מרכז למידה מקוון - יהדות וסביבה > האדם והבריאה > התבוננות ופליאה > מקורות

התבוננות ופליאה: מקורות

• ברכי נפשי

  מחבר/מראה מקום: תהילים קד

  א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת-ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד; הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ.
  ב עֹטֶה-אוֹר כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.
  ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹ; הַמְהַלֵּךְ עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ.
  ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת; מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט.
  ה יָסַד-אֶרֶץ עַל-מְכוֹנֶיהָ; בַּל-תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד.
  ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל-הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם.
  ז מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן; מִן-קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.
  ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל-מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם.
  ט גְּבוּל-שַׂמְתָּ בַּל-יַעֲבֹרוּן; בַּל-יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
  י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים; בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן.
  יא יַשְׁקוּ כָּל-חַיְתוֹ שָׂדָי; יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם.
  יב עֲלֵיהֶם עוֹף-הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן; מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ-קוֹל.
  יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו; מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ.
  יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן-הָאָרֶץ.
  טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד.
  טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה'; אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
  יז אֲשֶׁר-שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ; חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ.
  יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים; סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.
  יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ.
  כ תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה; בּוֹ-תִרְמֹשׂ כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר.
  כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם.
  כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן; וְאֶל-מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן.
  כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ; וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב.
  כד מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.
  כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם-רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר; חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם-גְּדֹלוֹת.
  כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ.
  כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
  כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן; תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב.
  כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן; וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן.
  ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן; וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה.
  לא יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם; יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו.
  לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד; יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ.
  לג אָשִׁירָה לַה' בְּחַיָּי; אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.
  לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי; אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'.
  לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן-הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם; בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת-ה' הַלְלוּ-יָהּ.

  מופיע בדפי לימוד:

  • אדמה

תנ"ך

• שירות ותשבחות

  מחבר/מראה מקום: ילקוט שמעוני, תהלים תתפ"ט

  "אמרו חז"ל על דוד מלך ישראל, בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:"יש ברייה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני?"
  באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו: "דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלושת אלפים משלים, שנאמר" וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמישה ואלף".
  ולא עוד אלא שאני עוסקת במצווה גדולה, וזו היא המצווה שאני עוסקת בה:  יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים, ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני."..

  מופיע בדפי לימוד:

  • שירת הבריאה-חשיבות מגוון המינים בטבע

• בשעה שיתבונן האדם במעשיו

  מחבר/מראה מקום: הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ב

  והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי"  (תהילים מב,ג). וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד וידע שהוא ברייה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה). ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם. כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • שירת הבריאה-חשיבות מגוון המינים בטבע

חכמי ימי הביניים

• המנון על הבריאה

  מחבר/מראה מקום: הרב עדין שטיינזלץ, פירוש לתהילים

  המנון על הבריאה. שירה גדולה על העולם כולו, על הדברים הגדולים והקטנים שבו: על השמים והארץ

  והים, על דרכי החיים של כל היצורים כולם ועל המחזור הגדול של החיים, הכולל בתוכו את המוות

  והתחייה.

• הדרך אל האושר

  מחבר/מראה מקום: הרב קוק עין איה על מסכת ברכות ט,קי"א

   נפש האדם בראה אלהים ישרה, שמחה בחייה ומוצאת נחת ברגשותיה, כל זמן שיתאים האדם את חייו לחיי הטבע הכללי, ימצא אושר ושמחת לב. אמנם בתגרת יד החברה האנושית התרחק האדם מרגשות הטבע הטהורים ונעכרה גם כן דעתו. על כן המידה שתשיבהו אל ישוב דעתו הטבעי היא הקורת רוח הכללית המשותפת שימצא האדם בטבע. חסד ה' המלא את כל היקום, קול זמרת הציפורים מבין עפאים יתנו קול, מראה הדר הכרמל והשרון בפרחיהם הנחמדים, ריח השושנים וכל פרי חמד אשר בגן ה', הארץ אשר נתן לבני אדם.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא-שטחים פתוחים ותכנון עירוני

• טו בשבט - תחילת האביב בחורף

  מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש, במעגלי שנה ח"ב

  המחשבה השגרתית מה היא אומרת? בבוא עת הפריחה כאשר יחשף לעינינו האביב ברבבות ציצים ופרחים, או אז נחגוג בצהלה את חג אביב הטבע, אשר ברכו ד', שהוא גם חג אביבנו אנו.

  אבל המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומן של ימי חורף מושלגים, ממתיקה סוד איתנו ולוחשת באזנינו מוסר השכל, הנה אלה האילנות חוגגים כבר היום את יום התחדשותו של האביב הבא. מבעד למעטה הקליפה הקפואה השסועה האפורה והצוננת, שמכרבלת את האילנות הערטילאיים מתחת לקליפה זו, החלו כבר לפכות במלוא חומם חיים חדשים ורעננים! מה נוקבים ויורדים חדרי בטן, הם דברי המוסר המאלפים המקופלים בבשורת אביב זו, אליה נשכית מפי אילנות החורף עטופי השלג הצחור.

  צאו וראו אותם "עניים סוערים לא נוחמו", ביום הולדת האביב בעיצומו של חורף - בט"ו בשבט - צאו וראו את האילנות בעידן התחדשות הצמיחה שלהם. הלא מקושטים היו בעדי עדיים בסנסני פירותיהם, בזרי עליהם, בפאר ענפיהם, והנה שודדו הפרות, נקטפו, הערים קמשו ונשרו בשלכת, ויבואו רוחות הסתיו וסופות החורף הנועזות ותכרותנה אף את העלה האחרון, נצפו ענף אחרי ענף, נתנו את קליפת העץ למשיסה וקרעוה לגזרים, ירו חיצי כפור שפגעו בלשד לב האילנות, הסתערו עליהם בשטפונות מטר וברד ועטפוהו במרבדי פתיתים של קרה ושלג, כתרו את העצים ולפתו מכל עבר, ממזרח וממערב, מצפון ונגב טלטלום קדם ואחור, כפפו והשחו קומתם ימינה ושמאלה, עדי עפר, ועל אף כל זאת לא נשברו האילנות, לא הונמכה קומתם חרף כל הפורענות הזו יחגגו יום זה בתוך תוכם בפנימיות לבם, ולנוכח פני החורף ומוראותיו, את חג תחיתם חג האביב

• בין ברכת האילנות לברכת שהחיינו

  מחבר/מראה מקום: הרב בן דהאן

  בין ברכת האילנות וברכת שהחיינו: ייתכן שההבחנה בין שתי הברכות מבוססת על טבעו של האדם. כאשר האדם רואה אילן שפירותיו ראויים לאכילה - הרגש הראשון המתעורר בו הוא הרגש התועלתני השימושי, והוא מברך את הקב"ה על כך שזיכהו להגיע שוב לעונתו של פרי טעים זה – "שהחיינו". כאשר הפרי הבשל עומד לנגד עיניו, האדם מרוכז רק בו ובתועלת שעשויה לצמוח לו ממנו, ואינו פנוי לשעות ליופיו של האילן ולפרחיו.
  אבל כאשר רואה האדם אילן שפירותיו עוד אינם גמורים - הוא פונה לצדו האסתטי, מעריך את יופיו ואת טובו ומברך את הקב"ה על שיצר אילן כה נאה: ברכת האילנות.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- ברכת האילנות

• התהוות העולם והיחס לבריאה

  מחבר/מראה מקום: רבי נחמן מברסלב ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד סימן א'

  כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם
  כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ
  וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ
  וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת
  עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ
  וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם
  לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ
  מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף
  עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין
  וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי
  וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת
  שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם
  וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם
  כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי, לא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל
  וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי
  אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא
  כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן
  כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם
  שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל
  כִּי אִם לא. כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל
  אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת
  כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ
  וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא.

  מופיע בדפי לימוד:

  • מדור המבול לדור ההתחממות

חכמי הדורות האחרונים

• טו בשבט - תהליך נסתר

  מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

  השקדיה, חושפת בפנינו את רגעי ההתעוררות הראשונים של הטבע לאחר תרדמת החורף. התעוררות שאולי אינה ניכרת בפועל. אולם, מלמדים אותנו חז"ל, קובעת את ראשי השנים. התעוררות זו, אף על פי שאיננה נראית, פורצת בט"ו בשבט. אילן אחד בלבד חושף בפנינו את אותה ההתעוררות בפועל - השקדיה.

  מדובר בתחילתו של תהליך שאת 'פירותיו' תרתי משמע, נראה רק כעבור מספר שבועות.
  
  ייחודו של ט"ו בשבט, הוא בהתייחסותו למציאות נסתרת, לתנועה כמוסה, פוטנציאל אשר מתחיל להתעורר אף שטרם ראינו במציאות דבר.

• כיצד לזכור את שמות הצמחים?

  מחבר/מראה מקום: עזריה אלון, 'גם לצמחים יש בעיות', כרך א' עמ' 22

  

• הכרת ערך הטבע

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מתוך "ההכרה והבלתי מודע", האדם והטבע עמ 41

  'היו ימים, אשר האדם לא הכיר את ערך-האויר, אשר לא ידע, כי באין אויר אין חיים לו ולכל חי על האדמה, כמו שאין חיים לדג בלי מים. וכן היו ימים, אשר לא ידע האדם, מה האור לו ולחייו…אולם את ערך הטבע בכללו, בכל מרחבו האין-סופי ובכל עמקו האין-תהומי הכיר, כמדומה לך, האדם תמיד, עוד מתחילת ברייתו. היו ימים, אשר האדם העריץ את הטבע, אשר חשב אותו ואת כל אשר בו לאלהים ויעבוד אותו באמונה. והמשוררים והאמנים – הם הרי לא פסקו משירתם אפילו שעה אחת מיום דעת האדם טוב ורע עד היום הזה. ולאחרונה הנה בא המדע – המדע המושכל, הברור, הבהיר, אשר גילה אפקים חדשים ויאר אור חדש – אור קר ונורא, אבל גדול ונאדר. והנה הוא מחליט, כי 'אין אנו עניים בשעה שאנו נהנים מהטבע הפרוש לפני הכל'…

• השיבה לטבע

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, עקירת שרשי הנשמה מהטבע, האדם והטבע עמ 49 -50.

  'ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך.  וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך. ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל.  וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה.  והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך–את הכל…  והרגשת ביום ההוא בכל כוח לבבך את הלחץ, אשר קירות הבתים בעיר–וגם בכפר–לוחצים על נפשך, והרגשת כל חציצה קלה, החוצצת בין נפשך ובין המרחב העולמי, בין נפשך ובין החיים העולמיים.  והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך–כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בביתך, בשכבך ובקומך–בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם, וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה, גם את בתי התורה והחכמה.  ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה...  ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור.  וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית".

• הטבע אכזרי

  מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מרשימותיו - דגניה, ה' תמוז תר"פ.

  'בבקר, בשעה שהפרדס, הכרם, הכנרת וההרים מקבלים פני השמש, והאדם שותה תה ונהנה מזיו… מזיו מי? ומאין כל הריקניות והתפלות, האכזריות והחמסנות, השקר והכעור, כל מה שמדכדך כל כך את הנפש וטורדה מעולמה? האומנם רק מן האדם? ובאדם מאין? אבל הלא גם פה בתוך היופי הזה, בתוך הפרדס, הכנרת, ההרים, אתה מוצא את כל זה, ואם לא בצורה אנושית: הנה הצפור התמימה הזאת טורפת רמשים ואוכלת ונהנית ושבעה מטרפה, והתחמס או הנשר הגבור, היפה, טורף את הצפור הקטנה; וכן הנחש והדגים הגדולים – את הקטנים מהם, והחזק מהם – אותם. וגם ערמה לא תחסר וגם כעור. והצורה כל כך נחמדה, כל כך מרגיעה את הנפש, מדברת כל כך אל הלב, יותר נכון, כל כך גוזרת שתיקה ברמזה על איזה סוד עולם, על איזה אור גנוז! האמנם כל זה רק הונאה, האמנם החיים, החיים העליונים הם רק ב צ ו ר ה, באילוזיה? כך אומרת האמנות או כך אומרים רבים בשמה! ואם כך, הרי זה אומר כי האמנות גוזרת: שקר יסוד העולם, בעוד שהדת גוזרת: אמת יסוד העולם. והרגש הדתי הרי גם הוא רגש, הרי גם הוא יסוד בחיים, יסוד לא פחות – לא, לא! לאין ערוך יותר עמוק ויותר חיוני מרגש היופי. ואם כן?…

• מה זה אקופואטיקה

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג "אקו פואטיקה", אקולוגיה וסביבה, גיליון 3 , 68 -70, יולי 2017

  'מהי אקו-פואטיקה? שירת טבע מסוג חדש, השמה את הסביבה במרכז. תמיד היו שירי טבע, אבל הם לא סיפקו תיאור נאמן של הטבע, הם קישטו אותו יתר על המידה ובוודאי  שלא היו מודעים למשבר. תיאורי טבע לא חסרים בספרות, אבל תיאורים אלה מופיעים רק כרקע לעלילות בני אדם. האקו-פואטיקה החלה להתייחס לטבע כנושא ראוי בפני עצמו היא גם אינה חוששת להשתמש במשפטים מן החדשות או מן ההסברים המדעיים לתופעות. זוהי שירה הנכתבת על-ידי אנשים

  מכירים את הטבע באופן בלתי אמצעי, שאוהבים אותו, שמנסים לתת לו פה, שרוצים להשפיע'

• לראות את הטוב ואת הרע

  מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

  במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

  כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

• תרועת האביב

  מחבר/מראה מקום: הרב עוזי קלכהיים, ברכת האילנות

    לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה  המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת לנו על ימי האביב הקרבים ובאים. ולעומתה נענית האדמה ומתחממת  ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- ברכת האילנות

• מי עדן

  מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר במאמר "גשם" באתר ישיבת שיח

  אנחנו, שהמים שלנו אינם אלא מי הברז הזורמים בבתים, מים שלא פעם איבדו את רעננותם וראשוניותם ושאותם ננסה לשחזר באמצעות מי עדן שבמיכלי הפלסטיק, איבדנו הרבה מהבלתי אמצעיות של המגע עם הטבע, וודאי שקשה לנו לחוות באמצעותו את הזיקה לקל. אמנם, יכולים אנחנו עדיין להיאחז בעקבות קמאיות שעדיין נשארו בתשתית הנפש כדי לחזור לחויות אלו. את אלו נוכל למצוא למשל אצל הילדים הרצים לרחוב, למגינת ליבם של האמהות, בכדי להירטב ולרקוד בגשם הראשון, והמחפשים את השלוליות כדי לטבול בהם. לא בכדי מפלס הכנרת והקו האדום הפכו לאובססיה לאומית; בשכבות העמוקות שלנו שקועות החרדות הקמאיות של האיכר המצפה לגשם. נראה שגם התופעה ההולכת ונפוצה של הצטיידות ולגימה בכל הזדמנות מבקבוקוני מים, ‘בשבתך בביתך ובלכתך בדרך’, תגובת הנגד לקוקה קולה המערבי, הינה חזרה לינקות העורגת לשוב ולמצוץ ממימי בראשית חיים. הצירוף של לגימה ומים חיים מכונן אפקט של ראשית שאליו אנו נכספים.

• שירת העשבים: תפילה כאנרגיה צנועה של הרוח

  מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר, מתוך מילים מתנועעות ברוח 6: תשוקה לטבע - שיעור של הרב יאיר דרייפוס, באתר שיח

  שירת העשבים: תפילה כאנרגיה צנועה של הרוח

  מרשימות של הרב שג"ר...

  ...העולם מלא בצלילים, הקולות הבסיסייים של הבריאה. רשרוש העלים,  הרוח הנוהמת ודואבת, הגשם הדולף על הגג, רעש מפל המים, שכשוך השלולית, בעבוע המים, המית גלי הים, זמזום דבורים, ציוצים,

  המוסיקליות של העולם.

  אנו מוצאים קוהרנטיות בין הקול למוצאו, יללת החתול הינה יללה חתולית, כך נביחת הכלב, מתרפסת, מתחנפת או מאיימת ואומרת אל תקרבו אלי.

  ישנו הצליל היסודי של הבריאה, הוא הצליל של הנצח, הצליל של השתיקה. זו איננה שתיקה של כלום, של העדר או ריקנות. אלא שתיקת הנצח.

  הצלילים של הטבע פשוטים בדרך כלל.

  שירת הצפרים איננה מורכבת. שיר פשוט.

  הדבר בא לכלל ביטוי בציורי טבע דומם. הטבע מזלף סביבו את השקט והסבלנות של הנצח.

  ...המוסיקה משפיעה על הרגש. קולמוס הנפש.

  היא איננה עוברת דרך המושגיות והדיבור, אלא פונה ישירות אל הנפש. שפת הנפש. מוסיקה מרגיעה, מעוררת תשוקה, מלאת יראת כבוד, שמחה, עליזות נוסטלגיה.

  הנוסטלגיה איננה שייכת לסיבות, היא מצב הרוח עצמו.

  המוסיקה הינה מצב של הרוח. לכן היא שפת הנפש, משום שהנפש לכשעצמה איננה עדיין באותיות.

  במוסיקה אנו נמצאים בעולם אחדותי שלפני השפה, ומכאן כוח המשיכה וההשפעה העצומה של המוסיקה.

  היא שייכת לאותו אזור שבו עדיין איננו מנותקים באמצעות השפה.

  אנו קולטים את המוסיקה כפי שבעל החיים קולט את הקול.

  ההבעה, מישהו ישיר לפי התווים, אך הזמר ששר יש בו מלאות.

  זאת הצליליות של המוסיקה שאיננה זהה לטונים שלו.

  צליליות זו נמצאת כבר אצל הצייר אור בכלי.

  כך גם תנועות היסוד של הטבע עלות העלים, תנועת העננים, נדנוד העשבים, הללו מלאים הבעה.

  הטבע מביע, זה לא רק העשב לכשעצמו.

  גם לא רק האווירה שסביבו.

  הוא איננו נמצא מבודד ומנותק לעצמו.

  הקול איננה הדבר עצמו, אלא הבעה ומסירה שהדבר מוסר את עצמו.

  אין הפרדה בין הצליל לבין מובנו.

  הכלי בטל לאור.

  למי הטבע מדבר? למי הוא מוסר את עצמו?

  תאמרו – לאדם. מגלה הוא לאדם משהו שהאדם  שכח.

  זה פן אחד של הדברים.

  הוא מתנקז לאדם ומחפש באדם את לשונו. זה פן נוסף.

  השדה שר, העשבים שרים. אך שירה הינה תמיד יחס גומלין. היא לא נמצאת בבידוד. שר הוא את עצמו, אך את מובנה היא מקבלת בכך שהיא פונה אל מחוץ לעצמו. שר הוא לאלוקים. לנצח.

  לכל מקום יש אופי, אווירה.

  הוא מאיר באופן מסוים כזה ולא אחר. זולף  וזולג  החוצה, ומזליף אנרגיה כלפי חוץ.

  כך גם החכמה. ההארה הזאת איננה מכונסת בעצמה, אלא היא פונה אלינו. אומרת לנו. רומזת. ישנה הדדיות. הדברים מתחברים אחד לשני.

  אך הוא עשוי להיות גם חסר קול ווקלי, 'בלי נשמע קולם'.

  בהקשר זה הוא יהיה זליגה של אנרגיה צנועה של הרוח.

  ...נפש הצומח משקפת תשתית בסיסית יותר מזו של נפש החי שבה מופיעה החיוניות הגופנית, התשוקה. זאת חיוניות ברמת הטוהר.

  שרף העצים הינה החיוניות של העצים, בעוד שהדם הוא הנפש.

  הזליגה הינה שירה. שירת העננים. הם משרים עלינו אווירה, אומרים דבר מה...

• הישיבה בסוכה

  מחבר/מראה מקום: Welcome to Our Tent

  הישיבה בסוכה

  "בסוף-שבוע לאחרונה יצאנו קבוצה של זוגות צעירים לטיול ביערות הקרובים. למרות שכולנו היינו  חברים כבר מספר שנים, והתראינו לעיתים קרובות, חווינו בתוך היער תחושה של תלות הדדית ואינטימיות גדולות יותר ממה שאי פעם הרגשנו כשביקרנו אחד את השני בבתינו או יצאנו לאכול ביחד במסעדה. ישבנו יחד סביב המדורה המחממת, עליה בישלנו, השמים מעל היו גג לראשנו, חשכת הלילה היתה לחומה סביבנו, וכל זה הפך אותנו לנשמות-ידידות יותר מכל חוויה משותפת קודמת. למרות שכל זוג ישן בלילה באוהל משלו, הרגשנו אחווה חזקה שהזינה אותנו זמן רב. וכשפרשנו כל זוג לאוהלו סביב המדורה, פתאום התבהר לנו המסר של סוכות. הקירות המוצקים, הדלתות והגגות של בתינו נותנים לנו אולי תחושת הגנה וביטחון, אולם לעתים קרובות הגנה וביטחון אלו באים בתמורה לבידודנו משכנינו, חברינו ואף בני משפחותינו. בסוכה, כשרק השמים מעלינו והאדמה מתחתנו, אנו מבינים במהרה שתחושת הביטחון באה [בין השאר] מחברות וידידות המתפתחות דרך חלוקת חוויות בטבע.... רוח האחווה והנדיבות שעולה משפע האסיף לא "אוהבת" קירות ומחיצות. רוח זו נתנה לאברהם לחיות באוהל פתוח לארבע הרוחות, ורוח זו היא בדיוק מה שבני ישראל חוו במדבר לאחר צאתם ממצרים....עלינו להחיות מחדש את הרוח הזו של אחווה ונדיבות שהפכה את אבותינו לעם, על ידי הישיבה בסוכות."

  מתוך "Welcome to Our Tent ", תרגום לעברית: דבי גולן

  © זכויות יוצרים שמורות ל http://": http://www.joi.org/celebrate/sukkot/tent.shtml
  

  מתוך אתר מדרשת

• פירות ארצנו בעונות השנה

  מחבר/מראה מקום: ש"י עגנון "תמול שלשום" פרק שישי

  

• אקולוגיה חברתית

  מחבר/מראה מקום: הדס ילינק

  ישבו תריסר שנים במערה.
  בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו? יצאו.
  ראו אנשים שחורשים וזורעים.
  אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף.
  יצאה בת קול ואמרה להם : להחריב עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם !
  חזרו והלכו וישבו תריסר ירחי שנה. אמרו : משפט רשעים בגהנם שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם !
  יצאו.
  כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון.
  אמר לו : בני, די לעולם אני ואתה.
  כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות.
  אמרו לו : אלה למה לך ?
  אמר להם : לכבוד שבת.
  - ויספיק לך אחד ?
  -אחד כנגד "זכור " ואחד כנגד "שמור".
  אמר לו לבנו : ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.

  אגדה  זו על יציאתו של רשב"י מן המערה סוקרת בפנינו  את התהליך אותו עברו רשב"י ובנו ביחסם לעולם הזה. משלילה מוחלטת של עולם החומר, שבאה לידי ביטוי בהסתגרות של 12 שנים במערה, מכוסים בחול עד צווארם ועיסוק בתורת הנסתר, הגיעו השניים בהדרגה ל"חיבוב" העולם ובני האדם.
  ביציאה השנייה מן המערה  הבין רשב"י את חשיבות עולם הטבע לאנושות לצורך המשך החיים  כמות שהם (קיימוּת במובן הפיסי).
  עם פגישתם בזקן המכבד את השבת בעזרת צרורות הדסים, הבינו רשב"י ובנו את חשיבות עולם הטבע להשראה ולהידור של חיי החומר והעלאתם לחיי רוח.
  או אז יכלו השניים לאהוב, באמת, את העולם ואת בני האדם שעליו, ולהשתמש בתורת הנסתר להביא רפואה ולא הרס.
  
  סיפור זה קושר לנו בין אהבת האדם ואהבת העולם כמפתח נוסף לחיים בני קיימא על פני האדמה.

   

  מופיע בדפי לימוד:

  • אקולוגיה חברתית- ר' עקיבא ורשב

• מה נאה אילן זה

  מחבר/מראה מקום: הרב אורי שרקי, טוב הארץ

    מסכת אבות. ג',ט:
  רבי יעקב אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
  
  יש כאן לכאורה ביטוי של התנגדות להתבוננות בטבע, אסור להסתכל על אילנות! דברים אלו עומדים בסתירה להלכה המפורשת שעל אילנות מלבלבים מברך בחודש ניסן "שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני האדם", וכל השנה מברך "שככה לו בעולמו". אבל יש לדייק בלשון המשנה. לא נאמר: "המהלך בדרך ושונה ואומר מה נאה אילן זה". יש במשנה תוספת של שני מילים "ומפסיק ממשנתו ואומר" מכאן שאם היה אומר מה נאה אילן זה ולא היה מפסיק ממשנתו, כלומר אם ראיית האילן וההתפעלות ממנו היו ההמשך של משנתו, אדרבא היה בכך רוממות לנפשו. זאת היתה התפשטות התורה שלו לתחום רחב יותר. הבעיה האמיתית של האדם הזה עמוקה היא מאוד, אצלו יש שני עולמות! יש משנתו מצד אחד וכדי להסתכל באילן, עליו לצאת לתחום אחר, עליו להפסיק ממשנתו. אם כן הוא מתחייב בנפשו כי הוא חי בעולם דואליסטי. האידיאל היה שהוא יעסוק במשנתו, ומתוך עסק משנתו יאמר מה נאה אילן זה. האדם שבמשנתנו הוא אדם מדולדל.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה-חינוך יהודי סביבתי

• ברכת האילנות - התמודדדות עם עולם הרגש

  מחבר/מראה מקום: הרב שמשון רפאל הירש

  אין לך תקנה, בה הוכיחו חכמינו הגדולים את עצמם יותר כאבות, מעצבי ומחנכי עמנו, אמת המתאמתת שוב ושוב אף בימינו אנו, מאשר התקנת ברכות אלה. הן מביאות לידי כך שיהודי לא ישקע בשגרת חוסר המחשבה וחוסר הרגש. הן גורמות, שלא יהיה צורך רק בכותלי בית התפילה, כדי להסיח את הדעת מעולם המציאות שבסביבה ולהתעלות לתחום ההשפעה.

  מופיע בדפי לימוד:

  • חברותא ירוקה- ברכת האילנות

• מחבר/מראה מקום: הרב אברהם יצחק הכהן קוק

  האמן תאמין לי שמימי נזהרתי לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח, שיכול לגדול או לצמוח, כי 'אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה האומר לו גדל!'

  כל ציץ עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת סוד. כל בריה אומרת שירה.

• איך נכנסים אל הטרקלין

  מחבר/מראה מקום: הרב אברהם יצחק הכהן קוק

  צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין - דרך השער.השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות..

• מחבר/מראה מקום: עזריה אלון

  "שמירת הטבע זה לא בגלל בעיה של הטבע. מזמן שהעולם קיים, 99.9% מהיצורים שהיו כאן כבר נכחדו. הטבע לא בוכה עליהם. מה שאנחנו עושים זה לא למען הטבע אלא למען האדם. אם אני יוצא מהבית ורואה צבי רץ או חוגלה עם אפרוחים, אז אני רוצה שגם הבנים, הנכדים והנינים שלי ייזכו לראות את זה ולא ייצטרכו בשביל זה ללכת לאיזה גן חיות או לאיזה מוזיאון, לראות משהו שמור בפורמלין, או לאיזה ספר בו כל זה מצוייר. אני טוען שכל מה שיש לנו בתרבות העברית, השפה, התנ"ך, ההיסטוריה שלנו בארץ, כולם קשורים בנוף ובטבע. אם אתה פוגע בטבע, אתה פוגע בכל התרבות האנושית. אם אתה פוגע בטבע בארץ, אתה פוגע בכל התרבות שלנו כעם וכמדינה."

הגות

• אוקופואטיקה: ללא שם

  מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

   

   

  מרים קוצ'יק שפר

   

  *

   

  אֲנִי שִׁירָה לְשׁוֹרְשֵי קַחְוָנִים

  סוֹד הַלֹּבֶן, זְהַב עִיגּוּלִים

  שׁוֹלַחַת יַד לַגַעַת בְּכוֹכְבָנִיּוֹת שְֹעִירוֹת

  תִּלְתְלַנֵי אַרְגָּמָן עֲנָוִים.

  פַּעֲמוֹנֵי הַגֶּשֶׁם מְצַלְצְלִים בִּי דְּמָמָה

   

  יֵשׁ בִּי צְעָקָה וּבְכִיָּה בַּגִּבְעוֹלִים

  וְרִנָּה בַּפְּרִיחָה.

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: ארינה טג'ר

  ארינה טג'ר

   

  סודות היקום

   

  אומרים שאורות הכוכבים

  מנצנצים אלינו

  כמצבות.

  ברק האור המתעתע -

  כל מה שנותר

  מהכוכב הנעלם,

  גם באינותו

  קיים.

   

  מי יגלה סוד

  צידו האפל

  הלא מוכר,

  של הסהר?

   

  מה רוחש

  בתוך האדמה,

  בעומקים

  בהם לבה רותחת

  מחפשת דרכה

  לצאת במופע

  אימים

  מעלה?

   

  ובמחשכי האוקיינוסים

  בתהומות אין חקר

  חיים נסתרים

  רוחשים...

   

  על קרום דק

  אנו צועדים

  ונדמים לעצמינו

  בני מלכים.

   

   מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: מילי שמידט

   

  מילי שמידט

   

  הים איננו מלא

   

  כָּל הָאֲנָשִׁים בָּאִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

  בִּזְמַן שֶׁדָּבָר אֶחָד נֶעֱלַם דָּבָר אַחֵר מִתְגַּלֶּה

  וּלְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּלִּים אֲנִי יוֹשֵׁב מִתְפַּלֵּא

  אֵיךְ שֶׁעַל כָּל גַּל שֶׁנִּשְׁבַּר גַּל חָדָשׁ כְּבָר עוֹלֶה

   

  וְכָל הָאֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים בַּכְּחוֹלִים

  מֵעֲלֵיהֶם סֻלַּם עֲנָנִים

  וְכָל גַּרְגִּירֵי הַחוֹל זוֹהֲרִים

  וְקוֹלוֹת כְּמַקְהֵלַת צִפּוֹרִים

  הַמַּיִם חַמִּים וַאֲנִי בָּם צוֹעֵד

  וְצָף וְנוֹדֵד וְרוֹקֵד

  מַבִּיט בִּמְטוֹסִים בַּשָּׁמַיִם

  בְּכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים

  חַסְרֵי שֵׁמוֹת בַּעֲלֵי פָּנִים

  מְטַפְּסִים בְּסֻלַּם עֲנָנִים

  אֶל מָקוֹם שֶׁשָּׁם הֵם שָׁבִים

   

  כָּל הָאֲנָשִׁים צוֹפִים בַּזָּהָב כְּמֵעֵין חִזָּיוֹן נַעֲלֶה

  יֵשׁ אֵיזֶה מִין סוֹד בָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲזִיק וְאֵינוֹ מִתְבַּלֶּה

  רְמָזִים מְרַחֲפִים עַל רוּחַ וּמַיִם וּבְעוֹרֵק כָּל עָלָה

  לוֹחֲשִׁים לִי מִלִּים עַל חֶסֶד הָאֵל שֶׁבֹּעֵר וְאֵינֶנּוּ כָּלֶה

   

   

  אנשים לבנים כמו נייר

   

  עַל הַמִּרְפֶּסֶת הָרוּחַ בְּרוּרָה מְאוֹד

  מוֹשֶׁכֶת בְּגוּפוֹ שֶׁל דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל

  מַדְגִּישָׁה אֶת סוֹפָהּ שֶׁל עוֹנָה

  שׁוּב הַסְּתָיו תּוֹפֵס אוֹתִי לֹא מוּכָן

  עוֹד שָׁנָה כְּבָר מִטַּלְטֶלֶת בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים

  כְּמוֹ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בָּרְחוֹב

   

  לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל בָּא וְעוֹבֵר

  אֲנָשִׁים מַמְשִׁיכִים לִסְפֹּר אֶת הַיָּמִים

  לִרְדֹּף אַחֲרֵי אֱלֹהִים עַל קַבַּיִם

  שׁוֹכְחִים שֶׁכָּל סוֹף הוּא גַּם הַתְחָלָה

  כְּמוֹ הָעֵץ הַמְּפַזֵּר עֲנָפִים לַשָּׁמַיִם

  מְנַסֶּה לִתְפֹּס קַרְנֵי אוֹר אַחֲרוֹנוֹת

   

  וְרַק אֲנִי עוֹד סוֹפֵר שָׁבוּעוֹת

  וּמוֹדֵד אֶת הַשִּׁנּוּי בְּגֹבַהּ הַשֶּׁמֶשׁ

  אֵיךְ בְּכָל יוֹם הַמֶּרְחָק בֵּינָהּ לְבֵין הַיָּם

  הוֹלֵךְ וּמִתְקַפֵּל עַד שְׁקִיעָה

  בֵּינָתַיִם הָאֲוִיר מִתְמַלֵּא בִּצְלִילֵי הַשּׁוֹפָר

  בַּאֲנָשִׁים לְבָנִים כְּמוֹ נְיָר

   

    מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: לאה צבי (דובז'ינסקי)

  לאה צבי (דובז'ינסקי)

   

  *

   

  רִמּוֹן מְרוֹקָן

  מִתְגּוֹלֵל כְּשַׂקִּית,

  נִסְתַּם הַגּוֹלֵל

  עַל גַּלְעִינָיו,

  שַׂקִּיקֵי דָּם

  קְטַנִּים

  עֲטוּפִים בשִּׁלְיָה

  נִּפְלָטִים אֶחָד, אֶחָד

  מִתּוֹךְ רֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,

  הַאִם אַתָּה

  חָשׁ אֶת כְּאֵב

  הָאָבְדָן?

   

    מופיע במאמר

• אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

  מחבר/מראה מקום: חגית מנדרובסקי

   

  חגית מנדרובסקי

   

  עוֹבֶרֶת אֹרַח

   

  פּוֹסַעַת בֵּין שְׁבִילֵי שַׁלֶּכֶת

  קַדְרוּת סְתָוִית

  עוֹטֶפֶת עַצְבוּתִי בְּחֵיק עָלִים

  שֶׁצִּבְעָם מִשְׁתַּנֶּה.

  תָּא נָדִיר וְשָׁבִיר בֵּין כָּתְלֵי לִבִּי,

  מִקְלָט מִפְּנֵי אֵימַת הַכִּלָּיוֹן,

  מִדַּפֵּק עַל קְלִפַּת הָאַטְמוֹסְפֵרָה.

  עָלַי לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִית

  כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

  עָלַי לְהִזָּכֵר כִּי אֵינִי

  אֶלָּא עוֹבֶרֶת אֹרַח.

  הַכֹּל נָע וְחוֹלֵף

  לְנֶגֶד עֵינַי.

   

   מופיע במאמר

• אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

  מחבר/מראה מקום: טלי וייס

  טלי וייס

   

   

  חורבן  

   

  אֲנִי מַרְחִיקָה רְאוּת:

  דָּבָר לֹא שׂוֹרֵד.

  אֲנִי מַבְחִינָה בְּסִימָנִים:

  צִפּוֹר עֲצוּבָה מְקוֹנֶנֶת

  עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי,

  גֶּשֶׁם מְפַלֵּחַ אֶת שְׁמֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֵט.

  אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

  בְּכֹחָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה לְהַצִּיל,

  נִכְנֶסֶת לְגוּף הַצִּפּוֹר

  וְעָפָה

   

   

   מופיע במאמר

• אקופוטאיקה לצומות החורבן

  מחבר/מראה מקום: לאה צבי (דובז'ינסקי)

  לאה צבי (דובז'ינסקי)

   

   

    *

   

  הָאָבִיב פּוֹרֵחַ,

  אַךְ זֹאת רַק תְּחִלַּת  הַשְּׁדִיפָה

  עוֹד מְעַט נִרְאָה אוֹתָם בִּקְלוֹנָם

  מִתְיַבְּשִׁים מַשְׁחִירִים

  עֲלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁפַּעַם צִבְעָם בָּהַק לַמֶּרְחָק

  נוֹשְׁרִים אַט אַט

  כַּמָּה מַר גּוֹרָלָם

  כַּמָּה קְצָרָה פְּרִיחָתָם

  נִדְמֶה שֶׁרַק פָּרְחוּ וּכְבָר

  נָדַם יָפְיָם

  הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

  הַיָּרֹק הִצְהִיב

  צֶבַע מָוֶת סָבִיב

  תָּם הָאָבִיב.

   

   

    *

   

  הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר יָרַד אֶשְׁתָּקַד

  כִּסָּה אֶת הַכְּאֵב

  בִּשְׂמִיכָה לְבָנָה,

  עֵת אָבִיב הִגִּיעַ

  נָמַס הַכֹּל

  נתגלו משקעי הַכְּאֵב

  לֹא הָיָה בָּרוֹמֶטֶר לִמְדִידַת

  לַחַץ

  מֵהַבֹּץ שֶׁהִתְגַּלָּה נִתַּן לְהָבִין

  אֶת הַשְּׁקִיעָה.

   

   מופיע במאמר

   

• אקופואטיקה: יקינטון

  מחבר/מראה מקום: ליטל קפלן

  ליטל קפלן

   

  יָקִינְטוֹן

   

  שָׁרָשָׁיו הִכּוּ

  בְּלִי צַעֲקַת הָאֲדָמָה.

  הוּא שָׁתָה וְשָׁתָה

  מַיִם כְּבֵדִים

  שֶׁקָּצַבְתִּי לוֹ

  מִכְּלִי נִשְׁבָּר

  וְנִקֵּז אוֹר גָּנוּז

  בְּלֹא תְּבִיעָה.

  כָּל פְּקַעַת רוֹחֶשֶׁת

  רִקָּבוֹן

  אוֹ עוֹלָם.

  כָּל הַמְקַיֵּם

  פֶּרַח נִפְקָח

  מְקַיֵּם

  נֶפֶשׁ אַחַת.

• פרקי שירה

  מחבר/מראה מקום: מיוחסים לדוד ושלמה

  פרק ראשון
  שמים אומרים: השמים מספרים כבוד אל , ומעשה ידיו מגיד הרקיע : ארץ אומרת: ליי הארץ ומלואה , תבל ויושבי בה , ואומר . מכנף הארץ זמרת שמענו , צבי לצדיק :
  גן עדן אומר: עורי צפון ובואי תימן , הפיחי גני יזלו בשמיו , יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו :
  גיהנום אומר: כי השביע נפש שוקקה , ונפש רעבה מלא טוב :
  מדבר אומר: ישושום מדבר וציה , ותגל ערבה ותפרח כחבצלת :
  שדות אומרים: יי בחכמה יסד ארץ , כונן שמים בתבונה :
  
  .....
  פרק שלישי
  אילנות שבשדה אומרים: אז ירננו עצי היער , מלפני יי כי בא לשפוט את הארץ :
  גפן אומרת: כה אמר יי , כאשר ימצא התירוש באשכול , ואמר , אל
  תשחיתהו כי ברכה בו , כן אעשה למען עבדיי , לבלתי השחית הכל :
  תאנה אומרת: נצר תאנה יאכל פריה :
  רמון אומר: כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך :
  תמר אומר: צדיק כתמר יפרח , כארז בלבנון ישגה :
  תפוח אומר: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי...
  ירקות שבשדה אומרים: תלמיה רוה , נחת גדודיה , ברביבים תמוגגנה , צמחה תברך :
  דשאים אומרים: יהי כבוד יי לעולם , ישמח יי במעשיו :
  
  ...
  
  פרק חמישי
  בהמה דקה טהורה אומרת: מי כמוכה באלים יי , מי כמוכה נאדר בקדש , נורא תהילות עושה פלא : ...גמל אומר: יי ממרום ישאג , וממעון קדשו יתן קולו , שאג ישאג על נוהו ...
   פרד אומר:. יודוך יי כל מלכי ארץ , כי שמעו אמרי פיך :
  חמור אומר: לך יי הגדולה , והגבורה והתפארת והנצח וההוד , כי כל בשמים ובארץ , לך יי הממלכה , והמתנשא לכל לראש ...
   צבי אומר: ואני אשיר עזך , וארנן לבקר חסדך , כי היית משגב לי , ומנוס ביום צר לי
  פיל אומר: מה גדלו מעשיך יי , מאד עמקו מחשבתיך :
  אריה אומר: יי כגבור יצא , כאיש מלחמות יעיר קנאה , יריע אף יצריח , על אויביו יתגבר : ...
   זרזיר אומר: רננו צדיקים ביי , לישרים נאוה תהלה :
  חתול אומר: ארדוף אויבי ואשיגם , ולא אשוב עד כלותם ...

  מופיע בדפי לימוד:

  • שירת הבריאה-חשיבות מגוון המינים בטבע

• עַל מַעֲרֻמַּיִךְ חוֹגֵג יוֹם לָבָן

  מחבר/מראה מקום: אסתר ראב

  
  עַל מַעֲרֻמַּיִךְ חוֹגֵג יוֹם לָבָן,
  אַתְּ הַדַּלָּה וְהָעֲשִׁירָה כֹּה,
  נֵד הָרִים קָפָא,
  שָׁקוּף כַּחֲזוֹן תַּעְתּוּעִים,
  אֶל הָאֹפֶק דָּבֵק.
  צָהֳרַיִם. מֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ מִשְׁתַּלְהֲבִים
  וּלְשַׁדֵּךְ כָּלִיל מִתְלַהְלֵהַּ וְעוֹלֶה
  מוּל הַשָּׁמַיִם הַלְּבָנִים,
  כְּמָסָךְ לֹא יִפָּסֵק
  נִמְשָׁךְ וְרוֹעֵד.
  בְּתוֹךְ הַמִּישׁוֹר
  גִּבְעָה תֵּרוֹם כְּשָׁד עָגֹל
  וּלְרֹאשָׁהּ קֶבֶר לָבָן חוֹפֵף;
  וּבַעֲזוּבַת שָׂדוֹת קְצוּרִים
  אָטָד בָּדָד רוֹבֵץ.
  וְהָיָה כִּי תִּיעַף הָעַיִן
  מִזִּרְמֵי תַּעְתּוּעֵי-אוֹר
  וְטָבְלָה בְּיֶרֶק הָאָטָד הַמַּכְחִיל,
  כִּבְתוֹךְ בְּרֵכַת מַיִם צוֹנְנִים.
  אַתְּ הַדַּלָּה כֹּה עַל חֲרִיצַיִךְ הַמַּאֲדִימִים
  תּוֹךְ זְהַב הַמֶּרְחַקִּים
  עִם קַרְקְעֵי נְחָלַיִךְ הַחֲרֵבִים, הַלְּבָנִים –
  מַה יָּפִית!
  
  אסתר ראב (1981-1894) – המשוררת והסופרת הבולטת הראשונה מבין ילידי הארץ; שירתה מושפעת מאוד מהנוף הארצישראלי, ולכן היא כונתה "המשוררת הצברית הראשונה".
  

  מופיע בדפי לימוד:

  • אדמה

• רוּחַ בֶּהָרִים

  מחבר/מראה מקום: לאה גולדברג

   
  פֶּרֶא, פֶּרֶא, פָּרוּעַ,
  רַעְמָה אַדִּירָה,
  לַשְּׁמָמָה שָׁר הָרוּחַ
  עַל עֲדִי דַּרְדָּרָהּ.
  
  - מַה יָּפִית בִּטְרָשַׁיִךְ,
  בִּסְלָעִים נְקוּדִים.
  עַל שָׁמִיר וְעַל שַׁיִת
  לָנוּ עֶרֶשׂ דּוֹדִים.
  
  שׁוּרוּ, שׁוּרוּ, אֵיזֶה לֹבֶן בַּמָּרוֹם,
  שׁוּרוּ, שׁוּרוּ, אֵיךְ הָרוּחַ
  מִתְחָרֶה בִּמְעוֹף הָעַיִט
  בַּמָּרוֹם!
  
  - גְּאֵיוֹנִית וּמְכֹעֶרֶת,
  נוֹרָאָה עַד יִפְעָה.
  שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ
  שֶׁלִּטְּפַתְנִי סוּפָה,
  
  בּוֹא עֲלֵה נָא, עֲלֵה נָא,
  עַל גַּרְדּוֹם אֹהֲבִים.
  אֲבָנִים תֶּחֱזֶינָה
  אֶת דָמִי בֶּעָבִים.
  
  שׁוּרוּ, שׁוּרוּ אֵיזֶה קֶרַע בֶּעָנָן,
  שׁוּרוּ, שׁוּרוּ אֵיךְ הָרוּחַ הַפָּרוּעַ
  אֶת פָּנָיו כָּבַשׁ בְּאֹדֶם הֶעָנָן.
  
  עֲזוּבָה וְעִוֶּרֶת
  אֲדָמָה עֲקָרָה
  הַשְּׁקִיעָה כְּמוֹ וֶרֶד
  תַּעֲלֶה עַל קִבְרָהּ.
  
  הַשְּׁקִיעָה הַנּוֹבֶלֶת
  אַחֲרוֹנָה, אַחֲרוֹנָה,
  בֵּין הַשְּׁחֹר וְהַתְּכֵלֶת
  בְּקִרְעֵי עֲנָנָה.
  
  שׁוּרוּ, שׁוּרוּ, אֵיזֶה לַיְלָה בֶּהָרִים,
  שׁוּרוּ, שׁוּרוּ, אֵיךְ הָרוּחַ,
  אֵיךְ הָרוּחַ הַפָּרוּעַ
  יְבַכֶּה אֶת מוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בֶּהָרִים.
  
  לאה גולדברג (1970-1911) – מגדולות המשוררים העבריים בעת החדשה; סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות; כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970.

  מופיע בדפי לימוד:

  • אדמה

• אקופואטיקה: העץ 2

  מחבר/מראה מקום: אירן דן

   

  אירֵן דן

   

  העץ 2

   

  דְּבָרִים טוֹבִים

  קוֹרִים,

  הַבִּיטִי!

  תְּאֵנִים

  נִתְלוֹת

  עָלַי,

  אֲנִי לוֹבֵשׁ

  סֶגוֹל

  נִמְלָא

  הֶמְיַת יוֹנִים,

  אֲנִי

  נִבְרָא

  בְּשִׁירֵךְ,

  אֵין בִּי

  עֶצֶב,

  הוֹרִידִי

  הַצְּמִידִים

  מִיָּדַיִךְ

  בּוֹאִי,

  אַתְּ תָּבוֹאִי אֵלַי

  רִגְעֵי קַיִץ.

  —

   

• אם נכון שאגמים מזדקנים

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים

   

  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים-

  לֹא רוֹאִים עָלַיִךְ,

  שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי, אֵינְסוֹף קטַן,

  עַיִן צְלוּלָה שֶׁל צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם

  הַבֹּץ הַשָּׁחֹר

  בּוֹ יָשֵׁן

  הַבּוּרִי.

   

  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִזְדַקְנִים

  וְאַתְּ "תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ"

  כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי

  בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי"

   

  ! -אֲנִי אֶחְפֹּר לָךְ מֵחָדָשׁ אֶת יָם הַחוּלָה

  שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם כְּמוֹ כִּלְיָה.

  אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת

  הַמּוֹבִיל!

  אֶפְתַּח אֶת

  הַנְּבִיעוֹת!

   

  אָשִׁיב לָךְ אֶת מֶלַח הַמַּיִם.

   

• תודה

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  עַל   חֶלְקוֹת   הַיָּרֹק  
  הַלּוֹקְחוֹת   אֶת   הַלֵּב
  
   עַל  חֶלְקַת  הַמַּיִם
  
  עַל   הַדַּף   הֶחָלָק
    שֶׁל הַיּוֹם , שֶׁל הַשִּׁיר
   
  עַל  שֶׁחֶלְקִי
    עִם שׁוֹכְנֵי  עֵדֶן  הַגַּן
  
   עַל  הַלֶּקַח   הַרוֹעַף  עָלַי
  מֵעַנְפֵי
              האַלְמֻגָּן
  
  
  *
  
  יָרֵחַ מָלֵא
             מֵעַל לַגּוֹלָן!
  
  וְאִישׁ מִלְּבַדִּי אינו צוֹפֶה.
  
  יֵשׁ לְהוֹזִיל אֶת מְחִיר הַכַּרְטִיסִים
  
  לְהָבִיא בָּתֵּי סֵפֶר
  
  גְּדוּדֵי חַיָּלִים!

• כנרת

  מחבר/מראה מקום: רחל

  כִּנֶּרֶת

   

  שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –

  בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים:  עֲצֹר.

  בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא

  וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

   שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,

  סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,

  שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת

  מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

   מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,

  דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,

  יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,

  פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

   גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,

  וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –

  הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

  חֶסֶד נְעוּרִים?

   תל-אביב, תרפ"ז

• משוט בארץ

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  
  עַל פְּנֵי  נוֹף   רְחַב יָדַיִם
   אֶתְהַלֵּךְ לִי   קַל רַגְלַיִם !
   נוֹף שֶׁל עִיר  וְנוֹף שֶׁל כְּפָר,
  נוֹף יַמִּי   וְנוֹף מִדְבָּר.
  
  פֹּה הַיַּעַר ,  שָׂם הַנַּחַל,
  פֹּה  דַּרְבָּן   וְשמָה  זָחַל  ,
  פֹּה  בִּקְעָה... וְשָׁם רָמָה...
   נֶעֱצֶרֶת
             הַנְּשִׁימָה!

• אוקופואטיקה: הייתי עץ יבש

  מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

   

   

  מרים קוצ'יק שפר

   

  הָיִיתִי עֵץ יָבֵשׁ

   

  שְׁתֵי צִפּוֹרִים

  מְזַמְּרוֹת הַבֹּקֶר עַל עֲנָפַי

  יְבֵשָׁה מִשְּׁמוֹעַ

  שָׁנִים חִיכִּיתִי לָהֶן.  

• אקופואטיקה: עיני הציפור

  מחבר/מראה מקום: טלי וייס

   

   

  טלי וייס

   

  עיני הציפור

   

  דֶּרֶךְ עֵינֵי הַצִּפּוֹר

  הַחַיִּים הֵם צְחוֹקָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

  עַל הָאֲדָמָה

  וְהָאָדָם הוּא יְצוּר מְשֻׁנֶּה

  שֶׁאֵינוֹ מֵיטִיב לְהַקְשִׁיב.

   

  *

  הַשָּׁמַיִם בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, רְחוֹקוֹת

  כְּחֻלִּים יוֹתֵר, אֲנִי בְּטוּחָה

  כִּי עֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי

  רָשְׁמוּ בְּתוֹכָן אֶת חֲוָיוֹת הַנְּדוּדִים.

  תְּפִלָּתִי אֶשְׁלַח לְשָׁם

  וַאֲחַכֶּה לְגִשְׁמֵי הַבְּרָכָה

  וּלְנֹחַם הַשְּׁלוּלִיּוֹת.

   

   

  מתוך "השעה היפה" (עמדה, 2018)

• אקופואטיקה: בני הקטן ותנועת הים

  מחבר/מראה מקום: יפעת גלבר

   

   

  יפעת גלבר

   

   

  בני הקטן ותנועת הים

   

  איך תצייר את תנועת הים שאלתי אותך

  ומשכתי בלשוני: השאר

  נהיה פה עוד מעט

  בין המצוי לסמוי במכחול

  בתוך האוויר המלוח

  ואתה הרהרת מלא חשיבות וענית

  שהציור חייב להיות בצבע

  ושכדאי  לטשטש את הגוונים

  כדי ללכוד את הלבן המקורזל

  שמתקדם לעברנו שם, ליד האוניה

  ואני חשבתי: נשאר עוד קצת

  והצעתי לך כריך עם שוקולד

  על הסלע קמוט הים

  ואתה בני פוררת לדגים

  והנחת לגאות הים לנשוב בסרעפת

  להיות לך נשימות

  כל ימי חייך הימים

  ובימי חייך, הלילות

   

   

• אקופואטיקה: עמק התימנים בעין כרם

  מחבר/מראה מקום: שושנה קרבסי

   

   

  שושנה קרבסי

   

   

  עֵמֶק הַתֵּימָנִים בְּעֵין כָּרֶם

   

  יֵשׁ וְגַן הָעֵדֶן נָמוּךְ מְאוֹד

             וְהִנְּךָ יוֹרֵד בְּמַעֲלוֹת לִבְּךָ,

                       אֶל עֵמֶק הַנִּפְרָשׂ לְפָנֶיךָ

                                 כִּגְוִיל עַתִּיק מִסֵּפֶר בְּרֵאשִׁית.

                                        צִפָּרְנָהּ הַכְּסוּפָה שֶׁל הָרוּחַ

                                                       תּוֹלִיךְ בַּשְּׁבִי עֵינֶיךָ

                                                          לִקְרֹא בְּאוֹתוֹת הָעֵשֶׂב וְהַפְּרָחִים

                                                                              אֶת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא",

                                                                                  וְצִפּוֹרֵי הַשִּׁיר, אַף הֵן

                                                                                              מְקָרְבוֹת אֵלֶיךָ

                                                                                           אֶת אֱלֹהִים,

                                                     וְתִינֹקֶת שְׁחֹרַת תַּלְתַּל וְעַיִן

                                       וּסְבִיבָהּ שִׁבְעָה גְּדָיִים זַכִּים

                            בְּסִימָנֵי זָהָב מְנַקְּדִים

                    אֶת הַפְּסוּקִים.

   

  מתוך "נהר ושדים אין בו" הוצאת עתון 77 2017

   

• אקופואטיקה: לילך גליל

  מחבר/מראה מקום: לילך גליל

  לילך גליל

   

  יורה

   

  וְהַגֶּשֶׁם הִתְנַפֵּל עַל הָרְחוֹב כְּמוֹ עֲדַת כְּלָבִים.

  גַּם כְּשֶׁהוּעֲמוּ טִפּוֹתָיו נוֹתַר הַיּוֹרֶה בְּשֶׁלּוֹ: מְמֻקָּד.

  הַמַּטָּרָה הָיְתָה בְּרוּרָה: לְהַרְטִיב.

  אַךְ פִּיּוֹת הָאֲדָמָה נִשְׁאֲרוּ פְּעוּרִים

  כְּמַקּוֹרֵי גּוֹזָלִים.

   

   

  אוקטובר 2015

  מתוך "אני רוצה לספר לך הרים וגבעות" (פרדס, 2016)

   

   

  *

   

  שְׁתִיקַת הֶהָרִים.

  פִּכְפּוּךְ מֵי גּוֹפְרִית.

  הַמֶּרְחָב הַמַּבְטִיחַ.

  הַלַּיְלָה יַעֲמִיק אֶת הַדְּמָמָה,

  מַשֶּׁהוּ אוּלַי יִפְקַע

  וְאוּלַי גַּם לֹא.

  העולם יַתְמִיד בֶּהֱיוֹתוֹ.

   

   

  מתוך "כשהאיילה תחלוף" (פרדס, 2014)

• אוקופואטיקה: חלון זרוע

  מחבר/מראה מקום: נעמה שקד

   

  נעמה שקד

   

  חלון זרוע

   

  תִּרְאֶה אֵיךְ הַתּוּרְמוּס שָׂמֵחַ –

  עוֹלֶה וְגָדֵל וּפוֹרֵשׂ אֶצְבָּעָיו לִרְוָחָה,

  חַלּוֹן הַחֹרֶף פָּתוּחַ

  לָרוּחוֹת, לְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם

  לַשְּׁקִיקָה שֶׁל עִיר לֵילִית

   

  הַנֶּפֶשׁ הַקְּטַנָּה כְּקוֹנְכִית

  מֻנַּחַת עַל הָאֶדֶן

  לְפֶתַח הַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלִים

   

  עַרְפִלֵּי הָעֶרֶב נִסָּעִים, רָוִים

  אוֹר הַרְחֵק זָרוּעַ

  וּמַה יִּנְבֹּט בָּהֶם – רוֹעֵד

  כְּפֶלֶא –

  כְּתִינוֹק פּוֹשֵׂק אֶצְבָּעוֹת

   

   

  מתוך "נחושת ונהר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג)

   

שירה ואמנות