חזל למען הסביבה

ישראל גלון

מנהג קישוט הבתים בירק לקראת חג השבועות טומן בחובו משמעות סביבתית, ומרמז על יחס חז"ל לנושאי הצומח והסביבה. ישראל גלון קורא לחדש מנהג זה, שנחלש בדורות האחרונים.

חז"ל למען הסביבה



מנהג ישראל עתיק הנו לקשט את בית הכנסת והבתים בירק לקראת חג השבועות זכר לשמחת מתן תורה. למנהג זה מקורות וטעמים רבים, אך האם מנהג זה רומז על דעת חז"ל ביחס לסביבה, לצומח. אין ספק שנושא זה מחייב בירור הלכתי ורעיוני. אך, לדעתי יחסם החיובי של חז"ל לשמירת הסביבה, להשפעת הצומח על האדם מתגלה גם במנהג זה אשר לצערנו נחלש בדורות האחרונים ומן הראוי לחדשו.

אחד המקורות ההלכתיים למנהג זה מופיע באוצר הלכות ומנהגי ישראל מאת הרב עובדיה יוסף: "נוהגים לקשט בעשבי בשמים, פרחים ושושנים (הכוונה לורדים כמובן) את בתי הכנסת והבתים לכבוד חג השבועות, וכן נהגו לקשט את ספרי התורה בכתרי פרחים  ושושנים. וסמך למנהג זה מה שאמרו חז"ל (שבת פ"ח עמ' א') כל דבור ודבור שיצא מפי  הקב"ה נתמלא העולם כולו ריח בשמים". וכן נהגו לשטוח ענפי אילנות בבתי כנסת ובבתים להזכיר מה שאמרו חז"ל (ראש השנה ט"ז עמ' א) שבחג השבועות נידונים על  פירות האילן..."

מרגש מאוד לקרוא את ספורו של שלום עליכם "ירק לשבועות" בו הוא מתאר את חוויותיו כילד היוצא לאסוף ירק לשבועות ומה עושה לו הקירבה לטבע: "בערב שבועות בקשתי רשות מאמא, עליה השלום, לצאת יחידי אל מחוץ לעיר, לתלוש  ירק בשדה ולהביאו הביתה לכבוד החג... אכן לא היה לי יום שמחה ועונג כיום  הזה,.. כשבאתי אל השדה וראיתי לפני את חלל העולם הגדול והרחב..."

תאור מרגש אחר מופיע בספורו של אשר ברש "תמונות מבית מבשל השיכר": "....קרבו ימי חג השבועות. ילדי העיירה כבר היו מתהלכים, יחידים וקבוצות,  ברחובות הצדדים ומסתכלים בנופי האילנות. בוחנים בעיני מומחים אילו יפים ליטול  מהם "ירק לשבועות". עוד תיאור קצר באותו נושא בספורו "רקמה" :  ...אך אם אוכל להביא לה מעט ענפים ופרחים, של אזדרכת או שיטה – תשמח מאוד. אוהבת היא את חג השבועות כשיש עמו ריח שדה וגן."

אין ספק שאווירת החג הספוגה ירק וריחות השדה יכולה לחולל נפלאות בקרב מבוגרים ובני נוער ולקרבם לאהבת הסביבה והטבע. לא סתם נדבקו בעבר לחג זה ביטויים כמו "ירק לשבועות", "שבועות בוימער" ו"שבועות בלומען".

בחיפושי אחר טעמי המנהג מצאתי שש עשרה טעמים שונים למנהג זה. הטעמים הנם בדרך כלל רק התבלין לקיום המנהג אך ספק שהמנהג עצמו מבורך ויכול דווקא בימים אלו של אורבניזציה (עיור), פיתוח, נדל"ן מחשוב ותיעוש לחבר את נפש האדם היהודי למקור ולשאיפה לגן עדן בו מהווה הצומח סביבה בריאה לאדם.

כל חגי ישראל מחוברים לטבע ולחקלאות. החיים המודרניים בהם התרחקנו מהטבע והפסקנו להיות עם חקלאי גורמים להתרחקות רבה יותר מנושאי הסביבה. החזרת מנהגי ישראל כמו מנהג "ירק לשבועות" עשויים לחזק את הקשר הרגשי והטבעי לצומח ולטבע ובאופן עקיף לשפר את יחסנו לנושאי קיימות וסביבה. כמובן שצריך לעשות זאת תוך שמירה על הסביבה ויחס נכון לצומח ולעצים. קטיף מבוקר של פרחים, ענפי עצים ועוד. זו גם הזדמנות מצויינת לחיזוק מצוות "בל תשחית".

חלק מטעמי המנהג:


• זכר למתן תורה שההר היה ירוק שנאמר "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא"
• ישראל והתורה משולים לשושנה בין הגויים (חוחים).
• התורה משולה לעץ.
• בחג נידונים על פירות האילן. ".. בעצרת על פירות האילן"
• בזמן קבלת התורה פרח נשמתם של ישראל. לכן נתמלט העולם בשמים , להחיותם.
• זכר לימים שבין פסח לעצרת ומגילת רות שהיתה בימי קציר חיטים.
• זכר להצלת משה בתיבה ביאור – ולכן מקשטים בסוף.
• נוטריקון= עשב = עצרת , שבועות, ביכורים
• גזרה שווה לשונית – כתוב במתן תורה והיו נכונים ליום השלישי. וביום השלישי בבריאת העולם נבראו אילנות ודשאים. אין חיבור יותר יפה ורקע (תפאורה) למתן תורה מאשר הזכרת הבריאה ביום השלישי.

_________________________________________________________

לתגובות : ישראל גלון isgalon@shaham.moag.gov.il