הוו זהירים בנטיעות

עינט קרמר

על יהדות, קיימות והדורות הבאים

חלק א- הקדמה

בלימוד המשותף נעסוק ברעיון יהודי עתיק יומין, שהוא גם הבסיס לתפיסת העולם של הקיימות – פעילות בהווה מתוך דאגה לדורות הבאים. 

עוד לפני קריאת המקורות  בואו נכיר זה את זה בדרך קצת אחרת  – כל אחד יגיד את שמו ומשהו שיש לו  "בשפע" – זמן, ידע בתחום מסוים, חברים או כל רעיון אחר.

חלק ב: מקור ראשון – לימוד במליאה 

המקור הראשון אותו נקרא מחזיר אותנו אל רגע כניסת בני ישראל לארץ, הגשמת חלום שחלמו 40 שנה במדבר. ברגע הכניסה לארץ הם אינם מצויים להתפלל או להקריב קורבן תודה. ברגע החשוב הזה הם מצווים לטעת עצים. הבה נקרא מדרש: 

'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'; 

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות: כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם אני זקן, כמה שנים אני חי מה אני עומד ומתייגע לאחרים? למחר אני מת!... לפיכך אמר להם הקב"ה לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא ,עוד יוסיף ויטע..

 (מדרש תנחומא, פרשת קדושים)

 

דונו בקבוצה:  

תנו כותרת למדרש

מה המסר המרכזי שהמדרש מעביר?

האם יש לדעתכם משמעות לכך שמצוות הנטיעות ניתנה לבני ישראל עם כניסתם לארץ?

אילו דברים יכולים למנוע מאדם "לעסוק בנטיעות" ?

 

קראו את ההגדרה של המושג "קיימות" (מתוך אקו-ויקי – הויקיפדיה האקולוגית):

קיימות מהי : מושג הקיימות מתייחס להיבטים המשפיעים על סיכויי ההשרדות וההמשכיות של המין האנושי, וכפועל יוצא מזה, או כערך בפני עצמו, גם דאגה עמוקה למערכות סביבתיות והחברתיות שתומכות בהמשכיות זו. מסיבה זו קיימות עוסקת בכל תחומי החיים של המין האנושי. הקיימות מנסה לעודד עיצוב של הטכנולוגיה ושל החברה כך שבני האדם יוכלו למלא את צרכיהם ולהגשים את הפוטנציאל המירבי שלהם, תוך שמירה על המערכת האקולוגית, מגוון המינים והיכולת לקיים אידאלים אלו במשך תקופה ארוכה מאוד. קיימות משפיעה על כל רמה ורמה של ארגון חברתי או עיצוב טכנולוגי - מרמת היחיד, עבור בקהילות ושכונות וכלה בעולם כולו. (מתוך אקו-ויקי)

 

מה בין תפיסת קיימות ובין המדרש שקראנו?  

מה אנחנו "נוטעים" למען הדורות הבאים ? (הזכרו בדברים שבהם אתם "בשפע")

באילו נטיעות אנחנו "מקצצים"  לדורנו ולדורות הבאים אחרינו ?

המדרש מתאר מציאות בו בני ישראל מגיעים לארץ ישראל, אחרי נדודים של ארבעים שנה במדבר, ונחשפים לכל השפע הטמון בה.  במקום להסתער וליהנות מכל הטוב הזה הם נדרשים, עם כניסתם לארץ,  לעסוק בנטיעה, למען הדורות הבאים.  

כיום האדם המודרני חי גם הוא בעולם של שפע. המדרש מזכיר לנו כי עלינו להיות זהירים בנטיעות -  הן בנטיעת עצים ממש,  המייפים את עולמנו, מעשירים את האוויר, נותנים צל ופרי,  אך גם בנטיעות אחרות – נטיעות של אמון בני בני אדם, של קהילות מתפקדות או של אויר צח  או של חינוך לאחריות לכל אלו.  

המדרש מכוון אותנו לקבל אחריות מתמשכת לקיומו של עולמנו , לנהוג באורח חיים מקיים  – וזאת על מנת שיהיה זה עולם מתוקן ופורח גם בעתיד לבוא, גם בעולמם של צאצאינו שיבואו אחרינו. 

חלק ג : לימוד בחברותא

כולנו מכירים את חוני המעגל, מוריד הגשם שאת סיפורו למדנו בגן הילדים (למי שלא מכיר, הסיפור מצורף כאן). הבה נתוודע לפנים נוספות של חוני כשחז"ל מעבירים אותו "שיעור בקיימות" באמצעות רצף מפגשים מרתק – למן הזקן נוטע החרובים ועד לחוויותיו בבית המדרש. 

נתחלק לחברותות (קבוצת לימוד קטנה, שניים או שלושה אנשים), נקרא את הסיפורים ונדון בהם בצוותא. 

על חוני המעגל ונוטע החרובים 

אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על המקרא הזה 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר: וכי יש מנמנם שבעים שנה בחלום?

יום אחד היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב.

אמר לו: זה, לכמה שנים הוא טוען פירות?

אמר לו: לשבעים שנה.

אמר לו: כלום פשוט לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו?

אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי.

ישב, כרך פת, באה לו שינה ונתנמנם. סובבה אותו שונית ונתכסה מן העין וישן שבעים שנה.

כשננער ראהו לאדם אחד שהוא מלקט מאותו חרוב.

אמר לו: אתה הוא שנטעתו?

אמר לו: אבי אבא.

אמר: ודאי מנמנם הייתי שבעים שנה.

ראה חמורתו שילדה לו רמכים רמכים.

הלך לביתו.

אמר להם: בנו של חוני המעגל היכן?

אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו.

אמר להם: אני חוני המעגל! לא האמינו לו.

 הלך לבית המדרש,

שמע החכמים אומרים: נהירות לנו אלו השמועות עכשיו כבאותן שנים של חוני המעגל, שכשהיה נכנס לבית המדרש- כל קושיא שהיתה להם לחכמים היה מתרץ.

אמר להם: אני הוא!

ולא האמינו לו, ולא נהגו בו כבוד כנדרש לו.

חלשה דעתו וביקש רחמים ומת.

אמר רבא: זה שאומרים הבריות 'או חברותא או מיתותא'.                  

(בבלי במסכת תענית  כ"ג ע"א)

חוני המעגל מוריד גשמים  :

 

מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים.
אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו.
התפלל, ולא ירדו גשמים.
מה עשה? עג עוגה, ועמד בתוכה,
ואמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי,
שאני כבן בית לפניך,
נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות, שיחין ומערות.
התחילו לירד בזעף.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.
ירדו כתיקנן.
עד שיצאו ישראל מירושלים להר-הבית מפני הגשמים.
באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן.
אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
שלח לו שמשן בן שטח! אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי.
אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום;
ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו,
ועליך הכתוב אומר: ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך.   (משנה, תענית ג,ח) 

 

קראו את סיפורו של חוני המעגל והורדת הגשמים. מה מאפיין את התנהגותו של חוני בסיפור? את התנהגותו של הקב"ה? מדוע לדעתכם כעס שמעון בן שטח?

קראו את הסיפור של חוני המעגל ונוטע החרובים (החלק המודגש). איזה מסר ניסה ללמד נוטע החרובים את חוני ?  

קראו את המשך הסיפור – האם לדעתכם חוני הבין את המסר?

 

בסיפורו הורדת הגשמים במשנה, אנחנו פוגשים את חוני, אהובו של הקב"ה, מתחייב לפתור את בעיות הגשמים כאן ועכשיו. חוני מוצא פתרון מיידי לבעיית הגשמים כשהוא עג עיגול ו"כופה" על הקב"ה להוריד את הגשם.  אין פלא ששמעון בן שטח, ראש החכמים, כועס עליו, היות והוא מונע מהעם לעבור תהליך אמיתי של תיקון ותשובה (מסכת תענית נכתבה מתוך אמונה שבצורת היא עונש על התנהגות לא ראויה, וכי המהלך הראוי אל מולה הוא תענית, תפילה וחזרה בתשובה). 

חכמי התלמוד מעבירים את חוני בסיפור מסע, שנועד ללמד אותו את חשיבות התהליך. ראשית המסע בהבנה פשוטה של חשיבות הנטיעה למען הדורות הבאים  - הזקן בסיפור נוטע חרובים למען בני בניו, ולא דואג לעצמו "כאן ועכשיו". לעומתו, חוני אוכל שותה ומתנמנם, ו... מתעורר אחרי שבעים שנה, לראות את פירות עמלו של הראשון, ולהבין כי  עלינו לפעול בהווה מתוך מחשבה על רווחת הדורות הבאים. 

אך המסר לא נעצר בחשיבות הנטיעה. חוני ממשיך במסעו ופוגש  את המשכיות משפחתו ואת המשכיות תורתו (הלימוד בבית המדרש). טבע (העצים), משפחה ותרבות (לימוד התורה) – כל אלו דברים שאנחנו צריכים להשקיע בהם היום למען עתיד טוב לילדינו.  

 

חלק ד : סיכום במליאה : עוד רגע יבוא המשיח – ואנחנו נהיה עסוקים מלקבל את פניו

ארץ ישראל היא ארץ חקלאית וחכמינו היו נטועים בעולמה החקלאי של הארץ. הם ראו חשיבות כה גדולה להמשך קיומו של עולם, עד שהם קבעו קביעה ערכית מדהימה:

רבן יוחנן בן זכאי היה אומר
אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח – 
בֹּא ונטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילו

(אבות דרבי נתן, נוסח ב', לא) 


במה עלינו להיות כה עסוקים כיום, עד שנדחה את קבלת פני המשיח?

 

גם כאן נציע שלא להיצמד לנטיעות דווקא אלא לערך החשוב שמעלה בפנינו רבן יוחנן בן זכאי: המשיח עוד רגע כאן, אבל אתה – יש לך אחריות בידיים. יש לך שתיל שיקיים את העולם לעתיד לבוא. המשיח מגיע אבל עולם ימשיך לנהוג כמנהגו רק אם כל אחד מאתנו לא ישמוט את השתילים שהוא נוטע. אלו יכולים להיות שתילים של שמירה על הסביבה הקרובה – כמו דאגה לניקיון הרחוב בו אנו מתגוררים, טיפוח עץ שכונתי מזדקן, גידול צמחים חסכוניים במים, עיסוק בחינוך ערכי, או ביקור קבוע אצל זקן ערירי שגר ממש כאן ליד. 

הנטיעות הללו שלנו מקיימות את העולם – אם עוד רגע יבוא המשיח, אנחנו נהיה עסוקים בקיימות, בקיומו של עולם.

נסיים בסבב כשכל אחד ואחת אומרים מילה אחת של מה הוא היה רוצה לטעת למען הדורות הבאים – למשל – שמחה, אהבה, אמון, אחדות, אויר נקי וכן הלאה, לסיום באוירה מרוממת ואופטימית.