שבת שלום ומבורך

עינט קרמר

הצגת יום השבת כ"יום ביוצנטרי" – יום של שלום בין אדם וטבע. העלאת ההשלכות של יום שכזה בתדירות של אחת לשבוע מבחינה חברתית, סביבתית תפיסתית. לימוד רעיוני על השבת ומשמעותה עריכת "קבלת שבת"

 

שבת שלום ומבורך


גיל: כל גיל
זמן: שעתיים
גודל קבוצה : כל גודל
עזרים: שקיות

מטרת השיעור

 

  •  הצגת יום השבת כ"יום ביוצנטרי" – יום של שלום בין אדם וטבע
  • העלאת ההשלכות של יום שכזה בתדירות של אחת לשבוע מבחינה חברתית, סביבתית תפיסתית. 
  • לימוד רעיוני על השבת ומשמעותה
  • עריכת "קבלת שבת"

 

מהלך השיעור

שלב א – פעילות בקבוצות- "יום סביבתי" – החניכים מתחלקים לקבוצות ומתכננים "יום הקיימות" – יום של שלום בין אדם ואדמה . יש להחליט מה אופיו של יום שכזה, לתכנן את "חוקי היום" -ממה נמנעים בו ומה עושים בו, ואת תדירותו. יש לפתוח לדיון שאלות כגון – האם ביום זה אנו חלק מהטבע, וחוגגים בארוחות דשנות ובריאות, או שאנו "חסים עליו" ואוכלים רק פירות שנשרו מהעצים, או אוכל סינטטי?. או – האם ביום זה אנו יוצאים לטבע ומטיילים בו, או נותנים לו לנוח מנוכחותנו והולכים לקניון?. האם ביום זה אנו עוסקים בחיי רוח או בהתבוננות באדמה? האם ניסע? נדליק אש? ניצור? וכו'.
שלב ב- במליאה –
אפשרות ראשונה-    כל קבוצה תציג את הים שלה, ותעלה לדיון נקודות בו. מה בדיני היום מזכיר דיני שבת? ( בשבת אנו חוגגים עם הטבע – אנו מזדהים איתו אל מול הקב"ה, וחוגגים בדרכנו שלנו – ארוחה נאה, בגדים יפים, תשמיש המיטה, הגות , וכל זאת מבלי לחדש בעולם המעשה דבר ובלי ליצור שום דבר חדש".
אפשרות שניה – דמיון מודרך – "עולם סביבתי"- (יכול להחליף את שלבים א ו-ב או רק את שלב ב').
מבקשים מהחניכים לעצום עיניים ולהתרגע. עושים עם החניכים דמיון מודרך על היום בו הם נסיכים , כמו גם העצים, הפרחים, כל ילדי השכונה, החיות, וכולם הולכים להם בהרמוניה במלכות שלהם, בצוותא, תוך אהבה ושלום.   – יום שכזה הוא שבת, בו הכל שווים בפני הבורא (ובפני עצמם).

שלב ג' סיכום – מקריאים לחניכים את הקטע הבא ודנים עליו –

  • מה יכולה להיות אם כן משמעות השבת לאדם החילוני ?

       

  השבת-  אחדות בין אדם לטבע /אריך פרום 
"העבודה, גם אם יוצרת היא, וגם אם הורסת, הריהי התערבות מצד האדם בעולם הפיסי.
המנוחה היא מצב של איזון בין האדם לטבע – אסור לו לאדם לנגוע בטבע, לשנותו בכל דרך שהיא, לא לבנות ולא להרוס דבר. השינוי הקטן ביותר שיעשה האדם בתהליך הטבעי, כמוהו כפגיעה באיזון. השבת היא יום השלום בין האדם לטבע. עבודה מכל סוג שהוא היא סתירתו של אותו איזון עדין בין האדם לטבע. השבת מסמלת את האחדות המושלמת בין האדם לטבע ובין האדם לחברו. על דיד המנעות מעבודה – דהיינו הימנעות מתהליך של שינוי הטבע והחברה – משחרר עצמו האדם מכבלי הטבע והזמן, אם כי רק ליום אחד בשבוע. היחס בין האדם והטבע והאדם לזולתו הוא יחס של הרמוניה, של שלום ואי התערבות. העבודה מסמלת קונפליקט והעדר הרמוניה. המנוחה היא ביטוי של אצילות שלום וחירות ".


נספח א – קטעים נוספים על מהויות נוספות של השבת –

ניתן להקריא אותם במליאה ולדון גם בהם,לחלק כנספחים או לתלות על הקירות. אם עושים טקס של קבלת שבת הוא יכול לכלול את הקראת הקטעים לצד שירי שבת והדלקת נרות. 


השבת כתיקון אישי –
" כל הרוצה ליכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מעליו עול עמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים, ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים , חייו שלו.
הוא חייב להפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת, שהעולם כבר נברא ויתקיים אף בלא עזרתו של האדם . ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם , מפיקים רווח מן האדמה. ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון העולם. ששת ימים בשבוע אנו מתבקשים למשול בעולם – וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו. "
אברהם יהושע השל, השבת, ע"מ 23.



השבת – חופש מרדיפת החומר
"איזהו עשיר שיש לו נחת רוח מעושרו ? – זה שיודע תמיד כי יוכל לחיות גם בלעדיו. נכסים , שאין בעליהם יכולים לחיות בלעדיהם, נכסים כאלו מרבים דאגה.
בשבת אנו מרגישים כאילו אין אנו תלויים בכל בציויליזציה הטכנולוגית. ביום זה אנו שובתים מכל מלאכה, שיש בה משום עיצוב ושינוי צורתם של העצמים בעולם. זכותו המלכותית של האדם לכבוש את הטבע פוקעת ביום השביעי."
אברהם יהושע השל, השבת, ע"מ 37-39.



השבת כיום חברתי
"למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" . את המילה האחרונה הזו "כמוך" אתה מוצא גם במצווה של אהבת רע.
כבר נתברר הדבר לאין ספק, שתעודת השבת היא לקיים את השוויון של בני האדם, שלא להשגיח בהבדל שביניהם במעמדם החברתי...
השבת חוזרת ומבטלת ביטול עיקרי את ההבדל שבין בני האדם , המתהווה בדרך עבודתם. גם הפועל נעשה אדון לעצמו. המנוחה מדי שבוע בשבוע ביום קבוע משווה את הפועל לאדון...
השבת נעשתה פטרון ומגן להמון העם היהודי מאין כמותו. כל ימי הביניים הארוכים היו חיים כמעטו כעבדים. גם היום עדיין לא חלץ המצב הזה. ואולם – רק הודלק נר השבת – מייד השליך היהודי בן הגטו את כל עמל החיים של היום יום אחרי גוו, והתנער מכל חרפת העבדות והשפלות. אהבת אלוהים שהביאה לו את השבת בכל יום שביעי, היא השיבה אל מעונו הדל גם את כבודו ואת זכותו האנושית.
          ע"פ הרמן כהן, "דת התבונה במקורות היהדות"