אקו-פואטיקה: מקורות

  • אדם עם שורשים וכנפיים

    מחבר/מראה מקום: אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי

    היה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות שאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

    מופיע בדפי לימוד:

  • פירות ארצנו בעונות השנה

    מחבר/מראה מקום: ש"י עגנון "תמול שלשום" פרק שישי

  • כיצד לזכור את שמות הצמחים?

    מחבר/מראה מקום: עזריה אלון, 'גם לצמחים יש בעיות', כרך א' עמ' 22

  • מה זה אקופואטיקה

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג "אקו פואטיקה", אקולוגיה וסביבה, גיליון 3 , 68 -70, יולי 2017

    'מהי אקו-פואטיקה? שירת טבע מסוג חדש, השמה את הסביבה במרכז. תמיד היו שירי טבע, אבל הם לא סיפקו תיאור נאמן של הטבע, הם קישטו אותו יתר על המידה ובוודאי  שלא היו מודעים למשבר. תיאורי טבע לא חסרים בספרות, אבל תיאורים אלה מופיעים רק כרקע לעלילות בני אדם. האקו-פואטיקה החלה להתייחס לטבע כנושא ראוי בפני עצמו היא גם אינה חוששת להשתמש במשפטים מן החדשות או מן ההסברים המדעיים לתופעות. זוהי שירה הנכתבת על-ידי אנשים

    מכירים את הטבע באופן בלתי אמצעי, שאוהבים אותו, שמנסים לתת לו פה, שרוצים להשפיע'

  • שירת העשבים: תפילה כאנרגיה צנועה של הרוח

    מחבר/מראה מקום: הרב שג"ר, מתוך מילים מתנועעות ברוח 6: תשוקה לטבע - שיעור של הרב יאיר דרייפוס, באתר שיח

    שירת העשבים: תפילה כאנרגיה צנועה של הרוח

    מרשימות של הרב שג"ר...

    ...העולם מלא בצלילים, הקולות הבסיסייים של הבריאה. רשרוש העלים,  הרוח הנוהמת ודואבת, הגשם הדולף על הגג, רעש מפל המים, שכשוך השלולית, בעבוע המים, המית גלי הים, זמזום דבורים, ציוצים,

    המוסיקליות של העולם.

    אנו מוצאים קוהרנטיות בין הקול למוצאו, יללת החתול הינה יללה חתולית, כך נביחת הכלב, מתרפסת, מתחנפת או מאיימת ואומרת אל תקרבו אלי.

    ישנו הצליל היסודי של הבריאה, הוא הצליל של הנצח, הצליל של השתיקה. זו איננה שתיקה של כלום, של העדר או ריקנות. אלא שתיקת הנצח.

    הצלילים של הטבע פשוטים בדרך כלל.

    שירת הצפרים איננה מורכבת. שיר פשוט.

    הדבר בא לכלל ביטוי בציורי טבע דומם. הטבע מזלף סביבו את השקט והסבלנות של הנצח.

    ...המוסיקה משפיעה על הרגש. קולמוס הנפש.

    היא איננה עוברת דרך המושגיות והדיבור, אלא פונה ישירות אל הנפש. שפת הנפש. מוסיקה מרגיעה, מעוררת תשוקה, מלאת יראת כבוד, שמחה, עליזות נוסטלגיה.

    הנוסטלגיה איננה שייכת לסיבות, היא מצב הרוח עצמו.

    המוסיקה הינה מצב של הרוח. לכן היא שפת הנפש, משום שהנפש לכשעצמה איננה עדיין באותיות.

    במוסיקה אנו נמצאים בעולם אחדותי שלפני השפה, ומכאן כוח המשיכה וההשפעה העצומה של המוסיקה.

    היא שייכת לאותו אזור שבו עדיין איננו מנותקים באמצעות השפה.

    אנו קולטים את המוסיקה כפי שבעל החיים קולט את הקול.

    ההבעה, מישהו ישיר לפי התווים, אך הזמר ששר יש בו מלאות.

    זאת הצליליות של המוסיקה שאיננה זהה לטונים שלו.

    צליליות זו נמצאת כבר אצל הצייר אור בכלי.

    כך גם תנועות היסוד של הטבע עלות העלים, תנועת העננים, נדנוד העשבים, הללו מלאים הבעה.

    הטבע מביע, זה לא רק העשב לכשעצמו.

    גם לא רק האווירה שסביבו.

    הוא איננו נמצא מבודד ומנותק לעצמו.

    הקול איננה הדבר עצמו, אלא הבעה ומסירה שהדבר מוסר את עצמו.

    אין הפרדה בין הצליל לבין מובנו.

    הכלי בטל לאור.

    למי הטבע מדבר? למי הוא מוסר את עצמו?

    תאמרו לאדם. מגלה הוא לאדם משהו שהאדם  שכח.

    זה פן אחד של הדברים.

    הוא מתנקז לאדם ומחפש באדם את לשונו. זה פן נוסף.

    השדה שר, העשבים שרים. אך שירה הינה תמיד יחס גומלין. היא לא נמצאת בבידוד. שר הוא את עצמו, אך את מובנה היא מקבלת בכך שהיא פונה אל מחוץ לעצמו. שר הוא לאלוקים. לנצח.

    לכל מקום יש אופי, אווירה.

    הוא מאיר באופן מסוים כזה ולא אחר. זולף  וזולג  החוצה, ומזליף אנרגיה כלפי חוץ.

    כך גם החכמה. ההארה הזאת איננה מכונסת בעצמה, אלא היא פונה אלינו. אומרת לנו. רומזת. ישנה הדדיות. הדברים מתחברים אחד לשני.

    אך הוא עשוי להיות גם חסר קול ווקלי, 'בלי נשמע קולם'.

    בהקשר זה הוא יהיה זליגה של אנרגיה צנועה של הרוח.

    ...נפש הצומח משקפת תשתית בסיסית יותר מזו של נפש החי שבה מופיעה החיוניות הגופנית, התשוקה. זאת חיוניות ברמת הטוהר.

    שרף העצים הינה החיוניות של העצים, בעוד שהדם הוא הנפש.

    הזליגה הינה שירה. שירת העננים. הם משרים עלינו אווירה, אומרים דבר מה...

הגות


  • מים אפורים

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

    מַיִם הַאֲפֹרִים


     כְּשֶׁחָיִיתִי לְיַד מֵי הַכִּנֶּרֶת  הַכְּחֻלִּים
     רָאִיתִי עַיִן בְּעַיִן ,בַּעֲלִיל , אֵיךְ מפלס הַמַּיִם
                                             יוֹרדִ
     כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁקָה.

      עַכְשָׁו, בִּכְלִיל , תַּחַת מַגָּע 'הַמַיִם הַאֲפֹרִים'
     שאני מזרימה  מכל כיור ודוּש      
                               הַשְּׁעוּעִית    מִתְאָרֶכֶת    בְּמֶטֶר
      וְהָעַגְבָנִיָּה
           מְשַׁחְרֶרֶת אֶל הָאֶתֶר
    אֶת רֵיחָהּ ...

    הַמֵּטִיס                           אֶל גִּנּוֹת הַיַלְדוּת
     בִּרְחוֹב מֻפְתִּי     בְּגִבְעַת עֲלִיָּה
     וַאֲנִי רוֹאָה בַּעֲלִיל,   בְּמוֹ עֵינַי, 

               אֶת הָרְכִינוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת שֶׁל חַיַּי
    אֶל     מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּבַקֵּשׁ עוֹד וְעוֹד
     מִמַּשֶּׁהוּ   שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ דַּי

  • חגיגה

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

    כְּדֵי לִמְנֹעַ   אֶת כְּרִיתַת  יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,
    מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה,
    אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי
     עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.

    עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים
    שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת סְפָרִים ,
                        שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה --
    אֲנִי
      מִ תְ פָּ רֶ קֶ ת    לְ ג וֹ רְ מִ י ם ,
    מִתְרַפֶּקֶת      בִּכְתַב חַרְטֻמִּים
     עַל הַחִידָה
            הַיְּחִידָה
     שֶׁשָׁוֶה  לַעֲמֹל  עַל פְּתִירָתָהּ

    מִסְתַּעֶרֶת עַל הַפִּסְגָּה
              עִם הָאַרְמוֹן בַּאֲוִיר,
     מְנַהֶלֶת  פַּרְשִׁיַּת אַהֲבָה
     עִם אַלּוֹן צָעִיר

    פּוֹרֶשֶׁת   רֶשֶׁת רִגּוּל 
    בֵּין *סַלְעֵי שֵׂיבָה,
     בְּכָל סַפְלוּל   רֵיק מִבַּלּוּט
     אֲנִי שָׂמָה עַיִן

     וְרוֹאָה  חֶשְׁבּוֹן
     ורוֹאָה  שֶׁלֹּא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
     לֹא  לְהַגִּיעַ   עִם הַחַיִּים    לִקְרַב מַגָּע
    לֹא לְכַשֵּׁף אֶת כָּל הַמִּסְמָכִים
                          לְמַסֶּכֶת  חֲגִיגָה!



    *הסלעים בכליל לבנים—סידן העצמות של שלדים מן הים הקדמון שהיה כאן

  • כנרת

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

    אִם  נָכוֹן  שֶׁאֲגַמִּים   מִיזְדַקְנִים  --
    לֹא רוֹאִים  עָלַיִךְ;
    שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי  ,  אֵינְסוֹף קָּטַן ,
     עַיִן צְלוּלָה     שֶׁל  צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם
    הַבֹּץ   הַשָּׁחֹר
      בּוֹ  יָשֵׁן
     הַבּוּרִי .

    אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִיזְדַקְנִים
    וְאַתְּ " תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ " כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי
                     בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי "

     --   אֲנִי  אֶחְפֹּר  לָךְ  מֵחָדָשׁ  אֶת   יָם הַחוּלָה  !
    שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם כְּמוֹ   כִּלְיָה,
     אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת  
                           הַמּוֹבִיל !
    אֶפְתַּח אֶת   
                  הַנְּבִיעוֹת!

     אָשִׁיב   לָךְ   אֶת    מֶלַח הַמַּיִם.

    *

    כְּמוֹ טְרַקְטוֹרִים   עַל  דּוּנָמִים
     סִירוֹת עַל  הָאֲגַם

    גַּם    חֶלְקַת  מַיִם
    הִיא   חֶלְקַת  אֱלֹהִים

    גַּם אַהֲבָה
     לַיַּמָּה
    הַמְּתוּקָה
    הַנְּמוּכָה  בָּעוֹלָם –

     הִיא   חֵלֶק  אֱלֹהַּ   מִמַּעַל!

  • תודה

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

    עַל   חֶלְקוֹת   הַיָּרֹק  
    הַלּוֹקְחוֹת   אֶת   הַלֵּב

     עַל  חֶלְקַת  הַמַּיִם

    עַל   הַדַּף   הֶחָלָק
      שֶׁל הַיּוֹם , שֶׁל הַשִּׁיר
     
    עַל  שֶׁחֶלְקִי
      עִם שׁוֹכְנֵי  עֵדֶן  הַגַּן

     עַל  הַלֶּקַח   הַרוֹעַף  עָלַי
    מֵעַנְפֵי
                האַלְמֻגָּן


    *

    יָרֵחַ מָלֵא
               מֵעַל לַגּוֹלָן!

    וְאִישׁ מִלְּבַדִּי אינו צוֹפֶה.

    יֵשׁ לְהוֹזִיל אֶת מְחִיר הַכַּרְטִיסִים

    לְהָבִיא בָּתֵּי סֵפֶר

    גְּדוּדֵי חַיָּלִים!

  • אלהי רחל, אלישב ונעמי, ענני

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג


                               (משוררות הקבורות בכנרת)

    לִפְנֵי שֶׁתִּזָּרֵק  שֵׂיבָה
      בשֵׂעָר  הָעוֹלָם הָעֶלֶם
    וְהָאֲוִיר יִרְחַשׁ    מנַּחֲלֵי זַרְעֵי-נוֹצָה
                                      מְחַפְּשִׂים רֶחֶם

    לִפְנֵי שֶׁיּוּעַם  זֹהַר  הַשֶּׁלֶף  שֶּׁלֶף  שֶּׁלֶף  עַד  הָאֹפֶק...

    לִפְנֵי שֶׁהַטְּרַקְטוֹר יֶחֱצֶה
                   שָׂדֶה פּוֹעֵם כְּמוֹ  דֹּפֶק , מֻקַּף מַשָּׁק  כַּנְפֵי
                                                                      הָאֲנָפוֹת  לִפְנֵי שֶׁנִּתְפַּלֵּל עַל הַמָטָר  וְיֵרְדוּ 
                       הַגְּשָׁמִים ,  וְיַעֲלוּ הַמִּפְלָסִים
      וְיִפָּתְחוּ -לֹא-יִפָּתְחוּ
                              הַסְּכָרִים
    אֶל
                     יָם
                   הַמָּוֶת!


    לִפְנֵי  שֶׁיִּשְׁקֹט
                    הַבֻּלְמוּס
     לִשְׁתּוֹת מִכָּל הַשְּׁקָתוֹת בְּבַת אַחַת
                         וּלְהָסֵב אֶל כָּל  הַר שֻׁלְחָן
    לִסְעוּדַת אֵיזֶה אָדוֹן עָלוּם  --

    אָנָּא   תֵּן לִי    אֶת הַתְּכֵלֶת  הַשְּׁלֵוָה-סוֹאֶנֶת
    כְּיָם דְּיוֹ

    וְאֶת הַדֶּקֶל  הַבּוֹדֵד   ב'חוֹף תָּמָר ' 
                                          כ'כָּל-הַקֻּלְמוּסִים'!



  • מים האפורים

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

     כְּשֶׁחָיִיתִי לְיַד מֵי הַכִּנֶּרֶת  הַכְּחֻלִּים
     רָאִיתִי עַיִן בְּעַיִן ,בַּעֲלִיל , אֵיךְ מפלס הַמַּיִם
                                             יוֹרדִ
     כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁקָה.

      עַכְשָׁו, בִּכְלִיל , תַּחַת מַגָּע 'הַמַיִם הַאֲפֹרִים'
     שאני מזרימה  מכל כיור ודוּש      
                               הַשְּׁעוּעִית    מִתְאָרֶכֶת    בְּמֶטֶר
      וְהָעַגְבָנִיָּה
           מְשַׁחְרֶרֶת אֶל הָאֶתֶר
    אֶת רֵיחָהּ ...

    הַמֵּטִיס                           אֶל גִּנּוֹת הַיַלְדוּת
     בִּרְחוֹב מֻפְתִּי     בְּגִבְעַת עֲלִיָּה
     וַאֲנִי רוֹאָה בַּעֲלִיל,   בְּמוֹ עֵינַי, 

               אֶת הָרְכִינוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת שֶׁל חַיַּי
    אֶל     מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּבַקֵּשׁ עוֹד וְעוֹד
     מִמַּשֶּׁהוּ   שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ דַּי

  • זיתים

    מחבר/מראה מקום: עדולה

    הָרֶגֶב  הוּא  חוּם
     וְהַקַּש ׁ הוּא  צָהֹב.
    רְגָבִים  וְּקְני -קַשׁ
    יֵשׁ  אֶצְלֵנוּ  לָרֹב.

    הִנֵּה  זַיִת צָעִיר
     ( לֹא זַקן  כְּמוֹ כֻּלָּם )
    רוֹקֵד לוֹ בָּרוּחַ
              לְפֹה. . .   וּלְשָׁם . . .
     
    וְזַיִת עַתִּיק
      מִתְמַלֵּא  מִשְּׁמָנִים . . .
    מָחָר הַמַּסִּיק ,
    כֻּלְּכֶם מֻזְמָנִים!



  • עץ זית מימי קדם

    מחבר/מראה מקום: עדולה


    לִי  עֵץ-זַיִת  מִיְּמֵי קֶדֶם
    שֶׁכֻּלּוֹ  גֶּדֶם  עַל  גֶּדֶם ,
    שֶׁנִּרְאֶה  כְּמוֹ  חָנוּט ,
    שֶׁחָשַׁבְנוּ  כִּי  יָמוּת.

    אַךְ לְפֶתַע   שַׂמְנוּ לֵב :
    עִם כֻּלָּם הוּא מִתְלַבְלֵב!
    מְלַבְלֵב  וּמִשְׁתּוֹבֵב...
    אֶת הַלֵּב  הוּא מְשׁוֹבֵב

    וּמֵרִים    עָלִים-דְּגָלִים
    אֶת הַשָּׁמַיִם
                  הַכְּחֻלִּים !

  • מתחת לזית

    מחבר/מראה מקום: עדולה

    עֵץ זַיִת  בֵּן 500
     
    וְעֵץ בֶּן  50.

     יַלְדֵי הַגַּן  בָּאִים לִרְאוֹת

    אֶת שְׁנֵי  הַיְּשִׁישִׁים:


    לְזֶה  גֶּזַע מְפֻתָּל
    וְלֵב חָלוּל-עָצוּב.

     וְזֶה  רֹאשׁ  לוֹ  מְתֻלְתָּל
     לַמְרוֹת שֶׁהוּא  כָּסוּף.


    זֶה וְזֶה  זוֹרְחִים  בַּשֶּׁמֶשׁ
    כִּי כְּבָר הָיָה  מַסִּיק .

    הַזֵּיתִים  הָפְכוּ  לְשֶׁמֶן,
     כְּלוּם כְּבָר לֹא  מֵעִיק.


     עֵשֶׂב רַךְ כְּמוֹ  נוֹצָה
    צוֹמֵחַ סְבִיב  הָרֶגֶל,
    הָעַלְוָה   הָרְחוּצָה
     חֲגִיגִית כְּמוֹ   דֶּגֶל .

    עַל  הָעֵשֶׂב  מִתְיַשְּׁבִים
    בְּנֵי חָמֵשׁ... וָרֶבַע,
     וְחוֹשְׁבִים...  עַל מַה חוֹשְׁבִים ?

    מַה  נָּעִים  בַּטֶּבַע!

     

  • שמן זית

    מחבר/מראה מקום: עדולה

    הָאֲדָמָה נָתְנָה זֵיתִים
     שְׁחֹרִים וִירֻקִּים.
     יֵשׁ שֶׁמֶן- זַיִת  בַּבָּתִּים
    וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים.

    יֵשׁ נֵר  צָהֹב   וְנֵר   וָרֹד
    וְיֵשׁ שַמָּש   חֲבֵר,
     עָנָן שָׁמֵן יוֹרֵד לִרְאוֹת...
     וְאֶת בִּטְנוֹ שׁוֹבֵר!

     יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם ,  עוֹשֶׂה פֶּלֶג ...
    וְיֵשׁ כְּבָר שְׁלוּלִיּוֹת.
     וּבַבָּתִּים יוֹרֵד הַשֶּׁלֶג...
     עַל
              הַר סֻפְגָּנִיּוֹת!!!

  • משוט בארץ

    מחבר/מראה מקום: עדולה


    עַל פְּנֵי  נוֹף   רְחַב יָדַיִם
     אֶתְהַלֵּךְ לִי   קַל רַגְלַיִם !
     נוֹף שֶׁל עִיר  וְנוֹף שֶׁל כְּפָר,
    נוֹף יַמִּי   וְנוֹף מִדְבָּר.

    פֹּה הַיַּעַר ,  שָׂם הַנַּחַל,
    פֹּה  דַּרְבָּן   וְשמָה  זָחַל  ,
    פֹּה  בִּקְעָה... וְשָׁם רָמָה...
     נֶעֱצֶרֶת
               הַנְּשִׁימָה!

  • מחבר/מראה מקום: עדולה

    *                        

    כּוֹרְתִים אֶת הָעֵץ:
    "הוּא מַפְרִיעַ, הוּא חַיִץ "
    אוֹמְרִים הֵם בְּקוֹל מִתְנַצֵּל...
    וְכוֹרְתִים
                  עוֹד מְעַט
      וְיִפֹּל!

    אַךְ מִי בִּמְקוֹמוֹ  יִתֵּן  צֵל   בַּקַּיִץ
    כְּשֶׁיַּתְחִיל  
                  הַחַמְסִין הַגָּדוֹל?!




    *
    דברי ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, בנאום בכנסת ב-1962


    : "עץ בן 70 שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם – ולעץ בן 100 אין תמורה. אין זו רק ונדליות אלא ערעור העתיד. ובאיזו קלות עוקרים אצלנו. תמיד נמצא שעצים מפריעים למישהו או למשהו, לקו הישר של המדרכה או לחוטי החשמל או לאיזו כיכר קטנה שמישהו יזם בדמיונו קצר הכנפיים…"

  • צינור ישר מהכינרת

    מחבר/מראה מקום: עדולה


    כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּזֶּפֶת
       בֶּחָצֵר הַמְּרֻצֶּפֶת

    וּמַתִּיזָה רְסִיסִים
              שֶׁתּוֹפְשִׂים אֶת הָאוֹר
    וְעוֹשִׂים    קֶשֶׁת צְבָעִים  נֶהֱדֶרֶת !

    אִמָּא אוֹמֶרֶת  תָּמִיד   שֶׁאֶזְכֹּר
    שֶׁהַמַּיִם בַּצִּנּוֹר

          הֵם יָשָׁר  מִכִּנּוֹר
    הַכִּנֶּרֶת  !

    וְצָרִיךְ לַחְסֹךְ ! וְאָסוּר לְבַזְבֵּז!
    וְאָסוּר לְרוֹקֵן  אֶת מֵי הַתְּהוֹם!

    אָז אֲנִי  נִבְהֶלֶת

    וְסוֹגֶרֶת אֶת הַבֶּרֶז

    וְהַקֶשֶׁת מִתְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת ,
                        אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְאָן

    אוּלַי  לְחַכּוֹת  לַגֶּשֶׁם
    וְלַחְזֹר אֵלֵינוּ
             בְּתוֹר    קֶשֶׁת בֶּעָנָן ?!

     

    מה עושים:

    כן, למי שגר על שפת הכנרת,  ברור  שכל טיפת מים    שנשפכת  בבית או בגינה...   נלקחת  מן הכנרת  וחסרה שם.    כדי שמי ההשקיה לא ילקחו ישר מהכנרת או מהתהום   אפשר  להתקין צנור שמוביל  מים מן כיור והאמבטיה ישר אל גומת עץ  בחצר.  למים אלה קוראים  "מים אפורים", כי הם לא ממש  נקיים-לבנים  וגם לא ממש  מלוכלכים-שחורים  כמו מי השירותים למשל.

  • עשינו בעצמנו

    מחבר/מראה מקום: עדולה

       
    עָשִׂיתִי  מִצְּדָפִים שֶׁל יָם --
    חֲנֻכִּיַּת פְּאֵר.
    עַכְשָׁו הִיא שָׁרָה: הַם ... הַם ... הַם ...
    כְּשֶׁהַנֵּר בּוֹעֵר.

    אָחִי עָשָׂה  מֵאִצְטְרֻבָּל --
    חֲנֻכִּיַּת בַּרְבּוּר
    שֶׁשָּׁר: "נֵצאה  אֶל הַיַּעַר..."
    בָּאֶמְצַע "מָעֹז צוּר"!

    יוֹאָב  גִּלֵּף לוֹ   סְבִיבוֹן
    מֵחֲתִיכַת עֵץ-זַיִת.
    מַה פֶּלֶא     שֶׁ  הַ שׁ וֹ בָ ב וֹ ן . . .
    בּוֹרֵחַ
                מִן
                        הַבַּיִת?!

  • בורות בירושלים

    מחבר/מראה מקום: עדולה


    מַרְזֵב מְטַפְטֵף עַל מִרְפֶּסֶת...
    הֶחָצֵר הַיְּשָׁנָה כְּבָר מוּצֶפֶת!
    הֶחָצֵר הַיְּשָׁנָה
                        מִתְעוֹרֶרֶת  ,
    בְּיָמִים שֶׁחָלְפוּ הִיא נִזְכֶּרֶת:
    אֵיךְ עָזְרָה כָּל צָמָא לִשְׁבֹּר
    כְּשֶׁאָסְפָה אֶת הַמַּיִם
                                  לַבּוֹר!

    וְהַבּוֹר, שֶׁכִּמְעַט הִצְטָרֵף
    לַתְּהוֹם שֶׁנִּקְרֵאת "שִׁכְחָה",
    אֹסֶף כָּל זַרְזִיף... וְאֹסֶף...
    וְלִבּוֹ מִתְרַחֵב  מִשִּׂמְחָה!
    וְלִבּוֹ מִתְרַחֵב  מִתְרַחֵב...
    כְּמוֹ כָּל  הַבּוֹרוֹת  שֶׁבָּעִיר
     
    פִּתְאוֹם
             בּוֹר לְבּוֹר   מִצְטָרֵף
    וּבַיָּם הַתַּחְתּוֹן  הָאַדִּיר
    שֶׁמִּתַּחַת
            לְעִיר-הַשָּׁמַיִם --
    הַבּוֹרוֹת, חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת,
    מְרִימִים אֶת  כּוֹסָם
                                "לְחַיִּים "!!!

  • אש לבנה

    מחבר/מראה מקום: עדולה


     כְּמוֹ ל"ג בְּעֹמֶר
     גַּם ט"ו בִּשְׁבָט
     מַדְלִיק מְדוּרוֹת בֶּהָרִים .
    אֶל תֹּאמְרוּ:  שְׁקֵדִיָּה לְבָנָה
     אֵינָהּ אֵשׁ!

     כָּל מוֹעֵד וְעוֹנָה
     מַדְלִיקִים מַה שֶּׁיֵּשׁ.

  • אלון עתיק בליפציג

    מחבר/מראה מקום: אמוץ דפני, באתר צמח השדה

    אַלּוֹן עַתִּיק, אַלּוֹן רַב שָׁנִים 

    מוֹנֶה שְׁנוֹת אָבוֹת, מוֹנֶה שְׁנוֹת בָּנִים. 

     

    דָּבָר מִמֶּנּוּ לֹא נֶעֱלַם 

    רַק שְׁנוֹת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם. 

     

    אַלּוֹן שַׂב צַמֶּרֶת וּפֹארוֹת 

    עָצַם עַיִן בְּלִיקּוּי הַמְּאוֹרוֹת. 

  • אקופואטיקה: יקינטון

    מחבר/מראה מקום: ליטל קפלן

    ליטל קפלן

     

    יָקִינְטוֹן

     

    שָׁרָשָׁיו הִכּוּ

    בְּלִי צַעֲקַת הָאֲדָמָה.

    הוּא שָׁתָה וְשָׁתָה

    מַיִם כְּבֵדִים

    שֶׁקָּצַבְתִּי לוֹ

    מִכְּלִי נִשְׁבָּר

    וְנִקֵּז אוֹר גָּנוּז

    בְּלֹא תְּבִיעָה.

    כָּל פְּקַעַת רוֹחֶשֶׁת

    רִקָּבוֹן

    אוֹ עוֹלָם.

    כָּל הַמְקַיֵּם

    פֶּרַח נִפְקָח

    מְקַיֵּם

    נֶפֶשׁ אַחַת.

  • אוקופואטיקה: ללא שם

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

     

    מרים קוצ'יק שפר

     

    *

     

    אֲנִי שִׁירָה לְשׁוֹרְשֵי קַחְוָנִים

    סוֹד הַלֹּבֶן, זְהַב עִיגּוּלִים

    שׁוֹלַחַת יַד לַגַעַת בְּכוֹכְבָנִיּוֹת שְֹעִירוֹת

    תִּלְתְלַנֵי אַרְגָּמָן עֲנָוִים.

    פַּעֲמוֹנֵי הַגֶּשֶׁם מְצַלְצְלִים בִּי דְּמָמָה

     

    יֵשׁ בִּי צְעָקָה וּבְכִיָּה בַּגִּבְעוֹלִים

    וְרִנָּה בַּפְּרִיחָה.

  • אוקופואטיקה: הייתי עץ יבש

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

     

    מרים קוצ'יק שפר

     

    הָיִיתִי עֵץ יָבֵשׁ

     

    שְׁתֵי צִפּוֹרִים

    מְזַמְּרוֹת הַבֹּקֶר עַל עֲנָפַי

    יְבֵשָׁה מִשְּׁמוֹעַ

    שָׁנִים חִיכִּיתִי לָהֶן.  

  • אקופואטיקה: עיני הציפור

    מחבר/מראה מקום: טלי וייס

     

     

    טלי וייס

     

    עיני הציפור

     

    דֶּרֶךְ עֵינֵי הַצִּפּוֹר

    הַחַיִּים הֵם צְחוֹקָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

    עַל הָאֲדָמָה

    וְהָאָדָם הוּא יְצוּר מְשֻׁנֶּה

    שֶׁאֵינוֹ מֵיטִיב לְהַקְשִׁיב.

     

    *

    הַשָּׁמַיִם בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, רְחוֹקוֹת

    כְּחֻלִּים יוֹתֵר, אֲנִי בְּטוּחָה

    כִּי עֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי

    רָשְׁמוּ בְּתוֹכָן אֶת חֲוָיוֹת הַנְּדוּדִים.

    תְּפִלָּתִי אֶשְׁלַח לְשָׁם

    וַאֲחַכֶּה לְגִשְׁמֵי הַבְּרָכָה

    וּלְנֹחַם הַשְּׁלוּלִיּוֹת.

     

     

    מתוך "השעה היפה" (עמדה, 2018)

  • אקופואטיקה: העץ 2

    מחבר/מראה מקום: אירן דן

     

    אירֵן דן

     

    העץ 2

     

    דְּבָרִים טוֹבִים

    קוֹרִים,

    הַבִּיטִי!

    תְּאֵנִים

    נִתְלוֹת

    עָלַי,

    אֲנִי לוֹבֵשׁ

    סֶגוֹל

    נִמְלָא

    הֶמְיַת יוֹנִים,

    אֲנִי

    נִבְרָא

    בְּשִׁירֵךְ,

    אֵין בִּי

    עֶצֶב,

    הוֹרִידִי

    הַצְּמִידִים

    מִיָּדַיִךְ

    בּוֹאִי,

    אַתְּ תָּבוֹאִי אֵלַי

    רִגְעֵי קַיִץ.

     

  • אוקופואטיקה: חלון זרוע

    מחבר/מראה מקום: נעמה שקד

     

    נעמה שקד

     

    חלון זרוע

     

    תִּרְאֶה אֵיךְ הַתּוּרְמוּס שָׂמֵחַ –

    עוֹלֶה וְגָדֵל וּפוֹרֵשׂ אֶצְבָּעָיו לִרְוָחָה,

    חַלּוֹן הַחֹרֶף פָּתוּחַ

    לָרוּחוֹת, לְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם

    לַשְּׁקִיקָה שֶׁל עִיר לֵילִית

     

    הַנֶּפֶשׁ הַקְּטַנָּה כְּקוֹנְכִית

    מֻנַּחַת עַל הָאֶדֶן

    לְפֶתַח הַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלִים

     

    עַרְפִלֵּי הָעֶרֶב נִסָּעִים, רָוִים

    אוֹר הַרְחֵק זָרוּעַ

    וּמַה יִּנְבֹּט בָּהֶם – רוֹעֵד

    כְּפֶלֶא –

    כְּתִינוֹק פּוֹשֵׂק אֶצְבָּעוֹת

     

     

    מתוך "נחושת ונהר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג)

     

  • אקופואטיקה: לילך גליל

    מחבר/מראה מקום: לילך גליל

    לילך גליל

     

    יורה

     

    וְהַגֶּשֶׁם הִתְנַפֵּל עַל הָרְחוֹב כְּמוֹ עֲדַת כְּלָבִים.

    גַּם כְּשֶׁהוּעֲמוּ טִפּוֹתָיו נוֹתַר הַיּוֹרֶה בְּשֶׁלּוֹ: מְמֻקָּד.

    הַמַּטָּרָה הָיְתָה בְּרוּרָה: לְהַרְטִיב.

    אַךְ פִּיּוֹת הָאֲדָמָה נִשְׁאֲרוּ פְּעוּרִים

    כְּמַקּוֹרֵי גּוֹזָלִים.

     

     

    אוקטובר 2015

    מתוך "אני רוצה לספר לך הרים וגבעות" (פרדס, 2016)

     

     

    *

     

    שְׁתִיקַת הֶהָרִים.

    פִּכְפּוּךְ מֵי גּוֹפְרִית.

    הַמֶּרְחָב הַמַּבְטִיחַ.

    הַלַּיְלָה יַעֲמִיק אֶת הַדְּמָמָה,

    מַשֶּׁהוּ אוּלַי יִפְקַע

    וְאוּלַי גַּם לֹא.

    העולם יַתְמִיד בֶּהֱיוֹתוֹ.

     

     

    מתוך "כשהאיילה תחלוף" (פרדס, 2014)

  • אקופואטיקה: שמע ישראל

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

    מרים קוצ'יק שפר

     

     

    שמע ישראל

     

    מט"ו בשבט אמא מנקה אורז לפסח. בלילות קרים יושבת על שמיכה שפרשה על הרצפה, מנפה בנפת אלומיניום. חצאי אורז נושרים ונערמים על מטפחתה הישנה. מניחה מגש גדול של פסח מאיראן על ברכיה, פולה כל גרגר צהוב, פגום. על המגש מונחת צלוחית ההולכת ומתמלאת. את הגרגירים הללו נאכל עוד לפני פסח ב"אָשׁ".

    וכך לילה אחר לילה, בחרדת קודש, אמא ממלאה שקיות משאריות בדי שמלות שתפרה לאחיותיי ולי. בכל שקית היה זכר לשמלות שכבר אינן, בכל מיני דוגמאות וצבעים. אחר כך הייתה תופרת את הפתח ומטמינה. איך ידעה אמא כמה אורז צריך לנקות? היא מעולם לא השתמשה בכלי מדידה.

     

    כשאמא הכינה את האורז המיוחד הזה לליל הסדר, הוא היה מטובל בכל הניחוחות שנשמו הגרגירים. ואבא היה טועם ואומר:" על כל גרגיר וגרגיר כתוב שמע ישראל!"

     

  • אקופואטיקה: ללא שם

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

     

    *

     

    מַבְרִיקָה סִירֵי אֲלוּמִינְיוּם בְּצֶמֶר פְּלָדָה וְאֶצְבְּעוֹתַּיי קְטַנּוֹת,

    אֲדֻמּוֹת מַשְׁחִירוֹת בַּמַּיִם הַקְּפוּאִים.

    קוֹר זוֹרֵם מֵהָרֵי כְּנָעָן. עוֹד לֹא אָבִיב בַּשָּמַיִם וְטִּפּוֹת גְּדוֹלוֹת

    ממלאות את סירי החמץ מאחורי השיכון.

    בבית - כלי פסח מאירים את המטבח הקטן. חברים נסתרים

    מגלים פניהם אחת לשנה. בדים של סבתא, אדומים בוהקים,

    בדוגמאות של געגועים מכסים את שולחן החג. יראת חמץ

    נסוכה בכל. אמא, טורחת סביב פתילייה סוררת.

    קר כל כך.

    אני מחכה לנעלי הלכה החדשות, האדומות, הבוהקות.

    מביטה לשמיים. בערב אחצה בסירותיי החדשות את הנהר

    ליד הבית ורגליי ירעדו במים של חג.

     

    (מתוך ספר בכתובים)

     

  • אקופואטיקה: אביב קלוי באש

    מחבר/מראה מקום: אורית קלופשטוק

     

     

    אורית קלופשטוק

     

     

    אביב קלוי באש

     

    רְאִי, אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ

    מִנְחַת אַהֲבָה מִן הָאֲדָמָה

    רַחַשׁ גֶּחָלֶיהָ כְּרַחַשׁ גּוּפוֹתֵינוּ

    הַמְּגַשְּׁשִׁים זֶה אֶל זֶה בַּחוֹשֵׁךְ

    עֲשָׁנָהּ לוֹחֵשׁ כְּהֶבֶל נְשִׁימוֹתֵינוּ -

    תִּתְקָרְבִי

     

    בַּפַּרְדֵּס בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הָעָלְמִין

    תַּפּוּזִים מְאֻחָרִים הִרְקִיבוּ עַל הָעֵצִים

    וְאִישָׁהּ שֶׁאִחֲרָה לִפְרֹחַ

    מִנְחַת בִּכּוּרֶיהָ קְלוּיָה בְּאֵשׁ תַּאֲוָתָהּ

    בְּמֶלַח דִּמְעוֹתֶיהָ תִּמְלַח

     

  • אקופואטיקה: ללא שם

    מחבר/מראה מקום: שרית עיני ריץ'

     

     

    שרית עיני ריץ'

     

     

    *

     

    בַּשָּׂדֶה מִתְגַּבֵּהַּ הָעֵשֶׂב, מַגִּיעַ עַד גֹּבַהּ כְּתֵפַי, מִתְגַּנְדֵּר בְּכִתְמֵי הַפְּרָחִים וּמַגְזִים בַּתְּכֵלֶת מעַל.

    זֶה מֻגְזָם אֲדוֹנִי הַשָּׂדֶה, כָּל הַצֶּבַע הַזֶּה עַכְשָׁו, פַּרְפָּרִים זוֹהֲרִים וּשְׁרִיקוֹת צִפּוֹרִים

    זֶה צוֹעֵק שֶׁאַתָּה רַבְרְבָן.

    זֶה צוֹעֵק שֶׁאֲנִי זֶה אֲנִי, הוּא עוֹנֶה לִי.

    מָה קָרָה, מָה קָרָה, מָחָר יִצְמְחוּ כָּאן קוֹצֵי הַשִּׁגְרָה, תְּנִי קְצָת לִהְיוֹת מְחֻפָּשׂ לְטַוָּס,

    לְשָׂדֶה מְגֻנְדָּר בֵּין אֲדָר לְנִיסָן, בִּלְתִּי מְרֻסָּן, עוֹד יַגִּיעַ הַזְּמַן לַשָּׁרָב, הוּא לֹא יְקֻפַּח גַּם הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְפַּח.

    וְכָעֵת הִתְבַּשְּׂמִי עַלְמָה שַׁמְרָנִית, לִבְשִׁי אֶת שִׂמְלַת הַשִּׂמְחָה

     

     

  • אקופואטיקה: שושנת העמקים

    מחבר/מראה מקום: מיקי הראל

     

     

    מיקי הראל

     

     

    'שושנת העמקים' (חוטמית זיפנית)

     

    לִשְבּוֹר זָעַפּוּ שֶׁל חֹרֶף, לַחֲבֹר לִיְמֵי אָבִיב. לִהְיוֹת בְּטוּחָה  כְּעֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֳּלִים מְחַבְּקוֹת לְגִזְעוֹ, נָעוֹת כְּאֲדְוֹות לְמַשָּׁב הַרוּחַ. לִינֹק צוּף הַאָרֶץ טֶרֶם בּוֹא הַקַּיִץ הַגָּדוֹל, לָתֵת מִתּוֹכִי לְהַקִּיז קִיּוּמִי. כְּשוֹשָנַת הַעֲמָקִים צוֹפִיָה אֶל עֵמֶק יַּלְדוּת- בָּה לָמַדְתִּי לְהִשְׂתָּרֵעַ עַל אָדְמַת הַעֶמֶּק חָבוּקָה בְּקִּירוֹת קַמָּה יְרוּקים, בְּנוֹעַם סַיְיפָנֵי אָבִיב וְרוּדֵי כּוֹתֶרֶת, הַסוֹרְגִים גִבְעוֹלִים לְקָנֵי שִׁבֳּלִים, בְּשִׁיר הַלֵּל לְקִירוֹת בֵּיִת אֲדְמָתִי. הָיִיתִי חוֹצֵבֶת מִנְהָרָה לְהַכִּיר קַרְקָעִית חַיֶּיהָ, אֶת בָּתֵּי הַגִּדּוּל שֶׁבָּה. לַחֲגוֹג הֱיוֹתִי בַּת אַדְמָתָהּ. בֵּין טוֹפֵחַ נָאֶה לְבֵין דְבוֹרָנִית, דְגָנִית הַשָּׂדֶה וְדַרְדַּר קוֹצָנִי, בִּנְשִׁיקָה יוֹנֶקֶת אֲפְרוֹדִיזְיָאק הַחַיִּים, כְּפַרְפַּר בֵּן יוֹמוֹ-לְהִתְגַּלְגֵּל, לְהִתְגָלֵם בְּעַכְנַאי יְהוּדָה, בְּתָכוֹל  וְוָרֹד פּוֹעֲמִים  עַל  גִּבְעוֹל  זִיפָנִי

     

  • אקופואטיקה: תפילה לשבוע שחל בו ראש חודש אדר ב

    מחבר/מראה מקום: שלומית פישר

    שלומית פישר

     

     

    תפילה לשבוע שחל בו ראש חודש אדר ב' 

     

    בְּרִגְעֵי חֶסֶד שֶׁל שֶׁמֶשׁ

    בֵּין עָנָן לֶעָב

    לִשְׂמִיכַת שָׁמַיִם צַמְרִירִית

    יֵצֵא

    אֶל שָׂדֶה וְאֶל עֵמֶק וָהַר

    בַּיָּמִים הָאֵלֶּה שֶׁל סוֹף אֲדָר רִאשׁוֹן.

    ומִשֶּׁיַּבְחִין

    בֵּין יָרֹק כֵּהֶה שֶׁל שְׂדֵה חִטָּה

    לְיָרֹק בָּהִיר רַךְ וּמָתוֹק לְמִרְעֶה

    בֵּין וְרֹד שְׁקֵדִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת בּוֹשְׁשׁוֹת

    לִוְרֹד רקפות בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע

    מִשֶּׁיַּבְחִין

    בֵּין אֹדֶם כַּלָּנִית וּשְׁחֹר אַבְקָנֶיהָ

    לְאֹדֶם הנּוּרִיּוֹת

    לְסֹמֶק פְּרָגִים וּשְׁחֹר כִּתְמֵיהֶם

    יֵדַע

    כִּי רָחוֹק עֲדַיִן הָאָבִיב

    וְיִתְפַּלֵּל

    כִּי הַחֹרֶף הַמְּבֹרָךְ

    לֹא יִגְוַע מְהֵרָה אֶל קַיִץ קוֹצָנִי

    שֶׁל גְּבָעוֹת קְמֵלוֹת בַּצָּהֹב

    שֶׁל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים רֵיקִים מֵאֹפֶק אֶל אֹפֶק

    וְיִתְפַּלֵּל

    לַאֲוִיר רַעֲנָן וְלַאֲדָמָה רְווּיָה

    וּלְשָׂדוֹת יְרֻקִּים מְלוֹא הָעַיִן

    גַּם מֵעֵבֶר לָאֲדָר הַמְּעֻבָּר.

     

     

  • אקופואטיקה: עמק התימנים בעין כרם

    מחבר/מראה מקום: שושנה קרבסי

     

     

    שושנה קרבסי

     

     

    עֵמֶק הַתֵּימָנִים בְּעֵין כָּרֶם

     

    יֵשׁ וְגַן הָעֵדֶן נָמוּךְ מְאוֹד

               וְהִנְּךָ יוֹרֵד בְּמַעֲלוֹת לִבְּךָ,

                         אֶל עֵמֶק הַנִּפְרָשׂ לְפָנֶיךָ

                                   כִּגְוִיל עַתִּיק מִסֵּפֶר בְּרֵאשִׁית.

                                          צִפָּרְנָהּ הַכְּסוּפָה שֶׁל הָרוּחַ

                                                         תּוֹלִיךְ בַּשְּׁבִי עֵינֶיךָ

                                                            לִקְרֹא בְּאוֹתוֹת הָעֵשֶׂב וְהַפְּרָחִים

                                                                                אֶת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא",

                                                                                    וְצִפּוֹרֵי הַשִּׁיר, אַף הֵן

                                                                                                מְקָרְבוֹת אֵלֶיךָ

                                                                                             אֶת אֱלֹהִים,

                                                       וְתִינֹקֶת שְׁחֹרַת תַּלְתַּל וְעַיִן

                                         וּסְבִיבָהּ שִׁבְעָה גְּדָיִים זַכִּים

                              בְּסִימָנֵי זָהָב מְנַקְּדִים

                      אֶת הַפְּסוּקִים.

     

    מתוך "נהר ושדים אין בו" הוצאת עתון 77 2017

     

  • אקופואטיקה: העץ מבקש

    מחבר/מראה מקום: חגית מנדרובסקי

     

     

    חגית מנדרובסקי

     

     

    הָעֵץ מְבַקֵּשׁ

     

    יִזְלְגוּ שְׂרָף וְדִמְעָה בְּקֶצֶב הַלֵּב.

    נִפְסַע בְּיַעֲרוֹת הָעַד שֶׁל נְשָׁמוֹת רְעֵבוֹת

    לְחֶסֶד. לְחֹם.

    גְּעִי בִּי. הַקִּיפִי אֶת הַגֶּזַע בְּיָדִַיִם אֵינְסוֹפִיּוֹת.

    אַל תַּנִּיחִי לַיֹּפִי לִגְוֹעַ. אַל תְּוַתְּרִי

    עַל קֶסֶם פּוֹעֵם בִּי וּבָךְ. מְבַעְבֵּעַ

    בִּנְבִיעָה מְשֻׁתֶּפֶת שֶׁל סוֹד הַקִּיּוּם.

    הֲיִי לִי. אֶהְיֶה לָךְ.

    בְּשָׁרָשִׁים כָּבִים, מְקַוִּים, נִקְוִים

    נִוָּלֵד מֵחָדָשׁ. לְעוֹלָם

    לֹא נִגְוַע.

     

  • אקופואטיקה: בני הקטן ותנועת הים

    מחבר/מראה מקום: יפעת גלבר

     

     

    יפעת גלבר

     

     

    בני הקטן ותנועת הים

     

    איך תצייר את תנועת הים שאלתי אותך

    ומשכתי בלשוני: השאר

    נהיה פה עוד מעט

    בין המצוי לסמוי במכחול

    בתוך האוויר המלוח

    ואתה הרהרת מלא חשיבות וענית

    שהציור חייב להיות בצבע

    ושכדאי  לטשטש את הגוונים

    כדי ללכוד את הלבן המקורזל

    שמתקדם לעברנו שם, ליד האוניה

    ואני חשבתי: נשאר עוד קצת

    והצעתי לך כריך עם שוקולד

    על הסלע קמוט הים

    ואתה בני פוררת לדגים

    והנחת לגאות הים לנשוב בסרעפת

    להיות לך נשימות

    כל ימי חייך הימים

    ובימי חייך, הלילות

     

     

  • כנרת

    מחבר/מראה מקום: רחל

    כִּנֶּרֶת

     

    שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –

    בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים:  עֲצֹר.

    בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא

    וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

     שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,

    סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,

    שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת

    מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

     מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,

    דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,

    יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,

    פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

     גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,

    וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –

    הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

    חֶסֶד נְעוּרִים?

     תל-אביב, תרפ"ז

שירה ואמנות