שבת נוח: מקורות

  • מגדל בבל


    א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
    ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
    ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה;
     וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
    ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:
    פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
    ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
    ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת;
     וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
    ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
    ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
    ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ;
    וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

    (בראשית, י"א, א-ט)

    מופיע בדפי לימוד:

  • ותשחת הארץ

    מחבר/מראה מקום: בראשית פרק ו פסוקים ט-יד

    אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:
    וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:
    וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס:
    וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:
    וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:
    עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר...

  • צהר תעשה לתיבה

    מחבר/מראה מקום: בראשית פרק ו', פסוק ט''ז

    צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים,תַּעֲשֶׂהָ.

  • ברית עולם

    מחבר/מראה מקום: בראשית ט:ח-יז

    ח. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר:
    ט. וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם:
    י. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ:
    יא. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
    יב. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם
    יג. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
    יד. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן:
    טו. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר:
    טז. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ־לֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
    יז. וַיֹּאמֶר אֱ־לֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

  • ויטע כרם

    מחבר/מראה מקום: בראשית פרק ט', פסוק כ'

     וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:

     

    רש''י לבראשית פרק ט', פסוק כ:
    ויטע כרם: כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:

תנ"ך


  • דור המבול כפוי טובה

    המדרש  רואה בדור המבול דור שחטא בהיבריס כנגד הטבע וסדרי העולם, ומתוך-כך חטא בגאווה אנושית מוגזמת כלפי הקב"ה:


    תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה. אמרו: כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להם מכעיסין אותי, בה אני דן אותן שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים.

    (ילקוט שמעוני, בראשית ח, רמז נח)

     

     

  • שובו מדרכיכם

    מחבר/מראה מקום: פרקי דרבי אליעזר - "חורב" פרק כב

    ...אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעים שלא יבא עליכם את מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם...

  • והזבל?

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק''ח:

    ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי [הוא] דקיימא (בראשית ו') תחתיים שנים ושלישים תעשה תנא תחתיים לזבל אמצעיים לבהמה עליונים לאדם

  • מבול בא לעולם

    מחבר/מראה מקום: מדרש תנחומא פרשת נח סימן ה

    עשה לך תבת עצי גופר א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו ארזים אלו למה, אמר להן, הקב"ה מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו והיה משקה אותן ארזין והן גדילין, והיו אומרים לו מה אתה עושה, ומשיב להן כענין הזה, והיו מלעיגין עליו, לסוף ימים קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו מה אתה עושה, ואומר להן כך והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול שנאמר וימח את כל היקום.

  • לא טעם טעם שינה

    מחבר/מראה מקום: מדרש תנחומא פרשת נח סימן ט

    צא מן התבה זש"ה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים קמב) הוציאה ממסגר נפשי שהיה נח סגור בתבה, א"ר לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות, ר"ע אומר אפי' שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן, יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה ויש אוכלת לשלשה, תדע לך שלא טעמו טעם שינה דא"ר יוחנן בשם ר"א ברבי יוסי הגלילי פעם אחד שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע שנאמר וישאר אך נח, אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם (משלי יא)

  • רחמיו על כל מעשיו

    מחבר/מראה מקום: מדרש תנחומא פרשת נח סימן ו

    ויזכור א-להים את נח... אדם נכנס בספינה עמד עליו סער אם יש עמו בהמה וכלים מזרקן לים ומקיימין את האדם שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה כשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה שנאמר (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו, וכן הוא אומר ויזכור אלהים את נח.

  • העולם צריך לו

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה פרשה לג

    ויצא יצוא ושוב ר' יודן בשם ר' יודה בר' סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל עוף שיש כן לא תשלח אלא לי, אמר לו מה צורך לעולם לך, לאכילה לקרבן, ר' ברכיה בשם ר' אבא אמר לו הקב"ה קיבלו שעתיד העולם ליצרך לו, אמר לו אימתי, אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ עתיד צדיק אחד לעמוד וליבש העולם ואני מצריכו להן הה"ד והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו' מלכים א', יז ו)

  • העולם חסר

    מחבר/מראה מקום: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב

    וישלח את הערב, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני - מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני - שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת?

  • 3 קומות בתיבה

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה, נח, לא יא

    תחתיים שניים ושלישיים תעשנה: תחתיים לזבלים, שניים לו ולבניו ולטהורים, והעליונים לטמאים. ויש מחליפין: תחתיים לטמאים, שניים לו לבניו ולטהורים והעליונים לזבלים.

  • מה עוד היה בתיבה?

    מחבר/מראה מקום: בראשית רבה, נח, יד, א

    רבי לוי אמר: הכניס עמו [נח לתיבה] זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים.

  • הבעל שם טוב כשוחט

    מסופר על הבעל שם-טוב הקדוש, כשהיה צדיק נסתר, התפרנס משחיטה. לאחר שעזב את הכפר, הגיע שוחט חדש. יום אחד הביא המשרת הגוי של אחד היהודים תרנגולת. בעוד השוחט משחיז את סכינו, החל הגוי לצחוק: "אתה מרטיב את הסכין במים?!" קרא. "וכי מה אעשה?" שאל השוחט. השיב הגוי: "ישראליק (הבעש"ט) היה בוכה בשעה שהשחיז את הסכין ומרטיב אותו בדמעותיו!"

חז"ל


  • קשת בענן

    מחבר/מראה מקום: רמב"ן בראשית פרק ט פסוק יב

    (יב) זאת אות הברית אשר אני נותן .... ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו, וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים יח טו), אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו:

חכמי הדורות האחרונים


  • בהמה ועוף מה עשו?

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

     בראשית ו', ה'-ז': וַיַּרְא יקוק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַיֹּאמֶר יקוק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם וגו':


    אם אדם חטא, בהמות ועופות מה עשו?

    כיוצא בזה אתה אומר: אם אדם כורת עצים ומזהם אוויר ומלכלך נהרות, החיות והצמחים שנגזרים למות עמו, מה עשו?

    אלא שגדול כוחו ואחריותו של האדם על קיום העולם, הכי נמי גדול כוחו ואחריותו על קיום העולם.

    זהו שאמר הקב"ה לאדם הראשון (מדרש קהלת, ז', י"ג): "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

     

    מתוך החוג לבישול

  • בא אל התיבה

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    בראשית ו', י"ט-כ': וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ: מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת:


    אמר הקב"ה לנח: "ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה".

    ראה הקב"ה את נח מביא שני ציפורים, שני אריות, שתי חיפושיות.

    אמר לו הקב"ה: מה מעשיך נח?

    אמר לו נח: וכי לא אמרת לי להביא שניים מכל חיה אל התיבה?

    אמר לו הקב"ה: "מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו..." – אין דומה ציפור הדרור ליונה ולא היונה לתוכי, אין דומה אריה אפריקאי לאריה האסייתי ולא הטיגריס הסיבירי לנמר החברבורות, אין דומה חיפושית הזבל לחיפושית הליקטוס ולא יקרונית הנאה ליקרונית הפרחים.

    ועל כך משורר דוד בתהילים "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".

     

    מתוך החוג לבישול

  • עולם קטן

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    בראשית ז', י"ג-י"ד: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת...אֶל הַתֵּבָה: הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף:


    אמרו רבותינו: תיבת נח- עולם קטן. פעם אחת שמע נח נקישות בבטן התיבה, ירד וראה את הנקר מנקר ברצפת התיבה, אמר לו נח: מה מעשיך? אמר לו הנקר: קצה נפשי במזון הרגיל ומחפש אני מזון ערב לחיכי, אמר לו נח: כולנו בסירה אחת! במעשיך מטביע אתה את התיבה כולה!

    לאחר שיצא נח מהתיבה החל כורת עצים ואוכל חיות ומזהם אוויר ונהרות. באו לפניו החיות ואמרו לו: נח, מה מעשיך? אמר להם: משפר אני את חיי, אמרו לו: כולנו בסירה אחת! במעשיך מחריב אתה את כדור הארץ!

     

    מתוך החוג לבישול

  • ברית עולם

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    בראשית ט', י"א: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:


    ברית מוזרה היא זו - הקב"ה התחייב, האדם מה התחייב?!

    אלא קרא כך – "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" ברית זו מה היא? "וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל" זו התחייבות האדם שלא יכחיד חיות, "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" זוהי התחייבותו של הקב"ה שאם כך האדם עושה לא יביא עוד חורבן לעולם. וכן אתה מוצא לפני המבול (ו', י"ח-י"ט) -  "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ" ברית זו מה היא? "וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ" זו התחייבותו של נח, "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ" זוהי התחייבותו של הקב"ה, שבזכות מצווה זו יזכו נח ומשפחתו להנצל.

     

    מתוך החוג לבישול

  • דמו לא תאכלו

    מחבר/מראה מקום: החוג לבישול

    בראשית, ט', ד': אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:


    וכל כך למה? הווה אומר "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא" (ויקרא י"ז, י"א) ללמדך שאסור לו לאדם לפגוע בנפש לפי שפוגע בחיי-החיים, שכינתא עילאה. ואומר: "רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם" (דברים ט"ז, י"ב) לפי שגם בשעה שניזון האדם מהחיים, אין לו באמת נגיעה בהם והוא מחזירם לאמא אדמה. ובשעה שאדם שוחט, מקבלת חווה, אם כל חי, את הנפש הבאה אליה בדמעות שנאמר: "תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם" ואומר: "עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם"  (איכה א', ט"ז). ומתכללת הנפש בנשמת העולם, בעץ החיים אשר בתוך הגן, וקרויה: "נִשְׁמַת כָּל חַי" (תקוני זהר, פ"ז) וכן הוא אומר: "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת י"ב, ז').

    לכך תוקנה ברכת "בורא נפשות"  : על הבשר, הדגים, הביצים והחלב הוא אומר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא מיני נפשות". ולבסוף מברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא נפשות רבות, להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים"

     

    מתוך החוג לבישול

  • היהודי הירוק

    מחבר/מראה מקום: הרב יעקב אריאל

    על יהודים מאמינים מוטלת אחריות ייחודית
    באשר לנושא השמירה על איכות הסביבה.
    יהודים שומרי מצוות צריכים להיות ערים יותר
    לכל הנוגע לשמירת הבריאה שברא ה‘, למנוע את השחתתה ולהתחשב
    יותר בזולת ובדורות הבאים. בפרט אמורים הדברים בנוגע לשמירת
    הסביבה בארץ ישראל. אדמתה של הארץ תובעת רמה גבוהה יותר של
    ערכים ומוסר, ואלה תורמים ממילא גם לשמירת הסביבה.

  • שחת וחמס

    מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו פסוק יא

    "שחת" מורה על קלקול, ולא על השמדה. המשחית הורס מצב מתוקן. הוא מעכב עצם שנועד להצליח, והופך הצלחה לכשלון. הוראת היסוד של "שחת": בור. אולם, הכורה שחת איננו מתכוון לטובה, - לצורכי שמירה ואחסנה, - אלא רצונו לתת מכשול לפני הולך בדרך, לעצור אותו בדרכו אל מטרתו ולהביא עליו אבדון.  "שחת" קרוב ל"שחד". הנותן שוחד, כורה שוחה לדיין - בדרכו לשפוט צדק; הוא מעוור את עיניו ועוצר אותו בדרכו, מרחיקו מן המטרה, ושם לפניו מכשול. וזו גם הוראת "שחט" - מבחינת המעשה ומבחינת התוצאה. תהליך החיים התפתח עד כה ללא תקלה; השחיטה מפסיקה את הדרך, הקושרת את הגוף עם העולם החיצוני, ומספקת לו אויר ומזון. והחותך קנה וושט, כורה שוחה בדרך השחיטה. כך יובן, ש"שחת" קשור על פי רוב עם "דרך". הוראת "השחת" בדרך כלל: להיעצר וליפול בדרך אל הישע. הביטוי "השחית דרך" מוכיח, שכל דרך החיים, - גם המגמה הפונה אל החושניות, - מוליכה, כשהיא לעצמה, רק אל הישע המוסרי; השחתה מוסרית היא שוחה, הכרויה בדרך אל הישע :
     
    חמס הוא גזל, שאיננו יוצא בדיינים. איש חמס איננו חייב בידי אדם; אך הוא הורס את חברו לאט לאט - בחמס חוזר ונשנה (עי' בראשית רבה לא, ה). כך: "ויחמס כגן סכו" (איכה ב, ו); "יחמס כגפן בסרו" (איוב טו, לג). אם הגפן משירה פרי בוסר, היא עשהת "חמס" לפרי; ה"חמס" לא נעשה בבת אחת; אך לאט לאט הופסקה היניקה, - עד שהפרי נשר. וכן הגן ביחס למסוכתו. "חמס" קרוב ל"חמץ": אין היין מתקלקל בבת אחת, אך לאט לאט הוא נעשה חומץ. והנה הוא אומר כאן: ותשחת הארץ לפני הא-להים - ותמלא הארץ חמס. תחילה היתה זו השחתה מוסרית, - פשעים, שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ, וחיי הנישואין רקובים, עדיין, - כך סבורים הבריות, - יכול המסחר לשגשג, ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם, משנשחתה הארץ לפני האלהים, לא יועילו כל תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. לעולם לא תימלא הארץ גזל; החברה תתגונן מפני גזלנים בכח ענשים ומאסר. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בערמה. אין הגנה מפני חמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון, - ועמו נהרס גם השלום האזרחי. וכן הוא אומר ביחזקאל (ז, יא): "החמס קם למטה רשע": חוסר מוסר מביא לידי חוסר מצפון, - והוא המייסר את הרשע במטהו; "לא מהם": אין הרע נובע מטבע האדם, אף לא "מהמונם" וריבויים, אף לא "מהמהם", מיחסי החברה ההדדיים (="מהם" כפול), "ולא נה בהם": מקור הרע איננו באדם עצמו, אלא בחמס תאבד החברה; בעטיו של חמס היא נעשית "חמץ", - וסופה להחמיץ ולהרקיב.

  • ברית עם האדם ועם הארץ

    מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש בראשית פרשת נח פרק ט פסוק טו

     אין הקב"ה מסתפק במאמר פיו, אלא הוא מקים למאמרו אות וזכרון, וכן מצינו גם בהמשך ההנהגה האלהית: הקב"ה מקים אותות - כגון תפלין, שבת, מילה - כדי להזכיר לאדם תמיד מחדש את האמתות הגדולות, ששלום האנושות תלוי בהן:
    לדרת עולם, חסר דחסר: ברית ה' תתקיים בכל העתים; היא תגן גם על דור הלוקה בחסר, שחסרונו ניכר כלפי פנים או כלפי חוץ. בדורות אלה יימס לב האדם, או הוא עלול להתייאש מן הצדק האלהי; אך מראה הקשת בענן יזכירנו, שברית ה' כרותה עם האדם ועם הארץ; ברית זו תתקיים בכל עת ובכל דור; והנהגת ה' תשיג את מטרתה - גם בדור הלוקה בחסר.

  • אות של שלום

    מחבר/מראה מקום: רש"ר הירש בראשית פרשת נח פרק ט פסוק טו

    האות נתונה, ומשמעותה מפורשת; בכך אין להטיל ספק, אך עלינו להבין את הקשר שבין האות ובין משמעותה. המפרשים הלכו כאן בדרכים שונות: האות היא קשת הפוכה, והיתר פונה אל הארץ; הוה אומר, הקשת היא אות של שלום: תמו חצים משמים. - הקשת נראית כמחברת שמים וארץ; הוה אומר: היא מסמלת את הקשר שבין שמים וארץ. - הקשת ארוגה מאור ומים. האור מתגלה בעיצומו של הענן, המשפיע חיים ומות; הוה אומר: העולם מתקיים בחסד, אפילו מידת הדין מתוחה.
    אך אולי יש קשר הדוק עוד יותר בין גווני הקשת לבין כל האמור עד כה. הן זו תהיה הנהגת ה' מכאן ואילך: רבות ומגוונות הדרכים להתפתחות המין האנושי; אך ה' לא יגזור כליה על האדם, אלא יחנכנו לקראת המטרה האלהית - על יסוד השוני ורבגווניות בני האדם. והנה, זו כל עצמה של הקשת: היא קרן אור אחת מלאה וטהורה השבורה לשבעה גוונים - מן הקרן האדומה הקרובה אל האור ועד לקרן הסגולה הרחוקה מן האור ומתמזגת עם האופל; אך כל הגוונים הם אור, והם מצטרפים לקרן לבנה אחת, המאירה במלוא טהרתה. וכך נרמז לנו: כל הרבגווניות של הנפשות החיות, מנפש האדם ה"אדום", החסר מעט מאלהים, ועד לנפש הכהה של תולעת רומשת - כולן נפש חיה בכל בשר; ומעל לכל: כל ריבוי הגוונים של נפש האדם, מן האדם הרוחני המאיר באור הרוח ועד לאדם המגושם, שאור ה' בו מעומעם, - כולם מחוברים אל החיים, וה' פורש עליהם את סוכת שלומו; בכולם שבירת קרן אור של רוח ה'; וגם כהי הרוח המרוחקים מן האור - בני האור המה. - וכן מצינו, שחז"ל מדמים את דרגות הצדיקים לגוונים שונים של אור: מן האור המבהיק של השמש ועד לאור המעמעם של המנורה, - הכל הוא אור יקרות, המתגלה בגוונים שונים. "שבע כתות של צדיקים וכו' ופניהם דומות לחמה ללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש" (ילקוט פ' אמור סי' תרנא).

  • נח בתיבה

    מחבר/מראה מקום: מדרש תנחומא, בובר, פרשת נח סימן יד

    כל אותם שנים עשר חודש שעשה נח בתיבה לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה והעופות, שבשין לפילין וזכוכית לנעמה, ויש בהמות שאוכלות בשתי שעות בלילה, ויש אוכלים לשלש.

הגות


  • אררט/ דן פגיס

    אררט/ דן פגיס
    כשכל ניצולי התיבה פרצו ליבשת
    ובשמחת ערבוביה
    פטפטו, שאגו, הריעו לטרף
    געו לפריה ורביה
    ומעל לראשם רומזת הקשת
    שקץ לא יהיה עוד –
    בא הקץ
    על הדגים חסרי הדאגה שחיו
    על חשבון האסון כספסרים גמישים;
    עתה על פני אדמה מתקרשת
    פרועי סנפיר נלכדו
    ובפה פעור טבעו באוויר.

  • חורבן ובניין (נוח והתיבה)

    מחבר/מראה מקום: ברק דרורי


    א.  עולם קשה נברא מקדם.
         ללא גבול ובלי קודים.
         קיבלו פיקדון, פועלי עולם,         
         קיבלו מ צ י א ו ת.
         כחתול השומר על שמנתו 
         כילד המשוחד
         הלכו בשרירותם.


    ב. פגמו בחיבור, בקשר.
        בינם לעצמם לא מסוגלים 
        לחיות.
        חיי איש-אישה שלהם כחיי 
        בהמה.
        ויחסי החיות, אין מילים בפי.
        השרביט צריך לחזור למקורו,
        ללא רחמים



    ג. להעניש. ללמד לקח. להמית  
       ולהחיות
       מחדש. הכול מחדש. כמעט,
       נפקד אחד. איש פשוט תם מן
       העולם נבחר בנוחיותו.
       להמשיך עולם, חיים ומציאות.
       חיות ממשיכות מסקנות.
       אשמתם אשמת אדם. חמס.
       רוע משתולל. מציאות אחת, 
       וכאחת נענשת.
     
    ד. צר לי עליך עולמי החרב, אני    
        אוהב...
       זוגות יקרים שימרו נא על
       היצירה.
       תבנו, תחיו ותקשיבו
       כי לא תהיה הזדמנות שנייה
       אדם שימשיך בנוחיות
       נוחות לתיבה החדשה זרע
       העולם החדש.

     

    מתוך החוג לבישול

שירה ואמנות