על אוכל וקיימות

ג'רמי בנשטיין

מזון הוא אחד הנושאים העולים ותופסים את מרכז הבמה בתנועה לקיימות. וכי למה? יש כאן את כל הקשת של ההשפעות הסביבתיות הפיזיות, החל ממים וקרקע והשימוש בהם דרך פגיעה במגוון מינים ברחבי העולם, וכלה בתרומה למשבר האקלים

על אוכל וקיימות


לחם לבב אנוש יסעד- אבל לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

אבל למה אוכל וקיימות?

הדברים העיקריים שמעצבים את סיבתנו ומגדירים את השפעתנו על העולם הם מעטים.

אחד הוא קורת גג: היכן וכיצד אנו בונים את הבניינים שבהם אנו חיים ועובדים, ואיך אנו מתחזקים אותם. עוד אחד הינו תחבורה: פשוט כמה וכיצד אנו זזים ממקום למקום. אבל התחום הכי בסיסי להישרדותו ושגשוגו של האדם, יסודי לתרבויות ברחבי העולם, והצומת העיקרי בין האדם לאדמה הוא מזון: מה אנו אוכלים, היכן וכיצד מגדלים או מייצרים אותו, וכיצד הוא מגיע אלינו.

לא צריך להכביר מילים על המזון כמפתח לגוף ולנפש של האדם- מזון כחלק מזהות אישית, משפחתית, ואתנית לאומית. גם לא על היבטים חברתיים ופוליטיים- הרי "לחם" נמצא אי שם בשורשן של "מלחמות" למיניהן, והוא גם מושג בסיסי בידידות (companion פירושו אחד שאוכל איתך לחם- pan).

מזון הוא אחד הנושאים העולים ותופסים את מרכז הבמה בתנועה לקיימות. וכי למה? יש כאן את כל הקשת של ההשפעות הסביבתיות הפיזיות, החל ממים וקרקע והשימוש בהם (לרבות ניצול יתר, אבדן פוריות, דרדורם וזיהומם), דרך פגיעה במגוון מינים ברחבי העולם, וכלה בתרומה למשבר האקלים (פליטות של בעלי חיים, והשימוש האדיר של אנרגיה לגדל ולשנע מזון לשוק ולבתים).

אבל למזון תפקיד מרכזי גם בהיבטים אחרים של קיימות: רבע בעולם כמדד לחוסר שוויון, חוסר פיתוח, או פיתוח הרסני, השמנת יתר שהפכה למחלת העשור על פי ארגן הבריאות העולמי, שכיחות של מזון מהיר ו "ג'אנק פוד", עליית תאגידי המזון והזרעים, והשפעות הגלובליזציה באמצעות מקדונלדס ו"קוקה-קולוניאליזם", בין היתר.

ולכן גם עשייה מקיימת בענייני אוכל- החלטות ציבוריות ואישיות- היא תרומה כבירה. מי שיוריד בשר מהתפריט היומי, לדוגמה, יעשה יותר למען העולם מאשר מי שיחליף את האוטו שלו למכונית היברידית. ושינויים בעוד אספקטים: לאכול "יותר נמוך" בשרשרת המזון, אבל גם לאכול יותר אוכל אורגני, ולא פחות חשוב- להפחית את ה – food miles- את הקילומטרים שהמזון עובר עד שמגיע אלינו. כלומר לאכול מקומית (ועדיין לחלום גלובלית). מגמה חדשה אחת היא "חקלאות נתמכת בקהילה" – לפתח יחס אישי למי שמגדל את האוכל. ואולי להתחיל לגדל קצת בעצמנו.

וכצעד ראשון לחדש את הזיקה שלנו למה שאנו שמים בתוך הפה- אפשר לחזק את העשייה האישית, ופשט לבשל יותר. מזון טרי ובריא. ריחות ניחוח בבית. שובע אמיתי לא מדומה. אפשר להתחיל לפעול למען עולם מקיים כבר עכשיו עם כף ומזלג.

מי אמר שאי אפשר לאכול את העולם ולהשאיר אותו שלם?

______________________________________________________

ג'רמי בנשטיין- סמנכ"ל מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית.