נשים : מקורות

  • יחס לנשים במגילה

    מחבר/מראה מקום: אסתר א, ט-יב

    ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים--בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן--אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ--בְּכֶתֶר מַלְכוּת:  לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.  יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ

    מופיע בדפי לימוד:

  • יחס לנשים במגילה

    מחבר/מראה מקום: אסתר א, טז-יט

    טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה:  כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.  יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן:  בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה.  יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.  יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר:  אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.

    מופיע בדפי לימוד:

  • יחס לנשים במגילה

    מחבר/מראה מקום: אסתר ב, יב-יד

    ב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן:  שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.  יג וּבָזֶה, הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ--אֵת כָּל-אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ, לָבוֹא עִמָּהּ, מִבֵּית הַנָּשִׁים, עַד-בֵּית הַמֶּלֶךְ.  יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל-יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים:  לֹא-תָבוֹא עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם-חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.

    מופיע בדפי לימוד:

תנ"ך


  • רבי פנחס ורבי חמא בר גוריא בשם רב, אמר: ביקשה ליכנס אפילו בצלצול [=מכוסה בחגורה קטנה לכסות את אזור חלציה] כזונה, ולא הניחו אותה. אמר לון [=אמר להם אחשורוש: תהא] ערומה. אמרה [=לאחשורוש]: אכנס בלא כתר. [=אמר לה]: הן אומרים: שפחה היא זו.  
    (אסתר רבה ג, יג.)

    מופיע בדפי לימוד:

  • אמרה לו [=אשתו]: קומיס איסטבלאטי [=ממונה על אורוות הסוסים] של בית אבא היית, והיית למוד [=רגיל] להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך? רמזתו - ולא נרמז. עקצתו - ולא נעקץ.
    (אסתר רבה ג, יד)

    מופיע בדפי לימוד:

חז"ל


  • להביא את ושתי המלכה

    כיוון שנשתכרו, לא עשו כמו ישראל. ישראל, כשהם אוכלים ושותים, מי שיודע לומר הלכה או פסוק או משנה או אגדה, אומר. אבל אומות העולם אינן כן. כשאוכלים ושותים יין, כיוון שנכנס בהן היין, התחילו להזכיר עריות. אלו אומרים: "הפרסיות נאות", ואלו אומרים: "המדיות נאות".
    אחשורוש, שהיה טיפש, אמר להן: אין נאה כושתי המלכה. ולא תאמרו שהיא נאה מפני שהיא לובשת בגדי מלכות ומקושטת, אינו כן, אלא היא מבפנים כבחוץ.
    אמרו לו: אם כן, תבוא ערומה לפנינו, שכן הוא אומר: "להביא את ושתי המלכה", ולא יהיה עליה כלום אלא כתר מלכות.

    (מדרש בעל פנים אחרים, מובא אצל רמ"מ כשר, תורה שלמה על מגילת אסתר (ירושלים תשנ"ד), עמ' לה, אות קלז. )

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי הדורות האחרונים


  • לוליטה

    לוליטה את ילדה יפה
    ויש לך פוטנציאל
    זה לא קשור בשכל -
    זה טמון רק בישבן
    גם העיניים לא רעות,
    כן, יש לך קצת מזל
    אם תתפסי את הפרנציפ -
    תמיד יהיה לך קל

    תציגי קודם מול מראה,
    אחר כך מול קהל
    ואל תאכלי עוגות גבינה -
    זה לא טוב למשקל
    תשמעי מה אני אומר לך:
    לה לי לה לי... למה לך?
    לה לי לה לי... אני כמו אח

    לוליטה כמה את יפה -
    עולם מוטרף בחוץ
    הזמן נתן את הפתיחה
    ואת צריכה לרוץ,
    לרוץ על הבמות
    עם מיני ומחשוף -
    ואם תהיי טובה יותר
    ניסע מחוף לחוף [...]

    לוליטה כמה את יפה -
    הלב שלי נשבר
    שעות בסטודיו למשחק,
    הזמן שלך נגמר
    והשנים ירוצו לך -
    את לא תביני איך
    תקשיבי קצת לבן אדם
    ש"מחבב אותך"

    אז תציגי קודם כל מולי
    אחר כך מול קהל
    ואל תספרי לאף אחד -
    זה לא טוב למזל
    תשמעי מה אני אומר לך:
    לה לי לה לי... למה לך?
    לה לי לה לי... אני כמו אח

    (אתי אנקרי/ השיר המלא נמצא באתר שירונט )


    מופיע בדפי לימוד:

שירה ואמנות