העולם: מקורות

  • מנוחה. היכולת להרפות. וזה מה שהיה העולם חסר

    מחבר/מראה מקום: פירוש רש"י בבראשית פרק ב פסוק ב

    דבר אחר מה היה העולם חסר, מנוחה. באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי ימי הביניים


  • התהוות העולם והיחס לבריאה

    מחבר/מראה מקום: אגרת הרבי מליובאוויטש ליצחק בן צבי י"א ניסן תשט"ז

    שר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי.

    כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.

    רבות שמעתי על כ', תכונות נפשו ומדותיו ועל יחסו לקדשי עם ישראל המסורתיים.

    ובתקופתנו זו ניתנו לכ' אפשרויות מיוחדות, בדוגמת האמור לעיל, בהשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, השפעה היכולה להביא תוצאות מרחיקות לכת, וביחוד - בשמירה על צביונו האמתי של עמנו אשר נהי' לעם בקבלת התורה, והיא היא חוט השני העובר דרך כל תקופות קיום עמנו ומאחדן, אף כי במשך זמן זה כמה אומות, אומות בעלות תרבות מפותחת ביותר, מושלות בכיפה וכו' נתחייבו כלי' ולא היתה להם תקומה, וישראל נופלים ועומדים - על ידי הקישור עם בורא העולם ומנהיגו - ואומר כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מדרש תנחומא, פ' נצבים).

    ואם בכמה תקופות מוכרח הי' גיוס כל כחות בני ישראל לשמירה ולהגנה על התורה ומצותי' - סוד קיומו של עם ישראל - בתקופתנו לא כל שכן, תקופת הרת עולם ותקופת משבר ונסיון, מהנסיונות הכי גדולים, של עמנו ישראל. ואלו העשירים ביכולת ואפשריות, אשר מתאים לזה גם אחריותם גדולה פי כמה, חובתם חוב קדוש וגם זכותם לנצל את האפשרויות במילואן להגן על הקדוש לעם ישראל היא תורתנו הנצחית ומצוותי', ובפרט בפלטין של מלך היא הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכיון שהועמס תפקיד זה בודאי ניתנו מראש כל הענינים הנדרשים למילוי התפקיד במילואו, אלא שרצון הבורא הוא שיהי' זה בבחירה - ובחרת בחיים.

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי הדורות האחרונים


  • שבת- היום הטוטאלי למען כדור הארץ

    מחבר/מראה מקום: אהוד בנאי

    מדברים עכשיו לא מעט על מצבו העגום של כדור הארץ ואני שומע,כולם אומרים,חייבים בדחיפות לעשות משהו כמו: יום ללא מכוניות, יום ללא רכבות, יום ללא מטוסים, יום ללא אוטובוסים ואופנועים, יום ללא עישון, יום ללא עשן, יום ללא מכונות כביסה, יום ללא מיבשי כביסה ,יום ללא מדיחי כלים, יום ללא טלפונים, יום חיסכון באנרגיה, יום ללא בישול, יום ירוק, יום כחול, יום סגול, יום ללא תאונות, יום ללא עבודה, יום ללא לחץ, יום עגול.
    ואני אומר:
    יש לנו יום כזה מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו כעם.
    יש לנו יום כזה מאז ומתמיד. מאז שנברא העולם.
    יש לנו את השבת, כן, שבת, רבותי, שבת!
    שבת זה הרי היום הטוטאלי למען כדור הארץ.
    זה טוב לאויר, זה טוב לאדמה, זה טוב לכביש, לים, למים,ולרוח לנשימה ולנשמה,זה זמן איכות לסביבה, זמן איכות למשפחה, זמן איכות למנוחה...

    מופיע בדפי לימוד:

  • עיניים לאר, לב לשמיים

    מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "עיניים לארץ, לב לשמים", - 17/09/14

    בתלמוד (יבמות קה, ב) מובא דיון, האם יש לכוון את התפילה לארץ או לשמיים... מסקנת התלמוד היא שעלינו לכוון את עינינו לארץ, אך את ליבנו לאבינו שבשמים. עינינו מתמקדות בארץ, כך שנוכל לראות ולהתמודד עם הבעיות והכאב שבעולם. עם זאת, באותו זמן, אנחנו מפנים ליבנו לשמים, לא מסיבות מעשיות אלא כדי להיטיב את עצמנו. הקב"ה וודאי היה מסוגל ליצור עולם סטטי מושלם, אך בחר שלא לעשות זאת. הוא יצר עולם דינאמי עם פערים מכל הסוגים, פערים שמאפשרים תזוזה ושינוי. הקב"ה אז מסר את עולמו לאדם, יצור בלתי סביר שנפשו האלוקית נחה בגוף של גורילה. הוא יצר את האדם עם כושר גדלות אך גם עם יכולת לחטוא. ואז הוא עשה אותו לשותף, אמנם שותף זוטר למדי, בבריאה.

    מרגע זה ואילך, הוטלה עלינו האחריות לסיים את מלאכתו, להתבונן בכל הבט של עולמנו, לקחת אחריות על הבעיות שבו, ויותר מכל, לדאוג זה לזה.

  • האדם- סיכום של הטבע

    מחבר/מראה מקום: הרב עדין אבן ישראל שטינזלץ, "טבע", מתוך: - Simple Words .

    לעיתים קרובות, מסיבות או משום שאנחנו יהירים ואגוצנטריים, התפיסה העצמית שלנו נפרדת משאר הבריאה. אנחנו מדברים על "האנושות" ו"הטבע" כאילו אנחנו קיימים באופן אחד בלבד, ושאר העולם קיים באופן אחר. הדיכוטומיה בין האדם לטבע אינה פשוטה ואינה מדויקת. אמנם הטבע ללא נוכחות אנושית היה נראה שונה לחלוטין; ועם זאת בעוד שהאנושות היא ייחודית ומיוחדת, היא עדיין חלק מהטבע. בין אם נגדיר את הטבע ככלל הקיום, או כסדרה של החוקים השליטים זו אנחנו בכל אופן כלולים בו...

    ניתן לסכם את העניין באגדה עתיקה. כאשר הקב"ה ברא את האדם, הוא אמר, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א', כ"ו). באופן מסורתי מפרשים את הפסוק כדיבור א לוקי אל המלאכים. אם כך, התכנית לא הייתה מוצלחת; איננו כמו המלאכים כלל וכלל. לפי פירוש אחר, א לוקים דיבר אל הבריאה כולה, לטבע כולו. במקרה זה, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" משמעותו "כל אחד יתרום את תרומתו". השועל והיונה, הנמר והכבשה, העכביש והדבורה כל אחד תרם חלק קטן כפי שגם תרמו המלאכים והשטן.

    בני האדם ממשיכים להכיל את כל החלקים הללו. יש מי שהוא שועלי יותר, יש מי שדומה יותר לכבשה, אך ביחד אנחנו כוללים בתוכנו את התכונות המצויות בטבע כולו. באופן זה, אנחנו סיכום של הטבע, וכוללים בתוכנו את המיקרוקוסמוס של היקום. איכשהו עלינו ללמוד מכל השותפים שלנו, ואולי להתפלל שהחלק הנוסף הזה "הניצוץ האלוקי" שנתרם על ידי הקב"ה יסייע לנו לבחור בטוב.

  • הטבע אכזרי

    מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מרשימותיו - דגניה, ה' תמוז תר"פ.

    'בבקר, בשעה שהפרדס, הכרם, הכנרת וההרים מקבלים פני השמש, והאדם שותה תה ונהנה מזיו… מזיו מי? ומאין כל הריקניות והתפלות, האכזריות והחמסנות, השקר והכעור, כל מה שמדכדך כל כך את הנפש וטורדה מעולמה? האומנם רק מן האדם? ובאדם מאין? אבל הלא גם פה בתוך היופי הזה, בתוך הפרדס, הכנרת, ההרים, אתה מוצא את כל זה, ואם לא בצורה אנושית: הנה הצפור התמימה הזאת טורפת רמשים ואוכלת ונהנית ושבעה מטרפה, והתחמס או הנשר הגבור, היפה, טורף את הצפור הקטנה; וכן הנחש והדגים הגדולים – את הקטנים מהם, והחזק מהם – אותם. וגם ערמה לא תחסר וגם כעור. והצורה כל כך נחמדה, כל כך מרגיעה את הנפש, מדברת כל כך אל הלב, יותר נכון, כל כך גוזרת שתיקה ברמזה על איזה סוד עולם, על איזה אור גנוז! האמנם כל זה רק הונאה, האמנם החיים, החיים העליונים הם רק ב צ ו ר ה, באילוזיה? כך אומרת האמנות או כך אומרים רבים בשמה! ואם כך, הרי זה אומר כי האמנות גוזרת: שקר יסוד העולם, בעוד שהדת גוזרת: אמת יסוד העולם. והרגש הדתי הרי גם הוא רגש, הרי גם הוא יסוד בחיים, יסוד לא פחות – לא, לא! לאין ערוך יותר עמוק ויותר חיוני מרגש היופי. ואם כן?…

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

הגות