ט"ו בשבט: מקורות

  • לעבדה ולשמרה

    ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה’אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה’אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה’אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח וַיִּטַּע ה’אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.  ט וַיַּצְמַח ה’ אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  י וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.  יא שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב.  יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם.  יג וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.  יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת.  טו וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

    (בראשית, פרק ב, פסוקים ד-טו)

    מופיע בדפי לימוד:

  • שלוש שנים לא יאכל

    מחבר/מראה מקום: ויקרא, י"ט

    "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלוהיכם"

  • כי כימי העץ ימי עמי

    מחבר/מראה מקום: ישעיהו סה, כ"א-כ"ב

    ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים  לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי .

  • אז ירננו כל עצי היער

    מחבר/מראה מקום: תהלים פרק צו פסוקים א, יא- יג

    שִׁירוּ לַה'שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ; יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז ש-די וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ

תנ"ך


  • 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה'- מהו?

    האדם והעץ – להעמיק שורשים, לשאת פרי

    דרש רבי חייא בר לולייני: מאי (תהלים צב) 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה',
    אם נאמר תמר  - למה נאמר ארז, ואם נאמר ארז - למה נאמר תמר?
    אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף - אף צדיק חס וחלילה אין גזעו מחליף,  לכך נאמר ארז, אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות - אף צדיק חס וחלילה אין עושה פירות,
    לכך נאמר תמר ונאמר ארז.
    (מסכת תענית דף כה עמוד א)

  • היו נוטעים לבניכם

    'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
    אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות... כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם: אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתייגע לאחרים? למחר אני מת!...
    לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא - עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן.

    (מדרש תנחומא, פרשת קדושים)

    מופיע בדפי לימוד:

  • כמו שאבותי שתלו לי כך אני שותל לצורך בני

    יום אחד היה [חוני המעגל] הולך בדרך, ראה איש שהיה נוטע חרוב.
    שאל אותו [חוני את האיש]: מתי העץ יניב פירות?
    ענה לו [האיש]: לאחר שבעים שנה.
    אמר לו [חוני]: וכי אתה בטוח שתחיה שבעים שנה?
    אמר לו אותו אדם: אני באתי לעולם ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות. כמו שאבותיי שתלו לי, כך אני שותל לצורך בני.

    (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף כג, עמוד א)

  • אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני

    מעשה באדריאנוס המלך, שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו.
    מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים.
    אמר לו אדריאנוס: אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע לאחרים.
    אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני.
    עשה שלש שנים במלחמה וחזר.
    לאחר שלש שנים מצא לאותו זקן באותו מקום.
    מה עשה אותו זקן? - נטל סלסילה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס.
    אמר לפניו: אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי: 'אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתייגע לאחרים'. הרי כבר זִכָּנִי המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלה שבתוך הסלסילה מהן מנתך.
    מיד אמר אדריאנוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים, ועשו כך.

    (מדרש תנחומא, פרשת קדושים, סימן ח)

  • לעסוק במטע – ללכת בדרכי ה'

    רבי יהודה ברבי סימון פתח: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' (דברים יג, ה) - אמר רבי יהודה בן סימון: וכי אפשר לו לאדם, לבשר ודם, להלך אחרי הקב'ה, וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו: 'ה' אלהיך אש אכלה') דברים ד, כד)?
    אלא מתחילת בריתו של עולם לא נתעסק הקב'ה אלא במטע תחילה, זהו שכתוב: 'ויטע ה' אלהים גן בעדן' (בראשית ב, ח;( אף אתם, כשאתם נכנסים לארץ ישראל, לא תתעסקו אלא במטע תחילה: 'וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'.

    (ויקרא רבה, פרשת קדושים)

  • לנטוע ורק אחר כך לקבל פני משיח

    אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח –
    בֹּא ונטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילו.

    (אבות דרבי נתן, נוסח ב', לא)

  • פריחת ההרים מבשרת גאולה

    מחבר/מראה מקום: סנהדרין, צ"ח, א'

    אמר רבי אבא: אין לך קץ (סימן גאולה) מגולה (וברור) מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו)


    רש"י: שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין
    לך קץ מגולה מזה.

  • ארבעה ראשי שנים הם

    מחבר/מראה מקום: משנה ראש השנה פרק א', משנה א'

    ארבעה ראשי שנים הם:
    באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
    באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
    באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
    באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר
    בו.

  • חייו של אדם- מן האילן

    מחבר/מראה מקום: ספרי דברים פיסקא רג


    כי האדם עץ השדה, מלמד שחייו של אדם אינם א-לא מן האילן. רבי ישמעא-ל אומר מיכן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם על אחת כמה וכמה

  • בשעה שכורתין את העץ

    מחבר/מראה מקום: פרקי דרבי אליעזר פרק לד

    ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע ...בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע....ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף ,הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.

  • עצים למקדש

    מחבר/מראה מקום: מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן ט

    שמות פרק כו
    טו וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים
     טז עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ; וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד

    מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן ט
    ומהיכן היו הקרשים יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים, אמר לבניו בני עתידים אתם להגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו את המשכן אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן יהיו הארזים מתוקנים לכם, מיד עמדו ונטעו ועשו כן.

  • ראשית יש לטעת

    מחבר/מראה מקום: מדרש ויקרא רבה, כה, ג

    אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקון אלא במטע תחילה, "כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל."

חז"ל


  • ואותו לא תכרות

    מחבר/מראה מקום: רבינו בחיי על דברים פרק כ פסוק יט


     ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה - פירשו המפרשים ז"ל כי חיי האדם ומזונו הוא עץ השדה, וכענין שכתוב (דברים כד) כי נפש הוא חובל, ועל כן אנכי מצוך שלא תשחיתהו כי ברכה בו. ולפי דעתי כי האדם נמשך אל לא תכרות ובאור הכתוב כי לא האדם עץ השדה שיבא מפניך במצור כמו האדם, ואין מפעולות עם חכם ונבון להשחית הדבר הראוי ללא תועלת, ולכך אין לך להוציא כח בזה לכרות עץ השדה אלא שתשמור מהשחית אותו ומהזיקו ותקח ממנו התועלת, זהו כי ממנו תאכל, ואם אתה משחיתו נמצאת מזיק ומפסיד התועלת...

  • חיי נפש הוא חובל

    מחבר/מראה מקום: אבן עזרא דברים פרק כ פסוק יט

    וזה פירושו,  כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי  האדם עץ השדה , והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה. וכמוהו: כי נפש הוא חובל  (דברים  כד, ו)  , כי חיי נפש הוא חובל.  ואותו לא תכרות . דבק עם  לבא מפניך במצור . הנה לא  תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו, ואסור לך להשחיתו כדי שתבא  העיר מפניך במצור.

  • השחתה שלא לצורך

    מחבר/מראה מקום: רמב"ן דברים פרק כ פסוק יט

     שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך  השחתה שלא לצורך המצור, כמנהג המחנות. והטעם, כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב  הארץ אולי יוכלו לה, כענין שנאמר  (מ"ב ג יט)   וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו, ואתם  לא תעשו כן להשחיתה, כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם. כי האדם עץ השדה הוא, ממנו  תאכל ותחיה, ובו תבוא העיר מפניך במצור, לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר, וגם  בהיותך במחנה לבא מפניך במצור תעשה כן. וטעם אותו תשחית וכרת - כי מותר אתה לכרות  אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה, כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש, כגון  שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו, או נחבאים שם ביער להלחם בכם, או שהם לעיר  למחסה ולמסתור מאבן נגף:

חכמי ימי הביניים


  • עץ החרוב – סמל לנטיעה לדורות הבאים

    חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, בהמובלט בתוקפו בעץ החרוב.
    (הראי'ה קוק, 'מגד ירחים', חודש שבט)

    חשק נטיעת אילנות' , שמחת היצירה בנטיעת עצי מאכל, נובעת על-פי רוב מעולם החומר. 'התחשק' קשור לעולם החושים 'כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים' והנוטע מתכוון להנאתו הוא, לזכות בפירות העץ למאכל, למלא תאוות האכילה בפירות העץ. ברם, כיוון שפעולה זו משכללת את העולם ומוציאה אותו מחורבנו, הרי בשרשה של פעולה זו יש קשר לכל ה'יש' השואף לעילוי ותיקון, לכן נובע 'חשק' זה גם מ'חפץ הטבת הדורות הבאים'. אמנם, בנטיעת עץ החרוב שאת פירותיו ישא לאחר 'שבעים שנה', שהם תקופת חיי האדם,  מתגלה חפץ זה בטהרתו. רק לשם 'הטבת הדורות', כתשובת הזקן לחוני המעגל: 'אני מצאתי את העולם בחרובים, וכשם שנטעו אבותי בשבילי כך אטע אני לבני' (תענית, כג, עא)
    (הרב ע. קלכהיים, הסבר באר 'מגד ירחים')

  • לנטוע במו ידי

    מחבר/מראה מקום: הגר"א מוילנא

    לנטוע במו ידי יזכני ה' יתברך לנטע במו ידי עצי פרי בסביבות ירושלים לקיים "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם" .

  • תפילת הנוטעים

    מחבר/מראה מקום: הרב בן ציון חי עוזיאל

    אבינו שבשמים  
    בונה ציון וירושלים
    ומכונן מלכות ישראל.
    השקיפה ממעון קדשך מן השמים
    וברך את עמך את ישראל
    ואת האדמה אשר נתת לנו
    כאשר נשבעת לאבותינו
     
    רצה יי ארצך
    והשפע עליה מטוב חסדך.
    תן טל לברכה
    וגשמי רצון הורד בעתם
    לרוות הרי ישראל ועמקיה
    ולהשקות בהם כל צמח ועץ.
    ונטיעות אלה
    אשר אנחנו נוטעים לפניך היום
    העמק שרשיהם וגדל פארם
    למען יפרחו לרצון
    בתוך שאר עצי ישראל
    לברכה ולתפארה.
     
    וחזק ידי כל אחינו
    העמלים בעבודת אדמת הקדש
    ובהפרחת שממתה.
    ברך יי חילם
    ופעל ידם תרצה.
     
    אמן

  • לכל עשב ואילן יש מלאך בשמים

    מחבר/מראה מקום: ר' יעקב כולי, מעם לועז

    לכל עשב ואילן יש מלאך בשמים המכה בו ואומר לו: גדל! ואם כורתים אותם פוגעים בכח שלמעלה המצוה להם לגדול. והשוו חכמים את יציאת נשמתו של האדם לכריתת העץ, שאמרו בפרקי דרבי אליעזר: 'בשעה שכורתים אילן שעושה פירות, קולו יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע'. וכן בשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף. אם כן שוים הם, לפי שבשעה שכורתים העץ נפסק אותו הכוח שהיה אומר לו: גדל! וזהו "כי האדם עץ השדה".

חכמי הדורות האחרונים


  • געגועים לארץ ישראל בחוץ לארץ

    איך קרה הדבר שחג שכל כולו חג של ארץ ישראל, עציה ופירותיה - התפתח באופן פרדוכסלי, דווקא בגולה?
    לטו בשבט היה משהו מיוחד וחשוב להציע, משהו שמילא צורך פסיכולוגי עמוק של עם נרדף וחסר מולדת: הגעגועים העזים לארץ ישראל, לאדמה, לשורשים, לפוריות - התגלמו בדמות האילן ובמנהג אכילת הפירות. טו בשבט, היה המועמד הטבעי והיחיד למנהג זה.
    [...] לאכילת הפירות הצטרפה ברכה, שהביעה בצורה ברורה וחד-משמעית את המשאלה ואת הצורך שהביאו להתפתחות המנהג:
    'יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שנזכה לעלות בקרוב לארץ ישראל, לאכול מפריה ולשבוע מטובה'.  

    (שרה שוב, גלגולו של חג)
     

  • אדם כאדמה

    מחבר/מראה מקום: הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום, חלק ה', עפ"י הרב א. ביק, הציונות הדתית

     כל מערכת ימי החיים של האדם הם תמיד בבחינת זריעה למה שעתיד לצמוח. ועל כן הוא נקרא בשם "אדם" ע"ש האדמה להורות על עניין זה. שכן כל שבחה של האדמה הוא מצד הגידול והצמיחה הבאים ממנה. וכשם שכל מה שצומח מן האדמה יש בתוכו זרע שזורעין אותו ושוב מעלה צמחים וגידולים חדשים, כן גם האדם, כל מה שממציא על ידי טהרת מחשבתו וכושר מעשיו, בגדר זריעה הוא, שממנה עתידים לצמוח ולפרוח גידולים חדשים עד אין סוף ואין תכלית. וכשם שלזריעה הנתונה באדמה דרוש עיבוד ועידוד, השקאה וכדומה במלאכות שבשדה, שרק על ידם מתעורר באדמה כח הגידול, כן אצל האדם. הנשמה העליונה - האלקית, מעוררת בו כח הגידול והצמיחה, והעבודות הקדושות הן הן הפועלות להחיות את כח הגידול שלו.

  • על מחלוקת בית הלל ובית שמאי

    מחבר/מראה מקום: יוסף וויץ, ספר המועדים

    אבותינו, עובדי אדמה, שחיו בחיק המולדת והבינו לשיחתם של אילנות ועשבים, הרגישו בחוש את התחדשות הטבע והצומח ויצרו את החג - ראש השנה לאילנות - בעונתו, עונת ירח שבט.
     אולם בארץ ישראל התחדשותו האביבית של הצומח אינה מתחילה בעונה אחת, ובשעה שהצמחים בשפלה כבר התחילו מלבלבים, הנה בהרים עודם שקועים בתרדמתם החרפית, לפיכך ציינו יושבי השפלה והעמק את זמנו של ראש השנה לאילנות בראשון בשבט, ובית מדרשו של שמאי פסקו כמותם. אולם יושבי ההרים, שתקופת החורף נמשכה אצלם יותר, דחו את ראש השנה לאילנות לט"ו בשבט, ובית מדרשו של הלל סברו כדעתם.

  • שורשים

    מחבר/מראה מקום: רבי שמשון רפאל הירש, במעגלי השנה

    תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו כופפות אותו, - הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, ואדרבא - החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות!

  • בגולה אין טו בשבט

    מחבר/מראה מקום: הרב שמשון רפאל הירש, במעגלי שנה

    בגולה אין ט"ו בשבט אלא תאריך שבלוח - - - מה שונה מזה היא רוח היהדות במקום שיכולה היא להתפתח כאוות נפשה! מעמידה היא אותנו בתוך הטבע הרחב, מקום שם ישתמש האדם בכוחותיו בברית אמיצה עם הטבע, ויעמיד את מאוויו וכוחותיו תחת ברכתו והגנתו של הקב"ה.
    שדות ועשרים הם יעודנו הטבעי. מי יתן ויכולנו לשוב אל פשטותם של חיי הכפר, נשואים על ידי רוח אלהית ישראלית, כי אז היו הפשטות והשלום, הצנעה ואהבת האדם, האנושיות והשמחה, ההתלהבות והאושר מנת חלקנו - שוב היה נשמע קול כנורו של דוד ושוב היתה רות מוצאת את השבילים אל שדהו המבורך של בועז.

  • גאולה לעם ולעצים

    מחבר/מראה מקום: ישראל ויינשטוק , שנה בשנה

    כשם שהחכמים מדברים על גאולת ישראל כך הם מדברים על גאולת העצים. אפילו עצים שנטלו מירושלים, אומרים החכמים, עתיד הקב"ה להחזיר לה. ולא זו בלבד, אלא כמו בסדר הבריאה גם בסדר הגאולה - העץ יקדם לאדם. ידועה הדרשה המופלאה על הפסוק ביחזקאל: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" - כאשר יתקרבו פזורי ישראל לשוב לארצם, יתמלאו הרי ישראל עצים, עוד קודם לכן, כדי לקבל בברכה את פני החוזרים; ועל כך אמרו חז"ל: "אין לך קץ מגולה מזה" – אין סימן יותר גלוי ומובהק להתחלת הגאולה מאשר זה, שהרי ישראל יתחילו להתכסות בירק עצים לקדם פני השבים.

  • המייחד עצמו על הארץ

    מחבר/מראה מקום: ש"י עגנון, תחת העץ

    בזמן שישראל עומדים על הקרקע אפילו אומות העולם מקלסים אותם. אשרי מי שמיחד עצמו על הארץ ועוסק בישובה, שכל המיחד עצמו על הארץ ועוסק בישובה מיחד את שמו הגדול בשמים ובארץ ומרבה כבודם של ישראל, כנטיעה זו שנוטעים בקרקע והיא פורחת ועולה למעלה. - - - הרבה מלאכות הטיל עלינו המקום לחרוש ולזרוע ולקצור ולעמר ולדוש ולזרות, לנטוע ולעדור ולבצור ולדרוך, לעזוק ולמסוק, להאכיל בהמה ועוף לגזוז את הצאן ולשמר את עמלנו ויגיענו מן המחבלים ומן הגנבים, אלא ישיבת ארץ ישראל גדולה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. תלה הקדוש ברוך הוא נטיעתו בנטיעתנו, אם אנו מקימים נטיעתנו בידוע שנטיעתו של הקדוש ברוך הוא מתקימת.

  • פירות ארצנו בעונות השנה

    מחבר/מראה מקום: ש"י עגנון "תמול שלשום" פרק שישי

  • הריני מסתכל באילן

    מחבר/מראה מקום: בסוד שיח, אני ואתה – חלק ראשון

    יכולני לראותו בחינת מראה. עמוד קפוא אפוף אורה, או ירוקה ניתזת השקויה ענוות חן של כחול אשר לרקיע הכסף.

    יכולני לחוש אותו בחינת תנועה. גיד שופע בגזע הדבק ושואף אל על.

    יכולני לחוש יניקתם של השורשים, נשימת העלים, מגע ומשא בלתי פוסק עם האדמה, עם האוויר ולחוש את הגידול עצמו שבחביון האפלה.

    יכולני לשייך אותו למינו וסוגו ולהתבונן בו בחינת טופס יחדי, לראות מה מבנהו ומה אורחות חייו.

    יכולני לפסוח פסיחה גמורה על ייחודו וצביונו, ושוב לא אראה בו אלא מבע לחוק בלבד, מבע לחוקים שלפיהם מתיישבים והולכים בלי הרף ניגודי כוחות שאינם פוסקים, או מבע לחוקים שלפיהם מתערבים החומרים ומתפרדים.

    יכולני להקלישו ולהנציחו כדי מספר, כדי יחס מספרי בכולו, בכל אלה אין האילן אלא עצם לנגדי. מקומו לו וזמנו לו, סוגו עמו וטיב לו.

    אולם יכול גם שיתרחש, מתוך רצון וחסד כאחד, שעם הסתכלותי באילן אהיה משובץ בזיקה אליו, והוא שוב אינו לז. עצמתה של הבלעדיות תפסתני. ואין צורך כל עיקר, שאהיה מוותר על שום דרך מדרכי ההסתכלות שלי. אין דבר שאהיה חייב על היסח עין ממנו, ואין דעת שאהיה חייב על שכחתה. אל הכול, מראה ותנועה, מין וטופס, חוק ומספר – כולם בו, מאוחדים ללא הפרד.

    כל מה שמגופו של אילן הוא כלול בתוכו, צורתו ומוכניות שלו, גווניו וכימה שלו, שיחו ושיגו עם יסודות בראשית ושיחי ושיגו עם גרמי שמים, והכול בשלמות אחת.

    אין האילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכוח המדמה שלי, לא יקרת חליפות רוחי, אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי, הוא לי כשם שאני לו – אלא באופן אחר.

    ואל יבואו להתיש טעמה של זיקה. זיקה –זיקת גומלין היא. אם כן, תודעה לו לאילן כביכול, בדומה לשלנו? אין אני נודע אותה. ברם, כלום יש ברצונכם לנתח שוב את שאינו בניתוח, משום שדומה עליכם כאילו עלה דבר זה בידכם לגביכם? לא פגעה בי שום נשמה של אילן ולא בת יער, אלא הוא עצמו.


  • מחבר/מראה מקום: עזריה אלון

    "שמירת הטבע זה לא בגלל בעיה של הטבע. מזמן שהעולם קיים, 99.9% מהיצורים שהיו כאן כבר נכחדו. הטבע לא בוכה עליהם. מה שאנחנו עושים זה לא למען הטבע אלא למען האדם. אם אני יוצא מהבית ורואה צבי רץ או חוגלה עם אפרוחים, אז אני רוצה שגם הבנים, הנכדים והנינים שלי ייזכו לראות את זה ולא ייצטרכו בשביל זה ללכת לאיזה גן חיות או לאיזה מוזיאון, לראות משהו שמור בפורמלין, או לאיזה ספר בו כל זה מצוייר. אני טוען שכל מה שיש לנו בתרבות העברית, השפה, התנ"ך, ההיסטוריה שלנו בארץ, כולם קשורים בנוף ובטבע. אם אתה פוגע בטבע, אתה פוגע בכל התרבות האנושית. אם אתה פוגע בטבע בארץ, אתה פוגע בכל התרבות שלנו כעם וכמדינה."

  • כיצד לזכור את שמות הצמחים?

    מחבר/מראה מקום: עזריה אלון, 'גם לצמחים יש בעיות', כרך א' עמ' 22

  • כוחה של נטיעה

    מחבר/מראה מקום: רוברט לואיס סטבנסון

    "אל תדונו את יומכם על בסיס התבואה שאתם קוצרים, אלא על בסיס הזרעים שאתם זורעים."

  • ערכו של הזרע

    מחבר/מראה מקום: רלף וולדו אמרסון

    "יצירה של אלף יערות היא בבלוט אחד."

  • עץ סרק

    מחבר/מראה מקום: הרב יצחק אייזק ספרין, מובא בספרו של מרטין בובר, Tales of the Hasidim: The Later Masters

    רבי יצחק אייזיק אמר, "המוטו של החיים הוא 'תן וקח'. כל אדם צריך להיות נותן ומקבל. מי שלא עושה כן, דומה לעץ סרק".

    עץ סרק הוא עץ שאינו מייצר פירות כלל וכלל. רבי יצחק אייזיק מלמד אותנו מסר לחיים: כפי שהעץ נותן פרות ומקבל הזנה מהאדמה, כך גם בני האדם צריכים לקבל מהעולם מסביבם אך גם להעניק לאותה סביבה שממנה הם מקבלים.

הגות


  • אדם עם שורשים וכנפיים

  • הבית ליד המסילה

    ... בבית ליד המסילה,
    לא מברכים עוד על נרות לכבוד שבת.
    וליד המרפסת הגדולה,
    לא נטעים עוד אילנות בטו בשבט.

    הבית דומם ודומעים חלוניו,
    התמונות נצמדות אל הקיר,
    ודומע האיש הרואה בעיניו,
    וביתו לא יכול להכיר.

    פעם בבית ליד המסילה,
    ראיתי פנים מאירות.
    כי הבית הריק, ליד המסילה,
    ידע גם שעות אחרות.
    (אהוד מנור, הבית ליד המסילה)

    http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=876&wrkid=4888

  • בראש שנה לאילן

    מחבר/מראה מקום: ר' יהודה הלוי

    אדר נזלי ישע תזיל להמוני.
    אגוז יפריח למעודני, אמץ אמוני:
    כי שמש ומגן יי
    ברוך אתה יי מגן אברהם.
     
    בראש שנה לאילן
     
    ...צמחי אילנות בברכה נחזה,
    קיקיון ראש יום רמון ציץ לעם זה,
    שקמים ושירוק יגבה כזה;
    תשמיענו כי שלום אמת
    אתן לכם במקום הזה

    ברוך אתה יי עושה השלום.

    ______________
    אדר נזלי ישע - גבורת גשמי ישע. קיקיון ראש יום – אולי יש לקרוא: "ראש יונה"? (יונה ד', ו). שירוק - מין עץ לא ידוע, ואולי יש לקרוא "שורק" - גפן מובחרת או ייתכן שלפנינו צורה עברית מ"סרכא" הארמית - תאינת-בר, המקבילה לשקמה (משל סרכא דאקים תאניתא - שיר השירים רבה א', ו')

  • חגיגה

    מחבר/מראה מקום: סבינה מסג

    כְּדֵי לִמְנֹעַ   אֶת כְּרִיתַת  יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם,
    מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה,
    אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי
     עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.

    עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים
    שֶׁאֲנִי מְנַהֶלֶת סְפָרִים ,
                        שֶׁהַכֹּל בִּשְׁלִיטָה --
    אֲנִי
      מִ תְ פָּ רֶ קֶ ת    לְ ג וֹ רְ מִ י ם ,
    מִתְרַפֶּקֶת      בִּכְתַב חַרְטֻמִּים
     עַל הַחִידָה
            הַיְּחִידָה
     שֶׁשָׁוֶה  לַעֲמֹל  עַל פְּתִירָתָהּ

    מִסְתַּעֶרֶת עַל הַפִּסְגָּה
              עִם הָאַרְמוֹן בַּאֲוִיר,
     מְנַהֶלֶת  פַּרְשִׁיַּת אַהֲבָה
     עִם אַלּוֹן צָעִיר

    פּוֹרֶשֶׁת   רֶשֶׁת רִגּוּל 
    בֵּין *סַלְעֵי שֵׂיבָה,
     בְּכָל סַפְלוּל   רֵיק מִבַּלּוּט
     אֲנִי שָׂמָה עַיִן

     וְרוֹאָה  חֶשְׁבּוֹן
     ורוֹאָה  שֶׁלֹּא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן
     לֹא  לְהַגִּיעַ   עִם הַחַיִּים    לִקְרַב מַגָּע
    לֹא לְכַשֵּׁף אֶת כָּל הַמִּסְמָכִים
                          לְמַסֶּכֶת  חֲגִיגָה!



    *הסלעים בכליל לבנים—סידן העצמות של שלדים מן הים הקדמון שהיה כאן

  • מחבר/מראה מקום: עדולה

    *                        

    כּוֹרְתִים אֶת הָעֵץ:
    "הוּא מַפְרִיעַ, הוּא חַיִץ "
    אוֹמְרִים הֵם בְּקוֹל מִתְנַצֵּל...
    וְכוֹרְתִים
                  עוֹד מְעַט
      וְיִפֹּל!

    אַךְ מִי בִּמְקוֹמוֹ  יִתֵּן  צֵל   בַּקַּיִץ
    כְּשֶׁיַּתְחִיל  
                  הַחַמְסִין הַגָּדוֹל?!




    *
    דברי ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, בנאום בכנסת ב-1962


    : "עץ בן 70 שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם – ולעץ בן 100 אין תמורה. אין זו רק ונדליות אלא ערעור העתיד. ובאיזו קלות עוקרים אצלנו. תמיד נמצא שעצים מפריעים למישהו או למשהו, לקו הישר של המדרכה או לחוטי החשמל או לאיזו כיכר קטנה שמישהו יזם בדמיונו קצר הכנפיים…"

  • אש לבנה

    מחבר/מראה מקום: עדולה


     כְּמוֹ ל"ג בְּעֹמֶר
     גַּם ט"ו בִּשְׁבָט
     מַדְלִיק מְדוּרוֹת בֶּהָרִים .
    אֶל תֹּאמְרוּ:  שְׁקֵדִיָּה לְבָנָה
     אֵינָהּ אֵשׁ!

     כָּל מוֹעֵד וְעוֹנָה
     מַדְלִיקִים מַה שֶּׁיֵּשׁ.

  • שתיקת האלון

    מחבר/מראה מקום: אמוץ דפני
    כַּמָּה שֶׁקֶט צָבַר / הָאַלּוֹן הֶחָסֹן

    עַד שֶׁנִּסָּה / לְהָפֵר שְׁתִיקָה,

    מִלּוֹת בַּלּוּטָיו / צוֹבְרוֹת / כָּל פַּעַם

    אִלְּמוּת חֲדָשָׁה / לְמַעֲמָסָה.
  • אלון עתיק בליפציג

    מחבר/מראה מקום: אמוץ דפני, באתר צמח השדה

    אַלּוֹן עַתִּיק, אַלּוֹן רַב שָׁנִים 

    מוֹנֶה שְׁנוֹת אָבוֹת, מוֹנֶה שְׁנוֹת בָּנִים. 

     

    דָּבָר מִמֶּנּוּ לֹא נֶעֱלַם 

    רַק שְׁנוֹת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם. 

     

    אַלּוֹן שַׂב צַמֶּרֶת וּפֹארוֹת 

    עָצַם עַיִן בְּלִיקּוּי הַמְּאוֹרוֹת. 

  • משל הזרע

    מחבר/מראה מקום: מקור ולשי

    "הזרע החבוי בלב התפוח הוא פרדס בלתי נראה"

שירה ואמנות