האדם והטבע

אהרון דוד גורדון

קטע מתוך מסה של א.ד גורדון על האדם והטבע

האדם והטבע

עקירת שורשי הנשמה מהטבע


...ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך.  וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך.  ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרחים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל.  וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה.  והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך–את הכל…  והרגשת ביום ההוא בל כוח לבבך את הלחץ, אשר קירות הבתים בעיר–וגם בכפר–לוחצים על נפשך, והרגשת כל חציצה קלה, החוצצת בין נפשך ובין המרחב בעולמי, בין נפשך ובין החיים העולמיים.  והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך–כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בביתך, בשכבך ובקומך–בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם, וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה, גם את בתי התורה והחכמה.  ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה.
ולא יהיה עוד ביום ההוא בנינך, בן אדם, חורבן להוד בנינו של עולם, ולא תפארת בניתך–פגימה בספירת התפארת העולמית; ולא תהיה עוד העזובה הטבעית עם חרבותיך הנשכחות היופי האמיתי, האין-סופי היחידי.  ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור.  וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית.
והיה ביום ההוא וניתנה בך, בן אדם, רוח חדשה, והרגשת רגש חדש, רעב חדש–לא רעב ללחם ולא צמא לכסף, כי אם לעבודה.  ומצאת עונג בכל עבודה, אשר תעבוד, ובכל מעשה, אשר תעשה, כעונג אשר אתה מוצא באכילה והשתיה.  ושמת לבך ביום ההוא להנעים ולהטעים את עבודתך, כאשר הנך שם לב היום להנעים את מאכלך, וכאשר הנך שם לב היום להרבות את פרי עבודתך–את הכסף.  וידעת לעבוד די סיפוקך בכל יום. לא תגרע ולא תוסיף.  אבל יתר כל תשים לב לעבוד כל עבודה וכל מעשה בתוך הטבע, בתוך העבודה העולמית, בתוך החיים העולמיים והמרחב העולמי.  כן תעשה את עבודתך בשדה וכן תעשה את עבודתך בבית.  כי כך תבנה את הבית.
והיה בעבדך את עבדתך, והיה בעיניך חללו של עולם בית המלאכה ואתה והטבע–עובדים.  ולב אחד לשניכם ורוח אחת.  ואמרת ביום ההוא: יפה הוא הטבע בפניו, אבל יפה שבעתיים ברוח חייו, בעבודתו.  והיה בעמדך רגע ליישר את קומתך ולשאוף רוח, ושאפת לא רק אויר לנשימה, והרגשת, כי שואף אתה אל קרבך עוד דבר-מה, דבר-מה כמוס, אשר לא תדע מה הוא, אבל אשר יפרה את הרגשתך ואת מחשבתך, אשר יוסיף חיים ואור לרוחך.  והיה יהיו לך רגעים, אשר כמו תתמוגג כולך בתוך האין-סוף.  אז תיאלם דומיה.  לא רק הדיבור, כי גם השירה תהיה בעיניך כחילול הקודש, ואף גם המחשבה.  והשגת את סוד השתיקה וקדושתה.  והרגשת דבר, אשר אין לבטאו רק בעבודה. ועבדת בכוח, בעוז, בשמחה.  ושמעת בת-קול יוצאת מתוך עבודתך ואומרת: 'עבדו, בני אדם, כולכם עבדו!'  וידעת אז והשיבות אל לבבך, כי יש בעבודה אוצר רוח כזה אשר אתה רואה רק אפס קצהו, רק צד אחד, רק פינה אחת, וכולו לא ייראה רק לעיני כל הרואים, אשר יביטו עליו מכל הצדדים… ואחרי הבת-קול–הטבע עונה: 'אמן'–לאמור: עבדו, בני אדם! אל תקטן עבודתכם בעיניכם–אני אתן לכם עבודה! והשלמתם את אשר החסרתי, למען השלימי אני את החסר לכם…
ביום ההוא יהיה פרי עבודתך, בן-אדם–חיים, כי יהיו חיים בעבודתך. ולא יאבד רגע מרגעי חייך לבטלה. וביום רע, בבוא עליך יסורים, והיו יסוּריך גדולים, עמוקים, קדושים.  או ביום חושך, כי תכָשל רגע וחטאת–והיה בך די כוח ודי גאון לשאת עליך חטא ודי אש שלגיהינם להצרף בה.  וידעת את הצער, השופך עליך רוח קדושה עליונה ואהבה עליונה לכל החיים והסובלים, ולא תדע חולין, ולא תדע קטנות, ולא תדע חיים תפלים.
ונשאת ביום ההוא סביב עיניך, בן אדם, ונשאת עיניך למעלה, וראית את הארץ ואת היקום אשר בה, וראית את השמים עם כל צבאם, עם כל העולמות אשר בהם עד לאין תכלית ואין חקר–והנה כולם כולם קרובים אל נפשך, והנה כולם כולם נושאים לה ברכה.  אז תשיג את הנצח שברגע.  אז תדע, מה רב עשרך, מה רבה ממשלתך, תשיג את הנצח שברגע. אז תדע, מה עשרך, מה רבה ממשלתך, מה רבה הברכה, אשר הם נושאים לך.  אז תדע, ואמרת בלבבך: מה דלים, מה מסכנים הם החיים משל אחרים, הממשלה על האחרים, האור משל אחרים!
ואהבת ביום ההוא את כל הנמצא, ואהבת את האדם, ואהבת אף את עצמך–כי יהיה לבך מלא אהבה.
והאמנת בעצמך, והאמנת באדם, והאמנת בכל אשר יש להאמין–כי תהיה כולך מלא חיים.
והיתה הרגשתך ומחשבתך, והיתה רוחך כמעין המתגבר–תמיד חדשה, תמיד שלך.  אף את כל עצמך תרגיש, והנה הנך תמיד חדש, תמיד שלך.  כן תהיה בעיניך וכן תהיה בעיני אחיך–כי יהיה מקורך ברוך, ו'שמן למאור' לא יחסר.
ולא יהיה  ביום ההוא האדם על האדם למשא, אשר ישא אותו הנושא שעה אחת–וייעף. כי אח יהיה האדם ביום ההוא לכוכבי השמים ולרמש הארץ, כי יהיה די שמים בנפש איש ואיש ודי ארץ, וגדול יהיה מסלולו.  והיה די מרחב לאיש ואיש ודי מרחק בין איש ובין רעהו אשר לא יפול איש על רעהו ואשר ימשוך איש את רעהו תמיד, תמיד.
וידעת ביום ההוא, בן אדם, את הטבע, כי יהיו עיניך וכל חושיך די גלויים, לבך די פתוח, מוחך די עמוק; אבל תדע גם את החיים–והבינות את הטבע.  ולא יהיה עוד ביום ההוא אור חכמתך ומעדך אורקר ונורא, כי יהיה אור חי, שופע מכל העולמות.
וידעת ביום ההוא, בן אדם, כיצד חיים את הטבע–כי תרצה לדעת…

 

 

___________________________________________________

המאמר המלא- בפרויקט בן יהודה