חברים לדרך

על השמיטה כחלק משיטה כלכלית שוויונית – אז והיום

מרב מזא"ה

מאמר לשבת פרשת נח תשפ"א - שנת השש

מאמר של מרב מזא"ה על האפשרות ללמוד מערכת כלכלית-חברתית-מוסרית מתוך התורה. פורסם בעלון שבת נח לשנת השש - שנה של ברכה ויצירת חוסן קהילתי וסביבתי

Avigail Sella

 

על השמיטה כחלק משיטה כלכלית שוויונית – אז והיום

מרב מזא"ה

 

שנת השמיטה היא חלק ממערך כלכלי-חברתי שהתורה מכוונת אליו. מערך זה מתייחס לחברה חקלאית, אך העקרונות העומדים בבסיסו יכולים להיות מיושמים בכל חברה. חשוב לראות את השמיטה כחלק משיטה שלמה ובהקשר זה, לחשוב על אפשרויות היישום שלה בימינו. המשבר הכלכלי שאנו נמצאים בו, הוא הזדמנות מצויינת לבחון מחדש את השיטה הכלכלית הנוכחית ולקבל השראה מן השיטה הכלכלית שהתורה שואפת אליה.

המבנה החברתי הבסיסי שהתורה מכוננת בארץ ישראל הוא שיוויון יחד עם עצמאות כלכלית. האמצעי הראשוני לכך הוא חלוקת הנחלות. ארץ ישראל אמורה להיות מחולקת לנחלות שוות ערך פחות או יותר, וכל פרט אמור לקבל נחלה למחייתו (כמובן שבתורה דובר רק על גברים יהודים, אבל זה נושא לדיון אחר). הנחלה מספקת מקום מגורים ונגישות לפרנסה באמצעות עבודת האדמה. היום קוראים לזה צדק חלוקתי. בניגוד לחברה קומוניסטית, הנחלות הן בבעלות פרטית וניתנות למסחר. אך עובדה זו פותחת פתח ליצירת אי שיוויון וניצול. ולכן, התורה ייצרה מנגנוני וויסות שונים האמורים לתמוך בחלשים ולאפס את הפערים העלולים להיווצר בחברה. התורה מתייחסת למספר אופנים של ניצול ודרכים בהם הון עובר מהעניים לעשירים ומציעה מעצורים למניעת התהליך הזה.

הדרך הראשונה בה הון עובר מעניים לעשירים היא כאשר אדם צריך לשלם על הזכות למגורים. כאשר רק לחלק מן האנשים יש בעלות על שטח מחיה, אלה שאין להם יצטרכו לשלם, כלומר להעביר הון, לאלה שיש להם על האפשרות לחיות בשטחם. היום קוראים לזה שכר דירה. באופן זה, בטווח הארוך העשירים נעשים עשירים יותר והעניים, עניים יותר. על פי התורה, הנחלות המחולקות באופן שווה לכולם מונעות מצב כזה. כאשר האיזון מופר, מופעלים מנגנוננים שונים להשבתו. ביניהם גאולת הקרקע על ידי קרוב וחזרת הנחלות לבעליהן המקוריים בשנת היובל. ניתן לומר כי על פי התורה, הזכות לבעלות על מקום מגורים היא זכות בסיסית שאינה דורשת תשלום.

הדרך השנייה שבה הון עובר מעניים לעשירים הוא באמצעות הלוואות בריבית. מי שיש לו הון יכול להגדיל את ההון שלו על ידי הלוואה למי שאין לו וגביית ריבית על הזכות הזמנית להשתמש בכסף. גם כאן, בסופו של דבר, העשירים נעשים עשירים יותר והעניים, עניים יותר. עמדתה של התורה מאד נחרצת לגבי האיסור של הלוואה בריבית. אך גם הלוואה ללא ריבית הופכת למעשה של צדקה על ידי המנגנון של שמיטת החובות אחת לשבע שנים. שמיטת החובות מאזנת את הנטייה של ההון לעבור מהעניים לעשירים והופכת את תנועת ההון לכיוון השני.

הדרך השלישית שבה הון עובר מהעניים לעשירים היא העסקה נצלנית בה בעל האדמות או העסק נותן לעובדיו רק חלק קטן אם בכלל מן הערך הכלכלי שעבודתם מייצרת. למעשה, העניים נותנים את כוח העבודה שלהם לבעל ההון ועל ידי כך מאפשרים לו לצבור הון נוסף. המודל שהתורה מציעה שואף לכך שכל הפרטים בחברה יוכלו להרוויח את מחייתם באופן עצמאי ועל ידי כך תמנע יצירת פערים כלכליים. כאשר אדם עברי איבד את יכולת הקיום העצמאית שלו והפך לעבד, התורה דואגת לכך שהוא ישוחרר לאחר שבע שנים בתקווה שיוכל לחזור לקיום עצמאי. זהו סוג של שנת שמיטה פרטית.

 

השיטה הכלכלית שהתורה מציעה היא רדיקלית מאד גם לזמנה וגם היום. היא לא רק מעודדת צדקה וערבות הדדית, אלא שומטת את הקרקע, תרתי משמע, מתחת לאפשרות של יצירת פערים כלכליים. היא מציעה מערכת שיטתית ומובנית ליצירת שוויון ורגולציה של פערים, תוך שמירה על עצמאותו הכלכלית של כל פרט בחברה. למידה של גישה זו מעוררת הסתכלות ביקורתית על השיטה הכלכלית הנוכחית הנראית לנו כמובנת מאליה. אמנם ברור כי אי אפשר לעבור בבת אחת מכלכלה קפיטליסטית לכלכלה תורנית, אך אם נרצה, יש הרבה צעדים משמעותיים שאפשר לעשות בכיוון. אדגים בעזרת הנקודות שהוזכרו.

הזכות לבעלות על מגורים - תקופת הקורונה, הסגר והמשבר הכלכלי שבעקבותיהם, ממחישים עד כמה העניין מהותי לחוסן הכלכלי של היחידים ושל החברה כולה. בתקופת משבר כאשר רבים מאבדים את מקום עבודתם, אלה שאין בבעלותם דירה עלולים להיכנס לחובות גדולים שקשה לצאת מהם או למצוא את עצמם ברחוב. לעומת זאת, אלה שבבעלותם דירה, יכולים לשרוד תקופה קשה ללא הכנסה. תקופת המשבר רק מדגישה את העיקרון התקף בכל עת. להבדיל מדיור ציבורי, הכוונה היא למגורים בבעלות פרטית המאפשרת לבעליה מידה גדולה של חירות בבחירת מקום מגוריו. צעדים אפשריים היכולים לקרב אותנו לרעיון זה הם: בניית דיור בר השגה, מענק ממשלתי (לא הלוואה!) לרכישת דירה לזכאים, מיסוי גבוה על החזקת דירה שלישית ומעלה כדי למנוע הצטברות של נכסים בידי העשירים.

הימנעות מהלוואות בריבית – עניין זה נחלק לשני מישורים. במישור הראשון כדי להימנע מהלוואות יש צורך בנגישות לאמצעי מחייה בסיסיים. הנחלות של התורה סיפקו לכל פרט לא רק מקום מגורים אלא גם אפשרות לייצר את אמצעי המחייה שלו על ידי עיבוד האדמה. בחברה המודרנית היחסים הכלכליים מורכבים יותר. אך עדיין ניתן לחשוב על מנגנונים היכולים לספק לאנשים גישה לאמצעי מחייה בסיסיים ללא כניסה לחוב. למשל, חוות חקלאיות אקולוגיות קהילתיות היכולות לספק עבודה ומזון לקהילה הקרובה, מרכזי מחזור של ביגוד, ציוד וטכנולוגיה ועוד. במישור השני, בתרבות הנוכחית מקובל לקחת הלוואות גם כדי לצרוך דברים שאינם הכרחיים. כאן, הפעילות הנדרשת היא בתחום החינוך. ניתן לספק לקהל הרחב מידע ותמיכה בהתנהלות כלכלית נבונה, לעודד הסתפקות במועט, לאסור על פרסום של הלוואות בריבית ועוד.

עצמאות כלכלית – בחברה הקפיטליסטית, נראה לנו מובן מאליו שהרווחים של עסק מסוים מתחלקים באופן לא שוויוני בין הבעלים לבין העובדים שלו. למעשה, הבעלים של העסק, מנצל את כוח העבודה של העובדים ואת חוסר יכולתם להרוויח את מחייתם באופן עצמאי, כדי להרוויח כסף לעצמו. התורה שואפת לעצמאות כלכלית של כל פרט. כדי להתקרב לכך ניתן לתת עדיפות ציבורית לעסקים קטנים, להגביל פערי שכר, להעלות את שכר המינימום וכד'.

 

בשנים האחרונות גוברת ההבנה כי המנגנון הכלכלי הנוכחי מוביל למבוי סתום. הפערים הכלכליים-החברתיים הולכים וגדלים. אנשים, חברות ואף מדינות שלמות סובלים מניצול ומאבדים את יכולת הקיום שלהם. עקרון הניצול מנחה גם את היחס לטבע עד כדי כך שאנו מתקדמים לקראת הכחדה של החיים על פני כדור הארץ. המחאה החברתית שהחלה בשנת 2011 וההפגנות הנוכחיות, מוחות נגד מבנה כלכלי נצלני שמגדיל את הפערים הכלכליים ודוחק רבים לעוני ולמצוקה. אך כחברה לא פיתחנו עדיין מודל אחר שאנחנו יכולים לשאוף אליו. התורה יכולה להוות עבורנו מקור השראה כיון שהיא נוגעת בעקרונות העומדים בבסיס היחסים החברתיים ומציעה תכנית שיטתית ליצירת שוויון ועצמאות כלכלית. הרעיונות היפים לגבי השמיטה כשנה של מנוחה, לימוד, רוחניות, אקולוגיה וכו' הם חשובים מאד. אך חשוב לראות את השמיטה בתוך ההקשר הרחב יותר של שיטה כלכלית. הרעיונות שצוינו כאן הם רק טיפה בים, אך הסך הכל שלהם עולה על סכום חלקיו כיון שמדובר על שינוי כיוון חרטום הספינה. כאשר יהיו לכולם בעלות על מגורים, נגישות לאמצעי מחייה בסיסיים ללא חוב ועצמאות כלכלית, קיומם של האנשים לא יהיה תלוי בהגדלה אינסופית של התוצר הלאומי אלא דווקא בצמצום הצריכה. הפנאי לחיים חברתיים ורוחניים יהיה תוצר לוואי טבעי, ושנת השמיטה תוכל לקבל את מלוא משמעותה. אנחנו יכולים וצריכים לקחת את הזמן המיוחד של שנת השמיטה ללמידה ויצירה של כלכלה המבוססת על העקרונות שהתורה מלמדת אותנו רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

מרב מזא"ה היא מדריכה לתזונה ואורח חיים בריא, מטפלת שיאצו מוסמכת, הרבליסטית קלינית, Cl.H