תיקון עולם: מקורות

  • לעבדה ולשמרה

    ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם:  בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה’אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.  ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח:  כִּי לֹא הִמְטִיר ה’אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.  ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ז וַיִּיצֶר ה’אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.  ח וַיִּטַּע ה’אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.  ט וַיַּצְמַח ה’ אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  י וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.  יא שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב.  יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם.  יג וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ.  יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת.  טו וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

    (בראשית, פרק ב, פסוקים ד-טו)

    מופיע בדפי לימוד:

תנ"ך


  • לעסוק במטע – ללכת בדרכי ה'

    רבי יהודה ברבי סימון פתח: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' (דברים יג, ה) - אמר רבי יהודה בן סימון: וכי אפשר לו לאדם, לבשר ודם, להלך אחרי הקב'ה, וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו: 'ה' אלהיך אש אכלה') דברים ד, כד)?
    אלא מתחילת בריתו של עולם לא נתעסק הקב'ה אלא במטע תחילה, זהו שכתוב: 'ויטע ה' אלהים גן בעדן' (בראשית ב, ח;( אף אתם, כשאתם נכנסים לארץ ישראל, לא תתעסקו אלא במטע תחילה: 'וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'.

    (ויקרא רבה, פרשת קדושים)

  • לנטוע ורק אחר כך לקבל פני משיח

    אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח –
    בֹּא ונטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילו.

    (אבות דרבי נתן, נוסח ב', לא)

  • בשבילך בראתי

    מחבר/מראה מקום: קהלת רבה, ז

    "ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15). "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי , שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך"  

    מופיע בדפי לימוד:

  • עשרה דברים נאמרו בירושלים

    מחבר/מראה מקום: בבלי, בבא קמא, פב, ע"ב

    עשרה דברים נאמרו בירושלים:
     אין הבית חלוט בה
    ואינה מביאה עגלה ערופה
    ואינה נעשית עיר הנדחת
    ואינה מטמאה בנגעים
    ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות
    ואין עושין בה אשפתות
    ואין עושין בה כבשונות
    ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים
    ואין מגדלים בה תרנגולין
    ואין מלינין בה את המת
    ... וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות מפני אהל הטומאה ומשום דלא ליתזקו עולי רגלים ואין עושין בה אשפתות משום שקצים ואין עושין בה כבשונות משום קוטרא ואין עושין בה גנות ופרדסין משום סירחא ואין מגדלין בה תרנגולין משום קדשים ואין מלינין בה את המת

חז"ל


  • כל ימי הארץ לא ישבותו

    עד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקר וָחם, וְקַיִץ וָחרֶף, וְיום וָלַיְלָה, לא יִשְׁבּתוּ. "לא יִשְׁבּתוּ" מִלְּהַתְמִיד עַל אותו הָאפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי שֶׁהִגְבַּלְתִּי לָהֶם אַחַר הַמַּבּוּל, וְזֶה שֶׁיֵּלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּלְגַּל נוטֶה מִקַּו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבִנְטִיָּתו תִּהְיֶה סִבַּת הִשְׁתַּנּוּת כָּל אֵלֶּה הַזְּמַנִּים, כִּי קדֶם הַמַּבּוּל הָיָה מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּקַו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבָזֶה הָיָה אָז תָּמִיד עֵת הָאָבִיב, וּבו הָיָה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וּצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם.
    וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה זֶה "כָּל יְמֵי הָאָרֶץ" עַד אֲשֶׁר יְתַקֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת הַקִּלְקוּל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ בַּמַּבּוּל, כְּאָמְרו "הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה" (ישעיהו סו, כב), כִּי אָז יָשׁוּב מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל קַו מַשְׁוֵה הַיּום כְּמֵאָז, וְיִהְיֶה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וְלִצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם, כְּמו שֶׁהָיָה קדֶם הַמַּבּוּל, כְּאָמְרו "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוטֶה בֵּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל" (שם סה, כ). וְזֶה רָצָה בְּאָמְרו "מוצָאֵי בקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין" (תהלים סה, ט).

    מופיע בדפי לימוד:

  • בשבילי נברא העולם

    מחבר/מראה מקום: ר נחמן מברסלב


    כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) .

    נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

חכמי ימי הביניים


  • ר' חיים מצאנז היה אומר:

    בצעירותי בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי; וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי. ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך, וממילא כל בני עירי וממילא כל העולם כולו

  • העולם נברא בשבילי

    מחבר/מראה מקום: ר' נחמן מברסלב, לקוטי מוהר"ן, ה'

    כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) . נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

    מופיע בדפי לימוד:

  • התהוות העולם והיחס לבריאה

    מחבר/מראה מקום: אגרת הרבי מליובאוויטש ליצחק בן צבי י"א ניסן תשט"ז

    שר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי.

    כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.

    רבות שמעתי על כ', תכונות נפשו ומדותיו ועל יחסו לקדשי עם ישראל המסורתיים.

    ובתקופתנו זו ניתנו לכ' אפשרויות מיוחדות, בדוגמת האמור לעיל, בהשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, השפעה היכולה להביא תוצאות מרחיקות לכת, וביחוד - בשמירה על צביונו האמתי של עמנו אשר נהי' לעם בקבלת התורה, והיא היא חוט השני העובר דרך כל תקופות קיום עמנו ומאחדן, אף כי במשך זמן זה כמה אומות, אומות בעלות תרבות מפותחת ביותר, מושלות בכיפה וכו' נתחייבו כלי' ולא היתה להם תקומה, וישראל נופלים ועומדים - על ידי הקישור עם בורא העולם ומנהיגו - ואומר כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מדרש תנחומא, פ' נצבים).

    ואם בכמה תקופות מוכרח הי' גיוס כל כחות בני ישראל לשמירה ולהגנה על התורה ומצותי' - סוד קיומו של עם ישראל - בתקופתנו לא כל שכן, תקופת הרת עולם ותקופת משבר ונסיון, מהנסיונות הכי גדולים, של עמנו ישראל. ואלו העשירים ביכולת ואפשריות, אשר מתאים לזה גם אחריותם גדולה פי כמה, חובתם חוב קדוש וגם זכותם לנצל את האפשרויות במילואן להגן על הקדוש לעם ישראל היא תורתנו הנצחית ומצוותי', ובפרט בפלטין של מלך היא הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכיון שהועמס תפקיד זה בודאי ניתנו מראש כל הענינים הנדרשים למילוי התפקיד במילואו, אלא שרצון הבורא הוא שיהי' זה בבחירה - ובחרת בחיים.

    מופיע בדפי לימוד:

  • בת/ בר מצווה - הפניה אל הזולת

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו

    מרכיב שני [בבניית עולמם של בני המצוות] הוא ההתנהגות המוסרית הטבעית. אין האדם בעל כוח יצירה בלבד, אלא אף בעל יכולת שיפוט מוסרית, רגישות חברתית, וישרות פנימית. לא ייתכן ששנת בת המצווה לא תרחיב את מעגל ההתייחסות של בת המצווה מעצמה אל זולתה, ותרומם אותה מהאסתטיקה אל האתיקה ומהעצמיות אל החסד והרחמים. על כן ראוי כי שנה זו תכלול בתוכה כניסה אל עולמות אלה. הדבר יכול להיעשות על ידי הירתמות לפעולות צדקה וחסד קבועות, שאינן תוצאה של התעוררות חד-פעמית משתלהבת בלבד, אלא מערכת עקבית ושיטתית המטמיעה את המוסר החברתי בנפש האדם. ניתן להירתם לאחד מהארגונים הדואגים לצדק החברתי ולזכויות הדך והנכלם, ולהיות חלק ממנו בפעולה קבועה ומסודרת, אולי אף להיות גורם מגייס וממריץ של החברה סביב, ולהפוך משוגעים לדבר.

    (מתוך : 'בת מצווה בשלוש קומות', הרב יובל שרלו)

  • תיקון עצמי=תיקון הסביבה

    מחבר/מראה מקום: ר' לוי יצחק מברדיצ'ב

    רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר: "כשראיתי כי אין בני עירי נשמעים לי,
    התחלתי לפשפש במעשי.

    שבתי וראיתי שאף בני ביתי אינם מכבדים אותי.

    הוספתי וחקרתי והשם יתברך האיר את עיני להבין, כי בי תלוי החטא, מאחר
    שאני בעצמי איני מתנהג כשורה.


    השתדלתי לתקן את עצמי. כיוון שראו בני ביתי כך, התחילו מצייתים לי
    וממילא גם אנשי עירי חזרו בהם ממריים ולא היו מסרבים עוד לקבל את דעתי.

חכמי הדורות האחרונים


  • אקולוגיה חברתית

    מחבר/מראה מקום: הדס ילינק

    ישבו תריסר שנים במערה.
    בא אליהו ועמד על פתח המערה. אמר : מי יודיעו לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזרתו? יצאו.
    ראו אנשים שחורשים וזורעים.
    אמר : מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ? כל מקום שנותנין עניהן מיד נשרף.
    יצאה בת קול ואמרה להם : להחריב עולמי יצאתם ? חזרו למערתכם !
    חזרו והלכו וישבו תריסר ירחי שנה. אמרו : משפט רשעים בגהנם שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם !
    יצאו.
    כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר היה מרפא רבי שמעון.
    אמר לו : בני, די לעולם אני ואתה.
    כשפנה היום לערב שבת, ראו זקן שהיה אוחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות.
    אמרו לו : אלה למה לך ?
    אמר להם : לכבוד שבת.
    - ויספיק לך אחד ?
    -אחד כנגד "זכור " ואחד כנגד "שמור".
    אמר לו לבנו : ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. התיישבה דעתם.

    אגדה  זו על יציאתו של רשב"י מן המערה סוקרת בפנינו  את התהליך אותו עברו רשב"י ובנו ביחסם לעולם הזה. משלילה מוחלטת של עולם החומר, שבאה לידי ביטוי בהסתגרות של 12 שנים במערה, מכוסים בחול עד צווארם ועיסוק בתורת הנסתר, הגיעו השניים בהדרגה ל"חיבוב" העולם ובני האדם.
    ביציאה השנייה מן המערה  הבין רשב"י את חשיבות עולם הטבע לאנושות לצורך המשך החיים  כמות שהם (קיימוּת במובן הפיסי).
    עם פגישתם בזקן המכבד את השבת בעזרת צרורות הדסים, הבינו רשב"י ובנו את חשיבות עולם הטבע להשראה ולהידור של חיי החומר והעלאתם לחיי רוח.
    או אז יכלו השניים לאהוב, באמת, את העולם ואת בני האדם שעליו, ולהשתמש בתורת הנסתר להביא רפואה ולא הרס.

    סיפור זה קושר לנו בין אהבת האדם ואהבת העולם כמפתח נוסף לחיים בני קיימא על פני האדמה.

     

    מופיע בדפי לימוד:

  • "לשמוע את השורשים צומחים"

    מחבר/מראה מקום: ס' יזהר

    האנטי-שממה הציונית

    הרבה זמן נחשבה הציונות כהצהרה חגיגית כנגד השממה, כאנטי-שממה, ככובשת השממה, כ"מפריחת השממה" (ו"שממה" במובן: הלא-מתורבת, הנשאר בידי הטבע, ואפילו הנראה כריק או כמאיים או דוחה).

    הסיסמה החזקה ביותר בימי תחילת המדינה, שחזרה אין-ספור פעמים בפיו של בן-גוריון ובלהט סוחף, הייתה: "הפרחת השממה".

    וגם כאן היו שתי הנחות יסוד: שממה זה רע. הפרחת-השממה זה טוב.

    הפרחת השממה התפרשה אז כביטול קיום השממה. כמחיקת הלא-כלום. כניצול כל המשאבים עד תומם. חשבנו אז, שאם נצליח לעשות את הדבר הזה, אם נעלה על השממה, נבטלה, ונעשה אותה פורחת, כלומר מיושבת, כלומר מבויתת, כלומר, לא פראית, לא חסרת ערכי אדם בתוכה - אז גם יקרו הדברים הטובים ביותר שהציונות חלמה עליהם.

    אין יש בלי אין

    מבחינה מסוימת - מבחינת בטחון, מבחינת אכלוסה של ישראל, ברור שיש משהו הכרחי בתביעה ליישב כל חלקת אדמה, אפילו אם שוממה. אבל גם כאן חוזר אותו עיוורון התכנון: שממה איננה רק ריק, ואפילו הייתה ריק - אי-אפשר בלעדיו. אפילו הייתה אפס-דבר - אי-אפשר בלעדיה. יתר על כן: האין הזה חשוב כמו היש. אין יש בלי אין. כמו שאין פתח אם אין סגור. אין קיים בלי לא קיים. רק בעולם בלתי מציאותי, קיים רק יש בלי אין. לפיכך, השמדת האין, כמוה כהשמדת היש: השמדת הסיכוי לשווי-משקל שהעולם בנוי בו.

    מאז ומתמיד הפחידה השממה את בני האדם. אין בה צל ואין בה צמח ואין בה מים ואין בה מגורים, ואין בה נוחות. אבל יש בה סכנות, ויש בה לא מוכר, ויש בה מפחיד. תמיד נרתעו ממנה ותמיד העדיפו על פניה מקום של נוחות. ועם זה, במקרים רבים נפתח דף חדש בתרבות האדם, דווקא בצדו של אזור ריק, לא נודע, בלתי מיושב, בצדו של מדבר, בצידה של שממה. נביאי ישראל למשל, קמו על הגבול בין ישוב למדבר, ומיניקת השניים. קח מהאדם את המדבר - ואין לך תרבות גם באזור המיושב.

    היו תרבויות שהתנוונו כאשר המרחק מהם אל הטבע, אל הבלתי מבוית, גדל עד לממדים שמנעו מהם את השפעתו הישירה. מצד שני, ידועות דוגמאות רבות של הפריית תרבות על-ידי הקרבה הבלתי אמצעית אל הטבע הבלתי מיושב. סופר גדול כפוקנר הגיע ממיסיסיפי, מדינה שמכל ממד תרבות באמריקה נחשבת כשממה. מדינה שעציה מרובים מאנשיה, שהבלתי מתורבת בה מרובה על המתורבת, וזו מכולן הוציאה כוח תרבותי אדיר, לא פחות ואולי יותר, מן הכוחות שגדלים בלב תרבות ניו-יורק ותחכומיה.

    אני נזהר מלעשות הכללות, ואינני רוצה שדוגמה זו או שתיים ישמשו כאמת מידה מכלילה. אני מציע השערה, כי כדי שהאדם יהיה אדם בן-תרבות ותרבותו תהיה תרבות, חייבת תרבותו לעמוד על גבול האין תרבות: במגע הטבע הלא מיושב, הלא מעובד, הלא מבוית, לא צריך להתבייש באין תרבות. האין תרבות איננה ביצה. וגם ביצה, כפי שהזכרתי קודם, אינה תמיד משהו שצריך להשמיד ולגמור. המושגים השליליים על הביצה, או על המדבר שזה לא מקום אנושי, יש בהם הרבה סילוף או מחשבה לא בשלה. כעבור זמן, מגיעה גם שעתה של הטעות לעבור.

    יש עוצמה למקומות הריקים. יש הרבה דעת והרבה חוכמה בפיתוח הזה. בלא תכנון, בלא מתוכנן, בלא מפולס, בלא צפוי, בפגישה עם הבלתי ידוע. אדם לומד בדרך זו מידה של ענווה וצניעות. הוא מתחיל לגלות דברים שקודם לא הקשיב אליהם. הוא רואה דברים במקומם הטבעי, לא במקומות שבהם הכריחו את הטבע להתנהגות מתועלת ומועילה. במקומות שבהם הוא עומד בשיווי משקל עתיד מכל, שנוצר בתהליכי דורות על דורות, ולעיתים בתהליכי תקופות גיאולוגיות. שם, בפיתוח הזה, יש נתיב חוכמה העולה בחכמתו האיטית על חכמתנו הפזיזה. אותה חוכמה איטית של נטיפים בחשכה, בשיווי משקל היסטורי. שיש בה על כך יותר איזון מאשר בדברים שהומצאו אך תמול שלשום, כדי לספק צורך מיידי כלשהו.

    מובן שאי-אפשר לתפוס את המרובה: להשאיר אין קץ שממה ליד התרבות, זה אידיאל בלתי אפשרי. עם זאת, אסור למדינה, אסור לעם הבונה את עצמו, לראות את הריק, את השממה, את המדבר, את הישימון - ככוחות של רוע שצריך לסלק אותם. יש בהם עוצמה ויש בהם תרבות.

    דור אחד אחרי בן-גוריון

    כאשר דיבר בן-גוריון על "הפרחת השממה", נדמה היה שדיבר על דבר שלעולם לא יקרה. נדמה היה אז שהיהודים לא שומעים לו ואף אחד לא ילך לנגב כדי להפריחו, גם כאשר בן-גוריון עצמו הלך לשדה בוקר, נראה היה שאין ממשיכים אחריו. אבל הנה לא חלף דור אחד, ובגלל כל מיני סיבות מתמלא והולך עכשיו הנגב במהירות, ולפתע חוששים שעוד מעט יתמלא הכול ויהיה כבר גמור ועשוי, ובחיפזון הזה כל מיני שגיאות ייקבעו עולם שאי-אפשר לתקנו עוד.

    מופתעים מההתפתחות הפתאומית הזאת, באים עכשיו רבים וקוראים: "רגע, השאירו נא חלקים אחדים לא מיושבים, לא מפותחים, תכננו את הלא-מתוכנן". כי התפיסה של שמירת הטבע, כוללת בה את שני המובנים: גם שלא יזיקו לטבע, וגם שלא יזיקו לאדם, בהינתקו ממקומות שוממים.

    בארץ גדולה שני המובנים האלה הם בלתי משמעותיים. אבל אצלנו, ששמורות הטבע הגדולות והנרחבות ביותר הן כגינת-חצר בכל מדינה אחרת - הם קריטיים. במדינות הגדולות אפשר גם, שגינת החצר תתנהג כגינת חצר: יעשו שבילים ויסללו מדרכות, יסדרו פה ויארגנו שם, וכל מה שייעשה יהיה מתוכנן ומסורבל ומפולס, וידאגו לנוחות המבקרים, ואפילו ייפגעו בשיווי המשקל המופלא שבהוויה הנלחמת על קיומה בכוחותיה הטבעיים. אבל בארץ קטנה כשלנו אי-אפשר לעשות זאת.

     

    מופיע בדפי לימוד:

  • שבת- היום הטוטאלי למען כדור הארץ

    מחבר/מראה מקום: אהוד בנאי

    מדברים עכשיו לא מעט על מצבו העגום של כדור הארץ ואני שומע,כולם אומרים,חייבים בדחיפות לעשות משהו כמו: יום ללא מכוניות, יום ללא רכבות, יום ללא מטוסים, יום ללא אוטובוסים ואופנועים, יום ללא עישון, יום ללא עשן, יום ללא מכונות כביסה, יום ללא מיבשי כביסה ,יום ללא מדיחי כלים, יום ללא טלפונים, יום חיסכון באנרגיה, יום ללא בישול, יום ירוק, יום כחול, יום סגול, יום ללא תאונות, יום ללא עבודה, יום ללא לחץ, יום עגול.
    ואני אומר:
    יש לנו יום כזה מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו כעם.
    יש לנו יום כזה מאז ומתמיד. מאז שנברא העולם.
    יש לנו את השבת, כן, שבת, רבותי, שבת!
    שבת זה הרי היום הטוטאלי למען כדור הארץ.
    זה טוב לאויר, זה טוב לאדמה, זה טוב לכביש, לים, למים,ולרוח לנשימה ולנשמה,זה זמן איכות לסביבה, זמן איכות למשפחה, זמן איכות למנוחה...

    מופיע בדפי לימוד:

  • לרפא עולם שבור

    מחבר/מראה מקום: יונתן זקס

    היהדות שומרת על חלום עתיק שעדיין מדבר אל ליבנו. לרפא את מה שאחרים השחיתו, לתקן את מה שאחרים קלקלו, לגאול את הרוע בהפיכת האנרגיות השליליות שלו לטוב: אלה הם מאפייניה של אתיקת האחריות, שנולדה מתוך האמונה הרדיקלית שאלוהים קורא לנו לממש את החופש שלנו ולהיות לשותפיו במלאכת הבריאה. לטעמי, זהו חזון המאשר את החיים: זהו האומץ להסתכן בנטילת אחריות, ויחד עם אלוהים להיות יוצריו של העולם שאמור להיות.

    מתוך  יונתן זקס, לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות (ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2010),  עמ' 340.

  • אכילת בשר כניתוק מהטבע

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, מאמר "חמ-צ-וני" באתר טבע עברי

    חטאם של דור המבול, כמו גם מעשהו של נח, קשורים בקשר ישיר עם ההיתר לאכול בשר. היתר זה ניתן כאמצעי לאדם להפריד עצמו מעולם בעלי החיים ולהנכיח את שליטתו עליהם, כמו גם "דרך טבעית"  לתעל אליה את התאוות והרצון לשלוט המאפיינים את האנושות. האכילה כאן נתפסת אחרת. לא אכילה כבחירה בטוב, אלא אכילה כאקט של שליטה; אכילה שתפייס את יצרו הרודני של האדם ותמנע ממנו להשחית את דרכיו. לא עוד אכילה כהתכללות בטבע, אלא אכילה כשליטה על הטבע: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את הכל" (שם ט, ב).

    למעשה מדובר כאן בניתוק של קשר. ניתוק הקשר בין אדם ובהמה על ידי אכילתה, וניתוק הקשר בין מעשי האדם והתנהלות עולם הטבע " עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח כב).

  • מזון ומוסר מהתורה

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, המאמר "צמ-ח-וני" באתר טבע עברי

    אנו חיים היום בחברה בה קל מאי פעם להשיג מזון - פשוט הולכים למרכז הקניות הקרוב למקום מגורינו וקונים כל אשר תאווה נפשנו. לצד הקלות ברכישת מוצרי המזון, ישנה הרחקה (מכוונת) בינינו ובין הידע על המחיר המוסרי, הסביבתי או החברתי של העלאת המזון על צלחתנו. מה אנו יודעים, למשל, על השכר של הפועלים שקטפו את פולי הקפה שאנו שותים בבוקר, על התנאים בהן חיות התרנגולות המספקות לנו את הביצים לחביתה, או את מספר הק"מ וכמות זיהום האוויר שנדרשה להובלת האגוזים החביבים עלינו לישראל?

    התורה הציגה לפנינו את התובנה כי אנו מושפעים מן האוכל שאנו אוכלים. מציאות ימינו מוסיפה כי אנו משפיעים על העולם בעזרת אותה בחירה ממש. למידת עומק של המצוות הקשורות לאכילה, בשילוב עם ידע אודות תעשיית המזון העכשווית, יאפשרו לנו לבחור כיצד לתקן עולם ובו בעת לעסוק בתיקון המידות. 

  • לראות את הטוב ואת הרע

    מחבר/מראה מקום: תהילה סולטנה שפר, מתוך המאמר "לראות, לראות, לראות" באתר טבע עברי

    במסכת ברכות (נט ב) מציעים חכמים פתרונות שונים, דרכים להודות על השפע. יותר מכולם אהובה עליי הברכה שמציע רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו". רב יהודה עושה כאן פעולה ייחודית, בתוך ההצפה הגדולה של הגשם היורד, בו לא ניתן לראות פרטים כלל, רב יהודה עוצר את הזמן ומביט בכל טיפה וטיפה הנוחתת על האדמה. כמו ניאו ב"מטריקס" לרב יהודה יש את הכוח להתבונן בדברים ולראות כיצד מורכבת המציאות מאינסוף פרטים. המבט של רב יהודה הוא מבט אוהב, מבט מודה, אבל ניתן לחשוב איך בהזדמנות אחרת מבט המבחין בפרטים יכול גם להיות ביקורתי עד כדי שיתוק.

    כאשר אנחנו מתבוננים במצוקה בה אנחנו חיים במציאות העכשווית, אנושות שהפנימה את החוצץ בינה לבין הטבע מבלי לבחון את הצורך הפיזי הממשי שלנו בטבע, קשה לעיתים לראות את הטוב. אנחנו חושבים – עדיף לא לראות. אם נראה את הדוב המורעב למה זה יועיל? אם נראה את האישה העקרה שנפגעה מתעשיית הטקסטיל, האם באמת נוכל להפסיק לקנות בגדים? לכאורה עדיף ללקות בעיוורון חלקי- לראות את הטוב ולהתעלם מהרע. לשמוח על הגשמים שכעת יורדים ולשכוח מהבצורת שקדמה. רבי יהודה מלמד אותנו על כוחה של הראייה, כדי להצליח לראות באותה רמה שרבי יהודה מסוגל לראות אנחנו נדרשים לתרגל לראות. אם נרצה להודות על כל טיפה וטיפה עלינו לראות קודם - כל רגב אדמה צמא. לכן בכל המציאויות שהם חלק מחיינו, המציאות האישית, המציאות הלאומית, העולמית, הסביבתית, אנחנו נדרשים לפקוח את העיניים. להודות היכן שיש להודות ולְבַכּוֹת היכן שיש לְבַכּוֹת. אולי בכוח הראייה נוכל גם לתקן את הדורש תיקון.

  • חורבן ותיקון - האדם והטבע

    מחבר/מראה מקום: שירה ויגוצקי

     

     

     


    חורבן ותיקון - האדם והטבע

     

    אחת מנבואות הנחמה היפות ביותר, מופיעה בדברי זכריה "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ." זכריה מזכיר ארבעה צומות, שבאו בעקבות חורבן, ולאחר מכן עתידים להפוך לתיקון.

    לטעמי, במקרא ניתן לראות את מעגל החטא ועונשו, או ההרס והתיקון, אם תרצו, בצורה מאוד ברורה. עם ישראל חוטא, הנביאים מתריעים, עם ישראל אינו שועה, ההרס מתרחש. עם ישראל עושה תיקון- וחוזר חלילה.

    מה אם כן באו חכמים לתקן? שפשוט ניתן לתקן, אך חכם מכך למנוע מראש.

    לא כך בענייני שמירה על הטבע. במדרש רבה נאמר על הפסוק "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּת" (קהלת ז, יג):

     

    "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת פרשה ז,  א [י"ג]).

     

    הגדיל וכתב א.ד. גורדון במסה "האדם והטבע":

     

    "החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, היווצרות שאינה פוסקת – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו.  מה היא היצירה שבחיים מצדם האנושי?  מה חלקו של האדם בשותפות זו?"

     

    ואני תוהה ומקשה - היכן אני, האדם, נמצא באחריותי מול הטבע? האם הטבע כאן בכדי לשרת אותי? או שמא אני, האדם, כאן בכדי לשרתו ולפארו? עד כמה גדול הטבע מול האדם?

    לפני כחודש, היינו עדים לחורבן אישי ולחורבן סביבתי אדיר בצורת שריפת יער בין שמן ובתוך כך של הישוב הסמוך אליו, מבוא מודיעין. היכן חלקנו בהרס ובחורבן הרמשים, הזוחלים, עופות וחיות היער? היכן חלקנו בחורבנם הזמני של חיי תושבי היישוב? היכן חלקנו בזיהום הסביבתי האדיר שקרה בעקבות השריפה הגדולה?

    חלקנו בהרס. בחורבן. אך גם בתקומה ובתיקון. על האדם להשתתף עם הטבע ביצירה ובבניין, כפי שהוא משתתף עם הטבע בכליה ובחורבן. שהרי אנחנו והטבע- אחד הם.

    בשנים האחרונות, על רקע סוגיות שינויי האקלים, הכחדת המינים והזיהום הסביבתי הגובר, אנו עדים לשיח ער ומתקדם של נבואות זעם אשר נתפסות בעיני רבים כחזון אפוקליפטי. שיח זה מקבל חיזוק מאין ספור מחקרים מדעיים. הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון העריך בספרו "עתיד החיים" שאם נמשיך בקצב הנוכחי של הפרעות אנושיות, הרי שבתוך מאה שנים בלבד ייכחדו מחצית מהמינים בעולם. למעשה, מדענים מסכימים ששיעורי ההכחדה הגיעו לרמות שלא נראו מאז ההכחדה ההמונית שהתרחשה לפני 65 מיליון שנה, במהלכה נעלמו חצי מהמינים בעולם, ובכללם הדינוזאורים. לפי מחקר שיצא ב-2015 קצב ההכחדה כיום  גבוה פי מאה מקצב ההכחדה הקודם. מה שמייחד אותה לעומת כל ההכחדות ההמוניות הקודמות היא העובדה שזאת ההכחדה הראשונה מעשה ידי אדם, ומושפעת באופן ברור מהרס בתי גידול ושינוי האקלים. מעריכים שכל יום נכחדים עשרות מינים!

    כולנו למדנו, אי אז בשיעורי הטבע בבית הספר, על שרשרת המזון, אותו מערך שבבסיסו צמחים ובראשו טורפי-על. למעשה, המציאות מורכבת יותר מהמערך הליניארי הזה. ההסתכלות האקולוגית כיום היא של שרשרות מזון רבות שקשורות ביניהן ומהוות יחד את מארג המזון. היצורים החיים שמהווים חלק ממארג המזון, מקיימים ביניהם מגוון אינטראקציות שלחלקן אנחנו כלל לא מודעים. מה יקרה אם מין ייכחד ויצא מהמארג הזה? איך יושפעו השאר?

    עולם בלי טבע הוא עולם חולה. קשה לדמיין עולם ללא טבע. אני חושבת על המשוררים האהובים עליי אשר כתבו שירי ערגה וכיסופים לנופי ילדותם, על סיפורי עמים שרובם מתרחשים בטבע, על אגדות ומיתולוגיות. דמיינו לכם עולם ללא אוצר תרבותי זה. דמיינו לכם עולם ללא טבע. נחרדתם? נהדר, חתרו לשינוי.

    אני עוצמת עיניי וחושבת על דור ההמשך שלנו, זה שעיניו טרם שבעות ממראות העולם הנאים, ממפלי מים שקופים, מעדרי חיות בר, מזמזום הדבורה- חשבו עליהם, חשבו על ילדינו ונכדינו שיאלצו לחיות בעולם חם יותר, בטוני יותר, קשה יותר. עולם ללא טבע הוא עולם ללא רחמים. עולם ללא טבע הוא עולם ללא התרגשות מפגישה מקרית עם שועל בכביש או דורבן חושף קוצים. עולם ללא טבע, הוא עולם בו אתה לא רוכן להריח פרח שרק הנץ.

    פקחו את העיניים. האם אתם רוצים עולם כזה?

     

     

    שירה ויגוצקי,

    פעילה בעמותת "תושבים משפיעים במודיעין"

     

הגות


  • אקופואטיקה: יקינטון

    מחבר/מראה מקום: ליטל קפלן

    ליטל קפלן

     

    יָקִינְטוֹן

     

    שָׁרָשָׁיו הִכּוּ

    בְּלִי צַעֲקַת הָאֲדָמָה.

    הוּא שָׁתָה וְשָׁתָה

    מַיִם כְּבֵדִים

    שֶׁקָּצַבְתִּי לוֹ

    מִכְּלִי נִשְׁבָּר

    וְנִקֵּז אוֹר גָּנוּז

    בְּלֹא תְּבִיעָה.

    כָּל פְּקַעַת רוֹחֶשֶׁת

    רִקָּבוֹן

    אוֹ עוֹלָם.

    כָּל הַמְקַיֵּם

    פֶּרַח נִפְקָח

    מְקַיֵּם

    נֶפֶשׁ אַחַת.

שירה ואמנות