הכנסת אורחים- והקשר לקהילה

הדס ילינק

אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה שולטת. החיפוש אחר קהילה- היא ברובה וירטואלית. דרך הכנסת אורחים, ניתן לבנות מחדש את הקהילה.

 

הכנסת אורחים- והקשר לקהילה


אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה שולטת. החיפוש אחר קהילה- היא ברובה וירטואלית.
דרך הכנסת אורחים, ניתן לבנות מחדש את הקהילה.


א וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.  ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה.  ג וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ.  ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ.  ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.  ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת.  ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.  ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.  (בראשית פרק יח, פסוקים א-ח.)


•    באמצע מה הפריעו האנשים לאברהם?
•    האם גם אתם הייתם נוהגים כך?
•    שימו לב לאינטנסיביות בה פועל אברהם לשם אירוח שלושת האורחים הלא צפויים.
•    האם גם אתם הייתם נוהגים כך?

שוחחו בינכם, האם זכורה לכם חוויה בה התארחתם אצל משפחה הזרה לכם? איך היתה החוויה? האם התפתחה שיחה? מה הייתה ההרגשה?

הקטע הבא לקוח מתוך דיון בפורום על הכנסת אורחים.

לפני הקריאה חישבו- כיצד אתם מכניסים אורחים? מאיזה מקום זה קורה- מתוך גאווה, שיתוף שמחה?

הקושי והשמחה בהכנסת אורחים
אני הייתי פעם מאוד מסובכת עם עניין האירוח.
תמיד אהבתי מאוד לארח
אבל תקופה ארוכה הרגשתי שאני עושה את זה ממקום לא אמיתי.
לגמרי בשבילי.  בכלל לא בשביל האורחים.
אסביר.
אני מאוד אוהבת להשקיע בבישולים/אפיה/סידור השולחן וכו'
אבל הרגשתי בצורה מאוד חזקה
שכל מה שאני עושה, הוא בשביל התגובות שאקבל.
הכל נועד לעורר התפעלות של האורחים.
מההגשה ה"גורמה"
מהאוכל הטעים, וכו'.
הרגשתי שזה לא נגמר בכיף שלי מהעשייה או בפינוק של האורחים.
בלי ההתפעלות זה לא היה שווה כלום.
לשם הכל כוון.
כמובן שבגלל זה הכל היה צריך להצליח מעולה, ואם משהו התפקשש זה ביאס לי את האירוח וכו'.

אני לא זוכרת מתי חלה התפנית.
אולי כשהבנתי שבהרבה דברים אחרים בחיים אני מתנהגת בהתחשב בתגובות הזולת העתידיות, ולא חיה את חיי האמיתיים.
התחלתי להרפות. ממש לא בקלות.
בהתחלה בכוח.
בכוונה הזמנתי אורחים והכנתי אוכל פשוט ומהיר.
הדבר הקשה הבא היה לשמוח בכל מה שיצא ולא להתנצל על אף מנה (התייבש לי/ נשרף לי/ חסר מלח)
והכי חשוב העבודה מבפנים. לבחור לבשל משהו כי זה כיף ומשמח אותי או כי אני רוצה לפנק את האורחים שלי. ולסיים בזה. לא לתלות את השמחה בהתפעלות.
זה היה הכי קשה.
אבל הכי שווה.
איזו הקלה.
היום הרבה פעמים אני מבשלת שוב מסובך. אבל כי זה התחביב שלי. וזהו.
ברור שאני עדיין נהנית מתגובות. אבל כבר לא מופעלת על ידן (כמעט)

גם אם לפעמים זה עדיין דורש ממני ממש להזכיר לעצמי, כמעט בקול. ולא לתת לשיקול הזה להשפיע על הבחירות שלי.

•    מה עיקר ומה תפל במצוות הכנסת אורחים? 
•    כיצד ניתן באמת להיות שם בשביל האורח ולא בשביל עצמי..?
•    האם באמת האוכל הוא העיקר או שמא הקשר, החיבור שנוצר מהאכילה בצוותא?

עושים קהילה

האדם הוא יצור חברתי. כבר בעת בריאת האדם נאמר: וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. (בראשית ב פסוק יח).


•    מה משמעות 'לא טוב היות האדם לבדו'?
•    מדוע אדם מחפש קהילה?
•    האם הקהילה באה על חשבון הפרט?

האדם נע בין יצור בודד ליצור חברתי וקהילה צריכה להכיל את יחיד בתוכה:
אף שהרב [סולוביצ'יק] משבח את ערכה של הקהילה, דואג הוא להדגיש שאל לה לבוא על חשבון האינדיבידואליות; אין להבליע את הזהות האישית בתוך הזהות הקיבוצית. בסופו של דבר, אותה קהילה שהרב סולוביצ'יק מעריך כה רבות מבוססת על האינדיבידואליות של כל חבר בה. כל אדם תורם את חלקו שלו לקהילה; ולפיכך, כל אחד משלים את יתר חברי הקהילה ועל כן אין לו תחליף. מבחינה זו הקהילה הרחבה – במקרה שלנו, כנסת ישראל – דומה לקהילת הנישואין המצומצמת . (מתוך מאמר "הקהילה" יחיד וציבור, הרב ראובן ציגלר)



•    קהילה זה כמו נישואין- שני יחידים שחיים יחד , יוצרים שותפות, יוצרים חיים, סיוע, עזרה הדדית, הקשבה ועוד... 
•    האם אתם חלק מקהילה?
•    מדוע קשה ליצור קהילה אנושית בעידן ווירטואלי?



בין קהילה אנושית לקהילה וירטואלית
המציאות העגומה היא שאנחנו חיים בחברה שמשתוקקת לתחושת שייכות וקהילה, אבל לא מצליחה לקבל את זה. במשך אלפי שנים בני האדם חיו בקהילות של 30-100 אנשים, והמוח האנושי מותאם להתנהלות בתוך קהילות כאלו. ככל שאנחנו מתקדמים לעבר חברת המידע של המאה העשרים ואחת, כשאפילו בני משפחה גרעינית מתגוררים על פני כל הגלובוס, מתברר שהגרעין הקהילתי הישן הולך ומתפורר ולכן אנחנו מחפשים לעצמנו קהילות במקומות אחרים. כמה מאנשים שקוראים את הטקסט הזה יודעים יותר על מישהו שגר בצד השני של הארץ מאשר על השכן שפוגשים כל בוקר במעלית? (מתוך הפסיכולוגיה של הטוויטר חלק 1, ד"ר ירדן לוינסקי).
 http://www.thingsonmymind.com/?p=253

•    היום מאוד קל ליצור קהילה וירטואלית בטוויטר, פייסבוק, בלוג ועוד. אך האם אנו רוצים להסתפק בזה?
•    איזו חברה נוצרת כאשר את השכן אני לא מכיר אבל אני יודעת כל פרט בחיים של בר רפאלי?
•    איך ניתן לחזק את הקשרים הקהילתיים וליצור קהילה בת קיימא?

סיכום

פתחנו את הלימוד בחשיבות של הכנסת אורחים, אך ראינו שהאוכל הוא רק תירוץ, המשמעות האמיתית של הכנסת אורחים היא יצירת הקשר , פתיחת הלב.
אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה שולטת. החיפוש אחר קהילה- היא ברובה וירטואלית.
דרך הכנסת אורחים, ניתן לבנות מחדש את הקהילה.

הצעה לפעילות:
אם אתם חלק מקהילה, שכונה, יישוב- הנה הצעה ליישום:
שבת אירוח תוך קהילתי: שבת בה כל הקהילה/ישוב/שכונה- מארח או מתארח.

הרעיון הוא פשוט- בוחרים סעודה מתוך השבת
מעבירים קשר בין המשפחות-מי רוצה לארח או להתארח
למשך סעודה אחת כל משפחה מתארחת או מארחת אצל משפחה שהיא לא כל כך מכירה.
מניסיון, אירוח כזה יוצר קשרים חדשים ומחזק את הקהילה הקיימת.