פסח: מקורות

  • היום אתם יוצאים בחודש האביב

    מחבר/מראה מקום: שמות יג

     ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ.  ד הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.  ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.  ו שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַה'.  ז מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר--בְּכָל-גְּבֻלֶךָ.  ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה' לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה', בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם.  י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.  {פ}

  • השעורה אביב

    מחבר/מראה מקום: שמות ט פסוק לא

     וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל

  • החודש הזה לכם

    מחבר/מראה מקום: שמות יב

    א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

תנ"ך


  • ברכת האילנות

    מחבר/מראה מקום: גמרא ברכות מ"ג ע"ב

    אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם

    מופיע בדפי לימוד:

  • קיצור הלכות ברכת האילנות

    א.    בחודש ניסן זוכים בברכת האילנות הבאה משנה לשנה ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. (שו"ע רכו סע' א).
    ב. טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים. אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. (כה"ח שם ס"ק א).
    ג. הנמצא בחו"ל במקום שאין האילנות מלבלבים בחודש ניסן אלא רק מאוחר יותר, לכשילבלבו - יברך ללא שם ומלכות. לדעת המ"ב יברך עם שם ומלכות כשילבלבו אפילו אינו בחודש ניסן (עיין מ"ב סי' רכ"ו ס"ק א' כה"ח סק"א, הגדת אורח חיים לבא"ח עמ' ז' אות י').
    ד. אם לא הזדמנו לו אילנות מלבלבים - צריך לחפש אחריהם, שמצוה זו היא חיוב על האדם.
    ה. ראה אילנות מלבלבים ולא בירך עליהם - לא הפסיד ברכתו בזה, וכשיראה שוב אילנות מלבלבים יברך עליהם (מאמ"ר ועיין כה"ח רכ"ו ס"ק י').
    ו. צריך לברך לכל הפחות על שני אילנות, ואפילו אם הם מסוג אחד, ולכתחילה ראוי להדר ולברך על שני אילנות מאכל משני סוגים. (הגדת אור"ח ז סע' ט. כה"ח רכו ס"ק ב).
    ז. בשעה שמברכים על האילנות צריך שיהיו בהם פרחים פורחים. אולם אם התחילו לגדול פירות, ולא נשאר באילנות שום פרח, ואין אילנות פורחים בנמצא - יברך בלא שם ומלכות. (מ"ב רכ"ו ס"ק ד', כה"ח שם ס"ק ט' על מנהג העולם, כה"ח רכו סע' ב. ובזמנו של כה"ח עדיין לא יצאו לאור דברי הבא"ח בפירושו להגדה, ועיין להגר"א שם ס"ק ב' החולק בעיקרון על השו"ע וסובר שאפילו גדלו ממש יברך. ולמעשה הפוסקים כגאון תמיד יברכו, ואחרים יברכו בלי שו"מ. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא בשם ספר האשכול עמ' 68 מהדורת תרכ"ח.).
    ח. טוב ורצוי לברך ברכה זו מחוץ לעיר, כדברי הגמרא, היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים. אמנם תלמיד חכם השוקד על לימודו - לא יאבד זמנו עבור יציאה מהעיר, ויברך על עצים שבחצרו. וכן יעשה מי שהיציאה קשה לו (ברכות מג ב. הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ח. כה"ח רכו ס"ק ג).
    ט. טוב להשתדל לברך ברכה זו בעשרה. אבל אין להשהות לשם כך את הברכה (הגדת אורח חיים עמ'ז סע' ה. כה"ח רכו ס"ק ז).
    י. טוב ליטול ידיים קודם הברכה. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ג. כה"ח רכו ס"ק ג).
    יא. ברכה זו נתקנה דוקא על אילני מאכל ולא על אילני סרק (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יא. כה"ח רכן ס"ק ב, יא).
    יב. אין לברך על אילנות שידוע לו שהם מורכבים. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' לו. כה"ח רכו ס"ק יא).
    יג. מותר לברך ברכת האילנות על אילנות שהם בתוך שלוש שנים לנטיעתם. (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' יב בשם שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' ט).
    יד. לא יברך על עצים הגדלים בעציצים בתוך ביתו.
    טו. עפ"י חכמי הקבלה, יש בברכה זו תיקון גדול לנשמת הנפטרים ובפרט לאביו ואימו. לכן ישתדל לומר "פתיחת אליהו" קודם הברכה (וי"א אחריה). ואחר הברכה יפריש ארבע פרוטות לצדקה לעילוי נשמתם ויאמר בקשה המסודרת לעילוי נשמתם (הגדת אורח חיים עמ' ז סע' ה ו. כה"ח רכו סע' ו' ח')
    טז. אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר"ח בשבת ורוצה להיות בג

    מופיע בדפי לימוד:

  • ארבעה ראשי שנים הם

    מחבר/מראה מקום: משנה ראש השנה פרק א', משנה א'

    ארבעה ראשי שנים הם:
    באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
    באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
    באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
    באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר
    בו.

  • בארבעה פרקים העולם נידון

    מחבר/מראה מקום: משנהף מסכת ראש השנה, פרק א משנה ב

    בארבעה פרקים העולם נידון:

    בפסח על התבואה,

    עצרת על פירות האילן,

    בחג נידונים על המים,

    בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.

חז"ל


  • ערבות של סוכות בחג הפסח

    מחבר/מראה מקום: הגהות אשרי מסכת סוכה פרק ד

     ורבי"ק היה נוהג בערבה וכן בערבה של לולב לתקן מן העצים קולמסים ולבער בהן חמץ בפסח כדאמרינן (ברכות לט ב, שבת קיז ב) גבי עירוב הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה

  • נחשון בן עמינדב

    מחבר/מראה מקום: סוטה ל"ז

    כשעמדו בני ישראל על הים, היו השבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים", וזה אומר: "אין אני יורד תחילה לים". מתוך שהיו עומדים ונוטלים עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה.     

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי ימי הביניים


  • בין ברכת האילנות לברכת שהחיינו

    מחבר/מראה מקום: הרב בן דהאן

    בין ברכת האילנות וברכת שהחיינו: ייתכן שההבחנה בין שתי הברכות מבוססת על טבעו של האדם. כאשר האדם רואה אילן שפירותיו ראויים לאכילה - הרגש הראשון המתעורר בו הוא הרגש התועלתני השימושי, והוא מברך את הקב"ה על כך שזיכהו להגיע שוב לעונתו של פרי טעים זה – "שהחיינו". כאשר הפרי הבשל עומד לנגד עיניו, האדם מרוכז רק בו ובתועלת שעשויה לצמוח לו ממנו, ואינו פנוי לשעות ליופיו של האילן ולפרחיו.
    אבל כאשר רואה האדם אילן שפירותיו עוד אינם גמורים - הוא פונה לצדו האסתטי, מעריך את יופיו ואת טובו ומברך את הקב"ה על שיצר אילן כה נאה: ברכת האילנות.

    מופיע בדפי לימוד:

  • למה היה צורך בשני שליחים

    מחבר/מראה מקום: רבי שמואל מוהליבר

    למה היה צורך בשני שליחים, משה ואהרון, כדי להוציא את ישראל ממצרים, וכי באחד לא די?

    אחד - להוציא את ישראל ממצרים. ואחד - להוציא את מצרים מישראל.

    מופיע בדפי לימוד:

  • גלגל חוזר בעולם

    מחבר/מראה מקום: הרב רפאל כדיר צבאן, פירוש להגדה

    הא לחמא וכו', מנהג ישראל תורה הוא, שנוהגים לסבב הקערה של הסדר על ראש המסובין כשאומרים פסקא זו. 

    ואפשר לומר דנתייסד מנהג זה רמז למה שנאמר בגמרא: 'אמר לה רבי חייא לדביתהו [לביתו - אשתו] אקדימי ריפתא לעניא [הקדימי לו לחם] וכו'. אמרה לו מילט קא ליטתת להו [אמרה לו: האם אתה מקלל אותם]? אמר לה גלגל הוא שחוזר בעולם' עיין שם. 

    ועל כן כשרוצה הבעל הבית לקרוא לעניים ולאמר 'כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך וכו'' פן ואולי יאמר כן בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו - על זה אנחנו מחזקים את לבו בזכרון זה של סיבוב הקערה שיזכור שגלגל הוא שחוזר בעולם וגם עליו יעבור כים ואולי יצטרך לחוג חג הפסח אצל אחרים.

    מופיע בדפי לימוד:

חכמי הדורות האחרונים


  • תרועת האביב

    מחבר/מראה מקום: הרב עוזי קלכהיים, ברכת האילנות

      לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה  המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת לנו על ימי האביב הקרבים ובאים. ולעומתה נענית האדמה ומתחממת  ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות.

    מופיע בדפי לימוד:

  • בין ברכת האילנות וברכת שהחיינו

    מחבר/מראה מקום: הרב בן דהאן, לוח דינים ומנהגים

    ייתכן שההבחנה בין שתי הברכות מבוססת על טבעו של האדם. כאשר האדם רואה אילן שפירותיו ראויים לאכילה - הרגש הראשון המתעורר בו הוא הרגש התועלתני השימושי, והוא מברך את הקב"ה על כך שזיכהו להגיע שוב לעונתו של פרי טעים זה – "שהחיינו". כאשר הפרי הבשל עומד לנגד עיניו, האדם מרוכז רק בו ובתועלת שעשויה לצמוח לו ממנו, ואינו פנוי לשעות ליופיו של האילן ולפרחיו.
    אבל כאשר רואה האדם אילן שפירותיו עוד אינם גמורים - הוא פונה לצדו האסתטי, מעריך את יופיו ואת טובו ומברך את הקב"ה על שיצר אילן כה נאה: ברכת האילנות.

  • אחריותנו לכדור הארץ

    מחבר/מראה מקום: הרב יובל שרלו

    בשבועות האחרונים עומדת לאחד ממבחני ההכרעה השאלה האמנם אנו רציניים בדברינו, והאמנם האחריות לסביבה הופכת להיות אחד מהיסודות ההלכתיים בהם אנו מתחשבים בבואנו לפסוק הלכה ולנהוג בה. שני עניינים הקשורים בסביבה עומדים במרכז ההכנות לפסח. ראשון שבהם הוא הכמות הבלתי נתפסת של חומרי ניקוי שאנו משתמשים בהם. מבחינה אסוציאטיבית, קשה לקשור בין המילה "חומרי ניקוי" ובין "זיהום", אך למעשה השימוש בחומרים אלה הוא אחד המזהמים הגדולים ביותר של מקורות המים. הכרעה אמיתית שיש משקל לאחריותנו לעולם שברא ריבונו של עולם היא צמצום משמעותי של שימוש בחומרי ניקוי, שכן כידוע אבק אינו חמץ. לא זו בלבד, אלא בשעה שנראה כעבירה חמורה את העמידה עם צינור פתוח ושטיפת משטחים או מכוניות עם צינור, נדע כי אנו מכוונים את מעשינו יותר מול ריבונו של עולם.

    שני שבהם הוא הכמות העצומה של כלים חד פעמיים שאנו משתמשים בהם. חלק גדול מכלי הפלסטיק ומהנילון כלל אינם מתפרקים, ואנו מערימים על העולם כמויות עצומות של זוהמה שאין לה מענה. גם כאן, ההקפדה בשולחן הסדר על עניינים שונים - למן ההרחקה הקפדנית מחמץ ועד קישוט השולחן ב"כל דכפין" ובמי שאין לו היכן לערוך סדר מכיל - צריכה לצרף אל עצמה את האחריות הגדולה לקיומו של עולמו של הקב"ה.

  • ברכת האילנות - אמירת שירה לפריחת הטבע

    מחבר/מראה מקום: הרב עוזי קלכהיים זצ"ל

    לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה  המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת לנו על ימי האביב הקרבים ובאים. ולעומתה נענית האדמה ומתחממת  ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות.

  • ברכת האילנות - התמודדדות עם עולם הרגש

    מחבר/מראה מקום: הרב שמשון רפאל הירש

    אין לך תקנה, בה הוכיחו חכמינו הגדולים את עצמם יותר כאבות, מעצבי ומחנכי עמנו, אמת המתאמתת שוב ושוב אף בימינו אנו, מאשר התקנת ברכות אלה. הן מביאות לידי כך שיהודי לא ישקע בשגרת חוסר המחשבה וחוסר הרגש. הן גורמות, שלא יהיה צורך רק בכותלי בית התפילה, כדי להסיח את הדעת מעולם המציאות שבסביבה ולהתעלות לתחום ההשפעה.

    מופיע בדפי לימוד:

  • הבה נשיב לחגים את תכנם המקורי

    מחבר/מראה מקום: יעקב ינאי


     החגים נוצרו בשֶבֶת עם ישראל על אדמתו... עמל ועבד האיכר כל השנה בלי הרף ובלי לאות... והנה נגמרה שנת העבודה. אסף האיכר את תבואתו... ויכול לנוח קצת... לעלות ירושלימה... וכשנתקו הקשרים עם האדמה, ובמקום עם עובד וחי, נעשה לעם תלוש, נודד - הוזנחה לאט לאט הצורה האמיתית של החגים, והצד הדתי לקח את המקום...
    וכיום שבים אנו לאותם חיי עמל ועבודה... מתקשרים לאט לאט עם האדמה... מרגישים אנו את הטעם האמיתי של החג...   הלא נדע להביא את כל השמחה למראה אסיף התבואות... הבה נשיב לחגים את תכנם המקורי!

  • שיעורים בחופש

    מחבר/מראה מקום: הרב נחום ברוורמן

    האמת היא שסדר פסח הוא הפקה דרמטית הכוללת תסריט ואביזרים. ההגדה היא התסריט. המצה, מי המלח וצלחת הסדר, הם האביזרים (משפחות רבות אף מדגישות ומפארות את הדרמה בתלבושות או במערכוני עבדות ועוד). אנו השחקנים. בניגוד לרוב הדרמות, שמטרתן היא עצם ההצגה, מטרת הסדר היא לשנות אותנו.


    מתוך שיעורים בחופש

  • לחם ענווה

    מחבר/מראה מקום: הרב יואל בן נון

    שוויון וחופש יהיו ערכים מרכזיים עבור בני ישראל היוצאים ממצרים. כולם אכלו מצות, לחם עוני, פשטות שוויונית של אנשים היוצאים מעבדות לחירות. בפסח במצרים היה כל בית של בני ישראל כמו מזבח (הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות), וכל אדם מישראל, שהקריב את הפסח, היה כמו כהן. בעולמם של חז"ל היה כל בית יהודי בליל הסדר כמו בית מדרש של ישיבה, וכל אדם מישראל היה כמו חכם, ראש ישיבה. גם במדבר, בארבעים שנה של תלאות ונדודים, שלט השוויון עם החופש: כולם אכלו מָן מן השמים, וכל נפש קיבלה כל יום עומר לגולגולת.

    מתוך לחם ענווה

  • זמן חרותנו וזמן תורתנו

    מחבר/מראה מקום: א.מ. ליפסון, 'שבועות'

    אחר "זמן חרותנו" בא "זמן    מתן תורתנו" - חג השבועות הוא מעין סיום לחג הפסח. שבפסח יצאנו מעבדות לחרות פיזית, ובחג מתן תורה, במעמד הר סיני, יצאנו מעבדות לחרות רוחנית. לפי שאין חרות אמיתית של פרט, חברה ואומה ללא "מצוות עשה" ו"מצוות לא תעשה" שאתה מקבל אותן מרצונך החפשי בחינת "נעשה ונשמע!". כי חרות גופנית בלבד ללא תורה וחוקים ומצוות אינה אלא אנרכיה שגובלת עם פריקת עול והפקרות ואין חברה ועם יכולים לעמוד בם. 

    מופיע בדפי לימוד:

  • חירות ובחירה

    מחבר/מראה מקום: ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות

    נסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו כי אפשר היה לגבור על האפאתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חרות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של עקה נפשית וגופנית.

    אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות שקבעו, אם תכנע או לא תכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חרותך הפנימית; שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תותר על חרותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.

    מופיע בדפי לימוד:

  • מי יודע מתי יצאנו ממצרים?

    מחבר/מראה מקום: דוד בן גוריון, מתוך נאומו לפני ועדת החקירה של האו"מ

    לפני שלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת ה'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסוביטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק, איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה, ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין;  השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים, בציון, בארץ ישראל". כך טיבם של יהודים.

    מופיע בדפי לימוד:

  • מה משמעות הברכה על הפריחה?

    מחבר/מראה מקום: הרב יצחק ברט, בית המדרש הווירטואלי

    מה משמעות הברכה על הפריחה? היה יותר מובן אם היינו מברכים על פרי- על דבר מוגמר. מה עניין ברכה על הראשית, התחלת הצמיחה?

    ייתכן שההבחנה בין שתי הברכות מבוססת על טבעו של האדם. כאשר האדם רואה אילן שפירותיו ראויים לאכילה - הרגש הראשון המתעורר בו הוא הרגש התועלתני השימושי, והוא מברך את הקב"ה על כך שזיכהו להגיע שוב לעונתו של פרי טעים זה – "שהחיינו". כאשר הפרי הבשל עומד לנגד עיניו, האדם מרוכז רק בו 

    ובתועלת שעשויה לצמוח לו ממנו, ואינו פנוי לשעות ליופיו של האילן ולפרחיו. אבל כאשר רואה האדם אילן שפירותיו עוד אינם גמורים - הוא פונה לצדו האסתטי, מעריך את יופיו ואת טובו ומברך את הקב"ה על שיצר אילן כה נאה: ברכת האילנות.

    מופיע בדפי לימוד:

  • בן חורין אמיתי

    מחבר/מראה מקום: נתן שרנסקי, 'לא אירא רע'

    אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. 

    אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.

    מופיע בדפי לימוד:

  • חווית העלייה לרגל

    מחבר/מראה מקום: פילון האלכסנדרוני

    …אלפי אנשים מאלפי ערים, אלה דרך היבשה ואלה דרך הים, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, מגיעים בכל חג אל בית המקדש כאל מקלט משותף, אל נמל מוגן מפני סערות החיים… והם מבקשים למצוא בו את השקט, להיפטר מן הדאגות אשר מעיקות עליהן משחר ילדותם, לנוח מעט ולבלות את זמנם בחדווה ובגיל. בלב מלא תקוות טובות הם עושים את החופשה החיונית הזאת בקדושה ובמתן כבוד לאל: הם גם קושרים קשרי ידידות עם אנשים שלא הכירום עד כה, ובמיזוג הלבבות על זבח ונסך הם מוצאים את ההוכחה הניצחת לאחדות הדעות.(תיאור העלייה לרגל בתקופת הבית השני בספר שכתב פילון האלכסנדרוני במאה ה-1).

    מופיע בדפי לימוד:

  • מטו בשבט ועד סוכות

    מחבר/מראה מקום: הרב איתמר אלדר ט"ו בשבט - ארבעים יום קודם יצירת הוולד, מתוך אתר VBM

    העובדה כי ט"ו בשבט מהווה הקדמה ויסוד לראש השנה החל בניסן, קושרת אותו במישרין למעגל השנה החקלאי, המונה את מועדי ד' מפסח ועד סוכות. סדרו של המחזור יונק מסדר הטבע והמציאות המתחדש באביב עם ראשית הפריחה, ממשיך בעת הקציר ומסתיים באסיף.

    חג האביב, הוא חג הפסח וחג המצות, המלמדים יחדו על התחדשותם של ישראל. התחדשות המקבילה לפריחה המבשרת את בואם של הפירות הבאים בעקבותיה. זהו העיבור, על פי ר' צבי אלימלך מדינוב.

    חג הקציר, הוא חג הביכורים, חג השבועות המלמדים על הבשלת ישראל והיותם ראויים לקבלת תורה. המקבילה באדם להבשלת הפירות הראשונים והבאתם כביכורים וכתודה לד' - היא הלידה.

    חג האסיף, הוא חג הסוכות, מלמדנו על האספותם של ישראל אל ימי המדבר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אחרי היציאה ממצרים וקבלת התורה. התכנסות זו מקבילה לאיסופה של התבואה אל הגורן ואל היקב. איסוף המלווה בתחושה של השלמת המהלך. הושלם התהליך, תם המחזור. פנינו אל השנה החדשה. תפילתנו על הגשמים החדשים, עליהם אנו נושאים תפילה לבורא עולם - זוהי הגמילה.

    והנה, מלמדים אותנו חז"ל, שלמעגל השלם והתהליך המחזורי, קודם שלב נוסף שאיננו מופיע בתורה. אולם, שלב זה גנוז במציאות. חז"ל ברוח קדשם חשפוהו בפנינו - ט"ו בשבט:

    ...וזה שאנו עושין יומא דפגרא בט"ו באב וט"ו בשבט, ונמצא ט"ו בשבט הוא הכנה לפסח ופסח הוא הכנה למתן תורה, נמצא ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה, והא ראיה גם כן שהתורה ניתנה בסיון, ומשה רבינו ע"ה אמר משנה תורה בשבט ככתוב בעשתי עשר חודש, הרי ראיה שחודש שבט הוא הכנה למתן תורה (קדושת לוי מס' אבות)

הגות


  • כולנו עבדים של מישהו

    מחבר/מראה מקום: ברי סחרוף, 'נגיעות'

     

    על נהר אספירין ישבנו 

    במקומות המוכרים 

    לא שומעים לא רואים 

    כאילו אנחנו אוויר 

    עוד מעט ייגמר הסרט  

    בקרוב המציאות 

    התמונה מטושטשת 

    והצליל לא ברור

     

    כי כולנו עבדים אפילו 

    שיש לנו כזה כאילו 

    פותחים פה בגדול 

    ומחכים לעונג הבא 

    כולנו מכורים של מישהו 

    שמבקש עכשיו תרגישו 

    פותחים פה גדול ומחכים 

    למנה הבאה

     

    חלונות ראווה יפים פה 

    זה הכול למכירה 

    גם אנחנו תלויים 

    עם פתקי החלפה 

    אז מה נעשה עם הכעס הזה 

    מה יהיה עם הקנאה 

    כולם רוצים להיות חופשיים

    אבל ממה אלוהים ממה?

     

    מופיע בדפי לימוד:

  • אקופואטיקה: שמע ישראל

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

    מרים קוצ'יק שפר

     

     

    שמע ישראל

     

    מט"ו בשבט אמא מנקה אורז לפסח. בלילות קרים יושבת על שמיכה שפרשה על הרצפה, מנפה בנפת אלומיניום. חצאי אורז נושרים ונערמים על מטפחתה הישנה. מניחה מגש גדול של פסח מאיראן על ברכיה, פולה כל גרגר צהוב, פגום. על המגש מונחת צלוחית ההולכת ומתמלאת. את הגרגירים הללו נאכל עוד לפני פסח ב"אָשׁ".

    וכך לילה אחר לילה, בחרדת קודש, אמא ממלאה שקיות משאריות בדי שמלות שתפרה לאחיותיי ולי. בכל שקית היה זכר לשמלות שכבר אינן, בכל מיני דוגמאות וצבעים. אחר כך הייתה תופרת את הפתח ומטמינה. איך ידעה אמא כמה אורז צריך לנקות? היא מעולם לא השתמשה בכלי מדידה.

     

    כשאמא הכינה את האורז המיוחד הזה לליל הסדר, הוא היה מטובל בכל הניחוחות שנשמו הגרגירים. ואבא היה טועם ואומר:" על כל גרגיר וגרגיר כתוב שמע ישראל!"

     

  • אקופואטיקה: ללא שם

    מחבר/מראה מקום: מרים קוצ'יק שפר

     

     

    *

     

    מַבְרִיקָה סִירֵי אֲלוּמִינְיוּם בְּצֶמֶר פְּלָדָה וְאֶצְבְּעוֹתַּיי קְטַנּוֹת,

    אֲדֻמּוֹת מַשְׁחִירוֹת בַּמַּיִם הַקְּפוּאִים.

    קוֹר זוֹרֵם מֵהָרֵי כְּנָעָן. עוֹד לֹא אָבִיב בַּשָּמַיִם וְטִּפּוֹת גְּדוֹלוֹת

    ממלאות את סירי החמץ מאחורי השיכון.

    בבית - כלי פסח מאירים את המטבח הקטן. חברים נסתרים

    מגלים פניהם אחת לשנה. בדים של סבתא, אדומים בוהקים,

    בדוגמאות של געגועים מכסים את שולחן החג. יראת חמץ

    נסוכה בכל. אמא, טורחת סביב פתילייה סוררת.

    קר כל כך.

    אני מחכה לנעלי הלכה החדשות, האדומות, הבוהקות.

    מביטה לשמיים. בערב אחצה בסירותיי החדשות את הנהר

    ליד הבית ורגליי ירעדו במים של חג.

     

    (מתוך ספר בכתובים)

     

  • אקופואטיקה: אביב קלוי באש

    מחבר/מראה מקום: אורית קלופשטוק

     

     

    אורית קלופשטוק

     

     

    אביב קלוי באש

     

    רְאִי, אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ

    מִנְחַת אַהֲבָה מִן הָאֲדָמָה

    רַחַשׁ גֶּחָלֶיהָ כְּרַחַשׁ גּוּפוֹתֵינוּ

    הַמְּגַשְּׁשִׁים זֶה אֶל זֶה בַּחוֹשֵׁךְ

    עֲשָׁנָהּ לוֹחֵשׁ כְּהֶבֶל נְשִׁימוֹתֵינוּ -

    תִּתְקָרְבִי

     

    בַּפַּרְדֵּס בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הָעָלְמִין

    תַּפּוּזִים מְאֻחָרִים הִרְקִיבוּ עַל הָעֵצִים

    וְאִישָׁהּ שֶׁאִחֲרָה לִפְרֹחַ

    מִנְחַת בִּכּוּרֶיהָ קְלוּיָה בְּאֵשׁ תַּאֲוָתָהּ

    בְּמֶלַח דִּמְעוֹתֶיהָ תִּמְלַח

     

  • אקופואטיקה: ללא שם

    מחבר/מראה מקום: שרית עיני ריץ'

     

     

    שרית עיני ריץ'

     

     

    *

     

    בַּשָּׂדֶה מִתְגַּבֵּהַּ הָעֵשֶׂב, מַגִּיעַ עַד גֹּבַהּ כְּתֵפַי, מִתְגַּנְדֵּר בְּכִתְמֵי הַפְּרָחִים וּמַגְזִים בַּתְּכֵלֶת מעַל.

    זֶה מֻגְזָם אֲדוֹנִי הַשָּׂדֶה, כָּל הַצֶּבַע הַזֶּה עַכְשָׁו, פַּרְפָּרִים זוֹהֲרִים וּשְׁרִיקוֹת צִפּוֹרִים

    זֶה צוֹעֵק שֶׁאַתָּה רַבְרְבָן.

    זֶה צוֹעֵק שֶׁאֲנִי זֶה אֲנִי, הוּא עוֹנֶה לִי.

    מָה קָרָה, מָה קָרָה, מָחָר יִצְמְחוּ כָּאן קוֹצֵי הַשִּׁגְרָה, תְּנִי קְצָת לִהְיוֹת מְחֻפָּשׂ לְטַוָּס,

    לְשָׂדֶה מְגֻנְדָּר בֵּין אֲדָר לְנִיסָן, בִּלְתִּי מְרֻסָּן, עוֹד יַגִּיעַ הַזְּמַן לַשָּׁרָב, הוּא לֹא יְקֻפַּח גַּם הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְפַּח.

    וְכָעֵת הִתְבַּשְּׂמִי עַלְמָה שַׁמְרָנִית, לִבְשִׁי אֶת שִׂמְלַת הַשִּׂמְחָה

     

     

  • אקופואטיקה: שושנת העמקים

    מחבר/מראה מקום: מיקי הראל

     

     

    מיקי הראל

     

     

    'שושנת העמקים' (חוטמית זיפנית)

     

    לִשְבּוֹר זָעַפּוּ שֶׁל חֹרֶף, לַחֲבֹר לִיְמֵי אָבִיב. לִהְיוֹת בְּטוּחָה  כְּעֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֳּלִים מְחַבְּקוֹת לְגִזְעוֹ, נָעוֹת כְּאֲדְוֹות לְמַשָּׁב הַרוּחַ. לִינֹק צוּף הַאָרֶץ טֶרֶם בּוֹא הַקַּיִץ הַגָּדוֹל, לָתֵת מִתּוֹכִי לְהַקִּיז קִיּוּמִי. כְּשוֹשָנַת הַעֲמָקִים צוֹפִיָה אֶל עֵמֶק יַּלְדוּת- בָּה לָמַדְתִּי לְהִשְׂתָּרֵעַ עַל אָדְמַת הַעֶמֶּק חָבוּקָה בְּקִּירוֹת קַמָּה יְרוּקים, בְּנוֹעַם סַיְיפָנֵי אָבִיב וְרוּדֵי כּוֹתֶרֶת, הַסוֹרְגִים גִבְעוֹלִים לְקָנֵי שִׁבֳּלִים, בְּשִׁיר הַלֵּל לְקִירוֹת בֵּיִת אֲדְמָתִי. הָיִיתִי חוֹצֵבֶת מִנְהָרָה לְהַכִּיר קַרְקָעִית חַיֶּיהָ, אֶת בָּתֵּי הַגִּדּוּל שֶׁבָּה. לַחֲגוֹג הֱיוֹתִי בַּת אַדְמָתָהּ. בֵּין טוֹפֵחַ נָאֶה לְבֵין דְבוֹרָנִית, דְגָנִית הַשָּׂדֶה וְדַרְדַּר קוֹצָנִי, בִּנְשִׁיקָה יוֹנֶקֶת אֲפְרוֹדִיזְיָאק הַחַיִּים, כְּפַרְפַּר בֵּן יוֹמוֹ-לְהִתְגַּלְגֵּל, לְהִתְגָלֵם בְּעַכְנַאי יְהוּדָה, בְּתָכוֹל  וְוָרֹד פּוֹעֲמִים  עַל  גִּבְעוֹל  זִיפָנִי

     

  • אקופואטיקה: תפילה לשבוע שחל בו ראש חודש אדר ב

    מחבר/מראה מקום: שלומית פישר

    שלומית פישר

     

     

    תפילה לשבוע שחל בו ראש חודש אדר ב' 

     

    בְּרִגְעֵי חֶסֶד שֶׁל שֶׁמֶשׁ

    בֵּין עָנָן לֶעָב

    לִשְׂמִיכַת שָׁמַיִם צַמְרִירִית

    יֵצֵא

    אֶל שָׂדֶה וְאֶל עֵמֶק וָהַר

    בַּיָּמִים הָאֵלֶּה שֶׁל סוֹף אֲדָר רִאשׁוֹן.

    ומִשֶּׁיַּבְחִין

    בֵּין יָרֹק כֵּהֶה שֶׁל שְׂדֵה חִטָּה

    לְיָרֹק בָּהִיר רַךְ וּמָתוֹק לְמִרְעֶה

    בֵּין וְרֹד שְׁקֵדִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת בּוֹשְׁשׁוֹת

    לִוְרֹד רקפות בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע

    מִשֶּׁיַּבְחִין

    בֵּין אֹדֶם כַּלָּנִית וּשְׁחֹר אַבְקָנֶיהָ

    לְאֹדֶם הנּוּרִיּוֹת

    לְסֹמֶק פְּרָגִים וּשְׁחֹר כִּתְמֵיהֶם

    יֵדַע

    כִּי רָחוֹק עֲדַיִן הָאָבִיב

    וְיִתְפַּלֵּל

    כִּי הַחֹרֶף הַמְּבֹרָךְ

    לֹא יִגְוַע מְהֵרָה אֶל קַיִץ קוֹצָנִי

    שֶׁל גְּבָעוֹת קְמֵלוֹת בַּצָּהֹב

    שֶׁל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים רֵיקִים מֵאֹפֶק אֶל אֹפֶק

    וְיִתְפַּלֵּל

    לַאֲוִיר רַעֲנָן וְלַאֲדָמָה רְווּיָה

    וּלְשָׂדוֹת יְרֻקִּים מְלוֹא הָעַיִן

    גַּם מֵעֵבֶר לָאֲדָר הַמְּעֻבָּר.

     

     

  • אקופואטיקה: בני הקטן ותנועת הים

    מחבר/מראה מקום: יפעת גלבר

     

     

    יפעת גלבר

     

     

    בני הקטן ותנועת הים

     

    איך תצייר את תנועת הים שאלתי אותך

    ומשכתי בלשוני: השאר

    נהיה פה עוד מעט

    בין המצוי לסמוי במכחול

    בתוך האוויר המלוח

    ואתה הרהרת מלא חשיבות וענית

    שהציור חייב להיות בצבע

    ושכדאי  לטשטש את הגוונים

    כדי ללכוד את הלבן המקורזל

    שמתקדם לעברנו שם, ליד האוניה

    ואני חשבתי: נשאר עוד קצת

    והצעתי לך כריך עם שוקולד

    על הסלע קמוט הים

    ואתה בני פוררת לדגים

    והנחת לגאות הים לנשוב בסרעפת

    להיות לך נשימות

    כל ימי חייך הימים

    ובימי חייך, הלילות

     

     

שירה ואמנות