שמיטה כהרפיה

הדס ילינק

"הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱ-להים" אומר דוד המלך בתהילים (מו ,יא). מהי הרפיה? ומה יש בה המביא את האדם לידיעת ה'? ומה הקשר לשנת השמיטה הקרבה??

שמיטה כהרפיה

"הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱ-להים" אומר דוד המלך בתהילים (מו ,יא).

מהי הרפיה? ומה יש בה המביא את האדם לידיעת ה'? ומה הקשר לשנת השמיטה הקרבה??

הרפיה היא תנועה בנפש-

המשחררת את האדם מאחיזתו במציאות ונותנת פתח להתרחשות חיצונית לפעול בעולמו.

הרפיה היא ריחוק-

על ידו מברר האדם את טיב הקשר בינו ובין מה שנאחז בו קודם.

הרפיה היא לימוד-

המברר את היחסים, מאזן, מכניס לפרופורציות, מאפשר להסתכל על התמונה בשלמותה.

הרפיה היא התאמה-

תיאום כוונות בין האדם- עולם- קב"ה.

הרפיה היא ענווה-

על ידה האדם מבין שלא בהכרח הוא השולט על המציאות, יש כח גדול יותר שהאדם חלק ממנו.

הרפיה נוסכת בטחון על פני המרפה-

אולי כאשר מתפנה מקום בתוכנו יש לקב"ה מקום להיכנס...

וזה מקור הבטחון הכי ענק שהאדם מסוגל לחוש!

שנת שמיטה כשמה כן היא מרגילה את האדם לשמוט- לשבות- להרפות...

להזכיר לאדם "כִּי-לִי, הָאָרֶץ" וכאן המשמעות שהארץ שייכת לקב"ה. והאדם מופקד על הקרקע ואינו בעל רשות לבעול את הקרקע כרצונו.

בשנת שמיטה- האדם "גולה" מעל אדמתו למשך שנה תמימה... פורש מענייניו היומיומיים לעניינים שבדרך כלל אין לו פנאי לעסוק בהם... לוקח צעד אחורה, מתבונן.

השמיטה מעמידה בפנינו אתגר אישי ולאומי. כידוע השמיטה מתקיימת רק בארץ ישראל ורק כאשר רוב עם ישראל נמצא בארצו- מכאן הערך הלאומי-חברתי ואני רוצה להוסיף- סביבתי.

מה עניין שמיטה אצל סביבה??

הסביבה היא חלק בלתי נפרד מהאדם. ובכלל מקום שהאדם נמצא- נמצא גם השפעה סביבתית כלשהי... האדם כפועל בעולם. מקיים את הציווי האלקי בבראשית א' כ"ח: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים..." אך יחד עם זה את הציווי המקביל בבראשית ב' ט"ו: וינחהו בגן העדן לעבדה ולשמרה". האדם מהלך על חבל דק בין הציווים- בין הפיתוח ובין השימור...

והנה באה השמיטה ומשאירה את האדם עם הציווי השני. על האדם לפנות מקום- להרפות, לשחרר את הארץ מעבודתו למשך שנה שלמה.

לאדם החקלאי תובנות ושאלות רבות מציווי זה-

• מה תפקידי בעבודת האדמה?

• למי שייכת האדמה?

• מה משמעות השוויון בין האדם לכל חית השדה בתבואה?

• מה אני אמור לעשות בזמן שהתפנה לי??

נראה לי ששאלות אלו, ראוי שגם אנו נשאל את עצמנו...

השנה הבאה מזמינה אותנו, גם רוב העם שאינו חקלאי, להרפות מאחיזתנו במציאות- באדמה שתחת לרגלינו, להתבונן. לברר מה תפקידנו? מה מקומינו? מה הגבולות שלנו?

אנו מוזמנים להשקיע זמן במשפחה שלנו, בחברה שבה אנו חיים, ובסביבה המספקת לנו את צרכינו.

שנה טובה!

הדס ילינק