חברים לדרך

שמיטה ישראלית- דבקות במשימה לאור המטרה

יאיר טיקטין

מאמר תגובה לכתבה של הרב רוזן "השמיטה אינה סוציאלית"

 

בפרשת בהעלותך כתב הרב רוזן כנגד יוזמות "שמיטה ישראלית" וטען שיוזמה זו אין לה  'דבר עם הלכות שנת השמיטה'. בתגובה זו ברצוני לטעון ששמירה קפדנית על הלכות השמיטה ללא עיסוק במטרות השמיטה החברתיות והאקולוגיות יהוו החטאה של שנת השמיטה.

הערך הראשון במסמך רוח צה"ל  הוא  "דבקות במשימה לאור המטרה". כאשר מפקד בצה"ל מקבל פקודה הוא מחויב לבצע אותה , אך לצד זאת עליו להבין את המטרה שאותה המשימה משרתת. לצורך הבנת הדימוי אתן דוגמא: מפקד מקבל משימה לכבוש גבעה ששולטת על כביש ראשי (משימה) וזאת על מנת לאפשר תנועה של רכבי אספקה על הכביש בבטחה (מטרת המשימה). המפקד אומר לפיקוד העליון "נעשה ונשמע" ויוצא בחירוף נפש יחד עם חייליו למבצע כיבוש הגבעה. בסיום הכיבוש הוא מזהה שהכביש עדיין חסום ע"י מחסום שבנו חיילי האויב אך הוא מחליט לדבוק במשימה בלבד ונשאר במרומי הגבעה ללא ניסיון שלו ושל חייליו לכבוש את המחסום.  בעקבות כך הכביש נשאר חסום, החיילים שבעומק השטח  לא  יכלו לקבל דלק, מזון ותחמושת ומתוך כך הפסדנו בקרב. ביום הדין, כשיעמוד המפקד לדין לפני הפיקוד העליון,  העובדה שהוא חירף את נפשו ואת נפש חייליו בביצוע המשימה לא תעמוד לו , שהרי הוא לא עמד במטרת המשימה. בדומה לפרפרזה מעולם הרפואה "הניתוח אולי הצליח אבל החולה מת". ועכשיו נחזור לעולם השמיטה, במצוות השמיטה נאמר "ואכלו אביוני עמך" (שמות  כג י"א) ניתן בשנת השמיטה, למכור את הקרקע לערבי , להשתמש בפתרון של  אוצר בית, לקנות פירות מחוץ לארץ,  להשתמש במזמרות של גרמא  ולבקש שחלק מהמשימות יבוצעו ע"י גוי-  אבל בשורה האחרונה אם מחיר הפירות והירקות בשוק יהיה יקר יותר אז לא נעמוד במטרה לסייע לאביונים..  ביום הדין נוכל לעמוד מול בוראנו ולהגיד שעמדנו במשימה בחירוף נפש- אבל המטרה לא בוצעה ואפילו להיפך- האביונים נפגעו בשנת השמיטה.

 אני מודע לכך שרבים מגודלי ישראל נזהרו שלא לעסוק בסוגית "טעמי המצוות" בדיוק בגלל נקודה זו (אם כי ראוי להזכיר את הרמב"ם שהביא טעמים למצוות  במורה נבוכים ואת הראי"ה קוק שמאמרו המפורסם "חזון הצמחונות והשלום" הינו חלק ממאמר רחב יותר שנותן טעמים למצוות). בנוסף, חשוב להדגיש שלעומת פקודה של מלך בשר ודם שבה אין משמעות ל"משימה" ללא ה"מטרה" הרי שבמצוות אלוהיות יש משמעות  דתית ורוחנית גם למשימה בפני עצמה (ראו משל הרוקח בספר הכוזרי) , אך עדיין נראה לי שבמקרה זה הדיסוננס שבו עמידה במשימה פוגעת במטרה זועק לשמים.

הלכה למעשה

מבחינה מעשית , אין לנו כיום את האומץ (ראה מאמרו של מיכאל אברהם על 'שינוי הלכה מסדר ראשון' בגיליון שבת של פרשת נח) ולדעת אחרים , אין לנו את היכולת (בגלל ביטול מוסד הסנהדרין) להתאים  את פרטי ההלכה למטרות המופיעות בתורה. אבל עדיין כאנשי אמת דתיים שמעוניינים לקיים את רצון ה' בעולם אנחנו לא יכולים להשליך אחרי גוונו את מטרות השמיטה.  

הלכה למעשה, אני מציע להשאיר את התחום החקלאי בידי הפתרונות ההלכתיים הרבניים,  אך לצד זאת לנסות ולחתור לקיים את רצון ה' ולמצוא דרכים יצירתיות (שאינם מהתחום החקלאי) על מנת שבשנת השמיטה יוכלו העניים להינות מתוצרת חקלאית מוזלת ומשמיטת חובות ושהאדמה תוכל  לרצות את שבתותיה   . על מנת לעמוד ביעד זה יש צורך מצד אחד להרחיב את יוזמת "שמיטה ישראלית" לרמה הלאומית (שמשרדי הממשלה יסייעו בפריסת חובות בשנת השמיטה ושמשרדי הממשלה יסייעו להוזיל את מחיר התוצרת החקלאית) ומן הצד השני יש צורך שכל אחד ואחת יחשבו איך הם יכולים , ברמה האישית,  להתנדב ולסייע לעניים ובכך לקיים את רצון הבורא בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה. לסיכום, במקום להילחם ביוזמת "שמיטה ישראלית" יש צורך לאמץ את היוזמה ולמצוא את הדרכים להרחיב אותה כמה שיותר.