חגי תשרי: מקורות

  • על חג הסוכות בתורה

    מקור א'
    וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.  מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.  מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.  מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲנִי ה'אֱלֹהֵיכֶם.  מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-מֹעֲדֵי ה'אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {פ}
    (ויקרא, כג, מ- מד)

    מקור ב'
    יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים  בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.  יד וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  טו שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.
    (דברים, טז, יג-טו)

    מופיע בדפי לימוד:

  • קהלת - העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

    ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.  ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי.  י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי מִכָּל-עֲמָלִי.  יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
    (קהלת, ב, ד- יא)

    מופיע בדפי לימוד:

  • בריאת האדם בראשית א

     
    א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ...
    כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  כט וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  לא וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.  {פ} (בראשית פרק א)

    מופיע בדפי לימוד:

  • בריאת האדם בראשית ב


    ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.  ט וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. ... טו וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.  טז וַיְצַו ה' אֱלֹקים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.  יח וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.  יט וַיִּצֶר ה' אֱלֹקים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.  כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.  כא וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.  כב וַיִּבֶן ה' אֱלֹקים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם.  כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.  כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.  כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

    (בראשית פרק ב)

    מופיע בדפי לימוד:

  • ראש השנה

    מחבר/מראה מקום: תנך

    ויקרא כ"ג, כד-כה :בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'.


    במדבר כ"ט א: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.


    תהילים פא, ד-ה
    : תקעו בחודש שופר,בכסה ליום חגנו. כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב

  • סוכות בנביאים

    מחבר/מראה מקום: עמוס, ט, יא-טו

    בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם.  יב לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת-שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם  נְאֻם- ה' עֹשֶׂה זֹּאת.  {פ} יג הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  יד וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  טו וּנְטַעְתִּים עַל-אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ.  {ש}

  • קהלת-האנושות, המחזוריות ושאלת משמעות הדברים

    מחבר/מראה מקום: קהלת, א, א-ט


    א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ג מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם  בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם.  ו הוֹלֵךְ אֶל-דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל-צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.  ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

  • העמל והבניה של העולם – האם יש טעם?

    מחבר/מראה מקום: קהלת, ב, ד- יא


    ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים.  ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם.  ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.  ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי.  י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם  לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי מִכָּל-עֲמָלִי.  יא וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

תנ"ך


  • אין מי שיתקן אחריך

    מחבר/מראה מקום: קהלת רבה ז', י"ג

    בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו:
    ראה, מעשי כמה נאים ומשובחים הם!
    וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי.
    תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,
    שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.

  • תאריך בריאת העולם

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה דף י"א עמ' א'


    רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם?
    שנאמר" ' ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי…' (בראשית א',יא).
    איזהו חודש שהארץ מוציאה דשא ואילן מלא פירות?
    הוי אומר: זה תשרי. 

  • ארבעה ראשי שנים הם

    מחבר/מראה מקום: משנה ראש השנה פרק א', משנה א'

    ארבעה ראשי שנים הם:
    באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
    באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
    באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
    באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר
    בו.

  • בארבעה פרקים העולם נידון

    מחבר/מראה מקום: משנהף מסכת ראש השנה, פרק א משנה ב

    בארבעה פרקים העולם נידון:

    בפסח על התבואה,

    עצרת על פירות האילן,

    בחג נידונים על המים,

    בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.

  • מים חיים

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי, מסכת תענית פרק ב עמוד ב

    וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים.

  • ארבעת המינים

    מחבר/מראה מקום: ילקוט שמעוני, אמור

    ארבעה מינים שבלולב, שנים מהם עושים פירות ושנים מהם אין עושים פירות. העושים פירות יהיו זקוקים לשאין עושים פירות; ושאין עושים פירות יהיו זקוקים לעושים פירות. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהיו כולן באגודה אחת. וכן ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.

     

  • ניסוך המים

    מחבר/מראה מקום: משנה סוכה ד ,ט

    נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד , צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.

  • גשמי שנה

    מחבר/מראה מקום: בבלי ראש השנה טז ע"א


    תניא אמר ר' יהודה משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה

  • אני ואתה שמחים

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה יג


    עובד כוכבים אחד שאל את רבי יהושוע בן קרחה, אמר לו: אתם יש לכם מועדות, ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים? בירידת גשמים. מאי טעמא? "לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו". מה כתוב אחריו? "הריעו לה' כהנים לווים וישראלים אין כתיב, אלא הריעו לה' כל הארץ"

חז"ל


  • בשבילי נברא העולם

    מחבר/מראה מקום: ר נחמן מברסלב


    כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) .

    נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

  • סוכה ממוחזרת

    מחבר/מראה מקום: פירוש רש"י בדברים פרק טז, פסוק יג

    רש"י: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (דברים פרק טז, פסוק יג) :
    באספך – בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ, דבר אחר באספך מגרנך ומיקבך, למד שמסככין את הסוכה מפסולת גורן ויקב.

  • סוכה כנגד הגאווה

    מחבר/מראה מקום: פירוש רשב"ם בויקרא כג, מב

    רשב"ם: למען ידעו דורותיכם: פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה: סוכה ממש. וזה טעמו של דבר [...] למען תזכרו - כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה - בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כֹּחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה [...]   ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה. 

  • שמחת מצווה

    מחבר/מראה מקום: רמב"ם הלכות יו"ט ו יח

    כיצד [משמח את] הקטנים? נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם", ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".

  • שבעת האושפיזין

    מחבר/מראה מקום: זוהר אמור ק"ג-ק"ד


    אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.

  • ערבות של סוכות בחג הפסח

    מחבר/מראה מקום: הגהות אשרי מסכת סוכה פרק ד

     ורבי"ק היה נוהג בערבה וכן בערבה של לולב לתקן מן העצים קולמסים ולבער בהן חמץ בפסח כדאמרינן (ברכות לט ב, שבת קיז ב) גבי עירוב הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה

חכמי ימי הביניים


  • התשובה הטבעית


    את התשובה אנו מוצאים בשלוש מערכות: א) תשובה טבעית ב) אמונית ג)תשובה שכלית.

    בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית.

    הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי (הכלל).

    ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא עצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו

    דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן המצב, לשוב לחוקי החיים,

    לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.

    ...אחרי התשובה הטבעית באה האמונית...התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית...

    (הרב קוק, אורות התשובה, פרק א')

    מופיע בדפי לימוד:

  • על יום הכיפורים

    מחבר/מראה מקום: הגרי"ד סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 62-65

     

    איש הדת הרי הוא סובייקטיבי ביותר... על ידי זה מתבארת הסתירה הגדולה בנפש איש הדת ביחס להערכת עצמו. מחד גיסא הרי הוא מרגיש בשפלותו ובקטנותו, בחלישותו ובאפיסת כוחו, שאפילו "יתוש קדמו, שלשול קדמו". הוא רואה את עצמו כיצור חלוש ורפה אונים. מבחינת יצורי הטבע הרי הוא היצור הביולוגי, שהקדיח את תבשילו ויצא לתרבות רעה. ומצד שני הרי הוא מכיר בגדלותו ורוממותו, כי רוחו בוקעת ועולה עד לרקיע, נוקבת ויורדת עד התהום. הלא הוא עטרת הבריאה, שהקב"ה השליטו במעשה ידיו... הוא נאחז תמיד במעמקי תודעתו בסבך שני כתובים המכחישים זה את זה; כתוב אחד אומר 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובין אדם כי תפקדנו', וכתוב אחד אומר: 'ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו'. ועדיין לא בא בשביל איש הדת הכתוב השלישי שיכריע ביניהם.

    ברם, איש ההלכה מצא את הכתוב השלישי - ההלכה. גם הוא סובל משניות זו ומקרע נפשי זה, אבל הוא מאחד את הקרעים על ידי מושג ההלכה והדין...  

    אם 'מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל', יום הכיפורים - מה טיבו? מחילה וסליחה - מה פירושן? עבודת היום, ייחוד הכוהן הגדול עם קונו בבית קודשי הקודשים - מה מטרתם? קדושת היום, שהיא מכפרת, מה עניינה ומהותה? מושג חטא ועוון מצד אחד, וחובת התשובה מצד אחר - למה באו? הלא ההלכה הציבה את האדם בטבורו של עולמה, ויום הכיפורים עצמו מעיד על זה... הריני בן עולם, שדמות דיוקנה של השכינה משתקפת בו; הריני לומד את התורה, כלי שעשועיו של הקב"ה, והעליונים נכספים לקבל תורה מפי; הרי אני מתרפק עכשיו על דודי ואוהבי...   

    במעוף עין נהפך השפל שביצורים לבחיר הברואים, שהקב"ה הבדילהו מראש והכירו לעמוד לפניו! עמידה לפני ה'! כמה הערכה עצמית יש כאן!"   


    מופיע בדפי לימוד:

  • השופר והחצוצרות

    מחבר/מראה מקום: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מתוך מאמרי הראי"ה עמ' 146-147

    שהרי אנחנו חיים בתוך הטבע המקיף אותנו בחוקיו, והננו מצווים להתהלך עמהם, בקשר קדושת התורה והמצוה את חוקותיו תשמרו, חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ. אמנם הננו גם כן מאוגדים, עם כל המעשים אשר רוח האדם הולך ומחדש אותם עם כל הטכניקה כולה, וכל הסתעפויותיה. וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן אנו מתהלכים עם חוקי הטכניקה, וחייבים אנו ללכת בהם גם כן בהתאמה עם חוקי התורה ויפעת אורה. ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית, היהדות הטבעית מובעת היא בתקיעת השופר הכלי הטבעי, אמנם היהדות הטכנית היא מובעת בתקיעת החצוצרות כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנתו הטכנית. השאיפה האמיצה שלנו היא להרים קרן בשני חלקי היהדות הללו הטבעית והטכנית... ובחצוצרות וקול שופר נריע לפני המלך ד' בבית נכון ונשא. ונלמד את עצמנו ואת כל עמי הארץ אשר יראו כי שם ד' נקרא עלינו, כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם ואת החיים הנועדים על פי דבר ה' להיות חיים תמימים וטהורים כאשר עשה אלקים את האדם ישר והיא צריכה לא לבלע ולהשחית אלא להעשות טפל לקיומו של העולם בטהרת טבעו הבריא והרענן על פי מהלך חוקי הטבע אשר ברא אלקים חיים ומלך עולם להחיות בהם את בריותיו. ונזכור גם וביחוד אז בימי גדולתנו ופארנו כי השופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ואשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכו.

    מופיע בדפי לימוד:

  • התחלת העולם

    מחבר/מראה מקום: ר' שמחה בונים מפשיסחה

    אמר רבי בונם:
    בראש השנה מתחיל העולם מחדש, וקודם שהוא מתחיל מחדש מגיע הוא לסופו.
    כשם שלפני הפטירה מתאמצים כל כוחות הגוף להחזיק את החיות, כך חייב האדם להחזיק את חיי העולם בכל כוחותיו.

  • אין לך מה לתקן?

    מחבר/מראה מקום: ר' יצחק מברדיצ'ב



    פעם אחת בראש חודש אלול עמד הרב הצדיק ר' יצחק מברדיצ'ב בחלון.
    עבר גוי אחד, מתקן נעלים, ושאל אותו: "וכי אין לך לתקן כלום"?
    מיד ישב אותו צדיק על הקרקע ובכה בכייה גדולה ואמר:
    אוי לי ואוי לנפשי שיום הדין בא ועוד לא תיקנתי את עצמי.

  • תיקון עצמי=תיקון הסביבה

    מחבר/מראה מקום: ר' לוי יצחק מברדיצ'ב

    רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר: "כשראיתי כי אין בני עירי נשמעים לי,
    התחלתי לפשפש במעשי.

    שבתי וראיתי שאף בני ביתי אינם מכבדים אותי.

    הוספתי וחקרתי והשם יתברך האיר את עיני להבין, כי בי תלוי החטא, מאחר
    שאני בעצמי איני מתנהג כשורה.


    השתדלתי לתקן את עצמי. כיוון שראו בני ביתי כך, התחילו מצייתים לי
    וממילא גם אנשי עירי חזרו בהם ממריים ולא היו מסרבים עוד לקבל את דעתי.

  • סוכות- חג הקרבה אל הטבע

    מחבר/מראה מקום: הראי"ה קוק, אגרת לבנו ערב סוכות שנת עזר"ת

    יאר ד' פניו אלינו, לקבל את רשמי אורות קדשו בימי החג שתוכנו ואופיו הוא להטביע את [חותם] אור ישראל בטבע החיים, בטבע הנפש, בטבע העולם, בטבע היש, בטבע ההויה. באים אנו בחג האסיף בירח האיתנים, במועד הגבורות - גבורות הגשמים ועוז הרוח, הכבדת האכף [עפ"י איוב ל"ג, ז] של הטבע הסתוי ההולך וממשמש לבוא, ואנו מתקרבים אל הטבע: יושבים בסוכה, נאחזים באגודת נטעים רעננים, שמחים בשמחת המים, בשמחת הרוויה הטבעית בברכת ד' על היקום, חודרים אנו גם בטבעיותה של האנושיות, בהכרח החמרנות שלה, בצורך שבעים האומות, ועל כל אלה אנו מטביעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע.

  • שמחת החג

    מחבר/מראה מקום: ספר החינוך מצוה שכד


    כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם, שהאדם נפעל לפי פעולותיו שיעשה תמיד, ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשים אחרי פועל ידיו, אם טוב ואם רע. ועל כן, כי רצה המקום לזכות את עמו ישראל אשר בחר, הרבה להם מצוות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה תמיד כל היום. ... ... וכמו כן, מצוות הלולב עם שלושת מיניו – מזה השורש היא. לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן לבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף. וציווה האל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת כדי לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלוקים בעת ההיא, ציוונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים לנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח, כמו שהעת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו, וידוע מצד הטבע כי ארבעת המינים כולם משמחי לב רואיהם

  • קדושת הארץ

    מחבר/מראה מקום: הרב קוק, עץ הדר השלם, הקדמה עמוד ה


    המצוה המצויינה שכח הארץ הוא ניכר בה הרבה במצות הגוף היא מצות ארבעת המינים. ...חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה, עד שלמדונו חז"ל שצריך לעבר את השנה כדי שיהיה החג באסיפת הפירות

  • חג האסיף

    מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש, חורב, עמ' 198


    בחג האסיף, אשר אז נשלם כמעט קציר השנה עם תבואת זרעך, ופרי הקציר והבציר מלאו אסמיך, גורנך ויקבך ויש לך די והותר לכלכלת ביתך וכל אשר לך. אתה שלו ושקט, שמח ובטוח, כי לא תדע כל מחסור בחורף הבא ואכלת ושבעת רוב דגן ותירוש...למען דעת: אם עשיר הנך, איש ישראל, כי לא העושר לא הרכוש ,לא מקנה וקניין ואחוזת נחלה, לא מעשה אנוש ותחבולותיו, אשר עליהם יתגאה האדם, לא המה יבטיחו ויחזיקו את החיים.רק ה' הוא לבדו המכלכל חיים ומחזיק את קיומם. הסוכה תאלפך דעת, לגמור אומר ולהסיר ממך את הרחבת החיים עד למותרות ולמנוע מלפנק את נפשך ונפשות בני ביתך ללא הועיל, לשחרר את נפשך מחבלי שווא, מחבלי העושר ותענוגות החיים.

חכמי הדורות האחרונים


  • לעונות השנה - תשרי

    ראש השנה ויום הכיפורים מוציאים אותנו מעבר לטבע, לאדם ולתרבותו – אל הראשית, אל הנצח.

    חג הסוכות כבר מחזיר אותנו לעולם; הוא בונה לנו בית, עולם בזעיר-אנפין, מוגבל וקטן, אבל מתאים להפליא לממדינו ולהווייתנו האנושית: יש בו למעלה ולמטה, ימין ושמאל, פנים ואחור.

    פנים הם רצוננו - לאן אנו הולכים;

    אחור הוא מה שאנו עוזבים מאחרינו.

    ימין הוא המידה שבה אנו נותנים, פותחים ונפתחים;

    שמאל הוא המידה שבה אנו נסגרים, סוגרים ומודדים.

    למטה הוא הבסיס שתחת רגלינו: האדמה, הטבע.

    למעלה – הסכך - הוא הקשר לאלוהות, לאינסוף.

    הבית הקטן הזה, הפתוח לאדמה, לשמים ולשאר הכיוונים, הוא בעצם מבנה ה"אני" שלנו, שכעת מתחיל את מסעו לאחר כל החגים לימי-המעשה של החורף.

    (דניאל שליט, לתקופות השנה - על מבנה השנה העברית, פרק חמישי - חודש תשרי)

  • סוכה לא לנצח

    ביציאה זו מן הבית לחוץ, גלום מסר ערכי ומוסרי. אין זו רק בעיטה במטריאליזם, בחינת "סור מרע", אלא גם, ובעיקר, "עשה טוב". יציאה אל הטבע, התמקדות בחיי הרוח, וחובת התבוננות בעולם שבחוץ.

    גם העיתוי אינו מקרי: חג האסיף. דווקא בשעה שפירותיך אסופים, שערמות הפרי מזהירות ונוצצות בשדותיך, ולבך נמלא תחושת גאווה ושובע, דווקא אז עליך לצאת מביתך-מבצרך ולהיכנס לדירת ארעי שדופנותיה מתנפנפות ברוח וסככה מחשב לעוף ולחלוף עם הרוח. רק אם יפנים אדם כי עושרו ורווחתו הם זמניים, יוכל להיות נדיב כלפי ה"אחר", ובמיוחד כלפי העני והגר, היתום והאלמנה.

    (עו"ד ד"ר אביעד הכהן, מתוך עלון השבת "שבתון")

  • יום כיפור- האדם- נזר הריאה או שפל היצורים?

    מחבר/מראה מקום: הגרי"ד סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 62-65


    איש הדת הרי הוא סובייקטיבי ביותר... על ידי זה מתבארת הסתירה הגדולה בנפש איש הדת ביחס להערכת עצמו. מחד גיסא הרי הוא מרגיש בשפלותו ובקטנותו, בחלישותו ובאפיסת כוחו, שאפילו "יתוש קדמו, שלשול קדמו". הוא רואה את עצמו כיצור חלוש ורפה אונים. מבחינת יצורי הטבע הרי הוא היצור הביולוגי, שהקדיח את תבשילו ויצא לתרבות רעה. ומצד שני הרי הוא מכיר בגדלותו ורוממותו, כי רוחו בוקעת ועולה עד לרקיע, נוקבת ויורדת עד התהום. הלא הוא עטרת הבריאה, שהקב"ה השליטו במעשה ידיו... הוא נאחז תמיד במעמקי תודעתו בסבך שני כתובים המכחישים זה את זה; כתוב אחד אומר 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובין אדם כי תפקדנו', וכתוב אחד אומר: 'ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו'. ועדיין לא בא בשביל איש הדת הכתוב השלישי שיכריע ביניהם.
    ברם, איש ההלכה מצא את הכתוב השלישי - ההלכה. גם הוא סובל משניות זו ומקרע נפשי זה, אבל הוא מאחד את הקרעים על ידי מושג ההלכה והדין... 
    אם 'מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל', יום הכיפורים - מה טיבו? מחילה וסליחה - מה פירושן? עבודת היום, ייחוד הכוהן הגדול עם קונו בבית קודשי הקודשים - מה מטרתם? קדושת היום, שהיא מכפרת, מה עניינה ומהותה? מושג חטא ועוון מצד אחד, וחובת התשובה מצד אחר - למה באו? הלא ההלכה הציבה את האדם בטבורו של עולמה, ויום הכיפורים עצמו מעיד על זה... הריני בן עולם, שדמות דיוקנה של השכינה משתקפת בו; הריני לומד את התורה, כלי שעשועיו של הקב"ה, והעליונים נכספים לקבל תורה מפי; הרי אני מתרפק עכשיו על דודי ואוהבי...  
    במעוף עין נהפך השפל שביצורים לבחיר הברואים, שהקב"ה הבדילהו מראש והכירו לעמוד לפניו! עמידה לפני ה'! כמה הערכה עצמית יש כאן!"

  • קולות מן הטבע

    מחבר/מראה מקום: משרד החינוך

    הציבור עבר לעמדת האזנה, האוזניים מוכנות ומכוונות. עוד  רגע יינתן האות ויישמעו הצלילים של השופר. לפתע נדמו הצלילים, שקט, והקהל ממתין בסבלנות להמשך. התוקע בשופר "נתקע", ומיד הוא יוכל להמשיך ולהשמיע. ואז מנקרת בראש המחשבה: מדוע  דווקא בכלי הפשוט הזה? מדוע גם כעבור כל כך הרבה שנים מאז שקיבלנו את התורה אנחנו ממשיכים לנגן בראש השנה בקרן הטבעית הזאת? מדוע שלא נשמע את צלילי החצוצרה, מעשי ידי האדם, מה רע בה?
    ראש השנה כאמור, הוא היום שבו מתחדשים חיינו, אנחנו עומדים לפני נותן-החיים ומתחברים אליו דרך הכלי הזה. דווקא דרך כלי טבעי, ולא כלי מלאכותי שיצר האדם. דווקא דרך הטבע שנשאר נאמן למקור. אנחנו רוצים להתחבר ליוצר החיים, דרך הטבע שכל כך מחובר אל האלוקים. לעומתו, עומדת העוצמה הטכנולוגית האנושית, שהיא קצת סטתה.  שלמה המלך אמר: "אלוקים עשה את האדם ישר והמה (=בני האדם) ביקשו חשבונות רבים". הטבע נשאר ישר ובני האדם התרחקו מהיושר הזה.
    גם מפרט הקולות שנשמעים מן השופר בראש השנה שוב ושוב תואם את הנ"ל. בתחילה תקיעה - זהו קול אחד ארוך ורציף, כמו קו ישר. כך ברא אותנו ה' - ישרים בטבענו. אחר כך תוקעים שברים - אלו שלושה קולות. קול אחד שנשבר לשלושה חלקים. השברים מבטאים את העובדה שאנחנו, בני האדם, שברנו, קלקלנו. ואחרי השברים - תרועה, זה אוסף של קולות קצרים שנשמעים כמו קולות בכי. כתוצאה ממה ששברנו, הגענו לידי בכי על מה שעשינו. והקול האחרון הוא: תקיעה, כמו בראשונה. זו התרופה לקלקולים. כך נתגבר על הבכי. לחזור לישרות, לחזור אל מצבנו הטבעי, לחזור ולהתחבר עם הקב"ה. (כ"ז אלול תשנ"ח)

  • מגוון מינים

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה י"ז

    אמר רב יהודה- אמר רב:
    כל שברא הקדוש ברוך הוא בעולמנו, לא ברא דבר אחד לבטלה,
    אפילו הדברים שאתה רואה אותן שהן מיותרין בעולם,
    כגון זבובין ופרעושין ויתושין,
    אף הן בכלל ברייתו של עולם

  • סתיו- עונת ההתחדשות

    מחבר/מראה מקום: עזריה אלון

    בסיפורים מארצות הקור מתחילים תמיד החיים בטבע באביב. בקיץ, הכל רענן ופורח, בסתיו מבשיל הפרי והעולם שוקע בעצב ובסגריר, ובחורף הכל דומם או מת - עד שיבוא הזמן להתעורר שוב באביב.
    בארץ ישראל הסדר הוא אחר לגמרי. האביב שלנו קצר מאד, ובו מגיעה הפריחה לשיאה; רוב הצמחים מפסיקים את פעילותם לקראת הקיץ, פרט להבשלת פרי, ודווקא בסוף אלול ובראשית תשרי מתחוללת תמורה בכל הנוף שלנו.
    כמעט בבת אחת מרגישים, כי אכן היום התקצר. סביב ראש השנה, מתרחש שוויון היום והלילה. הלילות נעשים לא רק יותר ארוכים אלא גם יותר קרירים. לפנות ערב אנחנו רואים עננים שטים ושקיעות צבעוניות - השקיעות היפות ביותר בשנה.
    עם ירידת החום הגדול מתעורר בעצים, בשיחים ובצמחים אחרים הלבלוב הסתווי, וכאן המקום לגלות את ה"סוד": מלבד עונת הלבלוב האביבית, המוכרת לכולנו, יש גם לבלוב בתקופת תשרי, ואצל  הצמחים אחרים הוא לא פחות חשוב: הקיץ גורם לעצים להפסיק את צמיחתם, ולולא הלבלוב הסתווי היתה זו הפסקה ארוכה כל כך, עד שהעץ לא היה יכול לעמוד בה. באזורים ערבתיים ומדבריים אין לבלוב בתקופת תשרי - ולכן כה מועטים העצים ומיני העצים באזורים אלה.
    צמחי בצל ופקעת אף הם מרגישים בשינוי: אחדים (חצב וחבצלת(  פורחים, אף כי בחוץ עדיין שורר יובש. אחרים מתחילים בהכנות בעומקי הקרקע, מפתחים את הניצנים שבתוך הבצל, מוציאים שורשים ראשונים ומתכוננים לפריצה אחר הגשם.

  • סוכת שלום

    מחבר/מראה מקום: הרמן כהן

    סוכת שלום מביאה את החג לחיים

    אין שנאה במקום שהשלום פרש את סוכתו בלב האדם. משום כך נאמר הלשון 'סוכת שלום' בתפילה. והיא הסוכה שהגיעה לידי משמעות סמלית עמוקה כל כך עד שהוקדש לה מועד. חג הסוכות הוא חג השלום כעיקרו בנדודי המדבר של המציאות הארצית. השלום עושה את כל החיים לחג. השלום מביא את שלום הטבע לתוך עולם האדם, את הלך הנפש היסודי של תום אל תוך ההתבוננות בעולם.

  • סוכות ומים

    מחבר/מראה מקום: זרכיה יד

    טז וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.  יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת--וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.  יח וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם; תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.

  • הבה נשיב לחגים את תכנם המקורי

    מחבר/מראה מקום: יעקב ינאי


     החגים נוצרו בשֶבֶת עם ישראל על אדמתו... עמל ועבד האיכר כל השנה בלי הרף ובלי לאות... והנה נגמרה שנת העבודה. אסף האיכר את תבואתו... ויכול לנוח קצת... לעלות ירושלימה... וכשנתקו הקשרים עם האדמה, ובמקום עם עובד וחי, נעשה לעם תלוש, נודד - הוזנחה לאט לאט הצורה האמיתית של החגים, והצד הדתי לקח את המקום...
    וכיום שבים אנו לאותם חיי עמל ועבודה... מתקשרים לאט לאט עם האדמה... מרגישים אנו את הטעם האמיתי של החג...   הלא נדע להביא את כל השמחה למראה אסיף התבואות... הבה נשיב לחגים את תכנם המקורי!

  • מצוות הסוכה

    מחבר/מראה מקום: אריה בן גוריון


    הישיבה בסוכה, היציאה מדירת קבע לדירת ארעי יש בה טעמים רבים. ראשון בהם - זכר ליציאת מצרים ונדודי העם במדבר ארבעים שנה, והיות בני - ישראל יושבים אז בסוכות. אפשר הדבר שהסוכה באה להזכירנו שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו את שפלותו, בגדולתו את מצבו כשהיה אדם פשוט, בימי שלום - את סכנת המלחמה, על פני היבשה - את סערות הים ובעיר - את המדבר. לפי שאין לך דבר שיש בו כדי לשמחנו יותר מאשר זכרון ימי הרעה בימי טובה מרובה ביותר. הישיבה בסוכה באה איפוא ללמד את האדם מידה טובה: שיהא שמח בחלקו. בתוך סוכה צנועה וקטנה ומסוככת ירק עצים בלבד – שם יקיים את מצוות השמחה בחג. הסוכה נקראת גם "סוכת שלום", והיא מסמלת את הכמיהה לשלום האנושות כולה, ובחג הסוכות היו מקריבים, כשבית המקדש היה קיים, שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם - כרמז על סוכת השלום בין ישראל לאומות העולם.

  • מצוות הישיבה בסוכה

    מחבר/מראה מקום: אריה וינברגר


    המצווה לשבת בסוכה היא אחת משתי מצוות בתורה שעל האדם לקיים עם כל גופו, אחרת לא יצא ידי חובה. המצווה השניה היא לגור בארץ ישראל.   "פסוק ה' בפרק כ"ז בתהילים אומר: "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו...". האהל והסוכה מהווים מבצר הגנה וביטחון. הדבר תמוה, שכן כיצד סוכה בעלת שלוש דפנות עץ או בד ומעליה גג של ענפים ועלים עשויה לסוכך בעת צרה? לפי דברי הרב קוק, הישיבה בסוכה מזכירה לנו שחוסן וביטחון אינם תלויים בכתלים ובדלתות שמחוץ לאדם, אלא בחוזק ובעצמה שבתוך האדם. אדם הנאמן לבוראו, השומר על צדק והגינות חברתיים ומקפיד על יושר אישי, גם אם ישב בסוכה ירגיש עצמו מוגן. עם ישראל המצווה לשבת בסוכה נדרש למעשה לשמור על טוהר מידות ועל יושר והגינות. הישיבה בסוכה לאחר ימי התשובה מסמלת רעיון זה.

    מדי חודש בחודשו, גליון 95 התשנ"ה

  • חג סוכות שלום

    מחבר/מראה מקום: צוריאל אדמנית


    לכל מצוה יש כוח - סמל כזכר היסטורי לשעבר, כביטוי לרחשי הלב של היום, בתקוה המקננת בלב לעתיד. בסוכה זאת חסינו במסע הארוך דרך מדבר העמים, כדירת ארעי, בכל מקום שהיינו. צל סוכת חיינו היה מרובה על אורו, ורק בקושי יכולנו לראות דרך הסכך את הכוכבים המזהירים.
    סכך סוכה זאת עשוי מגידולי קרקע, שאינם מקבלים טומאה. מן האדמה הוצאנו, בעזרת הא-ל, את מזוננו, האילנות הניבו את פירותיהם והנה שמחים אנחנו על יבול אדמתנו בחג האסיף. ותפילתנו-בקשתנו על להבא: אנא ה' – תן מטר לברכה!
    ועל העתיד: הוי, עד מתי נידון בית יעקב לחיות על חרבו, דור של מלחמה בלתי פוסקת על זכותנו היסודית לחיות כעם, הרוצה לעבוד את ה' כדרכו.
    וגם תפילה זו בפינו: אנא ה', הושיעה נא, ותן לנו לקיים סוכה זאת כסוכת שלום, באהבה המלאה ובשמחה בלא דאגה, כאשר נביא שבעים קרבנות לשבעים אומות העולם, המדברות בשבעים לשון. ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום – בסוכת השלום

    בתוך הזרם ונגדו,עמוד 499

  • הדס

    מחבר/מראה מקום: מנורת המאור פרק ב - תפילה תפלות של שבת עמוד 195

    ונהגו לברך במוצאי שבת על עצי הדס. וסמך לדבר, כל שומר שבת מחללו, וסמיך ליה תחת הסרפד יעלה הדס. ויש מברכין במוצאי שבת על ההדס שהיה קשור על הלולב, מטעם שכבר נעשה בו מצוה אחרת, ושיורי מצוה מעכבין את הפורענות. כדגרסי במ' עירובין רב אמי ורב אסי כי מקלעי להו ריפתא דעירובא, הוו מברכו עליה המוציא. אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה, נעביד בה מצוה אחריתי.

  • מטו בשבט ועד סוכות

    מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

    העובדה כי ט"ו בשבט מהווה הקדמה ויסוד לראש השנה החל בניסן, קושרת אותו במישרין למעגל השנה החקלאי, המונה את מועדי ד' מפסח ועד סוכות. סדרו של המחזור יונק מסדר הטבע והמציאות המתחדש באביב עם ראשית הפריחה, ממשיך בעת הקציר ומסתיים באסיף.

    חג האביב, הוא חג הפסח וחג המצות, המלמדים יחדו על התחדשותם של ישראל. התחדשות המקבילה לפריחה המבשרת את בואם של הפירות הבאים בעקבותיה. זהו העיבור, על פי ר' צבי אלימלך מדינוב.

    חג הקציר, הוא חג הביכורים, חג השבועות המלמדים על הבשלת ישראל והיותם ראויים לקבלת תורה. המקבילה באדם להבשלת הפירות הראשונים והבאתם כביכורים וכתודה לד' - היא הלידה.

    חג האסיף, הוא חג הסוכות, מלמדנו על האספותם של ישראל אל ימי המדבר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אחרי היציאה ממצרים וקבלת התורה. התכנסות זו מקבילה לאיסופה של התבואה אל הגורן ואל היקב. איסוף המלווה בתחושה של השלמת המהלך. הושלם התהליך, תם המחזור. פנינו אל השנה החדשה. תפילתנו על הגשמים החדשים, עליהם אנו נושאים תפילה לבורא עולם - זוהי הגמילה.

    והנה, מלמדים אותנו חז"ל, שלמעגל השלם והתהליך המחזורי, קודם שלב נוסף שאיננו מופיע בתורה. אולם, שלב זה גנוז במציאות. חז"ל ברוח קדשם חשפוהו בפנינו - ט"ו בשבט:

    ...וזה שאנו עושין יומא דפגרא בט"ו באב וט"ו בשבט, ונמצא ט"ו בשבט הוא הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה, והא ראיה גם כן שהתורה ניתנה בסיון, ומשה רבינו ע"ה אמר משנה תורה בשבט ככתוב בעשתי עשר חודש, הרי ראיה שחודש שבט הוא הכנה למתן תורה (קדושת לוי מס' אבות)

הגות


  • זלמן זה לא אתה

    זלמן זה לא אתה
    מילים ולחן: קובי אוז


    זלמן הסתובב בעולם מבולבל
    שאל את עצמו "מי אני ובכלל?
    אני חקלאי יש לי שטח גדול
    ואני מנהל את הכל
    אני מגדל פירות וירקות
    ומקפיד לדשן לעבד להשקות
    אני המושל על חלקת אדמה!"
    ואז יצתה בת קול ואמרה:
    זלמן זה לא אתה!
    הנה תראה, שנת שמיטה
    השדה מלבלב בלי עזרתך
    אתה לא אדמתך
    אתה פשוט
    זלמן ...

    זלמן נשכב על הכורסא בסלון
    הביט על הקירות והציץ מהחלון
    ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!"
    ושוב יצתה בת קול ואמרה:
    זלמן זה לא אתה!
    סוכות עכשיו צא אל הסוכה
    נובו ריש אל תהיה לי מצוברח
    הבט לכוכבים הקורצים מהסכך
    ביתך לא אתה
    אשתך לא אתה
    מעמדך לא אתה
    גם אדמתך לא אתה
    אתה פשוט
    זלמן.


    זלמן שאל את אביו החולה
    "איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?"
    "אתה הבן שלי" אמר האב החכם
    ועצם את עיניו לעולם.

    האבא נטמן בחלקת אדמתו
    לנכדו קלמן נתנו את שמו
    וזלמן נשאר עם אותה שאלה
    ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:
    זלמן אתה זה ששואל
    זה שתמיד מתבלבל
    בין מה ששלך למי אתה
    ובין עבודתך למהות עולמך
    זלמן זה לא אתה
    מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?
    אתה לא רכושך
    לא הצלחה
    אתה לא סביבתך
    אפילו לא שאלתך
    אתה פשוט זלמן.

    השיר המלא באתר שירונט

    מופיע בדפי לימוד:

  • כל שנה ושנה

    מחבר/מראה מקום: לאה גולדברג

    כל שנה ושנה מוריק הדשא
    מלבין החצב ומזהיר ההדר
    כל שנה ושנה אדמה מתחדשת
    עולה החמה ויורד המטר
    כל שנה נולדים אנשים לרב
    לשמחה ולעצב, לדמעות ולצחוק
    ויש מישהו הרוצה רק טוב
    גם השנה.

  • שנה כי תכלה

    מחבר/מראה מקום: בנימין טנא


    שנה כי תכלה - שנה כי תבוא
    במה התברך אז כל איש בלבבו
    היי השנה הבא שנת צבעים
    ירקוּת יערות שברוח זעים,
    וזהב שיבולים בקמה הבשלה,
    ואודם לבלוב של אלון ואלה,
    וסומק תפוח וורדות אפרסק
    וצהוב אגס לקוטף הוא שוקק.
    ושחור רגבים ושחימות התלמים
    ולובן קירות של בתים שקמים
    ותכול השמים עם שחר צוהל -
    פורח, זורח לעם העָמֵל!

  • לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה

    מחבר/מראה מקום: יהושע רוזנברג


    יָמֵינוּ קַלּוּ מִנִּי אָרֶג וַיִּכְלוּ
    מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ
    שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ
    כָּלָה בָצִיר, פָּנָה הַיּוֹם, יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב
    כְּמֹץ עָבַר יוֹם, וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה. 
     
    הִנֵּה הַיּוֹם, הִנֵּה בָאָה יָצְאָה שָׁנָה
    הִגִּיעָה עַד מַשְׁבֵּר, תִּכְרַע, תַּקְרִיב לָלֶדֶת
    חֲבָלִים יֹאחֵזוּהָ כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה
    כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ
    לֹא תָחִיל, לֹא תִזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ.
    בְּטֶרֶם לֶדֶת שָׁנָה חֲדָשָׁה
    לִפְנֵי תָגִיחַ מֵרֶחֶם תֵּצֵא
    הִנֵּה מְכִינִים לָהּ הַשָּׁמַיִם מֵעָל
    לְבוּשׁ עָנָן וְחִתּוּלֵי עֲרָפֶל
    נְוֵה שָׁלוֹם מְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת.
    בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָהּ
    בֵּית הַיּוֹצֵר עַל הָאָבְנָיִם
    בָּכֹה תִבְכֶּה וּתְיַבֵּב
    בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר
    הָבָה לִּי בְרָכָה, תְּנָה לִּי בְרָכָה.
     בְּצֵאת הַשָּׁנָה,
    בְּאָסְפֵּנוּ אֶת  מַעֲשֵׂינוּ מִן הַשָּׂדֶה
    אַל נִתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר
    כִּי כְּעֹלְלִים רָאוּ אוֹר
    לֹא נֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם

    וַאֲנַחְנוּ תְּפִלָּתֵנוּ לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה
    יִפְתַּח ה' לָנוּ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם
    לָתֵת מְטַר אַרְצֵנוּ בְּעִתּוֹ,  גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ
    וִיבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ
    מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.

  • תִּשְׁרֵי

    מחבר/מראה מקום: יהושע רוזנברג


    בְּהֹלֶם לֵב, בִּצְעָדִים מְהֻסָּסִים,
    כְּפָעוֹט בִּפְעָמָיו הָרִאשׁוֹנִים,
    מְרִימָה הַשָּׁנָה פְּעָמֶיהָ
    שָׂשָׂה אֱלֵי עֲתִידָהּ.
    הֶחָצָב מִמְּרוֹמֵי שֵׂיבָתוֹ 
    מֵעִיף מַבָּט אֶל הַחֶלְמוֹנִית
    שֶׁבָּקְעָה צְהֻבָּה כְּאֶפְרוֹחַ
    שֶׁהֵגִיחַ זֶה עַתָּה לְחַיִּים חֲדָשִׁים.
    צָהֲבוּ פְּנֵי הַיּוֹגֵב
    בְּאָסְפּוֹ אֶת  מַעֲשָׂיו מִן הַשָּׂדֶה
    כִּי מָלְאוּ אֲסָמָיו בָּר
    בְּשִׂמְחַת חַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה
     
    וְאָנֹכִי אֶשְׂמַח בְּכָל הַטּוֹב
    אֲשֶׁר נָתַן לִי ה'
    וְשִׁירִי כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג
    וְלִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל
    רַק הַשִּׁירִים נוֹתְרוּ נוּגִים
    וְהַמְּשׁוֹרְרִים עֲגוּמִים בִּסְתָוָם
    וְנֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע
    הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה.

  • אל חי יפתח

    מחבר/מראה מקום: תיקון הגשם


    אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה
    בְּפַחֵי יָגוֹן כְּצִפּוֹר לְכוּדָה
    בְּצִדְקַת אַב הָמוֹן הֵכִין סְעוּדָה
    וְאָמַר יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    גָּשֶׁם נְדָבוֹת מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה
    תּוֹרִיד בַּצִּיָּה רַב עֲלִילִיָּה
    בְּצִדְקַת נֶעֱקַד בְּהַר הַמֹּרִיָּה
    וְשָׁב וְחָפַר בְּאֵרוֹת הַמַּיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    דְּלֵה עַמְּךָ מִמְּהוּמָה וְהַצֵּל
    וְרוּחַ קָדְשְׁךָ עָלָיו הַאֲצֵל
    בְּצִדְקַת אִישׁ תָּם מַקְלוֹת פִּצֵּל
    בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמַּיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    הָאֵר פָּנִים עַל עַם דָּל בְּשַׁוְּעוֹ
    נִלְכַּד בְּפִשְׁעוֹ וְעַל כֵּן אֵחַר יִשְׁעוֹ
    בְּצִדְקַת עָנָו נָס מִפַּרְעֹה
    וַיֵּשֶׁב עַל בְּאֵר הַמַּיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    וְתַזִּיל מִטְרוֹת עֹז מִמְּעוֹנִים
    וּפֵרוֹת שָׁנָה יִהְיוּ דְשֵׁנִים
    בְּצִדְקַת נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים
    אַשֶׁר צֻוָּה עַל נִסּוּךְ הַמַּיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    זְכֹר רַחֲמֶיךָ יוֹצֵר מְאוֹרוֹת
    וְצַוֵּה עָבֶיךָ יְרִיקוּן אוֹרוֹת
    בְּצִדְקַת מֶלֶךְ נְעִים זְמִירוֹת
    אֲשֶׁר אָמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    חַשְׁרַת מַיִם עַל יַבָּשָׁה
    תַּזִּיל וְתוֹצִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁה
    בְּצִדְקַת לָקַח צְלוֹחִית חֲדָשָׁה
    וְעַל יָדוֹ נִרְפְּאוּ הַמַּיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם
    טַרְפֵּי צֶמַח אֲדָמָה הַמְצִיא
    הָפֵק רְצוֹנִי חִזְקִי ואַמְצִי
    בְּגִשְׁמֵי נְדָבוֹת לְמַעַן מוֹצִיא
    מֵחַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מַיִם
    יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם

  • מכסה שמים

    מחבר/מראה מקום: ר' שלמה אבן גבירול

    מכסה שמים  מיוחס לר' שלמה אבן גבירול
    מְכַסֶּה שָׁמַיִם בֶּעָבִים וּמַלְבִּישֵׁם
    וּמַחֲלִיף זְמַנִּים עֲלֵי חֹק וָרֶשֶׁם
    אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
    מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
    אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וְעַד קְצוֹת
    אָדָם וּבְהֵמָה וְכָל יְצוּרֵי אֲרָצוֹת
    מַשִּׁיב הָרוּחַ לְעִתּוֹת קְצוּצוֹת
    וְשׁוֹלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת
    אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
    מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
    צִמָּאוֹן וְשָׁרָב וְכָל חָרְבוֹת קָטוֹב
    תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ וְיִהְיוּ כְּגַן רָטוֹב
    אָדָם וּבְהֵמָה אֲשֶׁר הֶחֱשׁוּ מִטּוֹב
    תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב
    אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
    מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
    תַּלְמֵי צִיָּה אֲשֶׁר נוֹתְרָה עֲרוּמָה
    מִתְּנוּבַת דֶּשֶׁא חָצִיר וְקָמָה
    תַּפְרִיחַ נִצָּנֶיהָ וְתַלְבִּישָׁהּ רִקְמָה
    וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה
    אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
    מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
    אָב רַחֲמָן נוֹשֵׂא חוֹבַת לֵב עָקוֹשׁ
    פְּדֵה נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ מִיַּד יָקוֹשׁ
    הַשְׁלִימָה נָּא דְּבָרֶיךָ וְאִם אֵין בָּנוּ מִתְקוֹשֵׁשׁ וָקוֹשׁ
    וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ
    אוֹצָרְךָ הַטּוֹב פְּתַח נָא לְהַחֲיוֹת בּוֹ כָּל נְפוּחֵי נֶשֶׁם
    מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם

  • שפעת רביבים

    מחבר/מראה מקום: ר' שלמה אבן גבירול


    שִׁפְעַת רְבִיבִים יוֹרִיד מִזְּבוּלָיו
    לְחַיּוֹת זֶרַע וְלָתֵת פְּרִי יְבוּלָיו
    מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו
    הֱיוֹת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָיו
    חִישׁ וּשְׁלַח עֹפֶר טֶרֶם יְנוּסוּן צְלָלָיו
    זָכֹר יִזְכֹּר לִי נוֹטֵעַ אֲשָׁלָיו
    קוֹמֵם גַּן נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו
    קִרְיַת חָנָה דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו
    שׁוֹבֵב לְצַוַּאר הַשֵּׁן מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו
    בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו
    אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו

  • תפילה על הגשם

    מחבר/מראה מקום: תיקון הגשם

    אלוהינו ואלוהי אבותינו
    בְּגִשְׁמֵי אורה                 תאיר אדמה
    בְּגִשְׁמֵי ברכה                תברך אדמה
    בְּגִשְׁמֵי גילה                 תגיל אדמה
    בְּגִשְׁמֵי דיצה                 תדשן אדמה
    בְּגִשְׁמֵי הוד                  תהדר אדמה
    בְּגִשְׁמֵי וועד טוב            תוועד אדמה
    בְּגִשְׁמֵי זמרה                תזמר אדמה
    בְּגִשְׁמֵי חיים                 תחייה אדמה
    בְּגִשְׁמֵי טובה                תיטיב אדמה
    בְּגִשְׁמֵי ישועה               תושיע אדמה
    בְּגִשְׁמֵי כלכלה              תכלכל אדמה

    אנא הורידם לאורה, לברכה, לגילה, לדיצה, להוד והדר, לזמרה, לחיים טובים, לטובה, לישועה, לכלכלה, כמו שאתה הוא יהוה אלוהינו רב להושיע מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם

  • אסיף

    מחבר/מראה מקום: איתמר פרת


    מילים: איתמר פרת
    לחן: נעמי שמר

    אסוף את המעשים
    את המילים והאותות
    כמו יבול ברכה כבד משאת.

    אסוף את הפריחה
    אשר גמלה לזיכרונות
    של קיץ שחלף בטרם עת.

    אסוף את כל מראות פניה היפים
    כמו את הפרי ואת הבר.
    האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
    ואין לה עוד לתת לך דבר.

    ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
    ואין יותר נדרי ואסרי
    רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
    עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.

  • סוכה בצומת דרכים

    מחבר/מראה מקום: אהובה קליין

    סוכה ניצבת בצומת דרכים
    ידיה מושטות לעוברים ושבים,
    אהבתה מקרבת לבבות,
    קדושתה מאחדת נפשות.

    צלתה מרובה מחמתה
    השכינה עליה חוסה,
    בלילות אפלים ותכולים
    מתוכה ניבטים כוכבים.

    החוסים בצילה-
    פניהם זוהר והילה,
    עונג רוחני מנת חלקם,
    בים מצוות טובלים גופם.

  • תפילה לגשם

    מחבר/מראה מקום: סידור


    זְכור אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם.
    בֵּרַכְתּו כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם.
    גְּנַנְתּו הִצַּלְתּו מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם.
    דְּרַשְׁתּו בְּזָרְעו עַל כָּל מָיִם:
    בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם:

    זְכור הַנּולָד בִּבְשורַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
    וְשחְתָּ לְהורו לְשָׁחֲטו לִשְׁפּוךְ דָּמו כַּמַּיִם
    זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוךְ לֵב כַּמַּיִם
    חָפַר וּמָצָא בְּאֵרות מָיִם.
    בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.

    זְכור טָעַן מַקְלו וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם
    יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם
    כְּנֶאֱבַק לו שר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם
    לָכֵן הִבְטַחְתּו הֱיות עִמּו בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם.
    בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.

    זְכור מָשׁוּי בְּתֵיבַת גּומֶא מִן הַמַּיִם
    נָמוּ דָלה דָלָה וְהִשְׁקָה צאן מַיִם
    סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם
    עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם.
    בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.

    זְכור פְּקִיד שָׁתות טובֵל חָמֵשׁ טְבִילות בַּמַּיִם
    צועֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם
    קורֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם
    רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם.
    בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.

    זְכור שְׁנֵים עָשר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם
    שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמו מְרִירוּת מַיִם
    תּולְדותָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם
    תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם.
    בְּצִדְקָם חון חַשְׁרַת מָיִם:

    חזן - שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמורִיד הַגֶשֶׁם:
    לִבְרָכָה וְלא לִקְלָלָה. אמן:
    לְחַיִּים וְלא לַמָּוֶת. אמן:
    לְשובַע וְלא לְרָזון. אמן:

  • תפילת הגשם של האמהות

    מחבר/מראה מקום: רות גן קגן

    אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אִמּוֹתֵינוּ
     
    זְכוֹר אֵם בְּרוּחַ קֹדֶשׁ סוֹכָה כַּמַּיִם
    צְחוֹקָהּ מִתְגַּלְגֵּל כְּפַלְגֵי מַיִם
    אֹרַח כַּנָּשִׁים הֵשַׁבְתָ לָהּ כַּמַּיִם
    בָּנִים הֵנִיקָה כְּשֶׁפַע מַיִם
    בַּעֲבוּרָהּ אַל תִּמְנַע מָיִם
     
    זְכוֹר יוֹצֵאת לְעֵת עֶרֶב לִשְׁאוֹב מַיִם
    חֶסֶד מִכַּדָהּ זוֹרֵם כַּמַּיִם
    בְּשָׁמְעָה הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם
    שָׁאֲבָה עַד כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתוֹת מַיִם
    בְּצִדְקָהּ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
     
    זְכוֹר רוֹעָה בָּאָה עִם הַצֹּאן אֶל  פִּי בְּאֵר מַיִם
    נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים מְבַכָּה כַּמַּיִם
    אֲחוֹתָהּ עֵינֶיהָ רַכּוֹת מִדִמְעוֹת מַיִם
    רַחְמָהּ פָּתַחְתָּ כְּנַחַל מַיִם
    בַּעֲבוּרָן אַל תִּמְנַע מָיִם
        
    זְכוֹר נִצֶּבֶת בֵּין קְנֵי סוּף עַל יְאוֹר מַיִם
    לְנוֹלָדִים פּוֹעָה לְהַצִּילָם מֵחֶשְׁכַּת מַיִם
    בְּתֹף וּמָחוֹל שָׁרָה עַל יַם הַמַּיִם
    בִּזְכוּתָהּ חוֹלַלְתָ מַתְּנַת בְּאֵר מָיִם
    בְּצִדְקָהּ חוֹן חַשְׁרַת מָיִם
     
    זְכוֹר יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תּוֹמֶר בְּהַר אֶפְרַיִם
    בְּשִׁירָתָהּ אֶרֶץ  רָעָשָׁה, גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם
    הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ מִן שָׁמַיִם
    תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים חָלָב נָתְנָה בִּמְקוֹם מַיִם
    בַּעֲבוּרָן אַל תִּמְנַע מָיִם
     

שירה ואמנות