קהילה: מקורות

  • רחמיו על כל מעשיו

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה, פרשה ל"ג

     "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה).
    תרגום: רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא אומרים: למחר  שנת בצורת באה, והבריות מרחמין אלו על אלו, והקב"ה מתמלא עליהן רחמים.
    בימיו של רבי תנחומא היו צריכין ישראל לתענית (בשל הבצורת).
    באו אליו בני העיר ואמרו לו: רבי, גזור תענית. גזר תענית.
    גזר תענית יום ראשון, יום שני, יום שלישי  ולא ירד גשם.
    נכנס ודרש להם: בניי, התמלאו רחמים אלו על אלו, והקב"ה מתמלא עליכם רחמים.
    יצאו האנשים לחלק צדקה לענייהם, ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו.
    באו האנשים אל רבי תנחומא ואמרו לו: רבי, מה אנחנו יושבים ומתענים כאן, ועבירה נעשית כאן. אמר להם: מה ראיתם?
    אמרו לו: ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו.
    שלח רבי תנחומא שליחים, והביא את השניים לפני הציבור כולו.
    אמר לו: מה היא לך זו? אמר לו: גרושתי היא.
    אמר לו: מפני מה נתת לה מעות?
    אמר לו: רבי, ראיתי אותה בצרה, והתמלאתי עליה רחמים.
    באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה, ואמר: ריבון כל העולמים, מה אם זה שאין לה עליו מזונות (הוא אינו חייב לה כלום), ובכל זאת כשראה אותה בצרה, ונתמלא עליה רחמים. אתה שכתוב בך "חנון ורחום", ואנו בני ידידיך - בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים.  מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם.

    מופיע בדפי לימוד:

חז"ל


  • פורים - חג של יציאה אל הזולת

    כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם הֶפֶךְ מַה שֶּׁטָּעַן הָמָן הָרָשָׁע 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד'... בַּמָּקוֹם שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת עַם אֶחָד, הִנָּם מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים בְּמַחֲלֹקְתָּם.... לְכָךְ תִּקְּנוּ מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, כְּדֵי לְהַפְגִּין אֶת הַיְּדִידוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

    (מנות הלוי - לרבי שלמה אלקבץ)

חכמי ימי הביניים


  • אקולוגיה חברתית

    מחבר/מראה מקום: הדס ילינק

    ישבו תריסר שנים במערה.
    בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו? יצאו.
    ראו אנשים שחורשים וזורעים.
    אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף.
    יצאה בת קול ואמרה להם : להחריב עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם !
    חזרו והלכו וישבו תריסר ירחי שנה. אמרו : משפט רשעים בגהנם שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם !
    יצאו.
    כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון.
    אמר לו : בני, די לעולם אני ואתה.
    כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות.
    אמרו לו : אלה למה לך ?
    אמר להם : לכבוד שבת.
    - ויספיק לך אחד ?
    -אחד כנגד "זכור " ואחד כנגד "שמור".
    אמר לו לבנו : ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.

    אגדה  זו על יציאתו של רשב"י מן המערה סוקרת בפנינו  את התהליך אותו עברו רשב"י ובנו ביחסם לעולם הזה. משלילה מוחלטת של עולם החומר, שבאה לידי ביטוי בהסתגרות של 12 שנים במערה, מכוסים בחול עד צווארם ועיסוק בתורת הנסתר, הגיעו השניים בהדרגה ל"חיבוב" העולם ובני האדם.
    ביציאה השנייה מן המערה  הבין רשב"י את חשיבות עולם הטבע לאנושות לצורך המשך החיים  כמות שהם (קיימוּת במובן הפיסי).
    עם פגישתם בזקן המכבד את השבת בעזרת צרורות הדסים, הבינו רשב"י ובנו את חשיבות עולם הטבע להשראה ולהידור של חיי החומר והעלאתם לחיי רוח.
    או אז יכלו השניים לאהוב, באמת, את העולם ואת בני האדם שעליו, ולהשתמש בתורת הנסתר להביא רפואה ולא הרס.

    סיפור זה קושר לנו בין אהבת האדם ואהבת העולם כמפתח נוסף לחיים בני קיימא על פני האדמה.

     

    מופיע בדפי לימוד:

  • מיחידות לאחדות

    מחבר/מראה מקום: הרב יוסף דב סולובייצ'יק

    "היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו. 

    בכל בן אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים.

    לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר,

    צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית...

    לפיכך, כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה,

    הוא מוסיף מימד חדש למודעות הקהילה.

    הוא תורם משהו ששום אדם אחר לא יכול לתרום,

    הוא מעשיר את הקהילה.

    אין לא תחליף...

    בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד,

    משלימים אלו את אלו,

    ומשיגים  א ח ד ו ת "

הגות