לקראת קיימות בישראל-השבת כדוגמא וכמשאב - כלים לדיון ציבורי

מיכל ברגמן

כלים לדיון ציבורי בנושא השבת כמשאב לקיימות בישראל

ניתוח כזה של השבת מציע הסדר שונה מ"הסטטוס קוו" הידוע, וגם מהצעות אחרות על הפרק. המציאות נכון לעכשיו היא הגרועה מכל: קניונים ו'פאוור סנטרים' מחוץ לערים נפתחים, בעוד שחוקי העזר העירוניים מקפידים על סגירתם של הסוחרים הקטנים בלב הערים. כמו כן, תחבורה ציבורית המשרתת את כלל הציבור מושבתת, והתלות ברכב הפרטי (שממילא אין ל40%- מהציבור הישראלי) הולך וגובר. כדוגמה להצעה לפתרון "בעיית השבת", השופטת רות גביזון והרב יעקב מידן הגיעו ל"פשרה" בה כל אחד עשה ויתורים כואבים, והחליטו (בניסוח גס) "תרבות כן, מסחר לא". מה שאנו מציעים הוא שונה, כי אנו לא רואים בשבת בעיה, אלא חלק מפתרון לשלל הבעיות שמונו לעיל. לכן, מימוש של הסדר נכון של השבת לא יהיה כרוך בויתורים כואבים, אלא יתרום לרווחת כולנו.

אנו מציעים שבת ישראלי שיכלול את המרכיבים הבאים:

• פנאי:  הכלל: בעד חופש תרבותי ונגד מסחור המנוחה.סוף שבוע דו-יומי

• תחבורה: סגירת רחובות עירוניים מסויימים לכלי רכב, והשבת המרחב העירוני לאזרחיו. מערכת תחבורה ציבורית חלופית, מצומצמת אך ייעודית בין יישובים ולמקומות בילוי ואתרי פנאי.

• מסחר:  איסור מוחלט על פתיחת קניונים, "פאוור סנטרים" וכל הרשתות והחנויות שבעליהם אינן מקומיים.     עידוד פעילות המגבירה את המפגש האנושי הקהילתי, חיזוק קהילות קטנות, הכולל תיירות בפריפריה

• תהליך: קבלת החלטות ברמה המקומית הנמוכה האפשרית, תוך דיון ציבורי מושכל ורחב.

השבת עשויה להיות סמל וביטוי לחברה פחות חומרנית וממוסחרת, חברה בה ערכי אנוש חשובים יותר מתנאי השוק, וחברה שעומדת על איכויות זמן מתוכננות כחיוניות לאיכות חיים של אזרחיה לא פחות מיישום תכנון במרחב. כמובן, זאת רק התחלה של שיחה ציבורית שכמעט ולא קיימת.

_____________________________________________________

מרכז השל- מכון ישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית