימאלאיה הגבוהים ואיי הים השוממים, ולשם מה צוקי הסלעים ויערות עד- מה טעם עולם ומלאו? מה? היכן השכל וההיגיון?'
    בעל הבית נתחייך חיוך רחב.
    'ההגיון' אמר, 'פשוט מאוד. הם המציאו לעצמם את האגדה הזאת, כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על שרירות ליבם. כדי שיוכלו לרדוף אחר תאוותיהם בלא כל רסן. הם אמרו, שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהיה לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום, לשעבד לעצמו את כל אשר עיניו רואות, להשמיד להנאתו מכל הבא לידו, - שכן הכל נחות דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו... הוא שאמרתי—פראים'...

    מופיע בדפי לימוד:

  • אקולוגיה חברתית

    מחבר/מראה מקום: הדס ילינק

    ישבו תריסר שנים במערה.
    בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו? יצאו.
    ראו אנשים שחורשים וזורעים.
    אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף.
    יצאה בת קול ואמרה להם : להחריב עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם !
    חזרו והלכו וישבו תריסר ירחי שנה. אמרו : משפט רשעים בגהנם שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם !
    יצאו.
    כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון.
    אמר לו : בני, די לעולם אני ואתה.
    כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות.
    אמרו לו : אלה למה לך ?
    אמר להם : לכבוד שבת.
    - ויספיק לך אחד ?
    -אחד כנגד "זכור " ואחד כנגד "שמור".
    אמר לו לבנו : ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.

    אגדה  זו על יציאתו של רשב"י מן המערה סוקרת בפנינו  את התהליך אותו עברו רשב"י ובנו ביחסם לעולם הזה. משלילה מוחלטת של עולם החומר, שבאה לידי ביטוי בהסתגרות של 12 שנים במערה, מכוסים בחול עד צווארם ועיסוק בתורת הנסתר, הגיעו השניים בהדרגה ל"חיבוב" העולם ובני האדם.
    ביציאה השנייה מן המערה  הבין רשב"י את חשיבות עולם הטבע לאנושות לצורך המשך החיים  כמות שהם (קיימוּת במובן הפיסי).
    עם פגישתם בזקן המכבד את השבת בעזרת צרורות הדסים, הבינו רשב"י ובנו את חשיבות עולם הטבע להשראה ולהידור של חיי החומר והעלאתם לחיי רוח.
    או אז יכלו השניים לאהוב, באמת, את העולם ואת בני האדם שעליו, ולהשתמש בתורת הנסתר להביא רפואה ולא הרס.

    סיפור זה קושר לנו בין אהבת האדם ואהבת העולם כמפתח נוסף לחיים בני קיימא על פני האדמה.

     

    מופיע בדפי לימוד:

  • רכוש אצל צדיקים

    וכאן שאמר, צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל (סוטה יב ע"א), היינו, שלא לוקחים מה שאינו מגיע להם מהשם יתברך. על דבר מה שנאמר, 'לחם חוקי', היינו, שנחקק ונקצב מהשם יתברך לחלקו. וקרי ליה [ונקרא] 'גזל', על דרך מה שכתוב (ברכות לה ע"ב), כאילו גוזל לקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, כי לה' הארץ ומלואה. ומה שלא נברא בשבילם, היה אצלם כגזל, ואין פושטין ידיהם ליקח [לקחת]. ומפני זה, ממונם שמיוחד להם, שנברא בשבילם, חביב עליהם כל כך, עד שמסר יעקב אבינו עליו השלום את נפשו עליהם. על דרך מה שסיפר רבינו הקדוש [האיז'ביצער] [זכר צדיק לברכה] ששמע מרבינו רבי בונם מפשיסחא [זכר צדיק לברכה], שאמר בשם היהודי הקדוש [זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא], שדבר שיש לו שייכות לצדיק - מחוייב ליהנות ממנו אף במסירות נפש. ולכן, יעקב אבינו עליו השלום שידע שהפכים קטנים הם שלו ושייכים לנפשו, ונבראו בשבילו - מסר נפשו להעבירם .

    (פרי צדיק (רבי צדוק הכהן רבינוביץ מלובלין, 1823-1900), פסח, דף לו עמוד ב באמצע, בתוך  ספר קול מבשר ח"ב –סוטה. )

     

  • האדם - תכלית הבריאה

    מחבר/מראה מקום: דניאל קוין, מתוך "ישמעאל"

    -    "וכאן מגיע סיפור הבריאה שלך לקיצו? ולבסוף הופיע האדם"  
    -    כן
    -    ומה זה אומר
    -    זה אומר שאחר כך לא הופיע דבר חדש – זה אומר שהבריאה הגיעה  לקיצה
    -    הכל הוביל לקראת זה
    -    כן
    -    כמובן. כל אחד בתרבות שלך יודע את זה – השיא הושג עם האדם. האדם הוא שיאה של כל הדרמה הקוסמית של הבריאה
    -    כן
    -    כשהאדם הופיע לבסוף, הבריאה הגיעה לקיצה היות ומטרתה הושגה. לא נותר עוד דבר לברוא
    -    נראה שזו ההנחה הלא מבוטאת
    -    היא לא נשארת תמיד ללא ביטוי , הדתות הרווחות בתרבותך אינן מחרישות בנושא . האדם הוא התוצר הסופי של הבריאה. האדם הוא היצור שלמענו נבראו כל השאר – העולם הזה, מערכת השמש הזו, הגלקסיה הזו, היקום עצמו.
    -    אמת
    -    כל בני תרבותך יודעים שהעולם לא נברא בשביל המדוזות , דגי הסלמון או הגורילות. הוא נברא בשביל האדם
    -    נכון
    -    וזה לא מיתולוגיה ?

    מופיע בדפי לימוד:

  • האדמה אינה קניין איש

    מחבר/מראה מקום: ז'ן ז'ק רוסו, 'היסודות לאי-השוויון בין בני האדם', מאמרים, עמ' 161

    "הראשון שגידר לו חלקת אדמה, והעלה בדעתו לומר "זאת לי היא", ואף מצא סביבו אנשים תמימים דיים להאמין לו, היה מייסדה האמיתי של החברה האזרחית. כמה פשעים, כמה מלחמות, כמה רציחות, כמה אומללויות וכמה זוועות היה חוסך מן המין האנושי מי שהיה עוקר את יתדות הסימון ,או ממלא בעפר את התעלה, וקורא אל אחיו: הישמרו לכם מהטות אוזן למתחזה. אבוד תאבדו אם תשכחו כי הפירות לכולנו הם, וכי האדמה אינה קניין איש".

    מופיע בדפי לימוד:

  • מכתבו של צ'יף סיאטל

    מחבר/מראה מקום: צ'יף סיאטל 1855, מתוך כתב העת "כמעט 2000"

    מתוך מכתב לנשיא המדינה בתגובה להצעה לרכוש את אדמות השבט:

    "איך אפשר לקנות או למכור את השמיים? את חום האדמה? רעיון זה זר לנו.  אם  אין אנו בעלי חזקה על רעננות האוויר או ניצנוץ המים, כיצד אתם יכולים לקנותם מאיתנו?כל פיסת אדמה בארץ הזאת מקודשת בעיני עמי. כל מחט אורן בוהקת, כל חוף חולי, כל ערפילי היערות האפלים, כל חרק מזמזם  -  קדושים הם בזיכרונם  של בני עמי ובהווייתם. ...

    זאת אנו יודעים:  אין האדמה שייכת לאדם; האדם שייך לאדמה. כל הדברים קשורים זה בזה. אולי, בסופו של דבר, כולנו אחים....היכן החורש? איננו. היכן הנשר הגדול? איננו. זהו סוף החיים— תחילת ההישרדות."

    מופיע בדפי לימוד:

  • אנחנו נאמני כדור הארץ

    מחבר/מראה מקום: ר' יונתן זקס, לכבוד השוני, הוצאת טובי, ירושלים 2008. עמ' 71 ועמ' 142

    הידיעה שכדור הארץ אינו שייך לנו, שאנחנו דיירים זמניים בו, יורשיהם של אלו שבאו לפנינו ושומריהם של אלו שתורם יבוא אחרינו, מנווטת אותנו הרחק מדחף ההרסנות- הדחף למלחמה, להתערבות גנטית בלתי מחושבת או לניצול מופרז של משאבים... יתכן שקהילות דתיות הן אחת הסביבות המעטות שעדיין מחזיקות ערכים כאלו. זו כשלעצמה עשויה להיות סיבה לכך שבחלקים גדולים של העולם מתחוללת תחיה של הדת...
    האדם הראשון מוצב גן עדן ל"עובדה ולשומרה". שני הפעלים הללו רבי משמעות . "לעובדה"- כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אבל גם משרתו. ואילו הפועל "שמר" משמש בהמשך התורה , בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים "לעובדה ולשמרה" הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע " לה' הארץ ומלואה" אנחנו רק נאמניו- בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.

    מופיע בדפי לימוד:

  • ברכת האילנות - התמודדדות עם עולם הרגש

    מחבר/מראה מקום: הרב שמשון רפאל הירש

    אין לך תקנה, בה הוכיחו חכמינו הגדולים את עצמם יותר כאבות, מעצבי ומחנכי עמנו, אמת המתאמתת שוב ושוב אף בימינו אנו, מאשר התקנת ברכות אלה. הן מביאות לידי כך שיהודי לא ישקע בשגרת חוסר המחשבה וחוסר הרגש. הן גורמות, שלא יהיה צורך רק בכותלי בית התפילה, כדי להסיח את הדעת מעולם המציאות שבסביבה ולהתעלות לתחום ההשפעה.

    מופיע בדפי לימוד:

  • קיימות כהשקפת עולם דמוקרטית אופטימית

    מחבר/מראה מקום: אתר מרכז השל

    קיימות (sustainability) היא השקפת עולם דמוקרטית אופטימית, ששמה במרכז את כבוד האדם וחירותו מתוך הבנה עמוקה שכולנו חלק ממארג החיים המזין ומקיים את כל היצורים על פני כדור הארץ. קיימות היא לגלות מחדש את הערך של הדברים המקיימים אותנו: האוויר והמים הנקיים, השקט של המדבר והמגוון של החורש הים תיכוני, שכונה בה ילדים משחקים בחוץ בבטחה, או קהילה בה קשיש הזקוק לעזרה יכול למצוא שכן הנכון לעזור...
    תוך שני עשורים הפכה הקיימות לתנועה בינלאומית הולכת וגדלה המצליחה למצוא את המכנה המשותף הגבוה ביותר בין אזרחים מרקעים שונים ותרבויות שונות, המדגימים באלפי צורות שונות שאפשר גם אחרת.

  • השבת כיום השלום בין האדם לטבע

    מחבר/מראה מקום: אריך פרום

    "העבודה, גם אם יוצרת היא, וגם אם הורסת, הריהי התערבות מצד האדם בעולם הפיסי. המנוחה היא מצב של איזון בין האדם לטבע – אסור לו לאדם לנגוע בטבע, לשנותו בכל דרך שהיא, לא לבנות ולא להרוס דבר. השינוי הקטן ביותר שיעשה האדם בתהליך הטבעי, כמוהו כפגיעה באיזון. השבת היא יום השלום בין האדם לטבע. עבודה מכל סוג שהוא היא סתירתו של אותו איזון עדין בין האדם לטבע. השבת מסמלת את האחדות המושלמת בין האדם לטבע ובין האדם לחברו. על ידי הימנעות מעבודה – דהיינו הימנעות מתהליך של שינוי הטבע והחברה – משחרר עצמו האדם מכבלי הטבע והזמן, אם כי רק ליום אחד בשבוע. היחס בין האדם והטבע והאדם לזולתו הוא יחס של הרמוניה, של שלום ואי התערבות

    מופיע בדפי לימוד:

הגות


  • אורח בורח או משלח (בריאת העולם)

    מחבר/מראה מקום: ברק דרורי


    מקומי הוא מקומם ביתי הוא ביתם
    פעולתי רחבה
    נושאת מבט לאופק, הכול בידי
    להחריב. לבנות. לשאת ולתת. לשתוק או
    לדבר.
    חיי החלטה. עליונות עילאה. מתנה, ברכה.
    ועול היקום
    איזון עלום לא ידוע. נתון בידי לקבוע.
    מי לחיים מי למוות? מי להנאתי ומי להנאתו
    לחופשו?
    אלוהים קטן אני על פני האדמה ללא מצפן ומצפון
    שואל...

     

    מתוך החוג לבישול

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: ארינה טג'ר

    ארינה טג'ר

     

    סודות היקום

     

    אומרים שאורות הכוכבים

    מנצנצים אלינו

    כמצבות.

    ברק האור המתעתע -

    כל מה שנותר

    מהכוכב הנעלם,

    גם באינותו

    קיים.

     

    מי יגלה סוד

    צידו האפל

    הלא מוכר,

    של הסהר?

     

    מה רוחש

    בתוך האדמה,

    בעומקים

    בהם לבה רותחת

    מחפשת דרכה

    לצאת במופע

    אימים

    מעלה?

     

    ובמחשכי האוקיינוסים

    בתהומות אין חקר

    חיים נסתרים

    רוחשים...

     

    על קרום דק

    אנו צועדים

    ונדמים לעצמינו

    בני מלכים.

     

     מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: מילי שמידט

     

    מילי שמידט

     

    הים איננו מלא

     

    כָּל הָאֲנָשִׁים בָּאִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

    בִּזְמַן שֶׁדָּבָר אֶחָד נֶעֱלַם דָּבָר אַחֵר מִתְגַּלֶּה

    וּלְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּלִּים אֲנִי יוֹשֵׁב מִתְפַּלֵּא

    אֵיךְ שֶׁעַל כָּל גַּל שֶׁנִּשְׁבַּר גַּל חָדָשׁ כְּבָר עוֹלֶה

     

    וְכָל הָאֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים בַּכְּחוֹלִים

    מֵעֲלֵיהֶם סֻלַּם עֲנָנִים

    וְכָל גַּרְגִּירֵי הַחוֹל זוֹהֲרִים

    וְקוֹלוֹת כְּמַקְהֵלַת צִפּוֹרִים

    הַמַּיִם חַמִּים וַאֲנִי בָּם צוֹעֵד

    וְצָף וְנוֹדֵד וְרוֹקֵד

    מַבִּיט בִּמְטוֹסִים בַּשָּׁמַיִם

    בְּכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים

    חַסְרֵי שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי פָּנִים

    מְטַפְּסִים בְּסֻלַּם עֲנָנִים

    אֶל מָקוֹם שֶׁשָּׁם הֵם שָׁבִים

     

    כָּל הָאֲנָשִׁים צוֹפִים בַּזָּהָב כְּמֵעֵין חִזָּיוֹן נַעֲלֶה

    יֵשׁ אֵיזֶה מִין סוֹד בָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲזִיק וְאֵינוֹ מִתְבַּלֶּה

    רְמָזִים מְרַחֲפִים עַל רוּחַ וּמַיִם וּבְעוֹרֵק כָּל עָלָה

    לוֹחֲשִׁים לִי מִלִּים עַל חֶסֶד הָאֵל שֶׁבֹּעֵר וְאֵינֶנּוּ כָּלֶה

     

     

    אנשים לבנים כמו נייר

     

    עַל הַמִּרְפֶּסֶת הָרוּחַ בְּרוּרָה מְאוֹד

    מוֹשֶׁכֶת בְּגוּפוֹ שֶׁל דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל

    מַדְגִּישָׁה אֶת סוֹפָהּ שֶׁל עוֹנָה

    שׁוּב הַסְּתָיו תּוֹפֵס אוֹתִי לֹא מוּכָן

    עוֹד שָׁנָה כְּבָר מִטַּלְטֶלֶת בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים

    כְּמוֹ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בָּרְחוֹב

     

    לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל בָּא וְעוֹבֵר

    אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים לִסְפֹּר אֶת הַיָּמִים

    לִרְדֹּף אַחֲרֵי אֱלֹהִים עַל קַבַּיִם

    שׁוֹכְחִים שֶׁכָּל סוֹף הוּא גַּם הַתְחָלָה

    כְּמוֹ הָעֵץ הַמְּפַזֵּר עֲנָפִים לַשָּׁמַיִם

    מְנַסֶּה לִתְפֹּס קַרְנֵי אוֹר אַחֲרוֹנוֹת

     

    וְרַק אֲנִי עוֹד סוֹפֵר שָׁבוּעוֹת

    וּמוֹדֵד אֶת הַשִּׁנּוּי בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ

    אֵיךְ בְּכָל יוֹם הַמֶּרְחָק בֵּינָהּ לְבֵין הַיָּם

    הוֹלֵךְ וּמִתְקַפֵּל עַד שְׁקִיעָה

    בֵּינָתַיִם הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא בִּצְלִילֵי הַשּׁוֹפָר

    בַּאֲנָשִׁים לְבָנִים כְּמוֹ נְיָר

     

      מופיע במאמר

  • זלמן זה לא אתה

    זלמן זה לא אתה
    מילים ולחן: קובי אוז


    זלמן הסתובב בעולם מבולבל
    שאל את עצמו "מי אני ובכלל?
    אני חקלאי יש לי שטח גדול
    ואני מנהל את הכל
    אני מגדל פירות וירקות
    ומקפיד לדשן לעבד להשקות
    אני המושל על חלקת אדמה!"
    ואז יצתה בת קול ואמרה:
    זלמן זה לא אתה!
    הנה תראה, שנת שמיטה
    השדה מלבלב בלי עזרתך
    אתה לא אדמתך
    אתה פשוט
    זלמן ...

    זלמן נשכב על הכורסא בסלון
    הביט על הקירות והציץ מהחלון
    ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"
    ושוב יצתה בת קול ואמרה:
    זלמן זה לא אתה!
    סוכות עכשיו צא אל הסוכה
    נובו ריש אל תהיה לי מצוברח
    הבט לכוכבים הקורצים מהסכך
    ביתך לא אתה
    אשתך לא אתה
    מעמדך לא אתה
    גם אדמתך לא אתה
    אתה פשוט
    זלמן.


    זלמן שאל את אביו החולה
    "איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?"
    "אתה הבן שלי" אמר האב החכם
    ועצם את עיניו לעולם.

    האבא נטמן בחלקת אדמתו
    לנכדו קלמן נתנו את שמו
    וזלמן נשאר עם אותה שאלה
    ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:
    זלמן אתה זה ששואל
    זה שתמיד מתבלבל
    בין מה ששלך למי אתה
    ובין עבודתך למהות עולמך
    זלמן זה לא אתה
    מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?
    אתה לא רכושך
    לא הצלחה
    אתה לא סביבתך
    אפילו לא שאלתך
    אתה פשוט זלמן.

    השיר המלא באתר שירונט

    מופיע בדפי לימוד:

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: שירי ראב

     

    שירי ראב

     

    להקת לוותינים חוצים

     

    הרחק מאדמה

    להקת לוותינים חוצים.

     

    מתווה פוטנציאלי עתיר רווחים

    קצף פלסטיק צף לצד

    חרחורי נפט שחורים.

     

    הרחק מאדמה

    להקת לוותינים חוצים.

    בצד אחד שפלי צינורות

    בצד שני גאות רווחים.

     

     

  • אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

    מחבר/מראה מקום: שרית עיני ריץ'

     

    שרית עיני ריץ'

     

     

    ימי מצור

     

    יְמֵי מָצוֹר וְאַתְּ רוֹצָה לִחְיוֹת

    הַבַּיִת שֶׁחָרַב בְּאַשְׁמָתֵךְ

    וְהַגָּלוּת שֶׁהֻגְלֵית מְחַיֵּךְ

    לֹא יַשְׁתִּיקוּ אֶת הַקּוֹל שֶׁעוֹלֶה מִתּוֹךְ בִּטְנֵךְ

    כְּעֵדֶר שֶׁשּׁוֹעֵט אֶל הַמַּיִם

    שִׂנְאַת חִנָּם שָׂנֵאת אֶת עַצְמֵךְ

    עַל חוֹמוֹתַיִךְ לֹא הִפְקַדְתְּ שׁוֹמְרִים

    עַכְשָׁו הַקּוֹל הַזֶּה הַמְּהַדְהֵד

    הִתְמָרֵד הִשְׁתַּלֵּט עַל הַשִּׁדּוּר

    וְהוּא מוֹדִיעַ לַצִּבּוּר:

    אֲנִי טוֹבָה

    טוֹבָה מְאוֹד

    לֹא עוֹד

    בִּזּוּי בַּהֵיכָל

    אֶת כָּל  הַקָּמִים עָלַי לְהוֹרְגֵנִי

    אֲנִי מַשְׁכִּימָה לְהַסּוֹת

    לְהַכְרִיז

    חֻבַּרְתִּי לִי יַחְדָּו

    לִבְנוֹת.

     

      מופיע במאמר

  • אקופואטיקה: בני הקטן ותנועת הים

    מחבר/מראה מקום: יפעת גלבר

     

     

    יפעת גלבר

     

     

    בני הקטן ותנועת הים

     

    איך תצייר את תנועת הים שאלתי אותך

    ומשכתי בלשוני: השאר

    נהיה פה עוד מעט

    בין המצוי לסמוי במכחול

    בתוך האוויר המלוח

    ואתה הרהרת מלא חשיבות וענית

    שהציור חייב להיות בצבע

    ושכדאי  לטשטש את הגוונים

    כדי ללכוד את הלבן המקורזל

    שמתקדם לעברנו שם, ליד האוניה

    ואני חשבתי: נשאר עוד קצת

    והצעתי לך כריך עם שוקולד

    על הסלע קמוט הים

    ואתה בני פוררת לדגים

    והנחת לגאות הים לנשוב בסרעפת

    להיות לך נשימות

    כל ימי חייך הימים

    ובימי חייך, הלילות

     

     

  • אקופואטיקה: עיני הציפור

    מחבר/מראה מקום: טלי וייס

     

     

    טלי וייס

     

    עיני הציפור

     

    דֶּרֶךְ עֵינֵי הַצִּפּוֹר

    הַחַיִּים הֵם צְחוֹקָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

    עַל הָאֲדָמָה

    וְהָאָדָם הוּא יְצוּר מְשֻׁנֶּה

    שֶׁאֵינוֹ מֵיטִיב לְהַקְשִׁיב.

     

    *

    הַשָּׁמַיִם בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, רְחוֹקוֹת

    כְּחֻלִּים יוֹתֵר, אֲנִי בְּטוּחָה

    כִּי עֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי

    רָשְׁמוּ בְּתוֹכָן אֶת חֲוָיוֹת הַנְּדוּדִים.

    תְּפִלָּתִי אֶשְׁלַח לְשָׁם

    וַאֲחַכֶּה לְגִשְׁמֵי הַבְּרָכָה

    וּלְנֹחַם הַשְּׁלוּלִיּוֹת.

     

     

    מתוך "השעה היפה" (עמדה, 2018)

  • אוקופואטיקה: ללא שם

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

     

    מרים קוצ'יק שפר

     

    *

     

    אֲנִי שִׁירָה לְשׁוֹרְשֵי קַחְוָנִים

    סוֹד הַלֹּבֶן, זְהַב עִיגּוּלִים

    שׁוֹלַחַת יַד לַגַעַת בְּכוֹכְבָנִיּוֹת שְֹעִירוֹת

    תִּלְתְלַנֵי אַרְגָּמָן עֲנָוִים.

    פַּעֲמוֹנֵי הַגֶּשֶׁם מְצַלְצְלִים בִּי דְּמָמָה

     

    יֵשׁ בִּי צְעָקָה וּבְכִיָּה בַּגִּבְעוֹלִים

    וְרִנָּה בַּפְּרִיחָה.

  • אקופואטיקה: יקינטון

    מחבר/מראה מקום: ליטל קפלן

    ליטל קפלן

     

    יָקִינְטוֹן

     

    שָׁרָשָׁיו הִכּוּ

    בְּלִי צַעֲקַת הָאֲדָמָה.

    הוּא שָׁתָה וְשָׁתָה

    מַיִם כְּבֵדִים

    שֶׁקָּצַבְתִּי לוֹ

    מִכְּלִי נִשְׁבָּר

    וְנִקֵּז אוֹר גָּנוּז

    בְּלֹא תְּבִיעָה.

    כָּל פְּקַעַת רוֹחֶשֶׁת

    רִקָּבוֹן

    אוֹ עוֹלָם.

    כָּל הַמְקַיֵּם

    פֶּרַח נִפְקָח

    מְקַיֵּם

    נֶפֶשׁ אַחַת.

  • מלך הטבע

    מחבר/מראה מקום: וולנטין רספוטן, מתוך: שלום טרויה

    האם האדמה הזו שייכת לך לבד? כולנו נמצאים כאן היום והולכים מחר.

    אנחנו כמו ציפורים נודדות. אדמה זו שייכת לכולם אלו שהיו כאן לפנינו, ואלה שיבואו אחרינו. אנחנו רק נמצאים כאן לזמן קצר ביותר... ומה עשית אתה עם הזמן? זקניך נתנו לך אותו למשמר כדי שתוכל לבלות בו את חייך ולהעביר אותו לצעירים...

    "האדם הוא מלך הטבע", אמר אנדריי.

    "כן, כן, מלך. מלוך לזמן קצר ומיד תתחרט".

שירה ואמנות