חינוך לערכים בשנת שמיטה

עינט קרמר

דף לימוד בנושא חינוך לערכים בשנת שמיטה

 

 

 

קוראים במליאה: 

 

דברים, פרק  לא, ט-יג

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת

 בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, 

תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.

הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, 

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. 

וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים

 אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

מצוות ההקהל מזמינה את העם להתכנס, על נשיו, טפו והגר אשר בשעריו, ולחדש את הברית עם האל, איש עם רעהו ועם הארץ בעקבות התהליך שעברו במהלך שנת השמיטה. 
על מנת להבין את גודל המעמד יש להבין את המהלך שעברה החברה כולה בשנה זו. 
הבה ונלמד.

שמות פרק כג, י-יא

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ ְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ.

 

ויקרא פרק כה, א-ז 

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. 

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. 

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר 

שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ 

תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.

 

קראו את שני המקורות לעיל המתארים את מצוות השמיטה : 

א. מה נאסר בשנת השמיטה? מה מותר בשנת השמיטה? 

ב. נסו לדמיין מציאות של חברה חקלאית קהילתית בשנת שמיטה – 

מה קורה בזמן החריש והזריעה ? מה קורה בשאר השנה? מה קורה בעת הקטיף? מה קורה בשנה שלפני/אחרי שנת השמיטה? 

ג. אילו אתגרים מעלה שנת השמיטה (לאור האמור לעיל)? 

ד. אילו תכונות אופי היא מפתחת אצל החקלאי? אילו התנהגויות היא מעודדת? 

ה. מה היא עושה לקהילה? מה היא עושה לאדמה? לבעלי החיים? לחלשי החברה? 

ו. איזו השראה ניתן לקבל משנת שמיטה לימינו ? 

 

לימוד בחברותות

 

קראו (חלק) מן הטקסטים שלפניכם.  
איזה  התהליך  היינו מעוניינים לעבור, כחברה, בשנת השמיטה? אילו ערכים היינו מעוניינים להטמיע? 
כיצד ניתן להפוך את שנת השמיטה לשנה משמעותית, כזו שמשפיעה על שש שנות המעשה שאחריה, כזו שמצפים לה ?

 

שבת הארץ – הקדמה / הראי"ה קוק 

...את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלהית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלהי שלה בכל מלא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי- החברה-של-חול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו-שהיא. ואם אותה האביריות, המוכרחת להתלוות עם כל סדר של חיי-צבור קבועים, גורמת להקטין את עדינות-החיים המוסרית, והניגוד, המתמיד שבין השמיעה האידיאלית להכרזה של חסד ואמת, חמלה ורחמים, לבין הנגישה והכפייה ולחץ הקפדה של קנין ורכוש, המוכרחים להראות בעולם המעשי, גורם הרחקה לאור האלהי מתכונת הכרתה הציבורית של האומה, שהרחקה זו מפעפעת כארס גם במוסרם של היחידים - הנה הפסקת הסדר החברתי בצדדים ידועיס, מתקופה לתקופה, מביאה לאומה זו, כשהיא מסודרת, על מכונה, לידי עליתה העצמית למרומי התכונות הפנימיות שבחיים המוסריים והרוחניים, מצד התכן האלהי שבהם, העומד למעלה למעלה מכל תכסיס וסדר חברתי והוא מעבד ומעלה את הסדרים החברתיים ונותן להם את שלמותם... 

 

השמיטה כחזון / ג'רמי בנשטיין 

...במדינת ישראל של היום קשה מאוד לטעון שדווקא רעיון כמו שנת שמיטה, על ערכיה המסורתיים, יכול להוות השראה לאנשי סביבה, חברה וכלכלה שמתמודדים עם בעיות מודרניות מאוד. ... אך אנו שקועים כל-כך בהקשר החברתי והפוליטי שלנו ובהשקפת עולמנו, שקשה לנו מאוד לבקר אותם מבפנים. לפעמים, על-מנת לקבל פרספקטיבה על מצבנו ולדמיין שאפשר אחרת, יש לחפש "נקודת ארכימדס" מחוץ למערכת הנוכחית, שממנה ניתן להתחיל לנסח חזון אחר, חלופי. ישנן כמה אפשריות למלא תפקיד זה, אך מסורות דתיות ותרבותיות, שלנו ושל שכנינו, בהחלט עשויות לשמש לנו מעוף למחשבה ומנוף לעשייה. אין זה מדע בדיוני. ממש כך חיו אבותינו כאן, בארץ הזאת. הארץ הזאת ואנו בתוכה זקוקים לכל סיוע אפשרי על-מנת להתמודד עם האתגרים, הסביבתיים והחברתיים כאחד, הפוקדים אותנו כאן ועכשיו.

ספר החינוך מצווה פד

לקבוע בלבנו, ולצייר ציור חזק במחשבתנו, עניין חידוש העולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שלא ברא דבר ...

ועוד יש תועלת נמצא בדבר, לקנות בזה מידת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקווה אל הגמול. 

ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה, שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה, ולא מיעוט הביטחון. 

 

מדרש יונתי/מאיר אריאל 

שאלו על לב ירושלים 
שאלוה לשלומה - 
אבנים בלב ירושלים 
כיכר השוק הומה. 

בשקרים ועוול מתעטפת 
לרגל מלאכת החומה 
אך מבעד לצעיף נשקפת 
עירנו עירומה. 
....

ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות 
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות? 
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה 
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה? 
כגנב במחתרת יהודה? 
ולמי תמכור את "שדך" בשנת שמיטה 
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה? 
ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית 
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית? 
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח - 
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך 
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד - 
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר? 
מתורגלות לשמוט? 

הוא מאמא מאמא אדמה 
הו מאמא אדמה. 
הוא מאמא מאמא אדמה, 
- אדמה אדמתי! 
- עד מותי! 
עד מה אדמ- תי. 

אבות ה י 
אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם:
 הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית.
 וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.
 שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ.
 שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד.
 שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע 

הרב מרדכי יוסף מאזביצא, "מי השילוח" על מצוות שמיטה ויובל בספר ויקרא כה

"עניין השמיטה והיובל הוא נגד המידות הנזכרות במסכת אבות, "שלי שלך, שלך שלך". שמיטה היא נגד מדת "שלי שלך". היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם, שיש לאדם קניין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני ערבות שבעולם נכללים בארץ. ובשביעית האדם ייתן הארץ לשם יתברך, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ, וזה ייקרא "שלי שלך".

זלמן זה לא אתה / קובי אוז 

זלמן הסתובב בעולם מבולבל 
שאל את עצמו "מי אני ובכלל? 
אני חקלאי יש לי שטח גדול 
ואני מנהל את הכל 
אני מגדל פירות וירקות 
ומקפיד לדשן לעבד להשקות 
אני המושל על חלקת אדמה!
ואז יצתה בת קול ואמרה: 
"זלמן זה לא אתה!" 
הנה תראה, שנת שמיטה 
השדה מלבלב בלי עזרתך 
אתה לא אדמתך 
אתה פשוט 
זלמן

טקסט סיום:

 

תנוח, תחלק, תניח / אבי שגיא וידידיה שטרן 

.... בישראל המופרטת, הגלובלית ורבת הפערים, השמיטה היא סימן קריאה הכרחי. יש לנו, באמתחתנו הלאומית, תרופה מוכנה לשיקום הסולידריות הבין-אישית שהתרופפה. במובן זה, השמיטה היא מרכיב בחוסן הלאומי. 

קשה שלא להתרשם מעמקות האידיאה, הנעה בזהירות בין הרצון לשמר את רכושו של האדם לרצון שלא לראות ברכוש חזות הכל. השמיטה היא קריאה לביצור בועה בזמן, שבה העשייה הכלכלית אמורה להגיע לרגיעה, שמטפחת חמלה, רחמים ואף שותפות בין כל החולקים את פני האדמה, כולל חיית השדה. בשנה השמינית המרוץ יימשך, מכיוון שהאנושות זקוקה לו, אך האידיאה וזיכרונה יחלחלו אל מחוץ לשנת השבתון, אל שש שנות הקדחתנות היצרנית.