בל תשחית- בפסח ובשגרה

שלמה אילן

חג הפסח הממשמש ובא, נושא עמו את קדחת הניקיון, ובכללה גם את נקיון ארונות המטבח, המקפיא והמזווה. במסגרת זו עולה כל פעם מחדש הדילמה מה מהדברים, שאינם נושאים כשרות לפסח, ראוי לבער ומה ניתן וראוי להשאיר בביתנו ולמכרו לנוכרי.

 

 "בל תשחית" בפסח ובשגרה

 


"אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" (שמות יב,טו)


חג הפסח הממשמש ובא, נושא עמו את קדחת הניקיון, ובכללה גם את נקיון ארונות המטבח, המקפיא והמזווה. במסגרת זו עולה כל פעם מחדש הדילמה מה מהדברים, שאינם נושאים כשרות לפסח, ראוי לבער ומה ניתן וראוי להשאיר בביתנו ולמכרו לנוכרי. את הדילמה ההלכתית שבין איסור "בל תשחית" לבין מצוות "תשביתו מבתיכם", מיטיב לבאר הרב אליעזר יהודה וולדינברג בשו"ת "ציץ אליעזר" חלק כ, סימן נא:
 
שאלתו השניה היא, על אשר פעמים רבות הוא נשאל מאנשים שנשארו להם דברי חמץ שהם יקרי ערך כמו מוצרי בשר ודגים מוקפאים שמעורבים בחמץ, כי מחד גיסא מי שירצה להחמיר ויזרוק את המוצרים הללו הרי לכאורה יעבור אלאו מן-התורה ד"בל תשחית", ומאידך גיסא הרי סוף-סוף יש מצות ביעור-חמץ, ועל-כן איך יש לנהוג בענין זה?
 
תשובה: דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, והמחמיר איננו עובר כלל וכלל על "בל תשחית" דאין כל מצוה למכור חמצו, ומקיים אפוא עיקרא דדינא המצוות-עשה ד"תשביתו". והמקיל גם-כן איננו עובר על איסור, וחוץ מה שרובא דרובא אינשי, כבעלי החנויות והדומה להם מוכרים במכירתם גם חמץ בעין, ונותנים להם כתב הכשר שמכרו חמצם כדין, ידענא גם בתלמידי חכמים וגדולי תורה עוד מהדור הקודם שמכרו גם חמץ בעין ובמוצאי חג הפסח האחרון היו מכבדים בהם בני תורה שבאו לכבדם ולאכלם, עם צאת החג.
 
מובן שמכמה בחינות יותר מן ההידור הוא זה שמבערם.
 
דבריו השקולים של הרב וולדינברג, מאפשרים לכל אדם לגזור את דרכו בביעור אוכלים שיש בהם תערובת חמץ כנטיית ליבו ההלכתית, אך שתי מסקנות ברורות עולות מכאן אשר אינן תלויות בהכרעת כל אדם ואדם:
 
א. אוכלים שאין בהם תערובת חמץ, אך אינם נושאים כיתוב "כשר לפסח" - ודאי שאינם דורשים ביעור, ואף לא 'חיסול ממוקד' במסגרת שיגעון הזלילה היזומה שלפני הפסח, אלא יכולים לשכון כבוד בביתנו ולהימכר לנוכרי.
 
ב. כאשר אין מצוות עשה של "תשביתו", כלומר - בכל השנה כולה, פשוט וחד-משמעי לחלוטין כי יש להקפיד מאד ולהיזהר שלא להיכשל באיסור "בל-תשחית" באוכלים.
 
איסור זה של "בל-תשחית" צריך להנחותינו שלא לזרוק אוכלים רק בגלל "שהם מאתמול". כלל זה נכון בביתנו הפרטיים, ועל אחת כמה וכמה במוסדות ציבור. כל עוד המזון טוב ובריא - טוב יעשה אדם שישמרהו לעצמו או יחלקהו לנזקקים לו. כשיתקלקל  המזון - טוב יעשה אדם שיתנהו לבעלי-חיים או ישימהו בקומפוסטר (בהנחה שיש כזה לו או לשכנו...).
 
עיקרון זה של הימנעות מהשחתה ומכילוי שלא לצורך, ראוי לנו שנאמץ בכל 'חזיתות' ההכנה לפסח: ביגוד, ריהוט, כלי בית וכו'.
 
ראשית, כדאי לבחון אם באמת אנו זקוקים למוצרים חדשים יותר, והאם הנוכחיים אינם יכולים לעבור תיקון או שדרוג.
 
שנית, גם אם גמלה בלבנו ההחלטה שפריטים מסוימים אינם יכולים לשמשנו עוד, יש לזכור כי לכל אלה יש דורשים ונזקקים, שישמחו לקבלם מאיתנו, וברוב היישובים ישנם ארגונים דוגמת "הכח לתת" שישמחו לקחתם מאיתנו ולהעבירם לנזקקים להם.
 
__________________________________________________________

לתגובות: שלמה אילן, ilanrn@gmail.com

פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו' גיליון 1315: ויקהל-פקודי  כ"ז אדר תש"ע 13/03/2010