הכנות לשנת השמיטה בעיר

הרב שמואל דוד

קריאה לקהילות

השמיטה אשר אמורה היתה לייצג חזון לחברה אידיאלית, שנה של צדק מוסר וקדושה, הפכה למושג מאיים ולסעיף מפחיד בהלכות כשרות. על מוצרים רבים מצוין "ללא חשש שביעית". במקום שהשביעית תהווה אתגר מלא ערכים, שמצוה לאכול מפירותיה, היא הפכה לדבר מסוכן ומפחיד שיש להימנע ממנו.

לנו הרבנים חלק באשמה בכך שהציבור הכללי אינו יודע כמעט דבר על השמיטה. אנחנו צריכים להחזיר למרכז הבמה הציבורית את מלוא ערכיה של השמיטה.

שנת השמיטה, מחזקת בנו את ההכרה שה' הוא אדון הארץ, והיבול הוא זכותו, ועל כן בשאר השנים הוא מצוה אותנו להפריש רק חלק מהיבול לטובת תרומות ומעשרות, ואילו בשנת השמיטה אנו צריכים להפקיר את השדות, כביכול להחזירן לבורא עולם. בזכות ההכרה בכך שהקרקע הינו רכושו של בורא עולם, אנו מסוגלים להגיע לשוויון חברתי שהרי כולם שותפים בפירות שנת השמיטה. הערך הסוציאלי-חברתי מגיע לשיאו בשמיטת הכספים של חובות במוצאי שנת השמיטה. הזמן החופשי המתפנה בשנת השמיטה משמש לעיסוק רוחני וערכי ושיאה של חוויה זו מתמצית במעמד "הקהל" הנעשה בחג הסוכות במוצאי שנת השמיטה, מעמד בו כל העם, מבוגרים וצעירים, זקנים וטף, מתכנסים לשמוע את דברה של התורה.

את ערכיה של השמיטה יש ללמד כבר עכשיו, מספר חודשים לפני תחילת שנת השמיטה. בסיומם יקל עלינו לגשת ללמוד את הדרכים המעשיות לקיים ערכים אלה, הלכותיה, כלליה ופרטיה של שנת השמיטה.

נושא משמעותי אליו ניתן להתכונן כחברה ולא רק כפרטים הינו נושא הגינון הציבורי בערים. בשמיטה הקודמת פניתי לראש העיר בתחילת החורף שלפניה. בקשתי ממנו שהעיר תשמור שמיטה, לאחר הסבר כי אסור יהיה לנטוע ולזרוע פרחים ודשא, אך מותר יהיה לשמור על הקיים, הוא הודיע על תמיכה ברעיון, הפנה אותי למחלקת חזות העיר, ויחד עיבדנו את הדרך לבצע את המשימות. אחת מהן היתה החלפת הפרחים העונתיים שזורעים כל חודשיים - שלושה לפרחים שנתיים. בחודש מרחשוון נבלו פרחים רבים, וראש העיר ביקש לשתול מחדש. הבאנו אגרונום על חשבון העיריה שימצא את סיבת התקלה, וילמד את הגננים את הדרך הנכונה לשתול, כך שהתקלה לא תשוב. 

כמות הפרחים ששתלו בשנה היתה מאה אלף פרחים. בשנת השמיטה שתלו פחות מחמשת אלפים פרחים. את הפרחים שתלו רק נכרים, רק מעציצים מוכנים עם האדמה שעליהם, ורק עם גגון מעל השותלים, כדי לדמות מבנה של בית בו אין איסור שתילה. כך כל העיר ראתה שמעה והפנימה כי זו שנת השמיטה, באופן חיובי ומכובד. גם בבתי הספר לחינוך מיוחד לעמלנות שתלו בשנה זו רק על מצע מנותק מן האדמה ומתחת לגג, דבר אפשרי מבחינת הלכות השמיטה. 

בימים הקרובים אנו עתידים לסכם עם מכון התורה והארץ על אגרונום שיבוא להרצאה/שיעור לבעלי גינות פרטיות כיצד מתכוננים נכון לשנת השמיטה, וכיצד שומרים על הקיים באופן הנכון ביותר בשנת השמיטה עצמה. 

אני מקווה כי החומר שאנו מוציאים לציבור, העוסק בצד הרעיוני וההלכתי של השמיטה, יביא לכך שרעיון הכנת הגינות העירוניות והפרטיות יחלחלו לציבור, וקהל רב יותר יפנים כי יש כאן שנה מיוחדת.

כולי תפילה שנוכל להביא לכך שכל תושב בעיר יוכל להתחבר אל השמיטה, בין אם דרך העיסוק בכללי מצוות השמיטה, בין אם דרך קיום פרטי הלכות השמיטה, ובין אם דרך עיסוק בערכים הסוציאליים של השמיטה - חיבור לאדמה או לקיחת חופשה לתחביבים ולמשפחה. ככל שיותר ישראלים יתחברו לשמיטה יקל גם על קיום המצוות המעשיות שנובעות ממנה. בל נשכח כי זה העיקר, הקיום הלכה למעשה. והיה זה שכרנו.

אני קורא לכל מנהיגי הקהילות ולרבנים המקומיים ליטול יוזמה כבר עתה, ולגשת לגורמים הרלוונטיים בעירייה או במועצה המקומית, כדי לעבוד יחדיו על פתרונות ישימים לגינון נכון בשנת השמיטה, כך שערי ישראל תוכלנה לשמור שמיטה ותושבי הערים יזכרו ויפנימו את את ערכיה החברתיים של שנה נפלאה זו.

 

הרב שמואל דוד, הרב הראשי לעפולה.