על הפליאה

עינט קרמר

דף לימוד על חווית הפליאה מהטבע ומהחיים

בחברותות

1. כל אחד מהמשתתפים ישתף את חבריו בפעם אחת שהוא חווה פליאה או התפעלות

2. קראו ביחד את שני השירים הבאים :

        א. כיצד השירים הללו גרמו לכם להרגיש? 

        ב. אילו ביטויים מתחום הדת משולבים בשירים אלו ? מדוע לדעתכם נזקקו המשוררים למילים מ"תחום הדת" לתיאור חוויית הפליאה? כיצד אתם מביעים פנים אלו של חייכם? 

3. קראו את הפסוקים מתהלים ח' – אילו שני אופנים של התייחסות לעולם יכולים להגזר מחוויית הפליאה?

למדני / לאה גולדברג

למדני אלוהיי, ברך והתפלל

על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל, 

על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,

לדעת, לייחל, להיכשל.

 

למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל

בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל

לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום

לבל יהיה יומי עלי הרגל.  

 

אני רוצה תמיד עיניים/  נתן זך

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות

את יופי העולם ולהלל את היופי

המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל

את מי שעשה אותו יפה להלל

ומלא, כל כך מלא, יופי.

 

ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליופי

העולם כל עוד אני חי. אני אוותר 

על דברים אחרים אבל לא אומר די 

לראות את היופי הזה שבו אני חי

ושבו ידיי מהלכות כמו אניות וחושבות

ועושות את חיי באומץ, ולא פחות

מכן, בסבלנות, סבלנות עד בלי די.

 

ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.

וכשאפול עוד אקום - ולו רק לרגע  - שלא יאמרו

הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל

בעיניים אחרונות

את שלהלל לא יחדל.

 

תהילים ח', ד-ז

 כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ,    מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ--יָרֵחַ וְכוֹכָבִים,    אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.  

מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ;    וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ.

תְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים;    וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ;    כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו.צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם;    וְגַם, בַּהֲמוֹת שָׂדָי.ציִפּוֹר שָׁמַיִם, וּדְגֵי הַיָּם;    עֹבֵר, אָרְחוֹת יַמִּים. י  יְהוָה אֲדֹנֵינוּ:    מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ.   

במליאה:

מהי החשיבות הסביבתית של שימור תחושת הפליאה אצל ילדים ואצל אנשים בוגרים? 

מה התרומה של היהדות לשימור תחושת הפליאה מהחיים?

מקריאים את אחד מהטקסטים לסיכום:

הרב אברהם יהושע השל 

ההכרה העמוקה והמתמדת בפלא הקיום הפכה לחלק מהמודעות הדתית של היהודי. שלוש פעמים ביום אנו מתפללים: "מודים אנו לך… על נסיך שאתנו בכל יום. על נפלאותיך הרבים…"   

בתפילת ערבית אנו מצטטים מספר איוב: "עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר" (פרק ט', פסוק י') כל ערב אנו מכריזים: "יוצר אור ובורא חושך". פעמיים ביום אנו אומרים: "אלוהינו אחד". מה המשמעות של החזרה הזאת? על תיאוריה מדעית מוכרזת ומקובלת אין צורך לחזור פעמיים ביום. עלינו להחיות את התובנה שבפליאה כל הזמן. מכיוון שיש צורך בפליאה יומיומית, יש צורך בתפילה יומיומית. 

תחושת הנסים שאתנו מדי יום ביומו, תחושת הנפלאות הרבים, היא מקור התפילה. אין אמונה, אין אהבה, אין מוסיקה אם אנו מקבלים כמובן מאליו את ההצלחות או התבוסות של החיים. אסור ששגרה של סדר חברתי, פיסיקלי או פיסיולוגי תכהה את תחושת ההפתעה מעצם העובדה כי קיים סדר חברתי פיסיקלי או פיסיולוגי. אנו מאומנים לשמור על תחושת ההתפלאות על-ידי אמירת תפילה לפני האוכל. בכל פעם שאנו עומדים לשתות כוס מים, אנו מזכירים לעצמנו את המסתורין הנצחי של הבריאה, "שהכול נהייה בדברו". פעולה לא חשובה, וציון של נס עליון. בבואנו לאכול לחם או פרי, ליהנות מניחוח נעים או מכוס של יין; כשאנו טועמים את הפרי הראשון בעונה; בראותנו קשת בשמים או את האוקיינוס; כשאנו מבחינים בעצים בפריחתם; בפוגשנו חכם גדול בתורה או מלומד חילוני; בשמענו בשורות טובות או רעות – בכל אלו מצווים אנו לקרוא בשמו הגדול ובהכרתנו בו. אפילו כשאנו מבצעים פעולה פיסיולוגית, אנו מברכים: "ברוך 

אתה ה'… רופא כל בשר ומפליא לעשות." זוהי אחת המטרות של החיים היהודיים: לחוות מעשים שבשגרה כהרפתקאות רוחניות, לחוש באהבה ובתבונה הנסתרות שבכול. 

 

שיר מרובע הרב אברהם יצחק הכהן קוק

יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלא הסיפוק הרוחני במילואו. 

ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי ולא מיושבת ישוב אידיאלי, שואף למרומי עז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועמה הוא שר את שיריה, מצר בצרותיה, ומשתעשע בתקוותיה, הוגה דעות עליונות וטהורות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי. 

ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה, וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו. 

ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, 

זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן העולם הבא. 

ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת, וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד וחיים, 

קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רנה, קול חדוה וקול קדושה. שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה.

והתמימות הזאת במילואה עולה היא להיות שירת קודש, שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגדלה, 

ישראל שיר אל, שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע. שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.