אקו-פואטיקה > מקורות

אקו-פואטיקה: מקורות

• מים אפורים

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  מַיִם הַאֲפֹרִים
  
  
   כְּשֶׁחָיִיתִי לְיַד מֵי הַכִּנֶּרֶת  הַכְּחֻלִּים
   רָאִיתִי עַיִן בְּעַיִן ,בַּעֲלִיל , אֵיךְ מפלס הַמַּיִם
                                           יוֹרדִ
   כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁקָה.
  
    עַכְשָׁו, בִּכְלִיל , תַּחַת מַגָּע 'הַמַיִם הַאֲפֹרִים'
   שאני מזרימה  מכל כיור ודוּש      
                             הַשְּׁעוּעִית    מִתְאָרֶכֶת    בְּמֶטֶר
    וְהָעַגְבָנִיָּה
         מְשַׁחְרֶרֶת אֶל הָאֶתֶר
  אֶת רֵיחָהּ ...
  
  הַמֵּטִיס                           אֶל גִּנּוֹת הַיַלְדוּת
   בִּרְחוֹב מֻפְתִּי     בְּגִבְעַת עֲלִיָּה
   וַאֲנִי רוֹאָה בַּעֲלִיל,   בְּמוֹ עֵינַי, 
  
             אֶת הָרְכִינוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת שֶׁל חַיַּי
  אֶל     מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּבַקֵּשׁ עוֹד וְעוֹד
   מִמַּשֶּׁהוּ   שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ דַּי
  
  

• חגיגה

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  כְּדֵי לִמְנֹעַ   אֶת כְּרִיתַת  יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,
  מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה,
  אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי
   עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.
  
  עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים
  שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת סְפָרִים ,
                      שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה --
  אֲנִי
    מִ תְ פָּ רֶ קֶ ת    לְ ג וֹ רְ מִ י ם ,
  מִתְרַפֶּקֶת      בִּכְתַב חַרְטֻמִּים
   עַל הַחִידָה
          הַיְּחִידָה
   שֶׁשָׁוֶה  לַעֲמֹל  עַל פְּתִירָתָהּ
  
  מִסְתַּעֶרֶת עַל הַפִּסְגָּה
            עִם הָאַרְמוֹן בַּאֲוִיר,
   מְנַהֶלֶת  פַּרְשִׁיַּת אַהֲבָה
   עִם אַלּוֹן צָעִיר
  
  פּוֹרֶשֶׁת   רֶשֶׁת רִגּוּל 
  בֵּין *סַלְעֵי שֵׂיבָה,
   בְּכָל סַפְלוּל   רֵיק מִבַּלּוּט
   אֲנִי שָׂמָה עַיִן
  
   וְרוֹאָה  חֶשְׁבּוֹן
   ורוֹאָה  שֶׁלֹּא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
   לֹא  לְהַגִּיעַ   עִם הַחַיִּים    לִקְרַב מַגָּע
  לֹא לְכַשֵּׁף אֶת כָּל הַמִּסְמָכִים
                        לְמַסֶּכֶת  חֲגִיגָה!
  
  
  
  *הסלעים בכליל לבנים—סידן העצמות של שלדים מן הים הקדמון שהיה כאן
  

• כנרת

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  אִם  נָכוֹן  שֶׁאֲגַמִּים   מִיזְדַקְנִים  --
  לֹא רוֹאִים  עָלַיִךְ;
  שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי  ,  אֵינְסוֹף קָּטַן ,
   עַיִן צְלוּלָה     שֶׁל  צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם
  הַבֹּץ   הַשָּׁחֹר
    בּוֹ  יָשֵׁן
   הַבּוּרִי .
  
  אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִיזְדַקְנִים
  וְאַתְּ " תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ " כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי
                   בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי "
  
   --   אֲנִי  אֶחְפֹּר  לָךְ  מֵחָדָשׁ  אֶת   יָם הַחוּלָה  !
  שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם כְּמוֹ   כִּלְיָה,
   אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת  
                         הַמּוֹבִיל !
  אֶפְתַּח אֶת   
                הַנְּבִיעוֹת!
  
   אָשִׁיב   לָךְ   אֶת    מֶלַח הַמַּיִם.
  
  *
  
  כְּמוֹ טְרַקְטוֹרִים   עַל  דּוּנָמִים
   סִירוֹת עַל  הָאֲגַם
  
  גַּם    חֶלְקַת  מַיִם
  הִיא   חֶלְקַת  אֱלֹהִים
  
  גַּם אַהֲבָה
   לַיַּמָּה
  הַמְּתוּקָה
  הַנְּמוּכָה  בָּעוֹלָם –
  
   הִיא   חֵלֶק  אֱלֹהַּ   מִמַּעַל!
  

• תודה

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  עַל   חֶלְקוֹת   הַיָּרֹק  
  הַלּוֹקְחוֹת   אֶת   הַלֵּב
  
   עַל  חֶלְקַת  הַמַּיִם
  
  עַל   הַדַּף   הֶחָלָק
    שֶׁל הַיּוֹם , שֶׁל הַשִּׁיר
   
  עַל  שֶׁחֶלְקִי
    עִם שׁוֹכְנֵי  עֵדֶן  הַגַּן
  
   עַל  הַלֶּקַח   הַרוֹעַף  עָלַי
  מֵעַנְפֵי
              האַלְמֻגָּן
  
  
  *
  
  יָרֵחַ מָלֵא
             מֵעַל לַגּוֹלָן!
  
  וְאִישׁ מִלְּבַדִּי אינו צוֹפֶה.
  
  יֵשׁ לְהוֹזִיל אֶת מְחִיר הַכַּרְטִיסִים
  
  לְהָבִיא בָּתֵּי סֵפֶר
  
  גְּדוּדֵי חַיָּלִים!

• אלהי רחל, אלישב ונעמי, ענני

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

  
                             (משוררות הקבורות בכנרת)
  
  לִפְנֵי שֶׁתִּזָּרֵק  שֵׂיבָה
    בשֵׂעָר  הָעוֹלָם הָעֶלֶם
  וְהָאֲוִיר יִרְחַשׁ    מנַּחֲלֵי זַרְעֵי-נוֹצָה
                                    מְחַפְּשִׂים רֶחֶם
  
  לִפְנֵי שֶׁיּוּעַם  זֹהַר  הַשֶּׁלֶף  שֶּׁלֶף  שֶּׁלֶף  עַד  הָאֹפֶק...
  
  לִפְנֵי שֶׁהַטְּרַקְטוֹר יֶחֱצֶה
                 שָׂדֶה פּוֹעֵם כְּמוֹ  דֹּפֶק , מֻקַּף מַשָּׁק  כַּנְפֵי
                                                                    הָאֲנָפוֹת  לִפְנֵי שֶׁנִּתְפַּלֵּל עַל הַמָטָר  וְיֵרְדוּ 
                     הַגְּשָׁמִים ,  וְיַעֲלוּ הַמִּפְלָסִים
    וְיִפָּתְחוּ -לֹא-יִפָּתְחוּ
                            הַסְּכָרִים
  אֶל
                   יָם
                 הַמָּוֶת!
  
  
  לִפְנֵי  שֶׁיִּשְׁקֹט
                  הַבֻּלְמוּס
   לִשְׁתּוֹת מִכָּל הַשְּׁקָתוֹת בְּבַת אַחַת
                       וּלְהָסֵב אֶל כָּל  הַר שֻׁלְחָן
  לִסְעוּדַת אֵיזֶה אָדוֹן עָלוּם  --
  
  אָנָּא   תֵּן לִי    אֶת הַתְּכֵלֶת  הַשְּׁלֵוָה-סוֹאֶנֶת
  כְּיָם דְּיוֹ
  
  וְאֶת הַדֶּקֶל  הַבּוֹדֵד   ב'חוֹף תָּמָר ' 
                                        כ'כָּל-הַקֻּלְמוּסִים'!
  
  
  
  

• מים האפורים

  מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

   כְּשֶׁחָיִיתִי לְיַד מֵי הַכִּנֶּרֶת  הַכְּחֻלִּים
   רָאִיתִי עַיִן בְּעַיִן ,בַּעֲלִיל , אֵיךְ מפלס הַמַּיִם
                                           יוֹרדִ
   כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁקָה.
  
    עַכְשָׁו, בִּכְלִיל , תַּחַת מַגָּע 'הַמַיִם הַאֲפֹרִים'
   שאני מזרימה  מכל כיור ודוּש      
                             הַשְּׁעוּעִית    מִתְאָרֶכֶת    בְּמֶטֶר
    וְהָעַגְבָנִיָּה
         מְשַׁחְרֶרֶת אֶל הָאֶתֶר
  אֶת רֵיחָהּ ...
  
  הַמֵּטִיס                           אֶל גִּנּוֹת הַיַלְדוּת
   בִּרְחוֹב מֻפְתִּי     בְּגִבְעַת עֲלִיָּה
   וַאֲנִי רוֹאָה בַּעֲלִיל,   בְּמוֹ עֵינַי, 
  
             אֶת הָרְכִינוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת שֶׁל חַיַּי
  אֶל     מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּבַקֵּשׁ עוֹד וְעוֹד
   מִמַּשֶּׁהוּ   שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ דַּי
  

• זיתים

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  הָרֶגֶב  הוּא  חוּם
   וְהַקַּש ׁ הוּא  צָהֹב.
  רְגָבִים  וְּקְני -קַשׁ
  יֵשׁ  אֶצְלֵנוּ  לָרֹב.
  
  הִנֵּה  זַיִת צָעִיר
   ( לֹא זַקן  כְּמוֹ כֻּלָּם )
  רוֹקֵד לוֹ בָּרוּחַ
            לְפֹה. . .   וּלְשָׁם . . .
   
  וְזַיִת עַתִּיק
    מִתְמַלֵּא  מִשְּׁמָנִים . . .
  מָחָר הַמַּסִּיק ,
  כֻּלְּכֶם מֻזְמָנִים!
  
  
  
  

• עץ זית מימי קדם

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  
  לִי  עֵץ-זַיִת  מִיְּמֵי קֶדֶם
  שֶׁכֻּלּוֹ  גֶּדֶם  עַל  גֶּדֶם ,
  שֶׁנִּרְאֶה  כְּמוֹ  חָנוּט ,
  שֶׁחָשַׁבְנוּ  כִּי  יָמוּת.
  
  אַךְ לְפֶתַע   שַׂמְנוּ לֵב :
  עִם כֻּלָּם הוּא מִתְלַבְלֵב!
  מְלַבְלֵב  וּמִשְׁתּוֹבֵב...
  אֶת הַלֵּב  הוּא מְשׁוֹבֵב
  
  וּמֵרִים    עָלִים-דְּגָלִים
  אֶת הַשָּׁמַיִם
                הַכְּחֻלִּים !

• מתחת לזית

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  עֵץ זַיִת  בֵּן 500
   
  וְעֵץ בֶּן  50.
  
   יַלְדֵי הַגַּן  בָּאִים לִרְאוֹת
  
  אֶת שְׁנֵי  הַיְּשִׁישִׁים:
  
  
  לְזֶה  גֶּזַע מְפֻתָּל
  וְלֵב חָלוּל-עָצוּב.
  
   וְזֶה  רֹאשׁ  לוֹ  מְתֻלְתָּל
   לַמְרוֹת שֶׁהוּא  כָּסוּף.
  
  
  זֶה וְזֶה  זוֹרְחִים  בַּשֶּׁמֶשׁ
  כִּי כְּבָר הָיָה  מַסִּיק .
  
  הַזֵּיתִים  הָפְכוּ  לְשֶׁמֶן,
   כְּלוּם כְּבָר לֹא  מֵעִיק.
  
  
   עֵשֶׂב רַךְ כְּמוֹ  נוֹצָה
  צוֹמֵחַ סְבִיב  הָרֶגֶל,
  הָעַלְוָה   הָרְחוּצָה
   חֲגִיגִית כְּמוֹ   דֶּגֶל .
  
  עַל  הָעֵשֶׂב  מִתְיַשְּׁבִים
  בְּנֵי חָמֵשׁ... וָרֶבַע,
   וְחוֹשְׁבִים...  עַל מַה חוֹשְׁבִים ?
  
  מַה  נָּעִים  בַּטֶּבַע!
  
   
  

• שמן זית

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  הָאֲדָמָה נָתְנָה זֵיתִים
   שְׁחֹרִים וִירֻקִּים.
   יֵשׁ שֶׁמֶן- זַיִת  בַּבָּתִּים
  וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים.
  
  יֵשׁ נֵר  צָהֹב   וְנֵר   וָרֹד
  וְיֵשׁ שַמָּש   חֲבֵר,
   עָנָן שָׁמֵן יוֹרֵד לִרְאוֹת...
   וְאֶת בִּטְנוֹ שׁוֹבֵר!
  
   יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם ,  עוֹשֶׂה פֶּלֶג ...
  וְיֵשׁ כְּבָר שְׁלוּלִיּוֹת.
   וּבַבָּתִּים יוֹרֵד הַשֶּׁלֶג...
   עַל
            הַר סֻפְגָּנִיּוֹת!!!
  
  

• משוט בארץ

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  
  עַל פְּנֵי  נוֹף   רְחַב יָדַיִם
   אֶתְהַלֵּךְ לִי   קַל רַגְלַיִם !
   נוֹף שֶׁל עִיר  וְנוֹף שֶׁל כְּפָר,
  נוֹף יַמִּי   וְנוֹף מִדְבָּר.
  
  פֹּה הַיַּעַר ,  שָׂם הַנַּחַל,
  פֹּה  דַּרְבָּן   וְשמָה  זָחַל  ,
  פֹּה  בִּקְעָה... וְשָׁם רָמָה...
   נֶעֱצֶרֶת
             הַנְּשִׁימָה!

• מחבר/מראה מקום: עדולה

  *                        
  
  כּוֹרְתִים אֶת הָעֵץ:
  "הוּא מַפְרִיעַ, הוּא חַיִץ "
  אוֹמְרִים הֵם בְּקוֹל מִתְנַצֵּל...
  וְכוֹרְתִים
                עוֹד מְעַט
    וְיִפֹּל!
  
  אַךְ מִי בִּמְקוֹמוֹ  יִתֵּן  צֵל   בַּקַּיִץ
  כְּשֶׁיַּתְחִיל  
                הַחַמְסִין הַגָּדוֹל?!
  
  
  
  
  *
  דברי ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, בנאום בכנסת ב-1962
  
  
  : "עץ בן 70 שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם – ולעץ בן 100 אין תמורה. אין זו רק ונדליות אלא ערעור העתיד. ובאיזו קלות עוקרים אצלנו. תמיד נמצא שעצים מפריעים למישהו או למשהו, לקו הישר של המדרכה או לחוטי החשמל או לאיזו כיכר קטנה שמישהו יזם בדמיונו קצר הכנפיים…"

• צינור ישר מהכינרת

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  
  כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּזֶּפֶת
     בֶּחָצֵר הַמְּרֻצֶּפֶת
  
  וּמַתִּיזָה רְסִיסִים
            שֶׁתּוֹפְשִׂים אֶת הָאוֹר
  וְעוֹשִׂים    קֶשֶׁת צְבָעִים  נֶהֱדֶרֶת !
  
  אִמָּא אוֹמֶרֶת  תָּמִיד   שֶׁאֶזְכֹּר
  שֶׁהַמַּיִם בַּצִּנּוֹר
  
        הֵם יָשָׁר  מִכִּנּוֹר
  הַכִּנֶּרֶת  !
  
  וְצָרִיךְ לַחְסֹךְ ! וְאָסוּר לְבַזְבֵּז!
  וְאָסוּר לְרוֹקֵן  אֶת מֵי הַתְּהוֹם!
  
  אָז אֲנִי  נִבְהֶלֶת
  
  וְסוֹגֶרֶת אֶת הַבֶּרֶז
  
  וְהַקֶשֶׁת מִתְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת ,
                      אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְאָן
  
  אוּלַי  לְחַכּוֹת  לַגֶּשֶׁם
  וְלַחְזֹר אֵלֵינוּ
           בְּתוֹר    קֶשֶׁת בֶּעָנָן ?!
  

   

  מה עושים:
  
  כן, למי שגר על שפת הכנרת,  ברור  שכל טיפת מים    שנשפכת  בבית או בגינה...   נלקחת  מן הכנרת  וחסרה שם.    כדי שמי ההשקיה לא ילקחו ישר מהכנרת או מהתהום   אפשר  להתקין צנור שמוביל  מים מן כיור והאמבטיה ישר אל גומת עץ  בחצר.  למים אלה קוראים  "מים אפורים", כי הם לא ממש  נקיים-לבנים  וגם לא ממש  מלוכלכים-שחורים  כמו מי השירותים למשל.
  

• עשינו בעצמנו

  מחבר/מראה מקום: עדולה

     
  עָשִׂיתִי  מִצְּדָפִים שֶׁל יָם --
  חֲנֻכִּיַּת פְּאֵר.
  עַכְשָׁו הִיא שָׁרָה: הַם ... הַם ... הַם ...
  כְּשֶׁהַנֵּר בּוֹעֵר.
  
  אָחִי עָשָׂה  מֵאִצְטְרֻבָּל --
  חֲנֻכִּיַּת בַּרְבּוּר
  שֶׁשָּׁר: "נֵצאה  אֶל הַיַּעַר..."
  בָּאֶמְצַע "מָעֹז צוּר"!
  
  יוֹאָב  גִּלֵּף לוֹ   סְבִיבוֹן
  מֵחֲתִיכַת עֵץ-זַיִת.
  מַה פֶּלֶא     שֶׁ  הַ שׁ וֹ בָ ב וֹ ן . . .
  בּוֹרֵחַ
              מִן
                      הַבַּיִת?!

• בורות בירושלים

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  
  מַרְזֵב מְטַפְטֵף עַל מִרְפֶּסֶת...
  הֶחָצֵר הַיְּשָׁנָה כְּבָר מוּצֶפֶת!
  הֶחָצֵר הַיְּשָׁנָה
                      מִתְעוֹרֶרֶת  ,
  בְּיָמִים שֶׁחָלְפוּ הִיא נִזְכֶּרֶת:
  אֵיךְ עָזְרָה כָּל צָמָא לִשְׁבֹּר
  כְּשֶׁאָסְפָה אֶת הַמַּיִם
                                לַבּוֹר!
  
  וְהַבּוֹר, שֶׁכִּמְעַט הִצְטָרֵף
  לַתְּהוֹם שֶׁנִּקְרֵאת "שִׁכְחָה",
  אֹסֶף כָּל זַרְזִיף... וְאֹסֶף...
  וְלִבּוֹ מִתְרַחֵב  מִשִּׂמְחָה!
  וְלִבּוֹ מִתְרַחֵב  מִתְרַחֵב...
  כְּמוֹ כָּל  הַבּוֹרוֹת  שֶׁבָּעִיר
   
  פִּתְאוֹם
           בּוֹר לְבּוֹר   מִצְטָרֵף
  וּבַיָּם הַתַּחְתּוֹן  הָאַדִּיר
  שֶׁמִּתַּחַת
          לְעִיר-הַשָּׁמַיִם --
  הַבּוֹרוֹת, חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת,
  מְרִימִים אֶת  כּוֹסָם
                              "לְחַיִּים "!!!
  

• אש לבנה

  מחבר/מראה מקום: עדולה

  
   כְּמוֹ ל"ג בְּעֹמֶר
   גַּם ט"ו בִּשְׁבָט
   מַדְלִיק מְדוּרוֹת בֶּהָרִים .
  אֶל תֹּאמְרוּ:  שְׁקֵדִיָּה לְבָנָה
   אֵינָהּ אֵשׁ!
  
   כָּל מוֹעֵד וְעוֹנָה
   מַדְלִיקִים מַה שֶּׁיֵּשׁ.

שירה ואמנות