צמחונות: מקורות

  • רק הדם, לא תאכלו

    מחבר/מראה מקום: דברים, י"ב

    טו רק בכל-אוות נפשך תזבח ואכלת בשר, כברכת יהוה אלוהיך אשר נתן-לך--בכל-שעריך; הטמא והטהור יאכלנו, כצבי וכאייל. טז רק הדם, לא תאכלו: על-הארץ תשפכנו, כמים...
    כג רק חזק, לבלתי אכול הדם, כי הדם, הוא הנפש; ולא-תאכל הנפש, עם-הבשר. כד לא, תאכלנו: על-הארץ תשפכנו, כמים. כה לא, תאכלנו--למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי-תעשה הישר בעיני יהוה.

    מופיע בדפי לימוד:

תנ"ך


  • חוטא נשכר?

    מחבר/מראה מקום: מדרש אגדה (בובר), לבראשית א כט

     'ויאמר אלהים הנה נתתי לכם  את  כל עשב  זורע זרע'.

    מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר?

    לפי שלא ברא  הקב"ה בריותיו על מנת שימותו,

    שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים,

    ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר  לו לאכול בשר,

    אם כן מצינו חוטא נשכר.

  • הבעל שם טוב כשוחט

    מסופר על הבעל שם-טוב הקדוש, כשהיה צדיק נסתר, התפרנס משחיטה. לאחר שעזב את הכפר, הגיע שוחט חדש. יום אחד הביא המשרת הגוי של אחד היהודים תרנגולת. בעוד השוחט משחיז את סכינו, החל הגוי לצחוק: "אתה מרטיב את הסכין במים?!" קרא. "וכי מה אעשה?" שאל השוחט. השיב הגוי: "ישראליק (הבעש"ט) היה בוכה בשעה שהשחיז את הסכין ומרטיב אותו בדמעותיו!"

חז"ל


  • לכם יהיה לאכלה

    מחבר/מראה מקום: פירוש רש"י על בראשית א פסוק כט

    פסוק כ"ט:
    הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע...

    רש"י:
    לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. וכשבאו בני נח, התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל:

    מופיע בדפי לימוד:

  • איסור אכילת בשר-פשוטו של מקרא

    מחבר/מראה מקום: פירוש רמב"ן לבראשית א כט

    אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו. והוא פשוטו של מקרא: והיה זה, מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה. והכתוב אומר 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ' (קהלת ג כא).

  • בשר או לחם?

    מחבר/מראה מקום: אברבנאל בפירושו לשמות טז, ד

    אמר הקב"ה למשה:

    הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת.

    גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי.

    ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות.

    אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע,

    ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה 'אריה כבקר יאכל תבן' (יש' יא ז; סה כה).

    וביאר הסיבה בזה באמרו 'לא ירעו ולא ישחיתו' וגו' (יא ט; סה כה).

    הנה מפני זה לא אמר הקב"ה למשה שיתן לישראל בשר, כ"א לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם, וזה הוא 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים'".

חכמי ימי הביניים


  • הולכים ובוכים

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    הלכו הפרה, התרנגול והעכבר בדרך והיו בוכים, פגשו את הכלב, התוכי והחתול שהיו הולכים ומשחקים.

    שאלו אותם: מה זכיתם שלא הורגים אתכם בני האדם, שלא הופכים אתכם לתעשייה בתוך לולים צפופים ולא מבצעים עליכם ניסויים, ולא עוד אלא שקוראים לכם בשם, דואגים למזונכם ובריאותכם ומוציאים אתכם לטיולים, וכי מעולים אתם ממנו? והרי לכולנו קרא אלהים "נפש חיה" שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א', כ"ד).

    אמרו להם: אכן אין אנחנו מעולים מכם לפני האלהים, אלא שאותנו קורא האדם 'נפש חיה' וכך מתייחס אלינו ואתכם אין הוא קורא "נפש חיה" ואין הוא מתייחס אליכם אלא כאל בשר או חפץ ואמרה התורה "וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ" (בראשית ב', י"ט).

    הללו המשיכו ללכת ולבכות והללו המשיכו ללכת ולשחוק.

     

    מתוך החוג לבישול

  • דמו לא תאכלו

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    בראשית, ט', ד': אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:


    וכל כך למה? הווה אומר "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא" (ויקרא י"ז, י"א) ללמדך שאסור לו לאדם לפגוע בנפש לפי שפוגע בחיי-החיים, שכינתא עילאה. ואומר: "רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם" (דברים ט"ז, י"ב) לפי שגם בשעה שניזון האדם מהחיים, אין לו באמת נגיעה בהם והוא מחזירם לאמא אדמה. ובשעה שאדם שוחט, מקבלת חווה, אם כל חי, את הנפש הבאה אליה בדמעות שנאמר: "תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם" ואומר: "עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם"  (איכה א', ט"ז). ומתכללת הנפש בנשמת העולם, בעץ החיים אשר בתוך הגן, וקרויה: "נִשְׁמַת כָּל חַי" (תקוני זהר, פ"ז) וכן הוא אומר: "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת י"ב, ז').

    לכך תוקנה ברכת "בורא נפשות"  : על הבשר, הדגים, הביצים והחלב הוא אומר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא מיני נפשות". ולבסוף מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא נפשות רבות, להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים"

     

    מתוך החוג לבישול

  • כיסוי הדם

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    ויקרא י"ז, י"ג:  וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:

    למה ציוותה התורה על כיסוי הדם? לפי שהדם זועק מהארץ כפי שנאמר: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד', י') ומשאיר הוא כתם על האדםה.

    דבר אחר - לפי שנאמר: "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (דברים י"ב, כ"ג) והנפש פנימית היא מכוסה. ויש אומרים - קבורה היא לחיה לפי שבשרה נאכל, לפחות דמה יהיה קבור בארץ.

    אחרים אומרים  - כפרה היא שנאמר: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא י"ז, י"א) וכן הוא אומר: "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יקוק אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל" (דברים י"ב, כ"ז) וכיוון שאין מזבח הוא אומר: "רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם" (דברים י"ב ט"ז). אמרו להם – כבר נאמר: "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר ל"ה, ל"ג).

     

    מתוך החוג לבישול

  • מי יאכילנו בשר


    במדבר י"א, ד': וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:

    במדבר י"א, י"ב: הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק:

    השוו משה והתורה את עם ישראל לתינוק. מה תינוק זה יש לו רק את עצמו ואת צרכיו ורואה את כולם כמשרתיו, כך ישראל - חישבו את הקב"ה לבעל המסעדה ואת משה למלצר ואת הבהמות, העופות והדגים, אשר עליהם נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ", לתפריט, לאוכל אשר אין בו רוח חיים. 

     

    מתוך החוג לבישול

  • עדיין הם מתאווים

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

     במדבר י"א, כ"א: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם:

    בשעה שאמר משה מילים אלו בכתה חווה, אם כל חי, ואמרה: נתנבא משה ולא ידע מה נתנבא. שעתידים ישראל, יחד עם אומות העולם, לאסוף כל צאן ובקר שיש בעולם ולצוד כל דג שיש בים על מנת לאוכלם. ולא יספיק להם עד שיפטמו אותם ויגדלו אותם בצורות לא טבעיות ויעוותו את גופם ועדיין לא יספיק להם.

    וכל זאת למה? לפי ש"אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ" (מִדְרָשׁ רַבָּה, קהֶלֶת, סֵדֶר א) ונאמר: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (ויקרא י"א, ד') ואומר: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים" (ויקרא י"א, ל"ד) ללמדך שמתו ועדיין הם מתאווים.

     

    מתוך החוג לבישול

  • חזון הצמחונות

    מחבר/מראה מקום: אגרות הראי"ה , הרב אברהם יצחק הכהן קוק

    כל זמן שהמעמד המוסרי של האדם מכל צדדיו, בין מצד חלישות החומר שהיא תולדה ישרה יוצאת מהחולשה הפגעים האנושיים ככללם, תולדות נאמנות הנה מעוונותינו ועוונות אבותינו, נצרכים הם לבל ירום לב האדם בגאותו, לבלע ולהשחית כל קושט ודת, לנאץ כל קֹדש, כל צדק ויושר, בין מצד עצם מדרגת המוסר הנמוכה שלא הגיע זמנה כלל להיות אפילו רשאה להטפל עם הצד המוסרי של משפטי בעלי חיים, ע"כ כל אותו הזמן הגדול והארוך שהאדם עודנו נזקק ונדרש לאכילת בשר, לזביחת בעלי חיים לצרכיו, כל הזמן שעוד יש חפץ בהחזקת החיץ המבדיל בין האדם ובין יתר החיים, מצד צורך שמירת מעלתו המוסרית שלא תתחבל ותתטשטש - כל הזמן הזה כמה מגונה יהיה, וכמה שפלות ערך והריסת מצב של התרוממות הנפש תביא לאדם דליגה פחזנית כזאת...

  • אכילת בשר כניתוק מהטבע

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, מאמר "חמ-צ-וני" באתר טבע עברי

    חטאם של דור המבול, כמו גם מעשהו של נח, קשורים בקשר ישיר עם ההיתר לאכול בשר. היתר זה ניתן כאמצעי לאדם להפריד עצמו מעולם בעלי החיים ולהנכיח את שליטתו עליהם, כמו גם "דרך טבעית"  לתעל אליה את התאוות והרצון לשלוט המאפיינים את האנושות. האכילה כאן נתפסת אחרת. לא אכילה כבחירה בטוב, אלא אכילה כאקט של שליטה; אכילה שתפייס את יצרו הרודני של האדם ותמנע ממנו להשחית את דרכיו. לא עוד אכילה כהתכללות בטבע, אלא אכילה כשליטה על הטבע: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את הכל" (שם ט, ב).

    למעשה מדובר כאן בניתוק של קשר. ניתוק הקשר בין אדם ובהמה על ידי אכילתה, וניתוק הקשר בין מעשי האדם והתנהלות עולם הטבע " עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח כב).

  • מזון ומוסר מהתורה

    מחבר/מראה מקום: עינט קרמר, המאמר "צמ-ח-וני" באתר טבע עברי

    אנו חיים היום בחברה בה קל מאי פעם להשיג מזון - פשוט הולכים למרכז הקניות הקרוב למקום מגורינו וקונים כל אשר תאווה נפשנו. לצד הקלות ברכישת מוצרי המזון, ישנה הרחקה (מכוונת) בינינו ובין הידע על המחיר המוסרי, הסביבתי או החברתי של העלאת המזון על צלחתנו. מה אנו יודעים, למשל, על השכר של הפועלים שקטפו את פולי הקפה שאנו שותים בבוקר, על התנאים בהן חיות התרנגולות המספקות לנו את הביצים לחביתה, או את מספר הק"מ וכמות זיהום האוויר שנדרשה להובלת האגוזים החביבים עלינו לישראל?

    התורה הציגה לפנינו את התובנה כי אנו מושפעים מן האוכל שאנו אוכלים. מציאות ימינו מוסיפה כי אנו משפיעים על העולם בעזרת אותה בחירה ממש. למידת עומק של המצוות הקשורות לאכילה, בשילוב עם ידע אודות תעשיית המזון העכשווית, יאפשרו לנו לבחור כיצד לתקן עולם ובו בעת לעסוק בתיקון המידות. 

הגות


  • בשורה

    מחבר/מראה מקום: ברק דרורי

     
    א.    בשרתי בשורה ובראתי עולם.
    עומד מנגד, מרוצה.   
    שלם.
    מלא בכול טוב, בחיים מלאים ורעננים.
    מעניין, הומה. שוקק ומשתוקק.
    לאחוז בכול. ללא גבולות.
    לאינסוף רוצה לצמוח וטפס אל על.
    באין משים לב, מרוב-רוב יש משחית.
    תשוקה חזקה.
    אכילה גסה. נוטפת ריר, גס. לא רצוי.
    רוצה אני אותו והוא אותי.
    יחסיי ידידות חמים, קירוב רצונות.
    מקווה אני לעידון לאיזון בחיים.
    התאכזבתי, נהניתי, ערגתי, כעסתי. אהבתי
    יצירה שלי. ילדה שלי. בשורה שלי.



    ב.    תשוקה גברה, בעליון. בפאר יצירתי.
    בשר ודם הוא, תאווה מפעפעת בקרבו
    מה אעשה לו על תשוקתו?
    אעניש, אעביר, אסלח. אכסה?
    היחסה הפאר תשוקתו, תשוקתי, תשוקתנו?
    תאווה זורמת בעורקיו, קשה וחריפה.
    מקום אין לה בעולמי. באיזון יצירתי.
    אפריד לכאן ולכאן.
    תשוקה בקטנה עומדת על משקל העולם.
    גדולה לא בעולמי. בזויה בעיני.
    מתחת לאדמה, שיכסה הדם.
    לא כאן לראותו ולא קל.
    איזון בישרתי. בישרתי בשר.
    זכור זאת פאר היצירה. זכור והישמר

     

    מתוך החוג לבישול

  • אדישות

    מחבר/מראה מקום: רז קרופפלד

     
    א.    דורך על קרקע קשה
    עזובה היא הארץ
    אשה
    נעדרת כל רגש
    תחושה
    שאינה מקשיבה
    רק הופכת היא
    ומקשיחה, מכחישה
    את גבה מכופפת
    לקול נעלי הכבישה
     
    ב.    אנשים רעי לב
    נערים הם בעצם
    עוורים מגודלים מהלכים
    לא שומעים את קולה
    משחקים בפיסות אדמה
    נדל"נית אדישה
    נאטמת בקצב
    נסתמת בעצב.

    ג.    הולך משתאה
    מצמצם את עיני
    משתדל לא לראות
    לא להיות משונה
    מחייך כשצריך
    משתתף במסיבת זוללי
    הבשר במחירי סוף עונה
    לועס בבושה
    מברך בלחישה.
     
    ד.    מחפש את חלקת השלוה
    המקום בו שוררת
    אחווה
    צניעות מבוררת
    ללא מריבה
    ללא שכחת כל דבר
    שהיה פעם חי או שמר
    בקרבו בתוכו איזה
    סוג משונה מיוחד של
    אוצר

     

    מתוך החוג לבישול

  • לכסות

    מחבר/מראה מקום: יאיר דביר


    א.    זה כמו לבקש סליחה
     כמו לשים משקפי שמש בהלוויה
     שלא יראו את הדמעות
     מותר וכדאי וצריך
     אבל נשאיר פינה קטנה,
     מלוכלכת,
     זכר לחורבן

    ב.    זה כמו לשקר לאמא
     כמו לעצום עיניים ליד קבצן
     ככה בטוח לא יהיו דמעות
     מותר וכדאי וצריך
     אז נעבד ונטחן ונקפיא,
     בסטריליות,
     שלא יהיה זכר
     לחורבן

     

    מתוך החוג לבישול

  • רחשי תאווה

    מחבר/מראה מקום: יואב שמלה


    אם תחפרו באדמה תמצאו מטמון- דמים רבים,
    דמים מגוונים שנמצאים כולם מתחת
    לפני האדמה כבר יש חיים
    הנפש מכוסה וממשיכה להפעים
    והאדמה האדומה נרעדת לעיתים
    דמוי צעקה, דמוי זעקה דוממת
    לוחשת לנו דם מכוסה איננו מת
    הבשר בין השינים והתאווה מסמאת את העיינים
    ובין השניים באופן מקרי
    הפנים הזזות בניסיון פיצוח האיל והצבי
    ונפשכם עדיין כמהה  והעיסוק בבקר גירה והריר גבר
    אל תדאגי נא תאווה, מתארגנת עלייה למקדש מחר

     

    מתוך החוג לבישול

שירה ואמנות