אש אש מדורה

עינט קרמר

אחת מהתופעות היותר ישראליות שאני מכירה היא התופעה של מדורות ל"ג בעומר. מיד אחרי פסח, עוד לפני שריח הניקיון נמוג בחום הקיץ, מתמלאים רחובות ארצנו בילדים המחפשים עצים.

שרפה בעמק הצבאים, צילום נועם ילינק

אש אש מדורה

אחת מהתופעות היותר ישראליות שאני מכירה היא התופעה של מדורות ל"ג בעומר. מיד אחרי פסח, עוד לפני שריח הניקיון נמוג בחום הקיץ, מתמלאים רחובות ארצנו בילדים המחפשים עצים. הם נמצאים בכל מקום - באתרי הבנייה, בחורשות, בין פחי הזבל ובמרכזים מסחריים, אוספים עצים או תחליפי עץ למיניהם - מכל הבא ליד וגוררים אותם בעגלות סופר "מושאלות" למחבוא עד יגיע יום.
קצת אחרי יום העצמאות, עולה חיפוש העצים מדרגה. בשלב זה כבר ניתן לראות הורים רתומים בעל-כורחם למלאכת האיסוף, המרחיב את מעגליו גם לחורשות טבעיות או פארקים לאומיים, ולעתים אף עצים חיים ובריאים נאלצים לשלם את חובם לחבר'ה.
 
בערב ל'ג בעומר, כבר משעות הבוקר, עמלים הילדים והוריהם על בניית המדורה. קרשים, שברי רהיטים, ארגזים, עצים ושאר מיני פסולת ממקור לא ידוע, נערמים זה על זה, כאשר מעל הכל משופד ה'רשע התורן' (במשפחה שלי שורפים את המן, אבל כבר פגשתי בראש מדורות  מגוון רשעים מוסכמים יותר או פחות). עם רדת הערב, מגיעה האקסטזה לשיאה כשגלוני נפט נשפכים על ערימות העצים העולות בלהבות השמימה כשעדת ילדים סמוקי לחיים מלווים אותם בשירת שירי מולדת ושירים אחרים (ודי לחכימא..).

את הסיבה למסיבה לא כולם זוכרים - מדובר ביום בו על פי המסורת חל מפנה במרד בר כוכבא לטובת הלוחמים העבריים (מה שלא עזר כמובן בסופו של עניין), פסקה המגיפה שהרגה בתלמידי ר' עקיבא ונפטר ר' שמעון בר יוחאי (ובעת פטירתו נגלו לו סודות מופלאים). כל אלה חברו יחד לערב של מדורה, תפוחי אדמה ומרשמלו.
 
את נזקי החגיגה לא כולם מכירים. ובכן, ל'ג בעומר הוא יום שבו רמות זיהום האוויר בארץ הקטנה שלנו עולות פלאים. ביום זה, בשל שריפת עצים מעובדים ותחליפי עץ, נמלא האוויר חלקיקים מסרטנים (דיוקסינים). בבוקר שלמחרת, בשל מדורות שנעזבו בלא שכובו עד הסוף, פורצות פעמים רבות שריפות באזורים טבעיים, שלא לדבר על הררי הלכלוך הנשארים בשטח זמן רב אחרי התפזרות העשן.

תופעות אלו, עליהם מתריעים ה'ירוקים' מדי שנה מובילות גופים שונים וטובים לנסות לבטל את מנהג הדלקת המדורות בחג.אני לא שותפה לדעות הללו. לדעתי, מותר להתחבר יום אחד בשנה ליסוד האש שבנו ולשמחה המתעוררת למולו. בעיקר שמדובר במסורת עתיקה (ככל הנראה מהמאה ה-13, למי שמתעניין). עם זאת, ניתן בקלות יחסית למזער את הנזקים הסביבתיים ועדיין לחגוג בגיל וברננה.

להלן מספר טיפים ל"מדורה סביבתית" (יחסית).

 
קטן זה יפה - מי אמר שחייבים מדורות עצומות? מדורה קטנה יוצרת אינטימיות, דורשת פחות עצים ומזהמת פחות.
 
חברים זה אחלה - במקום לעשות מדורה נפרדת לכל קבוצה חברתית ניתן לנצל את ל'ג בעומר למדורה כיתתית, שכבתית או שכונתית. בדרך זו ניתן לחסוך בעצים, על כל הנובע מכך, להרחיב מעגלים חברתיים ולבנות קהילה סביב מקום גאוגרפי.
 
תנו כבוד לטבע - שריפת פלסטיק, צמיגים, תחליפי עץ ועצים מעובדים משחררת לאוויר העולם דיוקסינים, העשויים לגרום לסרטן. הקפידו לשרוף במדורה רק עצים טבעיים, לא מעובדים (ושלא נגדעו מעצים חיים כמובן).
 
בטיחות מעל הכל
- הקפידו להביא למדורה כמות מספקת של מים על מנת שלא יהיה ספק לגבי יעילות הכיבוי. כך ניתן למנוע שריפות לא רצויות.
 
לא להשאיר עקבות בשטח - שאריות מזון, פלסטיק וזבל הנשארים בשטח גורמים, מלבד לתחושת קבס אצל אלו מאיתנו ה"סובלים" מרגישות הסביבתית, לפגיעה בבעלי החיים המקומיים. חיות הבר עלולות להיחנק משקיות פלסטיק עם שאריות מזון, להחתך מקופסאות השימורים וכו'. הקפידו לנקות את השטח אחרי המדורה. רצוי לשלוח צוות ניקיון נוסף בבוקר, שיוודא ש"השטח נקי" באור יום.
 
ומה עוד?
כמו תמיד - נסו להזמין למדורה גם את זה שאף פעם לא מזמינים (כן, שוב הקשר הזה בין חברה וסביבה...), להימנע משימוש בכלים חד פעמיים, להמעיט באכילת בשר...ויאללה ר' שמעון.