פסולת וזיהום: מקורות

  • הרחקת גורן מן העיר

    מחבר/מראה מקום: משנה בבא בתרא פרק ב, משנה ח


    מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה. לא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח; מרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו, שלא יזיק.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הרחקת מזיקים למזרח העיר

    מחבר/מראה מקום: משנה מסכת בבא בתרא פרק ב משנה ט

     משנה מסכת בבא בתרא פרק ב משנה ט
     מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה

     

    (מה עניין החקת המזיקים למזרח דווקא או לדעת ר' עקיבא חוץ ממערב? משום שהרוח המצויה בארץ ישראל היא רוח מערבית. ועל מנת שהזיהום לא יגיע לתוך העיר- ר' עקיבא מתיר לכל כיוון חוץ ממערב. אך המשנה לא לוקחת סיכונים ויודעת שיש ימים עם רוחות דרומיות וסופות חול או רוחות צפוניות- ועל כן אומרת - רק למזרח!)

    מופיע בדפי לימוד:

  • מטרד הרעש

    מחבר/מראה מקום: משנה מסכת בבא בתרא פרק ב, משנה ג

     לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין, תחת אוצרו של חברו; ולא רפת בקר.  באמת, ביין התירו; אבל לא רפת בקר.  חנות שבחצר--יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.  ועושה כלים, ויוצא ומוכר בשוק; אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן, לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחיים, ולא מקול התינוקות.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הרחקת שובך מן העיר

    מחבר/מראה מקום: גמרא בבא בתרא דף כג עמוד א

     מרחיקין את השובך מן העיר חמישים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח

    מופיע בדפי לימוד:

  • 3 קומות בתיבה

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה, נח, לא יא

    תחתיים שניים ושלישיים תעשנה: תחתיים לזבלים, שניים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין: תחתיים לטמאים, שניים לו לבניו ולטהורים והעליונים לזבלים.

  • נקיון ירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, בבא מציעא, כו, ע"א

    שוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום.

  • שווקים בירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, ערובין קא ע"ב

    דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה.

    בבלי, מגילה כו ע"א: מעשה בבית הכנסת של טורסיים [רש"י: צורפי נחושת] שהיה בירושלים...


    [בירושלים היתה הפרדה בשווקים לפי המלאכות- מלאכה עם ריח רע וכד' היתה מופרדת משאר המלאכות]

חז"ל


  • הרחקת מזיקים ומזהמים

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה א


    מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו, אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו על ידי הרוח מצויה שכל אלו כמי שהזיקו בחציו הן.

    מופיע בדפי לימוד:

  • אחריותנו לכדור הארץ

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו

    בשבועות האחרונים עומדת לאחד ממבחני ההכרעה השאלה האמנם אנו רציניים בדברינו, והאמנם האחריות לסביבה הופכת להיות אחד מהיסודות ההלכתיים בהם אנו מתחשבים בבואנו לפסוק הלכה ולנהוג בה. שני עניינים הקשורים בסביבה עומדים במרכז ההכנות לפסח. ראשון שבהם הוא הכמות הבלתי נתפסת של חומרי ניקוי שאנו משתמשים בהם. מבחינה אסוציאטיבית, קשה לקשור בין המילה "חומרי ניקוי" ובין "זיהום", אך למעשה השימוש בחומרים אלה הוא אחד המזהמים הגדולים ביותר של מקורות המים. הכרעה אמיתית שיש משקל לאחריותנו לעולם שברא ריבונו של עולם היא צמצום משמעותי של שימוש בחומרי ניקוי, שכן כידוע אבק אינו חמץ. לא זו בלבד, אלא בשעה שנראה כעבירה חמורה את העמידה עם צינור פתוח ושטיפת משטחים או מכוניות עם צינור, נדע כי אנו מכוונים את מעשינו יותר מול ריבונו של עולם.

    שני שבהם הוא הכמות העצומה של כלים חד פעמיים שאנו משתמשים בהם. חלק גדול מכלי הפלסטיק ומהנילון כלל אינם מתפרקים, ואנו מערימים על העולם כמויות עצומות של זוהמה שאין לה מענה. גם כאן, ההקפדה בשולחן הסדר על עניינים שונים - למן ההרחקה הקפדנית מחמץ ועד קישוט השולחן ב"כל דכפין" ובמי שאין לו היכן לערוך סדר מכיל - צריכה לצרף אל עצמה את האחריות הגדולה לקיומו של עולמו של הקב"ה.

  • איכות הסביבה

    מחבר/מראה מקום: הרב יעקב אריאל

    אין אפשרות לנתק בין זוהמת הרוח לזיהום האוויר, בין אוויר לאווירה,
    בין מוסר לאקולוגיה, בין השחתת הנפש להשחתת המשאבים; הא בהא
    תליא. חוקים, צווים ותקנות יועילו רק כאשר בני האדם וממשלותיהם
    יהיו חדורים הכרה מוסרית שעליהם להיות אחראים שלא לגרום נזק,
    למרות פיתויי היצר לדאוג רק לרווחתם, להתעשרותם ולסיפוקם העצמי.
    שאלת המפתח בנוגע לנזקי איכות הסביבה היא שאלת איכות החיים
    – לא במשמעותה הצרכנית אלא במשמעותה הערכית.

    מתוך עלון שבת הארץ

  • Reduce and Refill -

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ

     צמצום ייצור הפסולת באמצעות הפחתת השימוש באריזות, בכלים חד-פעמיים וכדומה (במיוחד מחומרים שאינם מתכלים במהירות).
    אציין כי דווקא בחברה הדתית נעשה שימוש רב יחסית בכלים חד-פעמיים, הן בשל גודל המשפחות והן בשל ריבוי אירועים, כגון קידושים קהילתיים בשבתות, שמחות  משפחתיות, הכנות לפסח ועוד. הנזק שכרוך בייצור כלים אלה ובפסולת שלהם גדול ביותר. לעומת זאת, ספרות ההלכה מעניקה לנו מבט של רב פעמיות על חפצים. אצל חז"ל שברי עריבה ושברי זכוכית ראויים עדין לשימוש (משנה שבת, יז, ה), וחתיכות בד קטנות עדיין נחשבות לכלי (שבת קכה, א). לעומתם, כלים חד-פעמיים אינם נחשבים כלים ראויים לדעת כמה פוסקים חשובים שדנו בנושא לעניין קידוש (שו"ת אגרות משה או"ח ג, לט, מנחת יצחק י, כג). השמדת חפצים בחיפזון מנוגדת לרעיון שעומד מאחורי מצוות "בל תשחית", ועומדת בסתירה לאתוס היהודי של החסיד, שכן "דרך החסידים ואנשי מעשה... לא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם" (ספר החינוך תקמט). ידוע בהקשר זה סיפורו של רבי אריה לוין על הראי"ה קוק, "שנזהר מאד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין  לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל.

     


    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Recycle and Reuse – שימוש חוזר ומיחזור

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    הרמב"ם כתב: "מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה" (הלכות אבל יד, כד). גם בנושא זה יש בעייתיות מיוחדת בציבור הדתי, הנוגעת לריבוי השימוש בחומר כתוב או מודפס שנמנעים מלמחזרו בשל זיקתו לענייני קדושה. כך קורה שעלוני שבת רבים ואף עיתוני מגזר ומחברות בית-ספר מגיעים לגניזה במקום למיחזור. עורכי העלונים, מתפללי בתי הכנסת והגבאים יכולים לעשות מאמץ שימנע את זריקת החומר הזה לגניזה, ובכך לשמור על הסביבה, ובה בעת גם על מעמדם של דברי תורה שבאמת טעונים גניזה.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Repair – תיקון

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    המושג 'תיקון' ספוג כולו בנשמה יהודית. אנו מבקשים לתקן עולם, ומשתדלים לתקן את מידותינו ואת התנהגותנו. ר' ישראל מסלנט למד מהסנדלר שכל זמן שהנר דולק ניתן לתקן, ואנו צריכים להוסיף שכל עוד ניתן לתקן – הנר דולק. אם נזרוק הכול ולא נתקן, דבר לא יישאר.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • Recovery – הטמנה

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ


    חז"ל לימדו אותנו שיש להצניע את הקוצים ואת הזכוכיות מחשש לגרימת נזקים (בבא קמא ל, א). כיום החשש מפני אי-הטמנה שינה פניו, אבל סכנתו רק גדלה.
    הסיסמא השולטת בתפיסת הקיימות הלכה למעשה היא: "חשוב גלובלית, פְעל מקומית". סיסמא זו קוראת לכל אדם לראות את הבעיה ברמת המאקרו, וליישם את עקרונות הקיימוּת ברמת המיקרו, בחייו האישיים. גישה זו תואמת להפליא את המחשבה היהודית, שמאז ומעולם שמה דגש על כך שתיקון הבעיות הגלובליות עובר דרך המעשים הפרטיים, אף הקטנים, של כל יחיד. היהדות הדגישה תמיד שתיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, וכי על האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח, ולא בצבירת נכסי חומר ומותרות. על כולנו להיות ירוקים לדבר ה'.

     

    מתוך מאמר ירוקים לדבר ה'

  • המטאטאים 1

    מחבר/מראה מקום: עלי תמר

    רבי אברהם יעקב מסדיגורא היה נוהג לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום חג העצמאות, ולומר הלל בציבור. וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת בית הכנסת, השתלב במעגל ורקד בהתלהבות, והייתה הרגשה שיש לרבי שמחה מיוחדת ביום זה. הוא סיפר לאחד מחסידיו שכשהיה מתגורר בוינה שבאוסטריה בעת הסיפוח הגרמני לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכנסו לשם הנאצים, יימח שמם, והתחילו להתעלל ביהודים ולשים אותם ללעג ולקלס בנוכחות הציבור האוסטרי. היהודים הושפלו ארצה והוכרחו לנקות עם מברשות את רחובות וינה, כשסביבם צהלו חיילי הס"א הנאצים וההמון המגחך.

    הם משכו גם את רבי אברהם כדי לבזותו, ובתור רבם של היהודים ציוו עליו לנקות את הרצפה. נתנו לו מטאטא גדול לטאטא, ובתוך העבודה וקריאות הלעג והשנאה אמר הרבי: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי, שאם אזכה להינצל ולעלות לארץ-ישראל, אטאטא שם בשמחה את רחובותיה". ושוב תחבו לו דגל נאצי ביד, וכפו אותו לטפס ולקבוע בבניין גבוה את דגל הרשעים עם צלב הקרס. תוך כדי מעשה שב הרבי ואמר בליבו: "ריבונו של עולם, אני אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל". ואכן, הרבי הצליח לעלות ארצה בשנת תרצ"ט 1939, ורצה לקיים את דברו. מה עשה? ביום העצמאות היה קם בשעה שלוש לפנות בוקר, לקח מטאטא גדול וטיאטא את הרחובות שליד ביתו. ושוב, לקח את דגל ישראל ביום העצמאות, וקבעו על הגג בשמחה והתלהבות.

  • המטאטאים 2

    מחבר/מראה מקום: שלומי פרלמוטר

    כל זה מתרכז ביום העצמאות, שבו נהוג לצאת לטבע ולבטא את הקשר לארץ. זה קשר פשוט שכולם מרגישים, לא רק ציונים, לא רק ירוקים ושוחרי איכות הסביבה. אדרבה, זה יכול ליצור חיבור של שותפות ערכית והבנה בין כל הציבורים בישראל: חרדים, דתיים וחילוניים, ציונים ופוסט ציונים מימין ומשמאל, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים. כולם יכולים להתאחד בקלות סביב הרצון 'לעבדה ולשמרה'. כולם היו רוצים לראות את הארץ נקייה, ועם מעט תשומת לב והפניית התודעה והחינוך 'בטקס ניקיון' משפחתי כזה לזכר הרבי עם המטאטא, אפשר לעודד אנשים לנקות אחריהם, ולא ללכלך את הארץ שלנו בגסות בהמית ובערימות אשפה מכוערת ומזהמת דווקא ביום חגה, יום העצמאות.

    מתוך המטאטאים- הצעה ליום העצמאות

  • מיחזור פסולת של המקדש

    מחבר/מראה מקום: משנה, יומא ה,ה

    שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון על יסוד דרומי; אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ומועלין בהן.

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

  • חורבן ותיקון - האדם והטבע

    מחבר/מראה מקום: שירה ויגוצקי

     

     

     


    חורבן ותיקון - האדם והטבע

     

    אחת מנבואות הנחמה היפות ביותר, מופיעה בדברי זכריה "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ." זכריה מזכיר ארבעה צומות, שבאו בעקבות חורבן, ולאחר מכן עתידים להפוך לתיקון.

    לטעמי, במקרא ניתן לראות את מעגל החטא ועונשו, או ההרס והתיקון, אם תרצו, בצורה מאוד ברורה. עם ישראל חוטא, הנביאים מתריעים, עם ישראל אינו שועה, ההרס מתרחש. עם ישראל עושה תיקון- וחוזר חלילה.

    מה אם כן באו חכמים לתקן? שפשוט ניתן לתקן, אך חכם מכך למנוע מראש.

    לא כך בענייני שמירה על הטבע. במדרש רבה נאמר על הפסוק "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּת" (קהלת ז, יג):

     

    "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת פרשה ז,  א [י"ג]).

     

    הגדיל וכתב א.ד. גורדון במסה "האדם והטבע":

     

    "החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, היווצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו.  מה היא היצירה שבחיים מצדם האנושי?  מה חלקו של האדם בשותפות זו?"

     

    ואני תוהה ומקשה - היכן אני, האדם, נמצא באחריותי מול הטבע? האם הטבע כאן בכדי לשרת אותי? או שמא אני, האדם, כאן בכדי לשרתו ולפארו? עד כמה גדול הטבע מול האדם?

    לפני כחודש, היינו עדים לחורבן אישי ולחורבן סביבתי אדיר בצורת שריפת יער בין שמן ובתוך כך של הישוב הסמוך אליו, מבוא מודיעין. היכן חלקנו בהרס ובחורבן הרמשים, הזוחלים, עופות וחיות היער? היכן חלקנו בחורבנם הזמני של חיי תושבי היישוב? היכן חלקנו בזיהום הסביבתי האדיר שקרה בעקבות השריפה הגדולה?

    חלקנו בהרס. בחורבן. אך גם בתקומה ובתיקון. על האדם להשתתף עם הטבע ביצירה ובבניין, כפי שהוא משתתף עם הטבע בכליה ובחורבן. שהרי אנחנו והטבע- אחד הם.

    בשנים האחרונות, על רקע סוגיות שינויי האקלים, הכחדת המינים והזיהום הסביבתי הגובר, אנו עדים לשיח ער ומתקדם של נבואות זעם אשר נתפסות בעיני רבים כחזון אפוקליפטי. שיח זה מקבל חיזוק מאין ספור מחקרים מדעיים. הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון העריך בספרו "עתיד החיים" שאם נמשיך בקצב הנוכחי של הפרעות אנושיות, הרי שבתוך מאה שנים בלבד ייכחדו מחצית מהמינים בעולם. למעשה, מדענים מסכימים ששיעורי ההכחדה הגיעו לרמות שלא נראו מאז ההכחדה ההמונית שהתרחשה לפני 65 מיליון שנה, במהלכה נעלמו חצי מהמינים בעולם, ובכללם הדינוזאורים. לפי מחקר שיצא ב-2015 קצב ההכחדה כיום  גבוה פי מאה מקצב ההכחדה הקודם. מה שמייחד אותה לעומת כל ההכחדות ההמוניות הקודמות היא העובדה שזאת ההכחדה הראשונה מעשה ידי אדם, ומושפעת באופן ברור מהרס בתי גידול ושינוי האקלים. מעריכים שכל יום נכחדים עשרות מינים!

    כולנו למדנו, אי אז בשיעורי הטבע בבית הספר, על שרשרת המזון, אותו מערך שבבסיסו צמחים ובראשו טורפי-על. למעשה, המציאות מורכבת יותר מהמערך הליניארי הזה. ההסתכלות האקולוגית כיום היא של שרשרות מזון רבות שקשורות ביניהן ומהוות יחד את מארג המזון. היצורים החיים שמהווים חלק ממארג המזון, מקיימים ביניהם מגוון אינטראקציות שלחלקן אנחנו כלל לא מודעים. מה יקרה אם מין ייכחד ויצא מהמארג הזה? איך יושפעו השאר?

    עולם בלי טבע הוא עולם חולה. קשה לדמיין עולם ללא טבע. אני חושבת על המשוררים האהובים עליי אשר כתבו שירי ערגה וכיסופים לנופי ילדותם, על סיפורי עמים שרובם מתרחשים בטבע, על אגדות ומיתולוגיות. דמיינו לכם עולם ללא אוצר תרבותי זה. דמיינו לכם עולם ללא טבע. נחרדתם? נהדר, חתרו לשינוי.

    אני עוצמת עיניי וחושבת על דור ההמשך שלנו, זה שעיניו טרם שבעות ממראות העולם הנאים, ממפלי מים שקופים, מעדרי חיות בר, מזמזום הדבורה- חשבו עליהם, חשבו על ילדינו ונכדינו שיאלצו לחיות בעולם חם יותר, בטוני יותר, קשה יותר. עולם ללא טבע הוא עולם ללא רחמים. עולם ללא טבע הוא עולם ללא התרגשות מפגישה מקרית עם שועל בכביש או דורבן חושף קוצים. עולם ללא טבע, הוא עולם בו אתה לא רוכן להריח פרח שרק הנץ.

    פקחו את העיניים. האם אתם רוצים עולם כזה?

     

     

    שירה ויגוצקי,

    פעילה בעמותת "תושבים משפיעים במודיעין"

     

הגות


  • אררט/ דן פגיס

    אררט/ דן פגיס
    כשכל ניצולי התיבה פרצו ליבשת
    ובשמחת ערבוביה
    פטפטו, שאגו, הריעו לטרף
    געו לפריה ורביה
    ומעל לראשם רומזת הקשת
    שקץ לא יהיה עוד –
    בא הקץ
    על הדגים חסרי הדאגה שחיו
    על חשבון האסון כספסרים גמישים;
    עתה על פני אדמה מתקרשת
    פרועי סנפיר נלכדו
    ובפה פעור טבעו באוויר.

שירה ואמנות