חברים לדרך

טבע: מקורות

  • טו בשבט - תחילת האביב בחורף

    מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש, במעגלי שנה ח"ב

    המחשבה השגרתית מה היא אומרת? בבוא עת הפריחה כאשר יחשף לעינינו האביב ברבבות ציצים ופרחים, או אז נחגוג בצהלה את חג אביב הטבע, אשר ברכו ד', שהוא גם חג אביבנו אנו.

    אבל המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומן של ימי חורף מושלגים, ממתיקה סוד איתנו ולוחשת באזנינו מוסר השכל, הנה אלה האילנות חוגגים כבר היום את יום התחדשותו של האביב הבא. מבעד למעטה הקליפה הקפואה השסועה האפורה והצוננת, שמכרבלת את האילנות הערטילאיים מתחת לקליפה זו, החלו כבר לפכות במלוא חומם חיים חדשים ורעננים! מה נוקבים ויורדים חדרי בטן, הם דברי המוסר המאלפים המקופלים בבשורת אביב זו, אליה נשכית מפי אילנות החורף עטופי השלג הצחור.

    צאו וראו אותם "עניים סוערים לא נוחמו", ביום הולדת האביב בעיצומו של חורף - בט"ו בשבט - צאו וראו את האילנות בעידן התחדשות הצמיחה שלהם. הלא מקושטים היו בעדי עדיים בסנסני פירותיהם, בזרי עליהם, בפאר ענפיהם, והנה שודדו הפרות, נקטפו, הערים קמשו ונשרו בשלכת, ויבואו רוחות הסתיו וסופות החורף הנועזות ותכרותנה אף את העלה האחרון, נצפו ענף אחרי ענף, נתנו את קליפת העץ למשיסה וקרעוה לגזרים, ירו חיצי כפור שפגעו בלשד לב האילנות, הסתערו עליהם בשטפונות מטר וברד ועטפוהו במרבדי פתיתים של קרה ושלג, כתרו את העצים ולפתו מכל עבר, ממזרח וממערב, מצפון ונגב טלטלום קדם ואחור, כפפו והשחו קומתם ימינה ושמאלה, עדי עפר, ועל אף כל זאת לא נשברו האילנות, לא הונמכה קומתם חרף כל הפורענות הזו יחגגו יום זה בתוך תוכם בפנימיות לבם, ולנוכח פני החורף ומוראותיו, את חג תחיתם חג האביב

חכמי הדורות האחרונים


  • הטבע אכזרי

    מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מרשימותיו - דגניה, ה' תמוז תר"פ.

    'בבקר, בשעה שהפרדס, הכרם, הכנרת וההרים מקבלים פני השמש, והאדם שותה תה ונהנה מזיו… מזיו מי? ומאין כל הריקניות והתפלות, האכזריות והחמסנות, השקר והכעור, כל מה שמדכדך כל כך את הנפש וטורדה מעולמה? האומנם רק מן האדם? ובאדם מאין? אבל הלא גם פה בתוך היופי הזה, בתוך הפרדס, הכנרת, ההרים, אתה מוצא את כל זה, ואם לא בצורה אנושית: הנה הצפור התמימה הזאת טורפת רמשים ואוכלת ונהנית ושבעה מטרפה, והתחמס או הנשר הגבור, היפה, טורף את הצפור הקטנה; וכן הנחש והדגים הגדולים – את הקטנים מהם, והחזק מהם – אותם. וגם ערמה לא תחסר וגם כעור. והצורה כל כך נחמדה, כל כך מרגיעה את הנפש, מדברת כל כך אל הלב, יותר נכון, כל כך גוזרת שתיקה ברמזה על איזה סוד עולם, על איזה אור גנוז! האמנם כל זה רק הונאה, האמנם החיים, החיים העליונים הם רק ב צ ו ר ה, באילוזיה? כך אומרת האמנות או כך אומרים רבים בשמה! ואם כך, הרי זה אומר כי האמנות גוזרת: שקר יסוד העולם, בעוד שהדת גוזרת: אמת יסוד העולם. והרגש הדתי הרי גם הוא רגש, הרי גם הוא יסוד בחיים, יסוד לא פחות – לא, לא! לאין ערוך יותר עמוק ויותר חיוני מרגש היופי. ואם כן?…

  • נפש היהודי היא בת הטבע הארץ ישראלי

    מחבר/מראה מקום: אהרון דוד גורדון, מרשימותיו - י"ג מרחשון תרפ"א.

    'יש בני אדם החיים מתוך עצמם לתוך העולם. הם אינם מבקשים בעולם הרבה. הם מבקשים בעיקר מקום להתפשט לאין סוף. בחזקת החיים הצבוריים העיקר בשבילם ה"לא תעשה"; הסרת הגדרים, המעכבים את ההתפשטות. ה"עשה", היצירה – זהו מהותם הם, תוכן חייהם.
    ויש בני אדם החיים מתוך העולם לתוך עצמם, הם מבקשים בעולם הכל. — –— נפש היהודי היא בת הטבע הארץ ישראלי. בהירות, עומק שמים בהיר לאין סוף, פרספקטיבה ברורה, ערפלי טהר. גם הנעלם כאילו מתעלם מתוך בהירות, מתוך אור גלוי מצומצם לתוך אור נעלם לאין סוף. העמים אינם מבינים בנפש היהודי לא את הפרספקטיבה הבהירה הזאת ולא את הנעלם הנאור הזה.'

  • מה זה אקופואטיקה

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג "אקו פואטיקה", אקולוגיה וסביבה, גיליון 3 , 68 -70, יולי 2017

    'מהי אקו-פואטיקה? שירת טבע מסוג חדש, השמה את הסביבה במרכז. תמיד היו שירי טבע, אבל הם לא סיפקו תיאור נאמן של הטבע, הם קישטו אותו יתר על המידה ובוודאי  שלא היו מודעים למשבר. תיאורי טבע לא חסרים בספרות, אבל תיאורים אלה מופיעים רק כרקע לעלילות בני אדם. האקו-פואטיקה החלה להתייחס לטבע כנושא ראוי בפני עצמו היא גם אינה חוששת להשתמש במשפטים מן החדשות או מן ההסברים המדעיים לתופעות. זוהי שירה הנכתבת על-ידי אנשים

    מכירים את הטבע באופן בלתי אמצעי, שאוהבים אותו, שמנסים לתת לו פה, שרוצים להשפיע'

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

  • טו בשבט - תהליך נסתר

    מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

    השקדיה, חושפת בפנינו את רגעי ההתעוררות הראשונים של הטבע לאחר תרדמת החורף. התעוררות שאולי אינה ניכרת בפועל. אולם, מלמדים אותנו חז"ל, קובעת את ראשי השנים. התעוררות זו, אף על פי שאיננה נראית, פורצת בט"ו בשבט. אילן אחד בלבד חושף בפנינו את אותה ההתעוררות בפועל - השקדיה.

    מדובר בתחילתו של תהליך שאת 'פירותיו' תרתי משמע, נראה רק כעבור מספר שבועות.

    ייחודו של ט"ו בשבט, הוא בהתייחסותו למציאות נסתרת, לתנועה כמוסה, פוטנציאל אשר מתחיל להתעורר אף שטרם ראינו במציאות דבר.

  • מטו בשבט ועד סוכות

    מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

    העובדה כי ט"ו בשבט מהווה הקדמה ויסוד לראש השנה החל בניסן, קושרת אותו במישרין למעגל השנה החקלאי, המונה את מועדי ד' מפסח ועד סוכות. סדרו של המחזור יונק מסדר הטבע והמציאות המתחדש באביב עם ראשית הפריחה, ממשיך בעת הקציר ומסתיים באסיף.

    חג האביב, הוא חג הפסח וחג המצות, המלמדים יחדו על התחדשותם של ישראל. התחדשות המקבילה לפריחה המבשרת את בואם של הפירות הבאים בעקבותיה. זהו העיבור, על פי ר' צבי אלימלך מדינוב.

    חג הקציר, הוא חג הביכורים, חג השבועות המלמדים על הבשלת ישראל והיותם ראויים לקבלת תורה. המקבילה באדם להבשלת הפירות הראשונים והבאתם כביכורים וכתודה לד' - היא הלידה.

    חג האסיף, הוא חג הסוכות, מלמדנו על האספותם של ישראל אל ימי המדבר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אחרי היציאה ממצרים וקבלת התורה. התכנסות זו מקבילה לאיסופה של התבואה אל הגורן ואל היקב. איסוף המלווה בתחושה של השלמת המהלך. הושלם התהליך, תם המחזור. פנינו אל השנה החדשה. תפילתנו על הגשמים החדשים, עליהם אנו נושאים תפילה לבורא עולם - זוהי הגמילה.

    והנה, מלמדים אותנו חז"ל, שלמעגל השלם והתהליך המחזורי, קודם שלב נוסף שאיננו מופיע בתורה. אולם, שלב זה גנוז במציאות. חז"ל ברוח קדשם חשפוהו בפנינו - ט"ו בשבט:

    ...וזה שאנו עושין יומא דפגרא בט"ו באב וט"ו בשבט, ונמצא ט"ו בשבט הוא הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה, והא ראיה גם כן שהתורה ניתנה בסיון, ומשה רבינו ע"ה אמר משנה תורה בשבט ככתוב בעשתי עשר חודש, הרי ראיה שחודש שבט הוא הכנה למתן תורה (קדושת לוי מס' אבות)

  • הישיבה בסוכה

    מחבר/מראה מקום: Welcome to Our Tent

    הישיבה בסוכה

    "בסוף-שבוע לאחרונה יצאנו קבוצה של זוגות צעירים לטיול ביערות הקרובים. למרות שכולנו היינו  חברים כבר מספר שנים, והתראינו לעיתים קרובות, חווינו בתוך היער תחושה של תלות הדדית ואינטימיות גדולות יותר ממה שאי פעם הרגשנו כשביקרנו אחד את השני בבתינו או יצאנו לאכול ביחד במסעדה. ישבנו יחד סביב המדורה המחממת, עליה בישלנו, השמים מעל היו גג לראשנו, חשכת הלילה היתה לחומה סביבנו, וכל זה הפך אותנו לנשמות-ידידות יותר מכל חוויה משותפת קודמת. למרות שכל זוג ישן בלילה באוהל משלו, הרגשנו אחווה חזקה שהזינה אותנו זמן רב. וכשפרשנו כל זוג לאוהלו סביב המדורה, פתאום התבהר לנו המסר של סוכות. הקירות המוצקים, הדלתות והגגות של בתינו נותנים לנו אולי תחושת הגנה וביטחון, אולם לעתים קרובות הגנה וביטחון אלו באים בתמורה לבידודנו משכנינו, חברינו ואף בני משפחותינו. בסוכה, כשרק השמים מעלינו והאדמה מתחתנו, אנו מבינים במהרה שתחושת הביטחון באה [בין השאר] מחברות וידידות המתפתחות דרך חלוקת חוויות בטבע.... רוח האחווה והנדיבות שעולה משפע האסיף לא "אוהבת" קירות ומחיצות. רוח זו נתנה לאברהם לחיות באוהל פתוח לארבע הרוחות, ורוח זו היא בדיוק מה שבני ישראל חוו במדבר לאחר צאתם ממצרים....עלינו להחיות מחדש את הרוח הזו של אחווה ונדיבות שהפכה את אבותינו לעם, על ידי הישיבה בסוכות."
    מתוך "Welcome to Our Tent ", תרגום לעברית: דבי גולן
    © זכויות יוצרים שמורות ל http://": http://www.joi.org/celebrate/sukkot/tent.shtml
  • השריפות באמזונס: נדרשת חזרה בתשובה

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו, מקור ראשון

    עיצוב ההתנהגות האישית של שימוש מופחת בכלים חד פעמיים מזהמים ובלתי מתכלים; נכונות שלא לשדרג ולזרוק את הדברים הישנים; זריקת סוללות ושאר גורמים רעילים במקומות המיועדים לכך; מיחזור וכדומה; כל אלה הם לא נושאים של "שמאלנים" אוכלי גרנולה ועושי יוגה. אלה הם גופי הלכה, שאינם אוסרים את ההתנהגות בדרך הארץ המקובלת של העולם אך כן מחייבים שלא להשחית את עולמו של הקב״ה. חלק מנתינת הדעת שלא לקלקל את עולמו של הקב״ה מקופל בחובות אלה.

     

    [...]

     

    למעלה מכך, אפשר שמוטל עלינו להיות חלק מתנועה עולמית של צמצום הסיבות המביאות לצורך בשרפת היערות. הדבר נוגע בעיקר לצריכת הבשר, שיש סיבות רבות לראות חובה תורנית בצמצומה מסיבות ערכיות והלכתיות. חשוב להדגיש כי התורה התירה אכילת בשר, ואפשר שאפילו תמכה בה (״בכל אוות נפשך תאכל בשר״), ולא ראתה בעצם אכילת בשר דבר אסור – ולכן לא יהיה זה נכון לקבוע חובת צמחונות על פי ההלכה. ברם, התורה ציוותה במקביל על צער בעלי חיים, ומכאן חובת המאבק בתעשיית הבשר בדרך שבה היא מתנהלת היום, למן תנאי בעלי החיים בעת הייבוא באוניות ועד המתרחש ברפתות, בהובלה ובמשחטות.

     

    כאמור, התורה ציוותה גם על שמירת עולמו של הקב״ה, ותעשיית הבשר נחשבת כיום כמזהם הגדול ביותר של העולם ומבזבזת המשאבים הגדולה ביותר – למן צריכת המים, הגידולים השונים, הזיהום, וכאמור המוטיבציה לכריתת היערות. זו אפוא חובה לבחון את מקומה של יצירת הגבלות על תעשייה זו כחלק מתהליך התשובה והתיקון. בעולמם של חז״ל, אנו מוצאים גזרות שונות שנועדו לבער התנהגות כללית אסורה, כגון איסור על מסחר עם חשודים בגנבה (בבא קמא י, ט), או עם עוברי עברה בשביעית (שביעית ה). באותה דרך מוטלת עלינו האחריות לתרום את חלקנו במאבק, בצמצום ולא באיסור כללי.

    מתוך מקור ראשון
    מופיע במאמר

הגות


  • כנרת

    מחבר/מראה מקום: רחל

    כִּנֶּרֶת

     

    שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –

    בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים:  עֲצֹר.

    בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא

    וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

     שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,

    סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,

    שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת

    מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.

     מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ,

    דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,

    יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,

    פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

     גַּם כִּי אִוָּרֵשׁ וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,

    וְהָיָה הַלֵּב לְמַשׁוּאוֹת זָרִים –

    הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

    חֶסֶד נְעוּרִים?

     תל-אביב, תרפ"ז

  • אקופוטאיקה לצומות החורבן

    מחבר/מראה מקום: לאה צבי (דובז'ינסקי)

    לאה צבי (דובז'ינסקי)

     

     

      *

     

    הָאָבִיב פּוֹרֵחַ,

    אַךְ זֹאת רַק תְּחִלַּת  הַשְּׁדִיפָה

    עוֹד מְעַט נִרְאָה אוֹתָם בִּקְלוֹנָם

    מִתְיַבְּשִׁים מַשְׁחִירִים

    עֲלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁפַּעַם צִבְעָם בָּהַק לַמֶּרְחָק

    נוֹשְׁרִים אַט אַט

    כַּמָּה מַר גּוֹרָלָם

    כַּמָּה קְצָרָה פְּרִיחָתָם

    נִדְמֶה שֶׁרַק פָּרְחוּ וּכְבָר

    נָדַם יָפְיָם

    הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

    הַיָּרֹק הִצְהִיב

    צֶבַע מָוֶת סָבִיב

    תָּם הָאָבִיב.

     

     

      *

     

    הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר יָרַד אֶשְׁתָּקַד

    כִּסָּה אֶת הַכְּאֵב

    בִּשְׂמִיכָה לְבָנָה,

    עֵת אָבִיב הִגִּיעַ

    נָמַס הַכֹּל

    נתגלו משקעי הַכְּאֵב

    לֹא הָיָה בָּרוֹמֶטֶר לִמְדִידַת

    לַחַץ

    מֵהַבֹּץ שֶׁהִתְגַּלָּה נִתַּן לְהָבִין

    אֶת הַשְּׁקִיעָה.

     

     מופיע במאמר

     

  • אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

    מחבר/מראה מקום: שירי ראב

    שירי ראב

     

     

    מבול

     

    בַּמַבּוּל הַכּוֹל נִשְׁטָף,

    כל הַיְּחִידִים קָרְסוּ תַּחַת הַגֶּשֶׁם

    אותם הָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַתֵּיבוֹת.

    עַל הַסִּיפוֹן עָמַדְתִּי לְבַדִּי תּוֹהָה וְדוֹמֶמֶת

    כַּמָּה ידיים צָרִיךְ אָדָם

    כְּדֵי לֶאֱחֹז בְּאַרְבַּע קִירוֹת?

    זוּגוֹת עָלוּ לְעֵבֶר סַעֲרַת הַיָּם וְהַחַיִּים

    וכְבָר עַתָּה שָׁטִים כֻּלָּם אֶל אוֹתָם הַמסוֹרוֹת,

    אוֹתָם מַעְגָּלִים.

     

    בַּחוּץ מִתְחוֹלֶלֶת סוּפַת בְּרָקִים

    וּמֵעַל מִמְּטָרִים מַכִּים אֶת מְקוֹמִי הַבּוֹדֵד בתיבה וְשׁוֹאֲלִים:

    היכן הַהוֹרוֹת וְאֵיךְ תָּבִיאִי יְלָדִים?

    מָה עִם חֲתוּנָה? הַכֵּיצַד תִּדְאֲגִי לְהֶמְשֵׁךְ הַחַיִּים?

    זֶה לֹא מוֹסְרִי וְלֹא מִתְקַבֵּל

    עַד גָּמַר הַמַּבּוּל אוּלַי דַּעְתְּךָ תִּישָּׁטֵף מעליך

    וּבִמְקוֹמָהּ הֶגְיוֹן בַּגְּשָׁמִים יְחַלְחֵל

    זוּגוֹת זוּגוֹת

    הַגֶּשֶׁם לֹא חָדֵל

    מַכֶּה בִּי בִּשְׁאֵלוֹתָיו לְלֹא רַחֵם

    בְּלֵב תיבה כֻּלָּם אוֹחֲזִים יָדַייִם אֶל מַעְגַּל הַחַיִּים

    וַאֲנִי מֵחוֹצָה לוֹ מִתְבּוֹנֶנֶת

    זוּגוֹת זוּגוֹת

    אֵין עוֹד יְחִידִים.

     

     

     מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

    מחבר/מראה מקום: טלי וייס

    טלי וייס

     

     

    חורבן  

     

    אֲנִי מַרְחִיקָה רְאוּת:

    דָּבָר לֹא שׂוֹרֵד.

    אֲנִי מַבְחִינָה בְּסִימָנִים:

    צִפּוֹר עֲצוּבָה מְקוֹנֶנֶת

    עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי,

    גֶּשֶׁם מְפַלֵּחַ אֶת שְׁמֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֵט.

    אֲנִי מְהַרְהֶרֶת

    בְּכֹחָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה לְהַצִּיל,

    נִכְנֶסֶת לְגוּף הַצִּפּוֹר

    וְעָפָה

     

     

     מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לתקופת בין המצרים

    מחבר/מראה מקום: אירֵן דן

     

    אירֵן דן

     

     

    עברתי   

     

    עָבַרְתִּי נְהָרוֹת וְשָׂדוֹת

    כָּל תּוֹכִי אוֹתִיּוֹת,

    אֲנִי מִלִּים נִסְחָפוֹת בָּרוּחַ,

    וְעֵינֶיךָ בִּי, מֵרֵאשִׁית הַזְּמַן

    וְאַתָּה מַחְזִיר וּמֵבִיא עָלַי גְּשָׁמִים,

    מְכַסֶּה פָּנַי פְּנִינִים.

    אֵינִי יוֹדַעַת לִזְרֹעַ

    וְאֵינִי נוֹתֶנֶת יְבוּל

    וְלִי, אֵין אֲדָמָה,

    תָּרָה אַחֲרֵי בֵּיתִי, נָעָה עִם הַלֵּב,

    שְׁמִי בְּשִׁמְךָ.

    וְאִם נָפְלָה רוּחִי, וְאִם

    נָפַלְתִּי, הָיִיתָ מֵשִׁיב אוֹתִי אֵלֶיךָ

    וּבוֹנֶה אוֹתִי כְּשֶׁהָיִיתִי.

     

     מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: חגית מנדרובסקי

     

    חגית מנדרובסקי

     

    עוֹבֶרֶת אֹרַח

     

    פּוֹסַעַת בֵּין שְׁבִילֵי שַׁלֶּכֶת

    קַדְרוּת סְתָוִית

    עוֹטֶפֶת עַצְבוּתִי בְּחֵיק עָלִים

    שֶׁצִּבְעָם מִשְׁתַּנֶּה.

    תָּא נָדִיר וְשָׁבִיר בֵּין כָּתְלֵי לִבִּי,

    מִקְלָט מִפְּנֵי אֵימַת הַכִּלָּיוֹן,

    מִדַּפֵּק עַל קְלִפַּת הָאַטְמוֹסְפֵרָה.

    עָלַי לִהְיוֹת אוֹפְּטִימִית

    כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

    עָלַי לְהִזָּכֵר כִּי אֵינִי

    אֶלָּא עוֹבֶרֶת אֹרַח.

    הַכֹּל נָע וְחוֹלֵף

    לְנֶגֶד עֵינַי.

     

     מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: לאה צבי (דובז'ינסקי)

    לאה צבי (דובז'ינסקי)

     

    *

     

    רִמּוֹן מְרוֹקָן

    מִתְגּוֹלֵל כְּשַׂקִּית,

    נִסְתַּם הַגּוֹלֵל

    עַל גַּלְעִינָיו,

    שַׂקִּיקֵי דָּם

    קְטַנִּים

    עֲטוּפִים בשִּׁלְיָה

    נִּפְלָטִים אֶחָד, אֶחָד

    מִתּוֹךְ רֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,

    הַאִם אַתָּה

    חָשׁ אֶת כְּאֵב

    הָאָבְדָן?

     

      מופיע במאמר

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: שירי ראב

     

    שירי ראב

     

    להקת לוותינים חוצים

     

    הרחק מאדמה

    להקת לוותינים חוצים.

     

    מתווה פוטנציאלי עתיר רווחים

    קצף פלסטיק צף לצד

    חרחורי נפט שחורים.

     

    הרחק מאדמה

    להקת לוותינים חוצים.

    בצד אחד שפלי צינורות

    בצד שני גאות רווחים.

     

     

  • אקופואטיקה לסוכות - אורחים בעולם

    מחבר/מראה מקום: ארינה טג'ר

    ארינה טג'ר

     

    סודות היקום

     

    אומרים שאורות הכוכבים

    מנצנצים אלינו

    כמצבות.

    ברק האור המתעתע -

    כל מה שנותר

    מהכוכב הנעלם,

    גם באינותו

    קיים.

     

    מי יגלה סוד

    צידו האפל

    הלא מוכר,

    של הסהר?

     

    מה רוחש

    בתוך האדמה,

    בעומקים

    בהם לבה רותחת

    מחפשת דרכה

    לצאת במופע

    אימים

    מעלה?

     

    ובמחשכי האוקיינוסים

    בתהומות אין חקר

    חיים נסתרים

    רוחשים...

     

    על קרום דק

    אנו צועדים

    ונדמים לעצמינו

    בני מלכים.

     

     מופיע במאמר

שירה ואמנות