זה הזמן לאהבה

נעם פרל

הגיע הזמן לבסס את קומת האהבה לבריאה, לברואים, לבריות ולבורא, שרק על גבה ניתן לבנות מסד הנעה לפעולה.

זה הזמן לאהבה

 

צילום: צביקה נבו


אסטרטגיה ידועה להנעה לפעולה למען הכדור הכחול הינה אסטרטגית ההפחדה והטלת האימה. החל משיעורי הסרטן, עבור דרך החור באוזון ועד הכחדת המגוון הביולוגי והשואה האקולוגית שכבר כאן.  לעת הזאת חש העולם רוויה מאיומים בסגנון אל גור ושות' . הגיע הזמן לבסס את קומת האהבה לבריאה, לברואים, לבריות ולבורא, שרק על גבה ניתן לבנות מסד הנעה לפעולה. ככל שנעמיק את הקשר העמוק והמשמעותי לטבע בו הננו נתונים כך נגדיל את האכפתיות לקיומו, טיפוחו ושגשוגו.

דרך המלך ליצירת קשר עמוק ומשמעותי בין האדם לטבע מצויה בספרות חז"ל בדבריהם של ענקי הרוח והמחשבה, התנאים והאמוראים מניחי אבני המסד לתרבותנו  אשר חיו פעלו ויצרו מתוך הטבע ובהשראתו.

רבים מספור הנם אזכורי הטבע בדברי חכמינו הקדמונים. חלקם אזכורים אגביים, חלקם "טכניים" חקלאיים או כלכליים, וחלקם מוסריים, נפשיים ואישיותיים ובהם רוצים אנו לעסוק לעת הזאת.  ראו חכמינו בעולם הטבע הסובב אותם בית ספר פתוח למידות ודרכי חיים, התבוננו הם בעיון בהתנהגויות בעלי החיים, במבנה הצמחיה והפרות ובהתפתחות תופעות הטבע ולקחו מהן מוסר השכל לעיצוב עולמנו האישיותי והרוחני.
בעומק  תפיסת חז"ל ניצבת ההכרה כי הברואים מעוצבים ובתבניתם ודפוסי התנהגותם נושאים הם מסר עבור בני האדם – נזר הבריאה. את תמצית תפיסה זו הביע רבי יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל, במימרא הבאה – "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו..." (איוב לה יא) - אמר רבי יוחנן: אלמלא לא ניתנה תורה היינו למידין  צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה ( תלמוד בבלי עירובין ק:)  - את הפסוק מאיוב בדבר הלימוד מבהמות הארץ מסביר רבי יוחנן כהכרה  כי אושיות המוסר מוטבעות בטבע  ולפיכך גם אם, חס וחלילה, לא היתה ניתנת התורה לעם ישראל היו בני האדם יכולים כיצד לעצב את עולמם המוסרי מתוך תצפית בפן מסוים של הזדווגות החתולים, מאי נטילת גרגר שהוכתם על ידי נמלה אחרת ומשמירת האמון המדהימה של 'זוג היונים'.

אף את עץ התמר מנצלים חז"ל  כבית ספר לבנית ביטחונו העצמי וחדוות חייו של האדם שכן עץ התמר שמיש כולו, אין איבר מאיבריו וחלק מחלקיו שאינו משמש את האדם לשימוש יעודי אשר רק הוא מתאים לו. מן התמר מפיקים קורות ישרות לקירוי בתים, לולבים להלל בסוכות, חבלים לקשירה וטיפוס ואף כברות לכבירת גרגירי החיטה לאחר הדיש. אם נמשלו ישראל לתמר, אומרים חז"ל, נראה שאף בנו אין אדם מיותר, אין יהודי חסר יעוד מיוחד ויחודי עבורו בלבד. יעוד שעם הזמן ילך ויתברר ,ילך יחשף ויתעצב - מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי הגדה (בראשית רבה מא, א).
בתפיסת חייהם הקשובה העמוקה והמתבוננת הפכו חז"ל כל רגע בחיינו לבר משמעות. הטעינו הם בחוכמתם את מפגשינו בעולם הטבע בנגיעות עומק המעצבות את אישיותנו בהתמדה. מהיום כל עץ תמר מחדיר בעצמותינו ביטחון עצמי, כל נמלה שמירה על קניני הזולת ורכושו, כל יונה מהווה עבורנו סדנת זוגיות מעופפת וכל חתול מעורר בקרבנו מחשבה על יחסנו לבני ובנות זוגינו.

ככל שנלמד, נעיין ונפנים את התבוננות חז"ל בטבע כך ניטיב לעצב את אישיותנו מחד ונראה בטבע מורה דרך הראוי לכבוד הערכה וטיפוח מאידך. כך בונה אומה בריאה את גישתה הסביבתית העמוקה, המובילה לעשייה ולתיקון עולם.


הרב נעם פרל הוא ראש הישיבה לחינוך סביבתי סוסיא