חברים לדרך

צער בעלי-חיים בשביל תועלת ורווח ממון

הרב משה נחמני

לאילו צרכים הותר השימוש בבעלי חיים? ועד כמה?

אנו חיים בעולם מתועש. אכילת בשר כבר מזמן איננה מתמצה בשחיטת העז שבחצר הבית ובאופן כללי מרבית בני האדם בעולם המערבי אינם עובדים במישרין בגידול המזון שלהם ועל פי רוב אינם מודעים אפילו לצורת הגידול שלו. גידול אפרוחים או בקר מזמן אינו פסטורלי כפי שדמיינו כשהיינו ילדים... כדי לספק את כמויות המזון הנדרשות כיום אין מנוס מגידול המוני ותיעוש גם של ענף מזון זה. השאלה, אם כן, עולה במלוא חריפותה ב'תעשיית המזון מן החי' בתנאים תעשיתיים עולה הקושי של צרכי האדם ורווחיות הייצור מול הכלל "צער בעלי חיים - דאורייתא" (שבת קכ"ח ע"ב); דהיינו לאילו צרכים הותר השימוש בבעלי חיים? ועד כמה? האם לצורך רווח כספי, תוספת בריאות או אף תענוג?

בספר חדש שיוצא לאור בימים אלו, נדפסת תשובה הלכתית ארוכה בנושא חשוב זה, פרי עטו של הרה"ג רבי אליהו קלצקין זצ"ל, רבה של לובלין, מגדולי הפוסקים בדור הקודם. נביא להלן קטעים מתוך הספר:

פותח בגדר איסור צעב"ח: "יש לבאר דברי הרמ״א באה״ע (סימן ה ס״ק יד) שכתב שכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום איסור צעב״ח, ונראה שכוונתו להתיר דוקא במקום הכרח, וכמו שהצורך לרפואה הוא עניין הכרחי, כן שאר הדברים הם בדומה לזה, כשיש ענין הכרח, ואין כוונת הרמ״א להתיר בשביל תועלת וריוח ממון. ולפי שיש נטעין (=טועים) לחשוב שהותר זה האיסור לגמרי, כשהוא לתועלת וצורך האדם, ראיתי לבאר בראיות מהש״ס והפוסקים שאינו כן"

ומוסיף לבאר לאיזה עניין מותר להשתמש בבע"ח: "ומה שכתב בסוף קידושין ש"לא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם", גם כן מוקשה לעניות דעתי, דהא אדרבה קאמר שם ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני וכו'. ולא נבראו אלא לשמש האדם שלא דרך צער, והותר לחרוש ולעבוד בם, דלא עדיפא מהאדם בעליה דכתיב 'אדם לעמל יולד', ולזאת גם הבהמה שמאכילה ומשקה אותה, בדין שתעמול בעבורו, וכמו שמותר להשתעבד בפועל ועבד, ואסור לצערו ולהתעמר בו בשעבוד יותר מדאי"

כרב של קהילת לובלין הרב קלצקין מכיר גם את הפרקטיקה: "ויש מקומות אשר הטבחים מרעיבין העגלים הרכים ומונעים מהן מזונות יום שלם במעת לעת קודם השחיטה, ויש למחות בידם שהוא איסור גמור מן התורה, שהרעבון הוא צער מרובה. והוא מעשה אכזריות לצער העגלים בצער מרובה, שבזה מראין בעצמן שהן בכלל הטבחים שותפיו של עמלק (קידושין פ"ד, י"ד). וכמו שביארתי למעלה שאין שום היתר לצער בע"ח בשביל תועלת וריוח ממון... רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים ורחמך הרי סימן זה מסור בידך כל זמן שאתה רחמן ירחם ה' עליך"

נכתב בעלון "על כל מעשיו" שבת נח התשע"ז, יצא לאור ע"י "עולמקום" ו "תנו לחיות לחיות" .