הון-שלטון ומגילה

עינט קרמר

הון ושלטון במגילת אסתר

קריאת המגילה בעיניים אלו מעוררת בי מחדש את הרצון לחגוג. אולי קצת יותר בצניעות. אולי בשדרות. אני מברכת את כולנו שנזכה לחגוג את פורים השנה מתוך שמחה אמיתית, מוכנות לעשייה והרבה אופטימיות

 

הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (אסתר ג 11)


פורים מתקרב והתכונה מורגשת בכל. תחפושות "דורה" , "יובל המבולבל", "בובת בראץ" ושאר חיקויים של כוכבים קיימים ומדומיינים מציצות אלי מהחלונות במחיר ה"שווה לכל נפש". כמותן גם אקדחי הפלסטיק, הקפצונים, הפאות, המסכות, הרעשנים  והצעיפים הצבעוניים.

תיבת המייל שלי מפוצצת בהזמנות למסיבות שונות ומשונות המציעות מגוון של אפשרויות אקסקלוסיביות  שרק בהן אחגוג כמו שצריך את הצלת  היהודים מאויביהם.

 
השפע הגדול משאיר אותי בתחושת חוסר. האם זו הדרך לחגוג - בבזבזנות ובדלנות? האם יש מה לחגוג -במציאות של שחיתות, יחסי הון-שלטון שנויים במחלוקת, פערים  חברתיים , שבר סביבתי ושאר חוליים רעים?

 
בצר לי אני פונה לקריאת המגילה - סיפור הצלתם של היהודים מהשמדה בזכות  תושייתם של מרדכי היהודי ואסתר בת חסותו. כבכל פעם אני מופתעת לגלות  כיצד הטקסטים העתיקים משוחחים עם תופעות עכשוויות ומעניקים לי  השראה וכוח לפעול בהווה:

  מגילת אסתר נפתחת בתיאור משתה בארמון המלך אחשורוש  הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה (אסתר א א )  -  נתח גדול מהעולם שהיה מוכר אז.

מתיאור מהלך המשתה - משתה בן 180 יום לשרי המלך ולעבדיו ומשתה בן שבעת ימים לכל העם אשר בשושן הבירה, עולה כי מלכות אחשורוש היתה עשירה ביותר. מאגדות חז"ל עולה כי מקור העושר היה בין השאר אוצרות המקדש הגזולים, ומן הסתם אוצרות גזולים ממדינות כבושות אחרות (ששריהן השתתפו במשתה הראשון).

 
קשה לקרוא את תיאורי המשתאות במגילה ולא להתחבר למציאות של היום. מנהיגי העולם ה"נאור" , העשיר, אוכלים ושותים עם מנהיגי מדינות העולם השלישי, על גבם וזיעתם של תושבי אותן מדינות. האזרחים הפשוטים במדינות המפותחות, מצטרפים גם הם למשתה, מעלימים עין ממקור העושר והשפע (גם אם הם עצמם מהגרים מן המקומות הנרמסים), ומנסים לחטוף ככל יכולתם.

 
במציאות שכזו עולה לגדולה המן בן המדתא האגגי.  תיאור עלייתו מלווה בתיאורי התרפסות והשתחוויה מכלל הציבור, תופעה שגם אינה זרה לדורנו, וכנראה לטבע האנושי הנוטה להעריץ ולסגוד לכוח. היחיד המסרב לסגוד לאליל החדש הינו מרדכי היהודי, המייצג אולי את היחידים המסרבים לשפוט אדם לפי קריטריונים חיצוניים של כסף ומעמד.

 
הסיטואציה בה המן שוקל כסף לידי המלך על מנת להשיג את חיסול יריבו הפרטי ואת כל עמו של הלה נראית גם היא כאילו נלקחה מחדר ישיבות סודי בימינו. בעל ההון פונה אל נציג השלטון בבקשה להוציא חוק הנובע מאינטרס אישי ופוגע ברבבות אזרחים בצורה בלתי הפיכה. הנימוק שהוא מביא לפגיעה ולהרס הינו וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם....וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. " (אסתר ג ח-ט )  - בציבור זה אין תועלת, ואילו אני מוכן לשלם  והרבה.  היום כמובן התהליך נעשה בצורה מתוחכמת יותר - הממון מועבר לשלטון בעקיפין (ויעידו על כך לא מעט פרשיות שנחשפו לאחרונה), וגם הפגיעה בחפים מפשע נעשית בדרכים עקלקלות.

 

לו מזימתו של המן היתה עולה בידו לא הייתי יכולה לשמור על אופטימיות בקשר למצבנו כיום. אך במגילה הטובים ניצחו, מה שגורם גם לי לזקוף את ראשי בתקווה .

 
בסיפור המגילה הסכימה אסתר לסכן עצמה על מנת להציל את עמה מתוך ראייה רחבה של המציאות. מרדכי מצידו, כינס את כל העם, שהתאחד בתפילה למען מטרה משותפת.

הניצחון הושג בכלים של המציאות הפוליטית  (מניפולציות, נקמה באויבים) אך מתוך מערכת ערכים נעלה ממנה. גיבורי המגילה הראו לנו כי עולם ערכי , סולידאריות חברתית,  העזה לפעול למען טובת הכלל וחשיבה קדימה , יכולים גם למערכת "הון -שלטון" משומנת היטב.

  את הפסוקים במגילה העוסקים בציווי לדורות, אני קוראת כקוד להתמודדות עם מציאות ימינו: " כַּיָּמִים אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." (שם ט כב).

המשתה והשמחה שפתחו את המגילה הם גם אלו שמסיימים אותה, אך הפעם בצמצום ובליווי סולידאריות חברתית (משלוח מנות) ועזרה לחלשי החברה (מתנות לאביונים). התיקון החברתי מגיע מתוך חיבור מלא למציאות הדור ולאפשרויות הטמונות בה לצמיחה ועשיית טוב.

 
קריאת המגילה בעיניים אלו מעוררת בי מחדש את הרצון לחגוג. אולי קצת יותר בצניעות. אולי בשדרות. אני מברכת את כולנו שנזכה לחגוג את פורים השנה מתוך שמחה אמיתית, מוכנות לעשייה והרבה אופטימיות.


פורסם לראשונה באתר "כיפה"