חברים לדרך

יועד והצב

תהילה סולטנה שפר

סיפור ילדים סביבתי

סיפור ילדים מאת תהילה סולטנה שפר על צב שחי בים מזוהם וילד שאוהב את הסביבה

tehila

 

יועד והצב

תהילה סולטנה שפר

 

יועד אוהב ללכת לים. הוא אוהב את הגלים הכחולים, את החול הרטוב ואת המים הקרירים. סבא של יועד לוקח אותו לים כל יום שישי בחופשת הקיץ. כשהם מגיעים לחוף סבא מוטי מוציא מהתיק שתי משקפות שחייה. אחת עם רצועה כחולה בשבילו, ואחת עם רצועה אדומה ליועד. כשהם עומדים מחוץ למים עם המשקפות על העיניים, יועד צוחק ואומר שהם נראים כמו צבי נינג'ה. סבא מוטי מחייך וקורא: "קוואבנגה!" והם נכנסים למים.

בתוך המים יועד רואה דברים מעניינים. שקיות ניילון ששוחות כמו מדוזות ומהן הוא בורח. פקקי פלסטיק בתוך החול שנראים כמו עיניי דגים. ופעם גם מצא גלגל של מכונית ודמיין שזה שריון של צב.

יום אחד, כשהם חזרו לחוף לנוח ולאכול אבטיח, סבא מוטי סיפר ליועד על הים בו היה צולל כשהוא היה ילד. שם ראה דגים בכל הצבעים. דגים צהובים, ודגים אפורים. דגים זהובים, ודגים עם פסים. גם אלמוגים היו בים. אלמוגים יפיפיים, וסבא מוטי היה מתבונן בדגים שנכנסו לתוך זרועות האלמוגים ויצרו יחד סחרור צבעים.

"איפה הים הזה?" שאל יועד וחשב על ים רחוק רחוק בארץ אחרת.

"זה הים הזה", אמר סבא מוטי.

"אז איפה כל האלמוגים והדגים?" שאל יועד.

"נעלמו בגלל הזיהום", נאנח סבא מוטי.

סבא מוטי הסביר ליועד על זיהום הטבע. על מפעלים ששופכים לים חומרים שפוגעים בדגים. על אשפה ופלסטיק שמשאירים בחוף אנשים שמבקרים בים, והורגים את הצבים. ועל המים בים שהולכים ומתחממים, בגלל חומרים באוויר שיוצאים מהמכשירים בהם אנחנו משתמשים.

"האלמוגים רגישים לחום המים. כשהמים מתחממים האלמוגים מתים", סיכם סבא מוטי.

יועד היה עצוב לשמוע על בעלי החיים שחיו פעם בים והזיהום פגע בהם. הוא התרחק מסבא, שם את המשקפת על העיניים ונכנס לים. במים הוא הרגיש הרבה יותר טוב. הוא צלל לקרקעית ופתאום ראה צב. "זה לא צב", הזכיר לעצמו יועד, "זה רק גלגל של מכונית". אבל הצב הרים את ראשו ונופף בידו ליועד. יועד שחה לעברו.

"אתה באמת צב!" קרא יועד בהפתעה כשהיה קרוב.

"אני באמת צב", אמר הצב ליועד, "ובעצם למה לא?".

"סבא מוטי אמר שהפלסטיק הורג את הצבים, אז חשבתי שאולי... אולי אין אף צב בחיים".

"סבא מוטי צודק", אמר הצב, "אבל צבים עדיין יש, אפילו אם הרבה פחות".

יועד שוב נהיה עצוב. הצב התבונן בו ארוכות ואז הרים את ידו ותפס דג קטן. הצב שאל את יועד: "מה דעתך, הדג בידי חי או מת?". יועד התבונן באגרופו של הצב וחשב: "הדג היה חי עד לפני רגע, אבל הצב יכול לסגור את אגרופו חזק והדג כבר לא יהיה חי".

יועד ענה לצב: "הגורל של הצב תלוי במה שתעשה בידך".

"נכון", חייך הצב ושחרר את הדג לחופשי, "גם הגורל של העולם ושלי ושל כל חבריי הצבים, הוא בידך".

יועד יצא מהמים וחזר אל סבא מוטי. סבא מוטי שאל את יועד מה הוא מחזיק בידו. יועד פתח את אגרופו והראה לסבא מוטי פקקי פלסטיק שמצא בקרקעית הים.

"בשביל מה זה יועדי?" שאל סבא.

"בשביל הצבים שבים" ענה יועד.

הם הלכו יחד אל המחזורית שבכניסה לחוף. יועד זרק את הפקקים לתוכה וקרא בקול: "קוואבנגה!".

 

תהילה סולטנה שפר היא סופרת ועוסקת בחינוך סביבתי יהודי

 

לקריאת העלון השלם בנושא פלסטיק ויהדות