תפילה: מקורות

  • לשוח בשדה

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד ב

    יצחק תקן תפלת מנחה - שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי - יעטף ולפני ה' ישפך שיחו

  • תפילת האדם על הגשם

    מחבר/מראה מקום: רש"י על בראשית ב', ה'

    וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי.

    כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים.

חז"ל


  • תפילה לשמחת פורים

    ריבונו של עולם, חזקני בשמחה וחדוה תמיד, ואזכה לגרש ולבטל ממני ומכל ישראל קליפת המן - עמלק ולהמשיך עלי קדושת הנס והישועה של פורים.

    ועזרנו והושיענו להתענות תענית אסתר ותפתח את לבבי שאזכה להרגיש עוצם צרת נפשי עד שאזכה לזעוק זעקה גדולה ומרה כראוי לי לזעוק, עד אשר יתעוררו רחמיך עלי באמת, ותמהר להושיעני.

    ונזכה על ידי מצוות השכרות של פורים לבא לתוך שמחה גדולה של פורים אשר אז מאירה הארת מרדכי - אשר אין דוגמתה בכל ימות השנה. ואזכה להיות שמח בכל לב, לשמח גם אחרים ולשמח כל ישראל עמך בשמחת פורים. ותקבל שעשועים גדולים משתייתנו בפורים הקדוש.

    (רבי נתן שטרנהרץ, שכתוב "מליקוטי תפילות")

חכמי הדורות האחרונים


  • וְחֲמַת הָאֵשׁ תִּשְׁכָּךְ - תפילה לעת שרפה

    מחבר/מראה מקום: התנועה המסורתית

    אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם 
    אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חַי
    וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ,
    מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.
    פְּנֵה נָא אֵלֵינוּ כִּי בְּצָרָה גְּדוֹלָה אֲנַחְנוּ,
    כִּי אֵשׁ עָלְתָה בְּחַלּוֹנֵנוּ וְעָשָׁן בְּבָתֵּינוּ וּבְחַצְרוֹתֵינוּ.
    שְׁמַע-נָא תְּפִלָּתֵנוּ וְהָבֵא עֲלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם,
    וְשָׁבוּ הֶעָבִים עַל הָאָרֶץ וְחֲמַת הָאֵשׁ תִּשְׁכָּךְ.
    שְׁלַח-נָא אֶת יָדְךָ הַטּוֹבָה לְאַחֵינוּ שֶׁנֶּעֱקְרוּ מִבָּתֵּיהֶם שֶׁהָיוּ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ וְהַחֲזִירֵם מְהֵרָה לְחֵיק בֵּיתָם וּלְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם.
    וִיקוּיַם בָּהֶם וּבָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב 
    "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ",
    וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. 
    וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, 
    וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. 
    שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע,
    וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת,
    וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם.
    וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן.

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

  • טו בשבט - תהליך נסתר

    מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

    השקדיה, חושפת בפנינו את רגעי ההתעוררות הראשונים של הטבע לאחר תרדמת החורף. התעוררות שאולי אינה ניכרת בפועל. אולם, מלמדים אותנו חז"ל, קובעת את ראשי השנים. התעוררות זו, אף על פי שאיננה נראית, פורצת בט"ו בשבט. אילן אחד בלבד חושף בפנינו את אותה ההתעוררות בפועל - השקדיה.

    מדובר בתחילתו של תהליך שאת 'פירותיו' תרתי משמע, נראה רק כעבור מספר שבועות.

    ייחודו של ט"ו בשבט, הוא בהתייחסותו למציאות נסתרת, לתנועה כמוסה, פוטנציאל אשר מתחיל להתעורר אף שטרם ראינו במציאות דבר.

הגות