ביעור חמץ

הדס ילינק

אני זוכרת בתור ילדה קטנה, שהייתי יורדת עם אבא שלי בערב החג (בעיקר כדי לא להפריע לאמא בבישולים האחרונים) לשרוף את החמץ.

ביעור חמץ


מה עוד אפשר לחדש על ביעור חמץ ערב הפסח


אני זוכרת בתור ילדה קטנה, שהייתי יורדת עם אבא שלי בערב החג (בעיקר כדי לא להפריע לאמא בבישולים האחרונים) לשרוף את החמץ.
לקחנו את חתיכות החמץ העטופות נייר מבדיקת החמץ, ואת שאריות הפיצה מאתמול.  בפינת הרחוב, "המגרש האחורי" של השכונה, אבא אסף כמה ענפים וניירות והדליק את האש, ואני זרקתי פנימה את שקית החמץ. אחר כך אבא אמר את נוסח הביעור: כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ (או: דְּלָא חַזִיתֵיה) וּדְלָא בִיעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי [הֶפְקֵר] כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". (בעברית: כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, ייבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ)


הרבה לא השתנה מאז, אבל היום אני יודעת שגם למצוות ביעור חמץ יש השלכות סביבתיות. הן מבחינת ההשפעה על זיהום האוויר – דבר שאיננו הכרחי ובוודאי ניתן למזעור, והן מבחינת פגיעה במרחב הציבורי.


אז כיצד כל אחד מאיתנו יכול לקיים את המצווה באופן הידידותי ביותר?


•    מה שורפים?

אין צורך להגיע לערב החג עם כל השאריות של החמץ! תכנון נכון של כמויות האוכל וצריכה נבונה יכולות למזער את כמות החמץ ההולך לשריפה. 
כמו כן אם נשאר לכם אריזות סגורות של חמץ (כגון פסטה, פתיתים, שקדי מרק- ניתן לתרום לעמותות האוספות מזון לנזקקים.

•    קומפוסטר

עיקר הפסולת שלנו מורכבת מזבל אורגני-מתכלה. את הפסולת האורגנית ניתן להשליך לקומפוסטר- בו נעשה תהליך פירוק של הפסולת והופך אותו לקומפוסט- מטייב קרקע.
בתשובה של הרב יובל שרלו בנוגע להנחת החמץ בקומפוסטרים ערב החג נאמר כי: שלושה  ימים קודם הפסח- ניתן להטמין את החמץ בתוך הקומפוסטר. (כיום בכמה ערים קיימת הפרדה של פסולת ל'רטוב' ו'יבש'  וכן קיים קומפוסטר  בגינות קהילתיות השונות) ובו ניתן לשים את הפסולת האורגנית בכלל ואת החמץ בפרט.

חשוב להדגיש שתהליך הפירוק והרקב צריך להתחיל עוד לפני זמן איסור החמץ
משום שקיים איסור 'בל ייראה ובל יימצא' על החמץ. לא ניתן להטמין את החמץ בקומפוסטר בערב החג. יש צורך לשים אותו 3 ימים לפני על מנת שתהליך הפירוק יחל והוא אינו ראוי למאכל.

•    מקום ביעור חמץ

 

כיום הרשויות העירוניות מציבות חביות בהן ניתן לשרוף את החמץ. דבר זה חיוני וממזער את הפגיעה במרחב הציבורי. החמץ לא מתפזר ברחוב והלכלוך והפחמים נשארים במקום. ניתן לברר במוקד 106 היכן מוצבות החביות המיועדות לשריפה.

•    אופן השריפה

 

אין צורך לשרוף את השקית עצמה! פלסטיק הוא לא חמץ. הוציאו את החמץ מתוך השקית ושימו באש. את שקית הפלסטיק ניתן לשמור לשימוש נוסף או לשים בפח הקרוב. שריפת פלסטיק משחררת רעלים רבים ומזהמת את הסביבה.  ואם אתם מתעקשים על שקיות- אז מנייר. מוזמנים לקרוא כתבה בנושא.

•    עם מה לעטוף את החמץ בבדיקת חמץ - נייר אלומניום או סתם נייר?

אין הכרעה ברורה אך כנראה נייר. הוא לא משאיר שאריות בסיום השריפה מתכלה כולו ודורש פחות התעסקות. שימו לב אם עטפתם את החמץ (מבדיקת חמץ) בנייר אלומיניום- זיכרו כי יש לפתוח אותו על מנת שהחמץ ישרף..



לסיום, במחשבת היהדות, מצוות ביעור חמץ מהווה חלק המתכווננות פנימית של האדם – לצאת לחירות. היכולת לבער מתוכנו את החמץ. מה שמבדיל את החמץ מהמצה- הוא התפיחה. הרי הלחם והמצה עשויים מאותם רכיבים, אלא שאת המצה מכינים לפני שהבצק הספיק להחמיץ- לתפוח. על כן המצה קרויה- 'לחם הענווה'  ואילו הלחם מבטא את מידת הגאווה. על מנת שנהיה מסוגלים לצאת לחירות- אנו מבערים מתוכנו את מידת הגאווה. נהיים יותר קשובים לעצמנו, נפתחים כלפי חוץ- לחברה ולסביבה שבה אנו חיים- כלשון ההגדה:  "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (בעברית: כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח).


חג שמח.