חברים לדרך

בית כנסת ירוק: מקורות

  • בית כנסת ירוק

    מחבר/מראה מקום: הרב מיכאל מלכיאור


    "אשר יחדיו, נמתיק סוד;בבית אלוהים, נהלך ברגש" (תהלים נה טו)

    בית הכנסת היה ועודנו המרכז לחיים יהודיים קהילתיים.
    בית הכנסת, כשמו ,אינו רק מקום תפילה, אלא מקום כינוסה של הקהילה היהודית לדורותיה.
    בבית הכנסת מתכנסת הקהילה בעיתות שמחה ובעיתות צרה לא עלינו.  בית הכנסת הוא מקום לימוד התורה, הכנסת התינוקות בבריתו של אברהם אבינו, כניסה לעול מצוות וציון מועדים רבים במעגל החיים והחגים. אבן שואבת זו, משפיעה על אורחות חיי הקהילה הסובבת אותה.
    יש הפוקדים את בית הכנסת מידי יום ביומו, מדי שבת בשבתו, אך גם מי שכלל אינו פוקד אותו, אינו נותר אדיש למסרים הבוקעים ממנו, שכן לבית הכנסת מקום מרכזי בתודעה היהודית של כולנו.
    מתוך כך, אין ספק בדבר חשיבות שמירה על בית הכנסת נקי, ומטופח, ושמירה על התנהלות המקום באופן שמכבד את הקב"ה ואת עולמו. 

    דורנו נמצא כעת בתקופה הרת גורל. סוגיות סביבתיות וחברתיות מהותיות עומדות על סדר היום, וזאת לצד פירוק הקהילתיות במקומות רבים. בית הכנסת הינו המקום בו נשמרת הקהילה היהודית, המסרים שבית הכנסת מעביר משפיעים יותר מכל על התנהלותנו כחברה וכמדינה. ראוי כי יהיה בית הכנסת גם המקום המעביר מסרים ברורים, בעצם התנהלותו, גם בנושאים של סביבה וחברה.  לכן, בתי כנסת שבהם חלון הפונה החוצה, אינו רק חלון פיזי, אלא גם חלון סמלי של מחויבות החוצה לחברה ולסביבה – עשויים באמת להוות אבן פינה למחויבות של כלל החברה לסביבה מקיימת ובכך לכבד אלוקים ואדם.

    בית הכנסת הינו מרכז חינוכי בעצם מהותו. בית הכנסת מלמד אותנו כיצד להתנהג בכל אורחותינו, כפי שנאמר "על כן, בשעה שבני ישראל נפטרים מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, בת קול יוצאת ואומרת; 'לך אכל בשמחה לחמך... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"' (קהלת רבה ט)

    בית כנסת נקי ומטופח, חסכוני באנרגיה, בעל חצר נוחה, נגישה ופורחת והעוסק על בסיס קבוע בעשייה קהילתית ובחסד, ראוי כי יועלה על נס, בבחינת  "ממני יראו וכן יעשו".

  • דבר העורך

    מחבר/מראה מקום: אביעד עברון

    חינוך למורכבות יכול להיות קלישאה, אבל אני חושב שדווקא ההבנה של חינוך למורכבות דרך תחום האקולוגיה יכולה להאיר אותו באור אחר. שהרי מהי אקולוגיה? מדובר בחקר יחסי הגומלין בין כל המרכיבים השונים של הסביבה – חיים ודוממים, מתוך הבנה שכל שינוי במארג העדין והמורכב הזה משפיע על המארג כולו. אי אפשר לבודד משתנים ולהתייחס אליהם באופן ‘נקי’, פשוט כי המציאות אינה עובדת ככה. כל מרכיב במערכת מוגדר גם על ידי עצמו, אך לא פחות מכך על ידי קשריו ויחסיו עם שאר המרכיבים.

    במישור הערכי, תפיסת עולם סביבתית עוסקת בעיקר בדילמות. בהתנגשויות בין ערכים שונים, בין צורכי האדם לצורכי הסביבה, בין הטווח הקצר לטווח הארוך, בין חלופה אחת לאחרת – כשלכל אחת מהן יש יתרונות אך גם מחירים. בסך הכול נשמע די דומה לאופן שבו רבים מאיתנו מבינים את העולם הדתי־הלכתי…

    אני חושב, לצערי הרב, שזנחנו את השדה הזה כמעט לחלוטין. אנחנו מקדמים נושאים ערכיים חשובים בעולם הדתי, [...] אך נושא אחד קריטי שכחנו. לא השכלנו לפתח תפיסת עולם יהודית סביבתית הנשענת על פילוסופיה ותאולוגיה מעמיקות (מעבר להתייחסויות רוחניות בואכה ניו־אייג’יות על הנושא), לא השכלנו להתמודד עם שאלות הלכתיות שהתחום מעלה. ככלל, כציבור, לא שמנו אל לב שיש כאן נושא גדול ורחב ידיים שתובע מאיתנו לחשוב עליו, לפעול בתוכו, ולהציע נקודת מבט אחרת, כפי שקורה לעיתים קרובות במפגש של העולם הדתי עם עולמות ערכיים אחרים. מפגשים כאלה, אם נעשים בכנות, יוצרים הסתכלות חדשה על העולם הדתי, כמו גם על העולם הערכי המדובר.

    [...]

    בתחום הסביבה, יש לנו עוד הרבה מאוד מה לעשות. התסכול שלי נובע בעיקר מהמחשבה שהעיסוק בתחום האקולוגיה צריך להיות ‘פשיטא’ עבור הציבור שלנו, האמון על חיבורים מהסוג הזה, דווקא משום שהוא עוסק, מעצם טיבו, בהתחשבות במארגים מורכבים תוך ניסיון לתמרן בין פרטים וכללים רבים, מתוך הבנה שכל ערך תובע מחיר.

     

    מתוך אתר "נאמני תורה ועבודה"

    מופיע במאמר

  • הסביבה והסביבה הדתית

    מחבר/מראה מקום: הרב רונן לוביץ, דעות 89, נאמני תורה ועבודה

    בתודעת האדם הדתי ישנו מדרג של הערכת פעילויות. ברובד העליון נמצאות פעולות הקודש, כגון תורה, תפילה וקיום מצוות ריטואליות שהחובה לבצען מוגדר בדרישות נוקשות של זמן, כמות וכו’; ברובד השני מצויות מצוות החסד שבין אדם לחברו דוגמת ביקור חולים, הסעדת נזקקים, ניחום אבלים, לווית המת וכדומה, שחשיבותן רבה אך קיומן גמיש יותר; ברובד השלישי פעילות וולונטרית חיובית ששייכת לעולם החולין, כגון חברות בוועד הבית, בוועדת הקליטה של היישוב או בוועד ההורים של בית הספר; וברובד הרביעי מצויות פעילויות חולין לשעות הפנאי. כאן, כמדומני טמון ההבדל בין שוחרי סביבה דתיים לחילוניים, כשאצל האחרונים הפעילות למען הסביבה נמצאת במרום העשייה החיובית, ואצל הראשונים העשייה הסביבתית משויכת בתודעה ובאתוס החברתי לרובד הרביעי או לכל היותר לשלישי. ההתייחסות הרבה של חז”ל לסוגיות הסביבה אמורה להנחות את האדם הדתי לראות אותם כברי חשיבות מספקת, כדי שהעיסוק בהם לא ייחשב כפעילות פנאי אלא יהיה בבחינת “בקשו פניי”. מקורותינו הקדומים צריכים לחברו אל הידע קיים כיום, לפיו בעיות הסביבה הן אקוטיות והרות גורל, ואלה ביחד צריכים לדרבן ולעודד פעילות סביבתית, ולזכות אותה בהערכה דומה לזו של פעילויות אחרות בתחום החברתי.

     

     [...]

    יש מקום בלא ספק לחבר בין ערכי היהדות לעקרונות הבסיסיים של תורות הסביבה והקיימות. תורות אלה מרבות לעסוק באחריותו של הפרט ליצירת עולם בר־קיימא, ויישומן מבוסס במידה רבה על העיקרון: “חשוב גלובלית, פעל מקומית”. סיסמה זו קוראת לכל אדם להגביל את הצריכה, לצמצם את השימוש בחומרים כימיים ובחומרים בלתי מתכלים, לצמצם את השימוש בכלי רכב פרטיים, למחזר, למנוע בזבוז של מים וחשמל ועוד. פעולות אלה תואמות באופיין לאתוס הבסיסי של המחשבה היהודית, לפיו הדרך לתיקון עולם עוברת במעשים הפרטיים של כל יחיד, וכי תיקון החברה דורש את תיקון המידות של הפרט, ואת יכולתו לוותר משלו. מושגי הקיימות שמכילים גם רעיונות של צדק חברתי, עזרה לחברות חלשות, הגבלת שימוש בנשק ועוד, תואמים לרוח היהדות. התפיסה היהודית שעל האדם למצוא את סיפוקו בעניינים שברוח ולא בצבירת נכסי חומר וטיפוחם, ושהוא צריך להיות גיבור הכובש את יצרו – יכולה לחבור בטבעיות לאתגרים ולבעיות הסביבתיים איתם אנו מתמודדים כיום.


    מופיע באתר נאמני תורה ועבודה

    מתוך המאמר

הגות