פסולת וזיהום: מקורות

  • הרחקת גורן מן העיר

    מחבר/מראה מקום: משנה בבא בתרא פרק ב, משנה ח


    מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה. לא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח; מרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו, שלא יזיק.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הרחקת מזיקים למזרח העיר

    מחבר/מראה מקום: משנה מסכת בבא בתרא פרק ב משנה ט

     משנה מסכת בבא בתרא פרק ב משנה ט
     מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה

     

    (מה עניין החקת המזיקים למזרח דווקא או לדעת ר' עקיבא חוץ ממערב? משום שהרוח המצויה בארץ ישראל היא רוח מערבית. ועל מנת שהזיהום לא יגיע לתוך העיר- ר' עקיבא מתיר לכל כיוון חוץ ממערב. אך המשנה לא לוקחת סיכונים ויודעת שיש ימים עם רוחות דרומיות וסופות חול או רוחות צפוניות- ועל כן אומרת - רק למזרח!)

    מופיע בדפי לימוד:

  • מטרד הרעש

    מחבר/מראה מקום: משנה מסכת בבא בתרא פרק ב, משנה ג

     לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין, תחת אוצרו של חברו; ולא רפת בקר.  באמת, ביין התירו; אבל לא רפת בקר.  חנות שבחצר--יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.  ועושה כלים, ויוצא ומוכר בשוק; אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן, לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחיים, ולא מקול התינוקות.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הרחקת שובך מן העיר

    מחבר/מראה מקום: גמרא בבא בתרא דף כג עמוד א

     מרחיקין את השובך מן העיר חמישים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח

    מופיע בדפי לימוד:

  • 3 קומות בתיבה

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה, נח, לא יא

    תחתיים שניים ושלישיים תעשנה: תחתיים לזבלים, שניים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין: תחתיים לטמאים, שניים לו לבניו ולטהורים והעליונים לזבלים.

  • נקיון ירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, בבא מציעא, כו, ע"א

    שוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום.

  • שווקים בירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, ערובין קא ע"ב

    דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה.

    בבלי, מגילה כו ע"א: מעשה בבית הכנסת של טורסיים [רש"י: צורפי נחושת] שהיה בירושלים...


    [בירושלים היתה הפרדה בשווקים לפי המלאכות- מלאכה עם ריח רע וכד' היתה מופרדת משאר המלאכות]

חז"ל


  • הרחקת מזיקים ומזהמים

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה א


    מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו, אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלו כמי שהזיקו בחציו הן.

    מופיע בדפי לימוד:

  • אחריותנו לכדור הארץ

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו

    בשבועות האחרונים עומדת לאחד ממבחני ההכרעה השאלה האמנם אנו רציניים בדברינו, והאמנם האחריות לסביבה הופכת להיות אחד מהיסודות ההלכתיים בהם אנו מתחשבים בבואנו לפסוק הלכה ולנהוג בה. שני עניינים הקשורים בסביבה עומדים במרכז ההכנות לפסח. ראשון שבהם הוא הכמות הבלתי נתפסת של חומרי ניקוי שאנו משתמשים בהם. מבחינה אסוציאטיבית, קשה לקשור בין המילה "חומרי ניקוי" ובין "זיהום", אך למעשה השימוש בחומרים אלה הוא אחד המזהמים הגדולים ביותר של מקורות המים. הכרעה אמיתית שיש משקל לאחריותנו לעולם שברא ריבונו של עולם היא צמצום משמעותי של שימוש בחומרי ניקוי, שכן כידוע אבק אינו חמץ. לא זו בלבד, אלא בשעה שנראה כעבירה חמורה את העמידה עם צינור פתוח ושטיפת משטחים או מכוניות עם צינור, נדע כי אנו מכוונים את מעשינו יותר מול ריבונו של עולם.

    שני שבהם הוא הכמות העצומה של כלים חד פעמיים שאנו משתמשים בהם. חלק גדול מכלי הפלסטיק ומהנילון כלל אינם מתפרקים, ואנו מערימים על העולם כמויות עצומות של זוהמה שאין לה מענה. גם כאן, ההקפדה בשולחן הסדר על עניינים שונים - למן ההרחקה הקפדנית מחמץ ועד קישוט השולחן ב"כל דכפין" ובמי שאין לו היכן לערוך סדר מכיל - צריכה לצרף אל עצמה את האחריות הגדולה לקיומו של עולמו של הקב"ה.

  • איכות הסביבה

    מחבר/מראה מקום: הרב יעקב אריאל

    אין אפשרות לנתק בין זוהמת הרוח לזיהום האוויר, בין אוויר לאווירה,
    בין מוסר לאקולוגיה, בין השחתת הנפש להשחתת המשאבים; הא בהא
    תליא. חוקים, צווים ותקנות יועילו רק כאשר בני האדם וממשלותיהם
    יהיו חדורים הכרה מוסרית שעליהם להיות אחראים שלא לגרום נזק,
    למרות פיתויי היצר לדאוג רק לרווחתם, להתעשרותם ולסיפוקם העצמי.
    שאלת המפתח בנוגע לנזקי איכות הסביבה היא שאלת איכות החיים
    – לא במשמעותה הצרכנית אלא במשמעותה הערכית.

    מתוך עלון שבת הארץ

  • Reduce and Refill -

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ

     צמצום ייצור הפסולת באמצעות הפחתת השימוש באריזות, בכלים חד-פעמיים וכדומה (במיוחד מחומרים שאינם מתכלים במהירות).
    אציין כי דווקא בחברה הדתית נעשה שימוש רב יחסית בכלים חד-פעמיים, הן בשל גודל המשפחות והן בשל ריבוי אירועים, כגון קידושים קהילתיים בשבתות, שמחות  משפחתיות, הכנות לפסח ועוד. הנזק שכרוך בייצור כלים אלה ובפסולת שלהם גדול ביותר. לעומת זאת, ספרות ההלכה מעניקה לנו מבט של רב פעמיות על חפצים. אצל חז"ל שברי עריבה ושברי זכוכית ראויים עדין לשימוש (משנה שבת, יז, ה), וחתיכות בד קטנות עדיין נחשבות לכלי (שבת קכה, א). לעומתם, כלים חד-פעמיים אינם נחשבים כלים ראויים לדעת כמה פוסקים חשובים שדנו בנושא לעניין קידוש (שו"ת אגרות משה או"ח ג, לט, מנחת יצחק י, כג). השמדת חפצים בחיפזון מנוגדת לרעיון שעומד מאחורי מצוות "בל תשחית", ועומדת בסתירה לאתוס היהודי של החסיד, שכן "דרך החסידים ואנשי מעשה... לא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם" (ספר החינוך תקמט). ידוע בהקשר זה סיפורו של רבי אריה לוין על הראי"ה קוק, "שנזהר מאד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין  לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל.

     


    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Recycle and Reuse – שימוש חוזר ומיחזור

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    הרמב"ם כתב: "מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה" (הלכות אבל יד, כד). גם בנושא זה יש בעייתיות מיוחדת בציבור הדתי, הנוגעת לריבוי השימוש בחומר כתוב או מודפס שנמנעים מלמחזרו בשל זיקתו לענייני קדושה. כך קורה שעלוני שבת רבים ואף עיתוני מגזר ומחברות בית-ספר מגיעים לגניזה במקום למיחזור. עורכי העלונים, מתפללי בתי הכנסת והגבאים יכולים לעשות מאמץ שימנע את זריקת החומר הזה לגניזה, ובכך לשמור על הסביבה, ובה בעת גם על מעמדם של דברי תורה שבאמת טעונים גניזה.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Repair – תיקון

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    המושג 'תיקון' ספוג כולו בנשמה יהודית. אנו מבקשים לתקן עולם, ומשתדלים לתקן את מידותינו ואת התנהגותנו. ר' ישראל מסלנט למד מהסנדלר שכל זמן שהנר דולק ניתן לתקן, ואנו צריכים להוסיף שכל עוד ניתן לתקן – הנר דולק. אם נזרוק הכול ולא נתקן, דבר לא יישאר.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Recovery – הטמנה

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    חז"ל לימדו אותנו שיש להצניע את הקוצים ואת הזכוכיות מחשש לגרימת נזקים (בבא קמא ל, א). כיום החשש מפני אי-הטמנה שינה פניו, אבל סכנתו רק גדלה.
    הסיסמא השולטת בתפיסת הקיימות הלכה למעשה היא: "חשוב גלובלית, פְעל מקומית". סיסמא זו קוראת לכל אדם לראות את הבעיה ברמת המאקרו, וליישם את עקרונות הקיימוּת ברמת המיקרו, בחייו האישיים. גישה זו תואמת להפליא את המחשבה היהודית, שמאז ומעולם שמה דגש על כך שתיקון הבעיות הגלובליות עובר דרך המעשים הפרטיים, אף הקטנים, של כל יחיד. היהדות הדגישה תמיד שתיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, וכי על האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח, ולא בצבירת נכסי חומר ומותרות. על כולנו להיות ירוקים לדבר ה'.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • המטאטאים 1

    מחבר/מראה מקום: עלי תמר

    רבי אברהם יעקב מסדיגורא היה נוהג לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום חג העצמאות, ולומר הלל בציבור. וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת בית הכנסת, השתלב במעגל ורקד בהתלהבות, והייתה הרגשה שיש לרבי שמחה מיוחדת ביום זה. הוא סיפר לאחד מחסידיו שכשהיה מתגורר בוינה שבאוסטריה בעת הסיפוח הגרמני לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכנסו לשם הנאצים, יימח שמם, והתחילו להתעלל ביהודים ולשים אותם ללעג ולקלס בנוכחות הציבור האוסטרי. היהודים הושפלו ארצה והוכרחו לנקות עם מברשות את רחובות וינה, כשסביבם צהלו חיילי הס"א הנאצים וההמון המגחך.

    הם משכו גם את רבי אברהם כדי לבזותו, ובתור רבם של היהודים ציוו עליו לנקות את הרצפה. נתנו לו מטאטא גדול לטאטא, ובתוך העבודה וקריאות הלעג והשנאה אמר הרבי: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי, שאם אזכה להינצל ולעלות לארץ-ישראל, אטאטא שם בשמחה את רחובותיה". ושוב תחבו לו דגל נאצי ביד, וכפו אותו לטפס ולקבוע בבניין גבוה את דגל הרשעים עם צלב הקרס. תוך כדי מעשה שב הרבי ואמר בליבו: "ריבונו של עולם, אני אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל". ואכן, הרבי הצליח לעלות ארצה בשנת תרצ"ט 1939, ורצה לקיים את דברו. מה עשה? ביום העצמאות היה קם בשעה שלוש לפנות בוקר, לקח מטאטא גדול וטיאטא את הרחובות שליד ביתו. ושוב, לקח את דגל ישראל ביום העצמאות, וקבעו על הגג בשמחה והתלהבות.

  • המטאטאים 2

    מחבר/מראה מקום: שלומי פרלמוטר

    כל זה מתרכז ביום העצמאות, שבו נהוג לצאת לטבע ולבטא את הקשר לארץ. זה קשר פשוט שכולם מרגישים, לא רק ציונים, לא רק ירוקים ושוחרי איכות הסביבה. אדרבה, זה יכול ליצור חיבור של שותפות ערכית והבנה בין כל הציבורים בישראל: חרדים, דתיים וחילוניים, ציונים ופוסט ציונים מימין ומשמאל, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים. כולם יכולים להתאחד בקלות סביב הרצון 'לעבדה ולשמרה'. כולם היו רוצים לראות את הארץ נקייה, ועם מעט תשומת לב והפניית התודעה והחינוך 'בטקס ניקיון' משפחתי כזה לזכר הרבי עם המטאטא, אפשר לעודד אנשים לנקות אחריהם, ולא ללכלך את הארץ שלנו בגסות בהמית ובערימות אשפה מכוערת ומזהמת דווקא ביום חגה, יום העצמאות.

    מתוך המטאטאים- הצעה ליום העצמאות

  • מיחזור פסולת של המקדש

    מחבר/מראה מקום: משנה, יומא ה,ה

    שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון על יסוד דרומי; אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ומועלין בהן.

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

הגות


  • אררט/ דן פגיס

    אררט/ דן פגיס
    כשכל ניצולי התיבה פרצו ליבשת
    ובשמחת ערבוביה
    פטפטו, שאגו, הריעו לטרף
    געו לפריה ורביה
    ומעל לראשם רומזת הקשת
    שקץ לא יהיה עוד –
    בא הקץ
    על הדגים חסרי הדאגה שחיו
    על חשבון האסון כספסרים גמישים;
    עתה על פני אדמה מתקרשת
    פרועי סנפיר נלכדו
    ובפה פעור טבעו באוויר.

שירה ואמנות